זעקת לב לתחייה!

ירמיהו ישב בבית הסוהר. הוא היה בכלא בגלל שאמר שתושבי יהודה ילכו לשבי. ירמיהו היה חסר תקווה. הוא חשב שעמו ננטש על ידי אלוהים. הוא איבד כל תקווה והיה עצור בכלא. וכאן האדון דיבר אל ליבו. אלוהים אמר לו,

"קרא אלי ואענך, ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם" (ירמיה ל"ג 3).

בליל ראשון האחרון נתתי דרשה בנושא "קרב התפילה בתחייה!" אמרתי כי אנו חיים תחת השפעה שטנית גדולה של חומרנות. אמרתי, "אלוהים נעלם! הוא עזב את הקהילות שלנו. הוא עזב את הקהילות שלנו... ואנחנו לא רוצים שאלוהים ירד אלינו. התרדמת העמוקה שלנו הייתה מעדיפה קהילות ללא רוח הקודש. רק תמשיכו בשגרה. למה לגרום למהומה? למה להציק לנו? תנו לנו לשקוע בשינה. אנחנו לא רוצים לחזור לעבודה הקשה של תפילה וצום עבור נוכחות אלוהים וכוחו". תוך מספר שבועות נושעו אצלנו 17 אנשים. ד"ר צ'אן התחדש והתעורר ברוחו. ג'ון סמואל קייגן הכניע את עצמו ללימוד הבשורה. ארון ינסי וג'ק נאו הפכו להיות מועמדים לתפקיד השמש. קריסטין נוון וגברת לי הפכו ללוחמות בתפילה.

הייתה לנו ׳נגיעה׳ של תחייה. בימים האלו ד"ר קייגן ואני למדנו שכאשר אלוהים נוכח, האנשים נושעים, וכאשר אלוהים לא נוכח, לא קורה דבר. ארון וג'ק נאן למדו משהו אחר. הם למדו איך להיאבק בתפילה נגד הכוחות השטניים. ג'ק אמר,

'התחלנו להתפלל עבור נוכחות אלוהים. כאשר התחלתי את התפילה השנייה שלי, הרגשתי מסוחרר ועל סף התעלפות. היה לנו קושי לארגן תפילות. הרגשנו שהיה מכשול שטני גדול ולא יכולתי להמשיך. ירדנו על ברכינו והתפללנו שאלוהים יסיר את הנוכחות השטנית והתחננו לדם המשיח. סיימתי על הרצפה עם הפנים כלפי מטה. התחלנו להתפלל בפעם השלישית על הברכיים וחשנו איך נוכחות אלוהים חודרת דרך העלטה והנוכחות השטנית נעלמת. ידענו ש[אסיפת הערב] עומדת להיות גורלית. זה קרה בערך בארבע אחר הצהריים'

שעתיים לאחר מכן, באסיפת הערב, מר וירג'ל ניקוול בא קדימה עם דמעות, וד"ר קייגן הדריך אותו למשיח. אז הבנו למה שעתיים קודם לכן היה לארון וג'ק מאבק כל כך קשה עם השטן!"

"כי לא עם בשר ודם מלחמה לנו כי עם שרים ושליטים, עם המושלים בחשכת העולם הזה, עם הרוחות הרעות אשר במרומים" (אפסים ו' 12).

קרבות רוחניים מנצחים בתפילה!

"קרא אלי ואענך; ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם" (ירמיה ל"ג 3).

"כוח בתפילה", בואו נקום ונשיר את זה!

כוח בתפילה, אדון, כוח בתפילה,
   כאן החטא, הצער והדאגה של הארץ;
זקוקים אנחנו לתחייה, נפשות מיואשות;
   תן לי כוח, כוח בתפילה!
("למד אותי להתפלל", מאת אלברט ס. ריץ', 1879-1966).
שיניתי את השורה השלישית ל"זקוקים אנחנו לתחייה, נפשות מיואשות;
תן לי כוח, כוח בתפילה!"

אתם יכולים לשבת.

