ניצחון על השדים שמחלישים אותנו - "המין הזה"!

הערב אני הולך לדבר על השטן והשדים, על מה שג'. א. פאקר כינה "מצבן השברירי של הקהילות בימינו", וגם על הסיבה שמאז 1859 לא הייתה באמריקה תחיה משמעותית ברמה הלאומית. אני נסמך על תקציר הדרשה של ד"ר מרטין לויד-ג'ונס. המוטיב הבסיסי והתקציר נלקחו מד"ר מרטין לויד-ג'ונס.

"ויהי כאשר בא הביתה וישאלוהו תלמידיו בהיותם איתו לבדם לאמר: 'מדוע אנחנו לא יכולנו לגרשו?' ויאמר אליהם: 'המין הזה יצוא לא יצא, כי אם בתפילה ובצום'" (מרקוס ט' 28-29).

אני רוצה שתחשבו על שני הפסוקים האלה. אני הולך לייחס את הפסוקים האלה לצורך הנואש של הקהילה ה"שבורות" באמריקה והעולם המערבי – כולל מספר נקודות שמכוונות לקהילה שלנו.

אני יודע שהמילה "תחיה" מעצבנת הרבה אנשים היום. הם לא רוצים לשמוע על זה. אבל השטן הוא שגורם להם להרגיש ככה! זה הנושא שהשטן לא רוצה שאנשים יחשבו עליו. לכן תפילתי היא שתקשיבו קשב רב בזמן מדבר על הצורך הקריטי שקיים בקהילה שלנו ובכל שאר הקהילות.

זה נושא שכולנו צריכים לעסוק בו באופן אינטנסיבי. אם לא נחוש דאגה עמוקה למצב הקהילות היום, אנחנו בעצם משיחיים מאוד מסכנים. למעשה, אם אין לכם עניין בתחיה אמיתית, אתם צריכים לשאול את עצמכם אם אתם משיחיים בכלל! אם לא אכפת לכם מהקהילה שלנו או מקהילות אחרות, אתם לא משיחיים נמרצים! אני חוזר, תחיה אמיתית צריכה להיות עניין שמעסיק כל אחד מאיתנו באופן אינטנסיבי.

אז בואו נתחיל בכך שנחשוב על האירוע שמתואר במרקוס פרק ט'. זה אירוע חשוב מאוד, בגלל שרוח הקודש דאגה לתאר לנו אותו בשלוש מתוך ארבע הבשורות, במתי, מרקוס ולוקס. אקריא שני פסוקים מהתיאור שמופיע במרקוס. בתחילת הפרק מרקוס מספר לנו שהמשיח לקח את פטרוס, יעקב ויוחנן להר תבור, שם הם היו עדים לאירוע מדהים. אבל כשירדו מההר, הם ראו המון רב מקיפים את שאר התלמידים ומתווכחים עימם! השלושה שחזרו עם ישוע לא הבינו על מה כל המהומה. ואז יצא אדם אחד מן ההמון וסיפר לישוע שבנו אחוז בשד שגורם לו להוציא קצף מהפה ולחרוק בשיניו. ואז אותו אדם אמר, "ואומר אל תלמידיך לגרשו, ולא יכלו" (מרקוס ט' 18). הם ניסו, אבל נכשלו.

ישוע שאל את אותו אדם מספר שאלות. ואז מהר מאוד הוא גירש את השד מהילד. לאחר מכן המשיח נכנס לתוך הבית, ותלמידיו נכנסו אחריו. אחרי שנכנסו לבית, תלמידיו שאלו אותו, "מדוע אנחנו לא יכולנו לגרשו?" (מרקוס ט' 28). הם ניסו חזק אבל לא הצליחו. הם הצליחו פעמים רבות קודם לכן. אבל בפעם הזו הם נכשלו כשלון חרוץ. והמשיח פשוט אמר, "צא ממנו" והילד נרפא. הם אמרו, "מדוע אנחנו לא יכולנו לגרשו?" המשיח ענה, "המין הזה יצוא לא יצא, כי אם בתפילה ובצום" (מרקוס ט' 29).

