השינוי האמיתי בליבו של ד"ר ג'ון סאנג

ה-4 ביוני 2018 היה יום השנה ה-29 לטבח בכיכר טיאנאנמן. במשך שישה שבועות בשנת 1989 סטודנטים סיניים הפגינו בשלום, וקראו ליותר חופש מחשבה. ואז, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-4 ביוני, הצבא פתח באש על המפגינים הלא חמושים, הרג אלפים והותיר אלפים רבים אחרים פצועים. בזמן ששהה באוניברסיטת פנסילבניה במסגרת תכנית חילופי סטודנטים, הונג יואן ראה בטלוויזיה את האלימות שמתפתחת בבייג'ין. הוא אמר שהטבח בכיכר טיאנאנמן גרם לו לפקפק בתקוות שתלה במדעים ובפוליטיקה והוביל אותו להיות משיחי.

הוא אומר שהטבח בטיאנאנמן עזר לו ולאחרים לראות את חטאם ואת הצורך שלהם במשיח: "אני חושב שאלוהים השתמש בזה כדי לסלול את הדרך ולהכין את הלבבות של העם הסיני" (World Magazine, ה-6 ביוני, 2009, עמ' 38).

"הכל לישוע", שירו את הפזמון!

הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי;
הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי.
   ("All For Jesus", מאת Mary D. James, 1810-1883).

ב- World Magazineנכתב,

ב-20 השנים האחרונות שיעור התפשטות האמונה המשיחית בסין נסק. מומחים מציינים תהליך עיור מהיר ומספר עולה של הוגי דעות משפיעים שמאמצים את המשיח (כנ"ל).

בשנת 1949, כאשר הקומוניסטים השתלטו על סין, היו בה פחות ממיליון מאמינים סינים. מעריכים שהיום כבר יש בסין למעלה מ-160 מיליון מאמינים! היום בסין מגיעים לקהילה בימי ראשון יותר מאמינים מאשר בארה"ב, קנדה, בריטניה ואוסטרליה יחד! הסטטיסטיקאי ד"ר כ. ל. קייגן מעריך שבכל שעה נושעים בסין למעלה מ-700 בני אדם, 24 שעות ביממה. "הכל לישוע". שירו את הפזמון הזה שוב!

הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי;
הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי.

ההיסטוריה של האמונה המשיחית בסין צריכה לעניין מאמינים בכל מקום. תנועת השליחים המודרנית בסין התחילה עם רוברט מוריסון (1782-1834). מוריסון נשלח לסין ב-1807 ע"י חברת השליחים הלונדונית. בסיוע שותפו, וויליאם מיילן, ב-1821 הוא סיים לתרגם את כל התנ"ך לשפה הסינית. במהלך 27 שנות שהותו בסין רק סינים מעטים נטבלו – אך כולם נשארו מאמינים נאמנים. תרגום התנ"ך לסינית ע"י מוריסון וכן הדפסת ספרות בישור הפכו ליסודות של המשיחיות האוונגלית בסין.

בשנת 1853 רופא אנגלי בשם ג'יימס הדסון טיילור הפליג לסין. ב-1860 הוא ייסד השליחות הפנים-סינית, שמוכרת כיום כהתחברות השליחים שמעבר לים. בסופו של דבר שותפיו של ד"ר טיילור הפיצו את האמונה המשיחית בכל רחבי סין. הדסון טיילור נפטר בשנת 1905 בצ'נגשה.

ג'ון סאנג נולד בשנת 1901. הוא נודע כמבשר הגדול ביותר בהיסטוריה של סין. אלפים שנושעו בעקבות הלימוד שלו נותרו נאמנים למשיח גם אחרי השתלטות הקומוניסטים ב-1949. ב-60 השנים האחרונות מספר המשיחיים בסין נסק במסגרת התחיה הכי גדולה של האמונה המשיחית בהיסטוריה המודרנית. הבוקר אספר לכם את סיפורו יוצא הדופן של ג'ון סאנג. אתחיל בתקציר על חייו מאת ד"ר אלג'ין ס. מויר.