השטן עצר רבים מכם מלהתפלל עבור תחייה. עשיתי סקר ביום חמישי האחרון. שאלתי, "כמה מכם חושבים שאני רוצה יותר אנשים בקהילה כאשר אני מבקש מכם להתפלל עבור תחייה?" כמעט מחצית מהאנשים הרימו את ידם. ואז שאלתי, "כמה מכם חושבים שאני רוצה שתעבדו קשה יותר כאשר אני מבקש מכם להתפלל עבור תחייה?" בערך שליש מכם הרימו את ידם. נדהמתי. כל כך הרבה פעמים אמרתי לכם "זה לא בשביל שיהיו יותר אנשים!" כמה פעמים אמרתי לכם "זה לא בשביל שתהיה יותר עבודה! הרבה פעמים אמרתי לכם "תהיה פחות עבודה כשתבוא תחייה!"

היום אתם צריכים לתת לנו מאות רבות של שמות כדי שיגיע לכאן מבקר אחד. והמבקר האחד הזה גם לא יבוא שוב! בזמן תחייה אתם צריכים להשיג הרבה פחות שמות ויהיו עוד הרבה פחות מבקרים אבל רוב המבקרים יבואו שוב. אולי אפילו נוכל להפסיק לבשר ועדיין יהיו לנו הרבה יותר אנשים שיבואו וייוושעו! בקהילה הסינית הם בכלל לא מבשרים. הם לא מארגנים שום מסעות בישור, ועדיין 2,000 אנשים באו ונשארו. מדוע? כי הייתה אצלם תחייה! זה למה! אמרתי זאת לפני כן, אך לא האמנתם לי. אינכם מאמינים לי בגלל שאינכם רואים זאת. הקשיבו לקטע שלנו שוב.

"קרא אלי ואענך; ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם" (ירמיה ל"ג 3).

"ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם". האם אתם מאמינים בכך? האם תוכלו להיות צנועים מספיק כדי להאמין שאלוהים יכול לעשות דברים שלא ראיתם מעולם לפני כן? האם אתם מאמינים שאלוהים יכול לעשות דברים ש"לא ידעתם" כתשובה לתפילה? בואו נקום ונשיר את זה!

כוח בתפילה, אדון, כוח בתפילה,
   כאן החטא, הצער והדאגה של הארץ;
זקוקים אנחנו לתחייה, נפשות מיואשות;
   תן לי כוח, כוח בתפילה!
("למד אותי להתפלל", מאת אלברט ס. ריץ', 1879-1966).

אנחנו פועלים עם ליבנו כדי להביא ילדים אובדים לקהילה. אבל הם לא מרגישים את אלוהים כשהם מגיעים לכאן. למה לא? בגלל שהוא לא נמצא כאן בגבורה. אלוהים כולו קדוש. הוא יודע שרבים מדי מכם לא מאמינים שהוא יכול לעשות ״גדולות ובצורות לא ידעתם״. אתם פשוט לא מאמינים בזה. אתם חושבים שכל אילו אינם אלא סיפורי אגדות. אתם חושבים שאני אדם זקן, שמבלבל את המוח על איזה נס, נס שמעולם לא ראיתם, ולכן אתם גם לא מאמינים שהוא יכול להתרחש.

ראינו כל כך הרבה ניסים, אבל אתם עדיין אינכם מאמינים בכך! שלושים ותשעה אנשים שילמו שני מיליון דולר כדי להציל את בניין הקהילה הזה. אף מטיף שדיברתי אתו לא חשב שניתן לעשות זאת. אך זה נעשה! זה נס גדול! אבל אינכם רואים זאת! אינכם מאמינים בכך! בשנה האחרונה היו לנו 17 אנשים שנושעו תוך שבועות ספורים. אך אינכם רואים זאת! אינכם מאמינים שזה נס! יש לנו את ג'ון קייגן כמטיף, כרועה חדש, אפילו שלפני כן חרק שיניו ואמר, "לעולם לא אעשה זאת!" זה נס. אבל אינכם רואים זאת! אינכם מאמינים בכך! יש לנו שירות לכל העולם ב-35 שפות – אנו שולחים החוצה את הדרשות הללו לכל העולם. אך אינכם רואים זאת! אינכם מאמינים בכך!