כעת אני הולך להשתמש במקרה הזה כדי להמחיש את הבעיה של הקהילות שלנו היום. הילד הזה מייצג את הצעירים בעולם המערבי. התלמידים מייצגים את הקהילות שלנו היום. האין זה מובן מאליו שהקהילות שלנו לא מצליחות להגיע לצעירים? ג'ורג' בארנה מספר לנו שאנחנו מאבדים 88% מהצעירים שלנו שגדלו בקהילה. אנחנו מצליחים להוציא צעירים מעטים מן העולם, מעטים מאוד. הקהילות שלנו מתייבשות ונופלות במהירות. הבפטיסטים הדרומיים מאבדים כ-1000 קהילות מדי שנה! זה המספרים שלהם! גם ביצועי הקהילות הבלתי-תלויות שלנו לא מזהירים במיוחד. כל מי שמביט במספרים רואה שאין לקהילות שלנו אפילו את מחצית הכוח שהיה לקהילות לפני מאה שנה. בגלל זה ד"ר ג'. א. פאקר דיבר על "מצבן השברירי של הקהילות בימינו".

בדומה לתלמידים, הקהילות שלנו עושות כל שביכולתן, אבל נכשלות. הן נכשלות כפי שנכשלו התלמידים כשניסו לעזור לבחור הצעיר ההוא. השאלה שאנחנו צריכים לשאול היא "מדוע אנחנו לא יכולנו לגרשו?" מהי הסיבה לכישלון הזה?

הנה, נראה לי שבמרקוס פרק ט' המשיח מתמודד עם השאלה הזו ממש. והתשובה שנתן אז חשובה באותה מידה גם היום.

"וישאלוהו תלמידיו בהיותם איתו לבדם לאמר: 'מדוע אנחנו לא יכולנו לגרשו?' ויאמר אליהם: 'המין הזה יצוא לא יצא, כי אם בתפילה ובצום'" (מרקוס ט' 28-29).

אפשר לחלק את הקטע הזה ל-3 נקודות פשוטות.

I. הנקודה הראשונה היא "המין הזה".

מדוע הם לא הצליחו לגרשו? המשיח אמר, "המין הזה יצוא לא יצא, כי אם בתפילה ובצום". הוא אמר להם שיש הבדלים בין מקרה אחד לאחר. בעבר המשיח שלח אותם ללמד ולגרש שדים – והם יצאו ללמד וגירשו שדים רבים. הם חזרו שמחים. הם סיפרו שהשדים נכנעו להם.

אז כשאותו אדם הביא את בנו אליהם, הם היו משוכנעים שיוכלו לעזור לו בכך שיעשו את אותו הדבר שעשו בעבר. אבל הפעם הם נכשלו בגדול. חרף כל מאמציהם הם לא הצליחו לעזור לילד, והם תמהו מדוע. ואז המשיח דיבר על "המין הזה". קיים הבדל בין "המין הזה" לבין המין שהם התמודדו איתו בעבר.

בגדול, הבעיה נותרה זהה. העבודה של הקהילה היא למשוך צעירים שנמצאים תחת כוח השטן ושדיו, "למען ישובו מחושך לאור, ומיד השטן אל האלוהים" (מעשי השליחים כ"ו 18). זה נכון לכל תקופה ולכל תרבות. הקהילות תמיד היו צריכות להתמודד עם השטן והשדים. אבל קיים הבדל בין השדים. לא כולם אותו דבר. שאול השליח אמר ש"כי לא עם בשר ודם מלחמה לנו, כי עם שרים ושליטים, עם המושלים בחשכת העולם הזה, עם הרוחות הרעות אשר במרומים" (אפסים ו' 12). הוא הסביר לנו שיש מספר רמות של שדים, ושמנהיגם הוא השטן עצמו, "שר ממשלת האויר, והוא הרוח הפועל כעת בבני המרי" (אפסים ב' 2). השטן חי בכל כוחו. אבל מתחתיו יש דרגות של כוחות שטניים כאלה. התלמידים גירשו בקלות את השדים החלשים יותר. אבל בילד הזה שכנה רוח עם כוח רב יותר. "המין הזה" הוא שונה, ולכן מהווה בעיה גדולה יותר. הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לגלות את זהות "המין הזה" שאיתו עלינו להתמודד היום.

