תיבת נוח כתמונה לבשורה

זה מה שאתם עושים אם אינכם נושעים. אתם מסתירים את פניכם מהמשיח. אתם מבזים את המשיח. אתם לא נותנים חשיבות למשיח. זוהי הדרך בה אתם חושבים על המשיח. אתם יכולים לומר שזה לא אתם. אתם יכולים לומר שאתם לא חושבים ככה על ישוע. אתם חושבים שאתם אוהבים את ישוע, אבל אתם מרמים את עצמכם. הנביא ירמיהו אמר, "עקוב הלב מכל" (ירמיהו י"ז 9). אתם חושבים שהלב שלכם צודק כשהוא אומר לכם שהוא אוהב את ישוע. אתם חושבים שאתם יכולים לבטוח בלב שלכם, אבל אתם טועים. הוא רמאי "מכל". אין דבר רמאי יותר מהלב שלכם. הוא מלא בצביעות, תעתועים וחוסר יושר. הלב שלכם רמאי "מכל". אין דבר פחות ישר מהלב שלכם.

אתם מרגיעים את עצמכם עם המחשבה שליבכם אינו פחות ישר משל אנשים אחרים. ואתם צודקים. במידה מסוימת זה נכון. אבל לא חשבתם על זה שזה נכון בגלל שהלבבות של כולם הושחתו בעקבות החטא הקדמון. אני מחפש סיבה אחרת כבר שלושת רבעי מאה. אבל בכל פעם אני נאלץ לחזור לחטא הקדמון, כיוון שאינני מכיר שום הסבר אחרת לכך שכל אדם שהכרתי אי פעם "הסתיר פניו ממנו", בדומה לאדם בגן עדן, שהסתיר את פניו מהמשיח שטרם נגלה בבשר.

"וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו" (ישעיהו נ"ג 3).

אינכם מעריכים את ישוע. אינכם חושבים שישוע הוא חשוב.

אתם חיים תחת האשליה שהפסוק הזה הוא מוטעה – שאתם כן אוהבים את ישוע, שאתם כן מעריכים אותו מאוד. אבל במקום לקבל את מה שלבכם, המורעל והמעוות על ידי החטא הקדמון ועל ידי חטאיכם האישיים, אומר לכם – עליכם לפקפק במה שליבכם אומר.

האם יש לכם מחשבות על אהבתו של המשיח? האם אתם יכולים לומר זאת? הקשיבו, ואז שאלו את עצמכם אם אתם יכולים לומר זאת בכנות (והיו כנים) – האם אתם יכולים לומר, "הבשורה, שהייתה כל כך משעממת וחסרת חיים לפני כן, מרגשת אותי בכל פעם שאני שומע על ישוע?" האם תוכלו לומר זאת בכנות? אם לא, זה מוכיח שאינכם נותנים חשיבות למשיח כפי שאמי זבלגה נתנה!

או האם תוכלו לומר זאת: "ישוע נצלב עבורי כשעוד הייתי האויב שלו ועוד לא נכנעתי לו. המחשבה הזו שוברת אותי. המשיח נתן את חייו עבורי, ולכן אתן את כולי עבורו... ישוע הוא הגואל שלי, המנוחה שלי, והמושיע שלי. לעולם לא אוכל לעשות יותר מידי עבור המשיח. לשרת את המשיח זו השמחה שלי"? האם תוכל לומר את המילים הללו בכנות – כפי שאמר ג'ון קייגן? אם אתם מהססים, האין זה בגלל שאתם מתחבאים מישוע, שאתם לא שמים את ישוע במקום הראשון?

דרך נוספת לבחון את אהבתכם לישוע היא להרגיש הרשעה על חטאיכם. כל עוד לא תרגישו חוטאים גמורים על שדחיתם את ישוע, לעולם לא תעריכו את המשיח ישוע! ישוע אמר זאת,

"והיה כי יבוא [רוח הקודש] והוכיח את העולם על דבר החטא והצדק והמשפט: על החטא כי לא האמינו בי" (יוחנן ט"ז 8,9).