הו, אני מתפלל שתתעוררו ותתפללו לנס התחייה! הו, שלא תהיו כמו הפרושים, שעליהם נאמר, "רבים האותות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו" (יוחנן י"ב 37).

אני יודע שאין שמחה בדת שלכם, ולפעמים הלב שלי בוכה עבורכם. אין לכם שמחה. אין לכם תקווה. אתם רק ממשיכים להישחק כמו עבד בבית הסוהר, ממש כפי שהיה שמשון המסכן. כן! לחלקכם הקהילה היא כמו בית סוהר, בית סוהר שבו אתם נשחקים מאסיפה לאסיפה, בו אתם נשחקים מעבודת הפרך של הבישור. אתם שונאים את זה! אבל אתם לא יודעים איך לברוח! אתם כבולים בכבלים רוחניים, נשחקים, נשחקים, נשחקים ללא תקווה. לפעמים אתם חושבים לעזוב. אני יודע שחלקכם חושבים כך. אך אינכם מסוגלים לכך. החברים היחידים שלכם נמצאים פה. קרובי המשפחה היחידים שלכם פה! איך תוכלו אי פעם לברוח מהשחיקה הבלתי פוסקת, מעבודת הפרך והעמל של קהילה שנראית לכם כמו בית כלא? אני רוצה לעזור לכם! אלוהים יודע שאני רוצה! ישנה רק דרך אחת לברוח. איך אתה יודע, מטיף? כי הייתי באותו המקום בו אתם נמצאים! הייתי כבול בקהילה, נשחק, נשחק, שונא אותה – אבל ללא מוצא! דרך היציאה היחידה היא ישוע! התוודו על חטאיכם! למה לא? חטאיכם הם הכבלים שכובלים אתכם! תפטרו מהם! תחזרו בתשובה ותטוהרו בדם, כי רק ישוע יכול להעלים את הכבלים שלכם ולשחרר אתכם שנית.

"התוודו עונותיכם איש לפני רעהו והתפללו איש בעד רעהו למען תרפאו" (יעקב ה' 16).

התוודו את פחדיכם, ספקותיכם, חטאיכם, כעסכם, המרירות שלכם והקנאה שלכם. "התוודו עוונותיכם איש לפני רעהו והתפללו איש בעד רעהו למען תרפאו..." (יעקב ה' 16). אישה אחת עשתה זאת! וישוע ריפא אותה. אדם אחד עשה זאת, וישוע ריפא אותו. ברגעים האלו יש שביב של תקווה. אתה חושב, "האם זה אמיתי?" כן! זה אמתי! התפללו עבור מישהו שיתוודה את עוונותיו וירפא על ידי ישוע.

"המשיח אמר, 'אשרי האבלים' (מתי ה' 4), והתכוון לאלו שמרגישים חוטאים ובוכים על כך. החטא הוא תמיד בעיה עבור המשיחי שמחכה לתחייה, כיוון שתחיה תמיד כוללת בתוכה התמודדות עם דברים לא נוחים שהעולם לא רואה. תחייה מאירה מקומות חשוכים...כדי להתכונן לתחייה, איוון רוברטס הזכיר להם שרוח [הקודש] לא יבוא עד שהאנשים יהיו מוכנים: 'עלינו להיפטר [בקהילה] מכל הרגשות הרעים – זדון, קנאה, משוא פנים ואי הבנות. [אל תתפללו] עד שתסלחו לכל מי שפגע בכם: אבל אם אתם מרגישים שאינכם יכולים לסלוח, כרעו ברך ובקשו רוח של סליחה. אתם תקבלו אותה'"... רק המשיחיים הטהורים יכולים להיות קרובים לאלוהים (בריאן ה. אדוארדס, תחייה, אוונגליקל פרס, 2004, עמ' 113)... "כל אדם שכח מכל האחרים שסביבו. כל אחד ראה את אלוהים פנים אל פנים [כאשר הם התוודו את חטאיהם]...[זה] אופייני כמעט לכל תחייה מתועדת. אין תחייה ללא חזרה עמוקה בתשובה, בלתי נוחה ומלאת ענווה" (המקור הנ"ל, עמ' 116)... "כיום יש לנו קהילה לא קדושה, כיוון שאינם רואים את החטא או חוששים ממנו... אלו שרוצים לקבל תחייה יותר מכל, צריכים להתחיל לבחון את ליבותיהם וחייהם לפני האלוהים הקדוש. אם אנחנו מסתירים את חטאינו ולא מתוודים אותם כעת [לא תהיה לנו תחייה]... האלוהים הקדוש עושה את המשיחיים למודעים אף לחטאים הקטנים ביותר... אלו שנמצאים בנוכחותו של האלוהים הקדוש תמיד מודעים לחטאיהם האישיים... הפעולה העמוקה של החזרה בתשובה תמיד מובילה לחופש ושמחה, בגלל החוויה החדשה של סליחה. מיד אחרי ׳ייסור הלב׳ מגיע פרץ שמחה וישועה" (המקור הנ"ל עמ' 120).