כשאנחנו קוראים את המילים "המין הזה", אני תוהה אם יש היום רועי קהילה רבים שמבינים שהמלחמה שאנחנו נתונים בה היא מלחמה רוחנית. אני בטוח שמרבית רועי הקהילה מעולם לא ראו את עבודתם כמלחמה נגד השטן הרוחות הרעות. הסמינרים ואפילו המכללות התנ"כיות שמים דגש רב מאוד על שיטות של בני אדם. אבל לא מלמדים שם את המטיפים שבעיותיהם העיקריות נמצאות בעולם הרוחני.

וכך הם יוצאים לדרכם כשבאמתחתם שיטות מסוימות שהיו מוצלחות בעבר. הם לא מבינים שהשיטות המיושנות האלה כבר לא עובדות על "המין הזה" היום. כולם יודעים שהצורך קיים. אבל השאלה היא – מהו בדיוק הצורך? כל עוד לא נבין במדויק את הצורך שקיים היום, ניכשל כפי שהתלמידים נכשלו עם הילד.

מהו "המין הזה" היום? "המין הזה" הוא שד הקיומיות. קיומיות גורסת כי משהו הוא אמיתי רק אם חווים אותו – רק אם מרגישים אותו. "שד ההרגשה" גורם לשכלם של האנשים היום להתעוור. שד הרגשות הקיומי טוען שחייבת להיות לכם תחושת קאתארזיס – תחושת ביטחון. השד טוען שאם יש לכם את התחושה כזו, זו הוכחה לכך שנושעתם.

האנשים העיוורים האלה לא מאמינים באלוהי המשפט. הם מאמינים רק ברגשות. הם חושבים שעל מנת להיוושע הם צריכים להרגיש משהו. הם צריכים תחושת "ביטחון" כהוכחה לכך שנושעו. ה"ביטחון" שלהם הוא אליל! הם בוטחים ברגשות שלהם ולא בישוע המשיח! אנחנו שואלים את האנשים, "האם אתה בוטח במשיח?" הם עונים, "לא". למה הם עונים ככה? כי אין להם את התחושה הנכונה! הם בוטחים בתחושותיהם, לא במשיח! השדים עיוורו את שכלם. ניתן להביס שד מן "המין הזה" אך ורק באמצעות תפילה וצום! עלינו לצום כדי לשבור את אחיזתו של "המין הזה"!

II. הנקודה השניה היא שיטות שלא עובדות.

אני רואה את הקהילות שלנו עושות דברים שהיו מאוד מועילים בעבר, אך חסרי השפעה כמעט לחלוטין על "המין הזה". ומאחר ואנחנו סומכים על השיטות המיושנות, אנחנו מאבדים כמעט את כל הצעירים שלנו, וכמעט ולא מביאים אף אחד מהעולם. על מנת לא להסתכן באי-הבנה, אתן את בתי הספר של יום ראשון כדוגמא. לפני כ-125 שנה הם היו מאוד מועילים. אבל, לדעתי, התועלת שלהם היום מועטה מאוד. אני אומר את אותו הדבר גם על עלוני הישועה. היו זמנים שאנשים באו לקהילה אחרי שקראו אותם. יש לי שאלה פשוטה לרועי הקהילות, "האם יש לכם בקהילה צעירים שבאו ונושעו אחרי שקראו עלון?" לדעתי זה ברור ש"המין הזה" של ימינו לא מגיב טוב לשיטות שהיו בשימוש בעבר. הייתי מכניס גם את הביקורים מדלת-לדלת לאותה קטגוריה. בעבר השתמשו בזה בעצמה, אבל כשאנחנו מתמודדים היום עם "המין הזה", זה לא עוזר לנו להביא צעירים לקהילה.