ג'ון סאנג (1901-1944), מבשר סיני מפורסם; נולד בהינגווה אשר נמצאת בחבל פוקייאן שבסין; בנו של רועה קהילה מתודיסטי. [לכאורה "נושע" בגיל תשע]. סטודנט מבריק; למד באוניברסיטת ווזליאן, אוניברסיטת המדינה באוהיו, בסמינר התיאולוגי יוניון. עשה דוקטורט בכימיה. חזר לסין כדי ללמד את הבשורה במקום מדעים. הקדיש 15 שנה לבישור ברחבי סין ומדינות שכנות, ועשה זאת בגבורה ועם השפעה ייחודית (Elgin S. Moyer, Ph.D., Who Was Who in Church History, Moody Press, מהדורת 1968, עמ' 394).

"הכל לישוע". שירו את זה שוב!

הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי;
הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי.

זה היה שרטוט בקצרה של קווים לדמותו של ד"ר ג'ון סאנג. אני לא מאמין שהוא נושע בגיל תשע. אני לא מאמין שהוא נושע לפני פברואר 1927.

ד"ר סאנג עצמו אמר שהוא לא נושע עד שעבר משבר רוחני בארה"ב, בגיל 26. כשהיה בן 9 התרחשה תחיה בהינגווה. תוך חודש כ-3,000 קיבלו את האמונה במשיח. ביום שישי הטוב הוא שמע דרשה על "ישוע בגת שמני". המטיף הציג את הניגוד שבין התלמידים הישנים לבין חוסר המורא של ישוע. אנשים רבים בכו בצער בסיום הדרשה. בין הבוכים היה גם ג'ון סאנג, בנו בן התשע של רועה קהילה סיני מתודיסטי. נראה שג'ון סאנג "הקדיש" את עצמו למשיח, אבל לא באמת נושע באותו הזמן. בדומה לרועה הקהילה הקודם שלי בקהילה הבפטיסטית הסינית, ד"ר טימות'י לין (אביו גם היה מטיף), ג'ון סאנג החל להטיף ולסייע לאביו בגיל 13. אבל, בדומה לד"ר לין, גם הוא לא חווה עדיין ישועה אמתית. ג'ון סאנג היה תלמיד חרוץ שסיים תיכון עם הציונים הכי גבוהים בכיתה. במהלך התקופה הזו הוא נודע כ"רועה הקטן". אבל למרות הקנאה והפעילות שלו, ליבו לא היה שלם. את העבודה שעשה בשירות תיאר כ"מרהיבה כצבען הכחול של נוצות השלדג, ושופעת כעלוות הקיץ, אך חסרת חתיכת פרי טרי אחת להביא לאדון ישוע" (Leslie T. Lyall, A Biography of John Sung, China Inland Mission, מהדורת 1965, עמ' 15).

בשנת 1918, כשהיה בן 18, סאנג החליט לנסוע לארה"ב, והתקבל שם ללימודים באוניברסיטת ווזליאן שבאוהיו, מבלי שנדרש לשלם שכר לימוד. הוא התחיל ללמוד רפואה ותיאולוגיה, אך זנח את לימודי התיאולוגיה והחליט להתמקד במתמטיקה ובכימיה. הוא הקפיד ללכת לקהילה וארגן קבוצות בישור מקרב הסטודנטים. אבל במהלך הסמסטר האחרון שלו הוא התחיל להזניח את התפילה ואת לימוד התנ"ך והעתיק באחד המבחנים. ב-1923 הוא סיים את לימודיו בהצטיינות, כשהוא אחד מ-4 הסטודנטים בעלי הציונים הכי גבוהים מתוך כיתה של 300. הוא קיבל מדלית זהב ופרס כספי על הישגיו בפיסיקה ובכימיה. הוא נבחר לאחוות הפי בטא קפא, אגודה אקסקלוסיבית של האקדמאים הראשונים במעלה, והוא קיבל גם את מפתח הזהב, אות להצטיינות יוצאת דופן באקדמיה.

אוניברסיטאות רבות, כולל הרווארד, הציעו לו מלגות. הוא הסכים לקבל הצעה למלגה לתואר שני במדעים באוניברסיטת המדינה באוהיו. הוא סיים את התואר תוך 9 חודשים בלבד! לאחר מכן הוא קיבל מאוניברסיטת הרווארד הצעה ללמוד רפואה במימון מלא. הוא קיבל הצעה אחרת מסמינר. הוא הרגיש שעליו ללמוד תיאולוגיה, אבל התהילה שאפפה אותו הקהתה את רצונו לעבוד בשירות. במקום זה הוא התחיל דוקטורט בכימיה באוניברסיטת המדינה באוהיו. הוא סיים את הדוקטורט תוך 29 חודשים בלבד! בכך הוא הפך לסיני הראשון שקיבל דוקטורט בארה"ב. בעיתונים הוא תואר כ"סטודנט הכי מפורסם של אוהיו". "אבל עמוק בליבו לא היה שלום. חוסר שקט רוחני הולך וגדל בא לידי ביטוי בתקופות של דיכאון עמוק" (Lyall, כנ"ל, עמ' 22).