אם אינכם חוזרים בתשובה על שדחיתם את המשיח, זה סימן בטוח לכך ש"אינכם נותנים לו חשיבות". ד"ר וו. ג'י. ט. שד אמר לנו, "בדרך כלל, רוח הקודש אינו מחדש את האדם עד שאינו חוזר בתשובה". תחושת אשמה מכינה את האדם להיות משוחרר ממנה על ידי האדון.

לא תראה עד כמה אתם יקרים למשיח עד
   שתסיימו לשחק משחקים.
      שתפחדו מהמוות.
         שתוותרו על עצמכם.
            שתורשעו על חטאיכם.

מישהו יכול לומר, "אלו הכנות קשות מאד". אבל אלו ההכנות להן אתם זקוקים!

ישוע הוא הנושא העיקרי של כל התנ"ך. כאשר ישוע נפגש עם שני התלמידים, הוא דיבר איתם ארוכות. פנו ללוקס כ"ד 25-27. זה נמצא בעמוד 1112 בתנ"ך הלימוד של סקופילד. עמדו כאשר אני קורא זאת.

"ויאמר אליהם: ׳הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דיברו הנביאים: הלא על המשיח היה לסבול את כל זאת ולהיכנס בכבודו׳: ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו" (לוקס כ"ד 25-27).

ישוע בילה כמה שעות בהסבר על כך. התנ"ך הוא ארוך, 984 עמודים בעותק שלי, של תרגום קינג ג'יימס. כאשר ישוע הגיע לפרק ו', ז', ו-ח' של בראשית, הוא הסביר איך סיפור תיבת נוח דיבר עליו. כאשר הגיע לדבר על נוח, המבול והתיבה הוא בוודאי הראה להם איך "כל הכתובים נאמרים עליו" (לוקס כ"ד 27). הפרקים האלה מספר בראשית כל כך חשובים, שלא סביר שישוע דילג עליהם מבלי לומר עליהם מילה.

למעשה, פרקים ו', ז', וח' בבראשית, כולם מלאים בתמונות וסמלים של המשיח. ובגלל שהתחיל מכתבי משה, הכותב האנושי של ספר בראשית, והסביר את "כל הכתובים הנאמרים עליו" (לוקח כ"ד 27), הוא ללא ספק דיבר איתם גם על תיבת נוח וכיצד היא מדברת עליו.

כן, ישוע הוא הנושא העיקרי של כל התנ"ך, ויש דברים רבים שאנחנו יכולים ללמוד עליו מהסיפור של תיבת נוח. הנה מספר נקודות מהבשורה שישוע נגע בהן כאשר "ביאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו" (לוקס כ"ד 27).

I. דבר ראשון, התיבה כתמונה למשיח הלא-אטרקטיבי.

כפי שאמרתי, תיבת נוח לא הייתה יפה, צבועה בצבע בהיר כפי שמורי שבת טיפשים מראים לעיתים קרובות לתלמידים שלהם. לא! לא! התיבה הייתה קופסה ענקית ושחורה עשויה מעץ. היא הייתה מכוסה בזפת שחורה, מבפנים ומבחוץ. אלוהים אמר:

"עשה לך תיבת עצי גפר, קנים תעשה את התיבה; וכפרת אתה מבית ומחוץ בכופר" (בראשית ו' 14).

התיבה הייתה קופסה שחורה כזפת עם תחתית שטוחה. היא הייתה באורך של כ-150 מטר, כ-30 מטר רוחב וכ-20 מטר גובה. היא נבנתה רק על מנת לצוף, לא לשוט. היא הייתה כלי מכוער ושחור, מבפנים ומבחוץ. לא היה בה שום דבר יפה. זוהי תמונה של ישוע המשיח. התנ"ך אומר לנו על המשיח:

"לא תואר לו ולא הדר; ונראהו ולא מראה ונחמדהו: נבזה וחדל אישים... וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו" (ישעיהו נ"ג 2-3).