יש היום כמה דברים שאינם מועילים כאשר מנסים להחיל אותם על "המין הזה". במילים אחרות, המשיח אמר, "נכשלתם, כי הכוח שהיה לכם במקרה הזה הוא חסר ערך, אף כי הספיק במקרים אחרים. אין לכם כוחות לעזור לילד שנמצא תחת כוח 'המין הזה'".

אני יודע שיש רועי קהילות שמבינים שדברים רבים שנעשו בעבר הם חסרי תועלת היום. אבל הם הורגלו לחשוב במונחים של שיטות ולא 'כלים' של השטן (השניה לקורינתים ב' 11) – אז פונים בקיצוניות לשיטות חדשות שלא הרבה יותר טובות מהישנות – כלומר, אם אנחנו מנסים לגרום לצעירים להיות חברי קהילה יציבים. למשל, יש לנו מספר אנשים שחושבים שמה שצריך לעשות זה "להוכיח" לצעירים שסיפור הבריאה בבראשית הוא האמת ותורת האבולוציה היא שקר. הם חושבים שהצעירים ייוושעו ואחרים יבואו לקהילה אם נצליח להפריך את תורת האבולוציה ולתת להם למצוא את התשובות בבראשית. הם חושבים שבאמצעות השיטה הזו הם יוכלו להתמודד עם המצב הנוכחי.

ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "זה בדיוק מה שקרה בתחילת המאה ה-18, כשהאנשים תלו את אמונתם [באפולוגטיקה]. הם לימדו אותנו שדברים מהסוג הזה יראו את האמת של האמונה המשיחית, אבל זה לא קרה. 'המין הזה' יכול להתהלך בחופשיות וללא הפרעה".

שיטה נוספת שנכשלה היא השימוש בתרגומים מודרניים של התנ"ך. נאמר לנו שהצעירים לא מבינים את התרגום של קינג ג'יימס. מה שאנחנו צריכים זה תנ"ך בשפה מודרנית יותר. אז הצעירים יקראו אותו. אז הם יאמרו, "זו היא האמונה המשיחית" – וינהרו בהמוניהם לקהילות שלנו. אבל זה לא קרה. האמת, קרה בדיוק ההיפך. למעלה מ-60 שנה עבדתי בעיקר עם צעירים. מניסיוני ראיתי שהתרגום המודרני ממש לא מושך צעירים. האמת ששמעתי רבים מהם אומרים, "זה לא נשמע נכון, זה לא נשמע כמו התנ"ך".

מעולם לא השתמשתי בתרגום מודרני כשלימדתי, ולעולם לא אעשה זאת. וכל הזמן אנחנו רואים צעירים נושעים, גם מתוך הקהילה שלנו וגם מהעולם. יהיה ערכו של התרגום המודרני ככל שיהיה, הוא לא יפתור את הבעיה. הוא לא נותן מענה ל"מין הזה".

מה עוד הם מנסים? הו, הדבר שרץ חזק זה מוזיקה מודרנית! "אנחנו צריכים להתאים את המוזיקה כדי שהם יבואו ויהפכו למשיחיים". זה עצוב מאוד. האם אני באמת צריך להגיד על זה משהו? יש קהילה בפטיסטית-דרומית שמתאספת בבניינים שכורים בלוס אנג'לס. רועה הקהילה לבוש בחולצת טריקו וישוב על שרפרף. לפני שהוא עולה לדבר, יש בערך שעה של מוזיקת רוק. אחד מאנשינו הלך לשם לראות את זה. הוא הזדעזע. הוא אמר שהאסיפה הייתה חשוכה ופתטית, ולא רוחנית בכלל. הוא אמר שהאנשים האלה לא מרוויחים נפשות, והוא לא מסוגל לדמיין אותם מתפללים במשך שעה כפי שהצעירים שלנו עושים. שעה שלמה של תפילה ושום דבר אחר? שכחו מזה! אז מוזיקת הרוק המודרנית נכשלה גם כן בהתמודדות עם ה"מין הזה".