בתקופה זו הוא היה נתון להשפעת התיאולוגיה הליברלית, והלימוד שלהם על ה"בשורה החברתית". לפי התיאולוגיה הליברלית, ישוע הוא דמות למופת, אבל לא המושיע. נראה שבגיל 9 ג'ון סאנג ראה בישוע "דמות למופת", ומהסיבה הזו הוא לא באמת נושע אז. אבל אלוהים עדיין קרא לו. ערב אחד בעת שישב לבדו, היה נדמה לו שהוא שומע את קולו של אלוהים אומר לו, "כי מה יסכן לאדם שיקנה את כל העולם ונשחתה נפשו?"

ביום למחרת הייתה לו שיחה עם פרופסור מתודיסטי ליברלי. הוא סיפר לפרופסור שהסיבה המקורית להגעתו לארה"ב הייתה רצונו ללמוד תיאולוגיה. הפרופסור הציע לו לנסוע לניו יורק וללמוד בסמינר תיאולוגי ליברלי קיצוני, הסמינר התיאולוגי יוניון. לאחר היסוס של רגע, הוא החליט לנסוע. בסמינר יוניון הוא קיבל מימון מלא ללימודים ומלגת מחיה נדיבה. מאוחר יותר הוא אמר שלא היה מעוניין בסמינר, אלא רק רצה ללמוד תיאולוגיה במשך שנה כדי לרצות את אביו, ואחר כך תכנן לחזור לקריירת המדעים. ליבו היה מלא בחושך ובמבוכה.

בסתיו 1926 ד"ר ג'ון סאנג נרשם לסמניר התיאולוגי יוניון. בדיוק באותה העת ד"ר הנרי סלואן קופין, שהיה ליברלי קיצוני, מונה לנשיא הסמינר. עם סגל הפרופסורים נמנו ליברלים כמו ד"ר הרי אמרסון פוסדיק, מחברם של מספר ספרים שמתנגדים לאמונה בתנ"ך. הוא כתב ספרים כמו "השימוש המודרני של התנ"ך" ו"הגבריות של האדון". ההרצאה הכי מפורסמת של פוסדיק הייתה "האם הפונדמנטליסטים ינצחו?" (1922). מדי שבוע פוסדיק לימד בתוכנית הרדיו שלו נגד התחיה הפיזית של המשיח ואמיתות התנ"ך. הסמינר היה כר פורה לביקורת על התנ"ך ודחית התיאולוגיה האוונגליסטית. "כל דבר בתנ"ך שלא ניתן היה להוכיח באופן מדעי נדחה מחמת היותו משהו שלא ראוי להאמין בו! ספר בראשית נחשב לספר לא-היסטורי ואמונה בניסים נחשבה לדבר לא מדעי. ישוע ההיסטורי הוצג כאידיאל שיש לחקות, אך מותו על הצלב עבור האחרים ותחייתו הפיזית נדחו. תפילה נחשבה לבזבוז זמן. [לא להסכים] עם השקפות שכאלה פירושו להפוך למושא לרחמים או ללעג" (Lyall, כנ"ל, עמ' 29-30).

ד"ר סאנג צלל לתוך לימודי התיאולוגיה הליברלית עם כל כוחות התבונה שלו. במהלך השנה ההיא הוא השיג ציונים גבוהים, אבל הוא עזב את האמונה המשיחית כשהחל ללמוד בודהיזם וטאואיזם. הוא החל לדקלם פסוקים בודהיסטיים כשהוא מתבודד בחדרו, בתקווה שהכחשה עצמית תביא לו שלום, אבל זה לא קרה. הוא כתב, "נפשי תעתה במדבר".

חייו הפכו בלתי נסבלים. הוא כתב, "לא יכולתי לישון או לאכול...ליבי היה מלא בעצב עמוק ביותר". הבכירים בסמינר ציינו שהוא היה שרוי בדיכאון מתמיד.