האין זה האופן בו רוב האנשים הסתכלו על התיבה, כאשר ראו אותה עומדת על הקרקע, לפני שהגיע המבול? לא היה לה תואר ולא הדר. הם לא חמדו אותה. היא הייתה בזויה וחדלת אישים, ממש כפי שהיה ישוע. הם הסתירו את פניהם מהתיבה, ממש כפי שהסתירו את פניהם מהמשיח. היא הייתה בזויה והם לא החשיבו אותה. לכן הם סירבו להיכנס לתיבה, ממש כפי שמאוחר יותר סירבו לבוא למשיח.

"איך המתקן המכוער, השחור והמשונה הזה יכול להציל אותנו?" הם בוודאי אמרו. והיום רוב האנשים מסרבים לבוא למשיח ולהיוושע מאותן הסיבות. הם חושבים, "למה אני צריך לוותר על חיי היום יום שלי, ההנאות והדברים שמשמחים אותי, כדי להיכנס לכלי הישן המכוער והשחור הזה?" מתי כ"ד, פס' 73 והלאה מספרים לנו:

"וכימי נח כן יהיה גם בואו של בן האדם: כי כאשר לפני ימי המבול היו אוכלים ושותים נושאים נשים ונותנים נשים לאנשים עד היום אשר בא נח אל התיבה: ולא ידעו עד בוא המבול ויימח את כולם, כן יהיה גם בואו של בן האדם" (מתי כ"ד 37-39).

זה מראה לנו שהם לא רצו להפסיק לאכול ולשתות בחגים. הם לא רצו להפסיק להגיע לחתונות המפוארות והארוכות שאנשים היו כל כך מכורים אליהן באותה התקופה. למה שיצטרכו לוותר על המסיבות שלהם, ה"מועדונים", הריקודים, השתייה – והכיף – רק כדי להיכנס לתוך תיבה ישנה ושחורה שלא היה בה שום "כיף", הם חשבו.

אך הם טעו, כמובן. המקום היחיד בעולם שבו היה איזשהו "כיף" והנאה בזמן המבול היה בתיבה. לנוח ומשפחתו הייתה התחברות נפלאה והם עבדו יחד כדי לטפל ולהאכיל את החיות בזמן שהמים כיסו את הארץ.

התיבה הייתה הקהילה היחידה בכל העולם בזמן הנוראי של המבול. נוח ושבעת בני משפחתו היו הקהילה היחידה על הארץ באותו הזמן, והיה להם זמן נהדר של התחברות, הלל אוהב והנאה שמימית בתיבה.

אבל האין זו הדרך בה רואים האנשים שלא נושעו את הקהילות שלנו היום? הרבה הורים אובדים אומרים, "למה האנשים הצעירים האלו רוצים להיות בקהילה הזאת כל כך? מה מושך אותם? אין שם שתייה, סמים, או מסיבות פרועות. אין סקס אסור בקהילה. אבל נראה שהם רוצים להיות שם כל הזמן. מה יש בבניין הקהילה הישן והמכוער הזה בעיר התחתית, שגורם לבן או לבת שלנו לרצות להיות שם כל הזמן?"

ובכן, תוכלו לענות למשפחה הלא מאמינה שלכם כך: "הקהילה היא תיבה. היא מצילה אותנו מהעולם ההרוס, הבודד שבו חיינו. עכשיו אנחנו חיים בקהילה הבפטיסטית המקומית הזאת. יש לנו בקהילה הנאה נקיה וטובה יותר משחלמנו אי פעם! למה להיות בודד? בואו הבית – לקהילה! בבניין הקהילה המכוער והמעט לא נוח, מצאנו מחסה מעולם קר ומנוכר. האם לא תבואו כדי למצוא שמחה, חברות, וביטחון כפי שאנחנו מצאנו בקהילה המקומית, בית אלוהים חיים? בבקשה בואו בקביעות לתיבה הזאת, לקהילה הזאת, בה תמצאו את אותו השלום והנאה שאנחנו מצאנו".

כן, התיבה הייתה מכוערת, שחורה וישנה, אך היא הייתה מקום של שמחה, חברות ואהבה. בואו הביתה! היכנסו איתנו אל התיבה הישנה והבזויה של הקהילה המקומית. אתם תיוושעו, ותחוו איתנו חיים שמחים!