III. הנקודה השלישית היא שאנחנו צריכים משהו שירד מתחת לכוח הרשע, יערער אותו, ויש רק דבר אחד שיכול לעשות את זה, וזה הכוח של אלוהים!

ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "עלינו להבין שיהיה 'המין הזה' גדול ככל שיהיה, כוחו של אלוהים גדול יותר לאין שיעור, ואין אנו זקוקים לעוד ידע, עוד הבנה, עוד אפולוגטיקה, [עוד תרגומים, או מוזיקת רוק] – לא, אנחנו זקוקים לכוח שייכנס לתוך ליבם של האנשים, ישבור אותם, ינפץ אותם, ישפיל אותם ויעשה אותם חדשים. וזהו כוחו של אלוהים חיים". וזה מחזיר אותנו לפסוקים שלנו,

"וישאלוהו תלמידיו בהיותם איתו לבדם לאמר: 'מדוע אנחנו לא יכולנו לגרשו?' ויאמר אליהם: 'המין הזה יצוא לא יצא, כי אם בתפילה ובצום'" (מרקוס ט' 28-29).

צום ותפילה. אין משהו אחר שיוכל לעזור לקהילות שלנו לנצח את ה"מין הזה" של מתקפות השטן. היום הקהילות שלנו לא מצליחות להגיע לצעירים. מה נוכל לעשות? "המין הזה יצוא לא יצא, כי אם בתפילה ובצום".

יש "מומחים" שטוענים כי "בכתבי היד הטובים ביותר לא מופיעה המילה 'ובצום'". אבל מה ה"מומחים" האלה יודעים על שדים? מה הם יודעים על חזרה בתשובה של עובדי אלילים מהרחובות ומהקמפוסים בקולג'ים בעיר שלנו? מה הם יודעים על תחיה – תחיה כפי שחווים אותה עכשיו בסין? הם לא יודעים כלום על הדברים האלה. שלוש פעמים בחיי ראיתי במו עיני תחיה מנתצת-חטאים. מדהימה אותי המחשבה שהייתה לי זכות כל כך גדולה ללמד בכל שלוש התחיות האלה. אלה לא היו מפגשי בישור. אלה היו מפגשים בהם גבורת אלוהים נכנסה לתוך לבבות האנשים, שברה אותם, ניפצה אותם, השפילה אותם ועשתה אותם בריאה חדשה במשיח ישוע!

אז אנחנו לא מתכוונים לקבל את שני כתבי היד העתיקים שבהם הושמטה המילה 'ובצום'. הגנוסטים הדגישו את עניין הצום יתר על המידה. לכן האנשים שכתבו את מגילות סינאיטיקוס הורידו את המילה 'ובצום' כדי למנוע מהגנוסטים להשתמש בפסוק הזה. "הגנוסטים נהגו לצום עד שהגיעו לידי הרעבה ממש" (William R. Horne, Trinity Evangelical Seminary, "The Practice of Fasting in Church History", עמ' 3). "מומחים" מודרניים טוענים שהאנשים שעסקו בהעתקת המגילות הוסיפו את המילה הזו. אבל סביר יותר שהם הסירו אותה (ראו The Secret History of the Gnostics: Their Scriptures, Beliefs and Traditions, מאת Andrew Phillip Smith, פרק 5, עמ' 1). אנחנו יודעים שהמשיח אמר, "ובצום". איך אנחנו יודעים את זה? אנחנו יודעים את זה משתי סיבות. האחת, ברור שהתלמידים התפללו כאשר גירשו שדים קודם לכן. אז נדרש היה להוסיף עוד משהו. היה נדרש עוד משהו – צום! תפילה בלבד לא הספיקה. אנחנו גם יודעים את זה מניסיון. בגלל שצמנו וראינו במו עינינו מה אלוהים יכול לעשות כאשר אנחנו שופכים את ליבנו לפניו בצום ותפילה.