"הלא אתה תשוב תחיינו, ועמך ישמחו בך?" (תהילים פ"ה 7).

איננו יכולים לשמוח מעומק ליבנו עד שלא נתוודה את חטאינו בדמעות! זה קורה בסין. למה שלא יקרה גם בקהילה שלנו? אנחנו מפחדים להתוודות את חטאינו איש לפני רעהו, ולהתפלל אחד עבור השני שנרפא. הפחד ממה שאחרים יחשבו עלינו עוצר אותנו מלהתוודות. ישעיהו אמר, "אנוכי, אנוכי הוא מנחמכם; מי את ותיראי מאנוש ימות... ותשכח ה׳ עושך..." (ישעיהו נ"א 12, 13).

שירו את מספר 10!

"חקרני אל ודע לבבי:
בחנני: ודע שרעפי:
ודע לבבי;
בחנני ודע שרעפי;
וראה אם דרך עוצב בי,
ונחני בדרך עולם".
   (תהילים קל"ט 23, 24).

שירו את מספר 17!

מלא את כל חזוני, סלק את החטא
   שהסתיר את האור שזורח בתוכי.
תן לי לראות רק את פניך המבורכים,
   משמחים את נפשי בחסדך האינסופי.
מלא את כל חזוני, מושיע שמיימי,
   עד שרוחי תזרח בתפארתך.
מלא את כל חזוני, שאראה
   את דמותך הקדושה משתקפת בתוכי
("מלא את כל חזוני" מאת אויס בורגסון כריסטיאנסן, 1895-1985).

לא התוודיתם לפני כן. ידעתם שעליכם לעשות זאת, אבל פחדתם. אישה אחת התקשרה אלי וסיפרה לי שהיא נסוגה לאחור בצורה נוראית. ואז בבוקר יום ראשון הסתכלתי עליה והיא הסתכלה עליי. ראיתי שהיא רצתה לבוא. לקחתי את ידה ואמרתי, "בואי". היא באה. היא פחדה לבוא. אחרי הכול היא הייתה אשתו של שמש! מה אנשים יחשבו אם היא תתוודה על חטאיה? תשכחו ממה שאחרים חושבים! כאשר אנחנו עומדים ושרים, בואו וכרעו כאן ברך והתוודו על חטאיכם. אלוהים יוכיח אתכם על חטאיכם, ואז דם ישוע שנשפך על הצלב יטהר אתכם כשלג.

שירו את מספר 17!

מלא את כל חזוני, סלק את החטא
   שהסתיר את האור שזורח בתוכי.
תן לי לראות רק את פניך המבורכים,
   משמחים את נפשי בחסדך האינסופי.
מלא את כל חזוני, מושיע שמיימי,
   עד שרוחי תזרח בתפארתך.
מלא את כל חזוני, שאראה
   את דמותך הקדושה משתקפת בתוכי
("מלא את כל חזוני" מאת אויס בורגסון כריסטיאנסן, 1895-1985).

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

הפסוקים שהוקראו לפני הדרשה על ידי מר נח סונג: הראשונה ליוחנן א' 5-10.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג׳מין קינקייד גריפית׳:
״הו, נשמת חיים" (מאת בסי פ. הד, 1850-1936).