II. דבר שני, התיבה כתמונה של דם המשיח.

בבקשה פתחו את התנ"כים שלכם בבראשית, פרק ו', פסוק ארבע עשרה. אלוהים אמר לנוח:

"עשה לך תיבת עצי גפר, קנים תעשה את התיבה; וכפרת אתה מבית ומחוץ בכופר" (בראשית ו' 14).

המבאר השמרני ה. סי. ליאופולד תרגם זאת, "ותמרח אותה בזפת מבפנים ומבחוץ" (פרשנות לספר בראשית, בייקר, 1976, כרך 1, עמ' 269).

ד"ר ליאופולד ממשיך לספר לנו על חדרי התיבה והזפת שכיסתה אותם.

המילה עבור "תאים" היא אותה מילה עבור "קינים". כתוצאה מכך, חדרים כאלו נועדו כדי לספק את הצרכים של מספר בעלי חיים...זו לא ספינה אלא קופסה צפה וענקית, עם ממדים כמעט זהים לאלו של ספינה. הכלי הזה לא נועד לשייט או ניווט משום סוג. הוא עוצב כדי לצוף. הוא נאטם למים על ידי כך שכוסה בנדיבות מבפנים ומבחוץ ב"זפת" (כופר) (המקור הנ"ל, עמ' 270).

ד"ר ליאופולד ממשיך להסביר שהמילה "כופר" מגיעה מ"כופר" (המקור הנ"ל).

ויקרא י"ז 11 נותן לנו את משמעות המילה.

"כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח, לכפר על נפשותיכם; כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז 11).

בשני המקרים המילה "כפרה" רשומה כ"כופר", שמשמעותו "כיסוי". דם ישוע "מכסה" על חטאינו. זה נאמר לנו באופן ישיר בברית החדשה:

"אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (רומים ד' 7).

התיבה כוסתה בזפת כדי לשמור שמי המשפט לא ייכנסו פנימה. כאשר אתם באים למשיח אתם מכוסים בדמו, ומשפט אלוהים לא יפגע בכם. אלוהים אמר לנוח, "בוא...אל התיבה" (בראשית ז' 1). כאשר נוח נכנס, הוא היה מוקף בקירות שהיו מכוסים בזפת. הזפת היא כמו דמו של המשיח. כאשר אתם באים למשיח, אתם מוקפים למעשה בדם ישוע, ו"חטאיכם מכוסים" (רומים ד' 7)!

"ודם ישוע המשיח בנו יטהרנו מכל חטא" (ראשונה ליוחנן א' 7).

זו הסיבה שישוע מת על הצלב – כדי שדמו ישטוף את עוונותיכם ויכסה על חטאיכם.

"אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (רומים ד' 7).

III. דבר שלישי, התיבה כתמונה לתחייה.

התיבה היא תמונה של תחייה. התיבה נחה על הר אררט ביום שבו המשיח יקום מהמתים.

עכשיו אני רוצה שתשימו לב למשהו אחר. הקשיבו לבראשית ח׳ 18:

"ויצא נח; ובניו ואשתו ונשי בניו אתו" (בראשית ח' 18).

זו תמונה של תחייתו של ישוע המשיח מהמתים:

"ואחרי מוצאי השבת כשהאיר לאחד בשבת, באה מרים המגדלית ומרים האחרת לראות את הקבר: והנה רעש גדול היה כי מלאך ה׳ ירד מן השמים וייגש ויגל את האבן מן הפתח וישב עליה: ומראהו כמראה הברק ולבושו לבן כשלג: וייבהלו השמרים מפחדו ויהיו כמתים: ויען המלאך ויאמר אל הנשים: ׳אתן אל תיראן, הן ידעתי כי את ישוע הנצלב אתן מבקשות: הוא איננו פה כי קם, כאשר אמר: באנה וראינה את המקום אשר שכב שם האדון׳" (מתי כ"ח 1-6).