אסיים עם ציטוט נוסף מפי ד"ר מרטין לויד-ג'ונס. איזה מטיף! איזו הבחנה! כמה שאני מודה לאלוהים עליו. במקום אחר הוא כתב,

אני תוהה אם אי פעם קרה לנו שהיינו חייבים לדון בשאלת הצום? האמת היא, שנראה שכל הנושא נעלם מחיינו ומכל החשיבה המשיחית שלנו, הלא כן?

יותר מכל, זו כנראה הסיבה לכך שלא הצלחנו לגבור על "המין הזה".

אני מתכנן לקרוא את כל הקהילה לצום. אמסור פרטים נוספים בהמשך. אגיד לכם מתי נצום. אגיד לכם איך לצום ואיך לסיים את הצום שלכם.

בזמן הזה נתכנס כולנו בקהילה, ותהיה לנו ארוחה לפני אסיפת התפילה. ד"ר קייגן יקרא לחלק מהטלפנים לעשות טלפונים לזמן מסוים. בזמן הזה שאר הנוכחים יתפללו, וד"ר קייגן יענה על שאלות.

1. אנחנו נצום ונתפלל להצלחתן של התוכניות החדשות שלנו

2. אנחנו נצום ונתפלל ל"להקה" חדשה של בנים ול"להקה" חדשה של בנות. "להקה" היא קבוצה של חמש או שש אנשים שבאים לאסיפות של יום שבת, יום ראשון בבוקר ויום ראשון בערב, ומעוניינים להיות תלמידים

3. אנחנו נצום ונתפלל גם עבור עוד נושעים מהקהילה שלנו. ניתן דגש מיוחד על "המין הזה" – שדים שמשעבדים אנשים לחפש אחר רגשות

לא אוכל לסגור את האסיפה מבלי לדבר על ישוע. כל מה שאנחנו צריכים נמצא בו. באגרת אל העברים כתוב,

"אבל ישוע המחוסר מעט ממלאכים, אותו ראינו מעוטר בכבוד והדר מפני ענותו עד מוות, למען אשר יטעם בחסד אלהים את המוות בעד כולם (עברים ב' 9).

ישוע, בן אלוהים, מת במקום החוטאים, הוא היה המחליף שלהם. ישוע קם מן המתים באופן פיזי, בשר ועצמות, כדי לתת לכם חיים. ברגע שתכנעו לישוע, חטאיכם יתבטלו במותו על הצלב. ברגע שתשליכו את עצמכם על המושיע, אלוהים ימחק לעד את חטאיכם מספריו בזכות דמו היקר של המשיח. אנחנו ממש מתפללים שתבטחו באדון ישוע המשיח ותיוושעו על ידו. אמן ואמן. בואו נעמוד ונשיר את שיר מספר 4 בדף השירים שלכם.

משגב, מעוז, אלוהינו, מגן חזק מנשק,
   הוא ממלט נפשותינו מכל שואה ועושק.
אויבנו הקדמון רעות עודו תוכן;
   רבה עוד עוצמתו, חדה היא עורמתו,
בארץ אין כמוהו.

על מאמצינו אין לסמוך, כי חיש ניפול כולנו,
   אך לימיננו איש מוסמך שאדוני מינהו.
האם תשאל מיהו? זהו ישוע המשיח:
   אדוני צבאות הוא שמו, ללא שינוי מדור ודור,
והוא צריו יכניע.
      ("A Mighty Fortress is Our God", מאת Martin Luther, 1483-1546)

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג׳מין קינקייד גריפית׳:
"Old-Time Power" (מאת Paul Rader, 1878-1938).