כשהיה נתון בסערת רגשות, הלך יחד עם סטודנטים אחרים לשמוע את דרשתו של ד"ר היילדמן, שהיה פונדמנטליסט שהאמין בתנ"ך ורועה הקהילה הבפטיסטית הראשונה בניו-יורק. ד"ר היילדמן נודע באמירתו, "הדוחה את לידת הבתולה דוחה את האמונה המשיחית". ד"ר היילדמן היה נתון בעימות ישיר עם הרי אמרסון פוסדיק והסמינר התיאולוגי יוניון. ג'ון סאנג הלך לשמוע אותו מתוך סקרנות גרידא. אבל ד"ר היילדמן לא לימד באותו הערב. במקום זה ילדה בת 15 סיפרה את עדותה. היא קראה מן הכתובים ודיברה על מותו של המשיח על הצלב עבור האחרים. סאנג מספר שיכל להרגיש את נוכחות אלוהים באותה אסיפה. בני הלוויה שלו מהסמינר צחקו ולעגו, אך הוא עצמו הלך לעוד ארבע אסיפות נוספות. "הכל לישוע". שירו את זה שוב.

הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי;
הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי.

הוא התחיל לקרוא ביוגרפיות של משיחיים כמו ג'ון ווזלי, ג'ורג' ווייטפילד ושל מטיפים גדולים אחרים, כדי לגלות את הגבורה שחש במהלך אסיפות הבישור האלה בקהילה הבפטיסטית הראשונה בניו-יורק. באחד הקורסים בסמינר אחד המרצים דיבר בגנות מותו של ישוע על הצלב עבור האחרים. ג'ון סאנג נעמד בסוף ההרצאה וענה לו מול מועצת התלמידים המזועזעת.

בסופו של דבר, ב-10 בפברואר 1927 ג'ון חווה שינוי אמיתי. "הוא ראה את החטאים שעשה במהלך חייו נפרשים לנגד עיניו. בהתחלה נראה היה כי אין שום דרך להיפטר מחטאיו וכי עליו ללכת לגיהנום. הוא ניסה לשכוח את חטאיו, אבל לא הצליח. הם דקרו את ליבו. ואז הוא פנה לסיפור הצלב בלוקס כ"ג, ובזמן שקרא אותו, הוא הרגיש שהוא ממש חי את הסיפור... הוא דימה שהוא עומד לרגלי הצלב, ומתחנן להיטהר מכל חטאיו בזכות דמו היקר [של המשיח]... הוא המשיך לבכות ולהתפלל עד חצות. ואז [הוא דימה לשמוע] קול שאומר, 'בני, נסלחו לך חטאיך', ואז הוא הרגיש שכל עומס החטא הוסר באחת מכתפיו... הוא ניתר על רגליו וצעק 'הללויה!'" (Lyall, כנ"ל, עמ' 33-34). הוא החל לרוץ ולצעוק במסדרונות של המעונות ששם התגורר. מאותו הרגע הוא התחיל לספר לכולם על הצורך שלהם במשיח, כולל חבריו לכיתה והמרצים בסמינר. הוא אפילו אמר להרי אמרסון פוסדיק שעליו להיוושע. "הכל לישוע". שירו את זה שוב!

הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי;
הכל לישוע! הכל לישוע! כל ימי וכל שעותיי.

נשיא הסמינר חשב שהוא יצא מדעתו לאחר שהתאמץ יתר על המידה בלימודיו, ושלח אותו למחלקת חולי נפש בבית משוגעים. הוא היה כלוא שם למשך שישה חודשים. הם הכריחו אותו ללבוש כותונת של משוגעים. במהלך הזמן הזה הוא קרא את התנ"ך 40 פעמים מההתחלה ועד הסוף. "בכך הפך בית החולים לחולי נפש לקולג' התיאולוגי האמיתי של ג'ון סאנג!" (Lyall, כנ"ל, עמ' 38). בסופו של דבר הוא שוחרר בתנאי שיחזור לסין – ולעולם לא ישוב לארה"ב. ג'ון סאנג ניתק את קשריו עם הסמינר יוניון כששרף את ספרי התיאולוגיה הליברלית, שאותם כינה "ספרי השדים".