כאשר נוח בא אל התיבה, כך המשיח יצא מן הקבר בבוקר יום ראשון. ככתוב, ״ויצא נח; ובניו ואשתו ונשי בניו אתו״. אפשר לראות פה את תמונת הלקיחה של המאמינים, שנלקחים כדי לפגוש את המשיח באוויר (ראשונה לתסלוניקים ד' 16-17). נוח שיוצא מהתיבה הוא תמונה של המשיח יוצא מן הקבר. המשפחה של נוח שיוצאת מהתיבה אחריו היא תמונה של המשיחיים נלקחים.

כל אלו הם סמלים וסימנים. ד"ר ג'ון וורויק מונטגומרי אמר:

מעשה הישועה של נוח – בחסדו הבלעדי של אלוהים במים [ובתיבה] – ללא ספק הוביל את הקהילה הקדומה לראות בו אות מקדים לישועה כפי שהוצגה בברית החדשה. התיבה עצמה נחשבה לסמל של הקהילה (רק אלו שמחפשים את החסד שהוצע יוכלו לשרוד את המבול של העולם החוטא); ניתן לראות את חותמו של הדימוי הזה גם על הארכיטקטורה של הכנסיות (הערת המחבר, "נייב" ("עמוד התווך") מהמילה הלטינית "נביס", "ספינה"). לפי [הציורים] המשיחיים הקדומים – בקטקומבות למשל – התיבה סימלה מקום קבורה או ארון קבורה, שממנו אלוהים יקים את המאמין ביום האחרון, ממש כפי שנוח ניצל ממי המוות של המבול (ד"ר ג'ון וורויק מונטגומרי, החיפוש אחר תיבת נוח, בת'ני, 1972, עמ' 284).

בחצי הראשון של המאה השנייה, ג'סטין מרטיר אמר:

נוח הצדיק ושאר האנשים שהיו איתו במבול, כלומר, אשתו, שלושת בניהם ונשותיהם, יחד הם שמונה במספר, והם מהווים סמל לאותו היום, שמונה במספר אבל ראשון בכוח, הכוח שבו משיח קם מן המתים. באופן אחר, עכשיו המשיח, שהוא "בכור כל הנברא", הפך להיות ראש של גזע חדש, של אלה שהוא הביא ללידה חדשה במים, באמונה, ובעץ שמחזיק את מסתורין הצלב, ממש כפי שנוח ניצל בעץ של התיבה וצף על המים עם משפחתו (ג'סטין מרטיר, שיחות עם טריפו, cxxxvii, 1-2).

כפי שהבחינו המשיחיים הקדומים, תיבת נוח היא תמונה של כל הבשורה. (1) זו הייתה תיבה מכוערת, לא מושכת את העין ולא אטרקטיבית. כך המשיח לא נראה מושך לבני אדם, והבשורה נשמעת טיפשית. (2) התיבה הייתה מכוסה בשכבה עבה של זפת, מבפנים ומבחוץ. זוהי תמונה של דם ישוע שמכסה על אלו שנושעו, כדי שאלוהים לא יראה את חטאיהם. (3) התיבה נחה על הרי אררט, ונוח יצא ממנה בחיים. זוהי תמונה של המשיח יוצא מהקבר, קם מהמתים, בבוקר יום ראשון.

דבר אחרון, התיבה נחה בראש ההר. זוהי תמונה של המשיח עולה להר ציון, עיר אלוהים, ברקיע השלישי. המשיח כרגע נמצא בשמיים, לימין האלוהים. בואו למשיח ותיוושעו. בואו למשיח וחטאיכם יכוסו ב"זפת" של דמו. בואו למשיח, ותוכלו להגיע לשמיים. כפי שנוח ומשפחתו ברחו מהמבול, אתם תברחו מהגיהינום. אתם חייבים לבוא למשיח, כפי שנוח בא אל התיבה!

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

הפסוקים שהוקראו לפני הדרשה על ידי מר נח סונג: מתי כ"ח 1-6.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג׳מין קינקייד גריפית׳:
״נושע בדם" (מאת ס. ג'יי. הנדרסון, המאה ה-19).