בזמן שעשה את דרכו חזרה לסין הוא ידע שיוכל בנקל לקבל תפקיד של פרופסור לכימיה באחת האוניברסיטאות בסין. "יום אחד, בעת שהספינה התקרבה לסוף המסע, ג'ון סאנג ירד לתאו, שלף מהמזוודה את כל התעודות, המדליות ומפתחות האחווה, והשליך אותם מעבר לסיפון [אל תוך הים]. הוא השליך הכל פרט לדיפלומת הדוקטור שלו, שאותה השאיר כדי לרצות את אביו" (Lyall, כנ"ל, עמ' 40).

בסתיו 1927 ד"ר ג'ון סאנג ירד מהספינה, כדי להפוך להיות המבשר המפורסם ביותר בהיסטוריה של סין. לעיתים קרובות הוא כונה "הווזלי של סין". ג'ון סאנג נהיה מטיף רב עצמה של הבשורה. תוך שלוש שנים בלבד למעלה מ-100,000 בני אדם נושעו אחרי ששמעו את הלימוד שלו! הוא לימד גם בבורמה, קמבודיה, סינגפור, קוריאה, אינדונזיה והפיליפינים. בזמן שלימד הוא תמיד נעזר במתורגמן, אפילו כשילמד בסין, בגלל שהניב שלו לא היה נפוץ. בדומה לגורג' ווייטפילד, גם ג'ון סאנג הדריך באופן אישי את כל מי שנענה לקריאתו במהלך דרשותיו. "המשיחיים בסין ובטאיוואן חבים חוב גדול לשירות של סאנג; הוא היה המתנה הכי גדולה של אלוהים למזרח הרחוק במאה ה-20" (T. Farak, ב-J. D. Douglas, Ph.D., Who’s Who in Christian History, הוצאת Tyndale House, 1992, עמ' 650). הביוגרפיה הקצרה המוצלחת ביותר של ד"ר סאנג נכתבה ע"י רב. וויליאם א. שוברט, "אני זוכר את ג'ון סאנג", זמינה באתר www.strategicpress.org. לחצו כאן כדי לרכוש את הביוגרפיה מאת רב. שוברט. לחצו כאן כדי לרכוש את הביוגרפיה של ד"ר ג'ון סאנג מאת לזלי ליאל (לא מוצלחת כמו זו של שוברט, אבל מעניינת אם יש משהו קריטי). לחצו כאן כדי לרכוש את יומנו של ד"ר ג'ון סאנג "הז'ורנל שאבד". לחצו כאן כדי לקרוא את ערך הויקיפדיה על ד"ר סאנג.

בשנת 1944 הוא נפטר ממחלת הסרטן, כשהוא בן 42.

"כי מה יסכן לאדם שיקנה את כל העולם ונשחתה נפשו?" (מרקוס ח' 36).

אני מתפלל שתחוו שינוי אמיתי כמו שחווה ד"ר סאנג. אני מתפלל שאלוהים יראה לכם את הריקנות של החיים האלה; שאלוהים יביא אתכם לידי תוכחת חטא עמוקה; שאלוהים יקרב אתכם למשיח כדי שדם הכפרה שלו יטהר אתכם מחטא. כאשר תבטחו במשיח אתם תיוולדו מחדש, ותחיו חיים חדשים ונפלאים בו. אני מתפלל שהערב תחזרו לכאן בשעה 18:15 כדי לשמוע דרשה נוספת בשם "יחד עם ד"ר ג'ון סאנג בסמינר ליברלי" (לחצו כאן כדי לקרוא אותו). אמן. בואו נעמוד ונשיר את שיר מספר 1 בדף השירים שלכם, "ישוע שילם את הכל".

אני שומע את המושיע אומר, "אכן מועט כוחך,
בן העוולה, שקוד והתפלל, מצא בי את הכל מכל"
ישוע שילם את הכל, אני חייב לו הכל;
החטא הותיר כתם שני, אך הוא הלבין אותו כשלג.

אדון, כעת אכן מצאתי כוחך, ואתה לבדך,
תוכל לשנות את עור המצורע, ולהמיס לב אבן.
ישוע שילם את הכל, אני חייב לו הכל;
החטא הותיר כתם שני, אך הוא הלבין אותו כשלג.
   ("Jesus Paid It All", מאת Elvina M. Hall, 1820-1889).

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג׳מין קינקייד גריפית׳:
("All For Jesus", מאת Mary D. James, 1810-1883)