קיפא – האדם שתכנן את הרצח של המשיח!

זה התרחש בסוף תקופת שירותו של המשיח. אחרי שישוע הקים את לעזר מן המתים, הוא יצא לאזור הכפרי. הוא לא חזר לירושלים עד לשבוע האחרון שלפני צליבתו. מישהו עשוי לחשוב שהקמת לעזר מן המתים הייתה משכנעת את המנהיגים הדתיים, אבל היא לא. ישוע כבר אמר בעבר,

״אם לא ישמעו אל משה ואל הנביאים, גם כי יקום אחד מן המתים, לא יאמינו״ (לוקס ט״ז 31).

האנשים בדרך כלל לא משתכנעים מלראות ניסים. הנס שהם צריכים הוא פעולת התוכחה של רוח אלוהים בלבבות שלהם, שהינם ״מתים בפשעים וחטאים״ (אפסים ב׳ 1). אם אדם לא יקבל תוכחה בדרך נס, הוא לא ייוושע. הוא לא ייוושע ״גם אם יקום אחד מן המתים״ (לוקס ט״ז 31). התוכחה המעוררת של רוח אלוהים, שגורמת לבני האדם לחוש את החטא שלהם, היא הנס שהם חייבים כדי לחוות ישועה אמתית.

ניסים עלולים לגרום לבני האדם להקשות את ליבם לאלוהים אף עוד יותר. בסיפור שלנו, אחרי שראשי הכהנים והפרושים ראו את ישוע עושה ״אותות רבים״, הם כינסו את ״הסנהדרין״, ועדה של הסנהדרין (יוחנן י״א 47). משהו מוזר קרה בסנהדרין. קיפא, הכהן הגדול, התנבא במדויק על המשיח. הפרשנות של הברית החדשה מתארת את הסצנה: קיפא היה ״תחמן ואופורטוניסט, אחד שלא ידע הוגנות או צדק...הוא לא נרתע מלשפוך דם נקי. [הוא גרם למעשיו] להיראות כאילו היו הדבר היחיד ההכרחי לטובת העם. קיפא קינא בישוע. קיפא רצה במותו של ישוע כדי לקדם את צרכיו האנוכיים. כדי לגרום להרשעתו של ישוע, הוא השתמש בתחבולות שהיו תוצר של תכנון חכם...הוא היה צבוע, כי במשפט האחרון...בעת שהתמלא בעליצות פנימית על כך שמצא את מה שהוא ראה בו בסיס להרשעתו של המשיח, הוא קרע את בגדי הכהונה שלו מתוך צער עמוק לכאורה! כזה היה קיפא. פנו גם ליוספוס, אנטיקיטס, XVIII, 4:3״ (ד״ר וויליאם הנדריקסן, הפרשנות של הברית החדשה, בייקר בוקס האוס, מהדורת 1981, כרך I, עמ׳ 163; הערה על יוחנן י״א 49-50). עכשיו שימו שוב לב לכך שהכהן הגדול הרשע הזה נתן נבואה. בדומה לבלעם מהתנ״ך, האדם הרע הזה נתן נבואת אמת,

״ויאמר אליהם אחד מהם, והוא קיפא הכהן הגדול בשנה ההיא: ׳אתם לא תדעו דבר, אף לא תתבוננו. כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כולו. ולא מלבו דיבר הדבר הזה, כי היה הכהן הגדול בשנה ההיא וינבא אשר ימות ישוע בעד העם. ולא בעד העם לבדו, כי גם לקבוץ את בני האלוהים המפוזרים והיו לאחדים״ (יוחנן י״א 49-52).

אבל בתנ״ך כתוב,

״וייוועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה״ (יוחנן י״א 53).

שבוע לאחר מכן קיפא שלח כמה מהשומרים של בית המקדש כדי לעצור את ישוע, בשעה שהתפלל בגת שמני. השומרים האלה לקחו אותו לקיפא, שאמר לו, ״תאמר לנו אם אתה המשיח בן האלוהים״ (מתי כ״ו 63). כאשר ישוע ענה בחיוב,

״ויקרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר, ׳מגדף הוא, ומה לנו עוד לבקש עדים? הלא עתה שמעתם את גידופו. מה דעתכם?׳ ויענו ויאמרו: ׳איש מוות הוא׳. וירקו בפניו ויכוהו באגרוף ואחרים היכוהו על הלחי, ויאמרו: ׳הינבא לנו, המשיח, מי הוא המכה אותך?׳״ (מתי כ״ו 65-68).

לכהן הגדול לא הייתה סמכות להוציא אנשים להורג. לכן קיפא גרר את ישוע לפונטיוס פילטוס, הנציב הרומי – וקרא לרומאים לצלוב אותו.

קשה לייצר דרשה ביוגרפית כזו, אבל ללא ספק אפשר לצאת עם שתי מסקנות כלליות מתוך המילים והמעשים של האיש הזה, יוסף קיפא, הכהן הגדול שתכנן את הצליבה של המשיח.

I. דבר ראשון, קיפא היה אדם דתי מאוד, ואפילו ציין אמת עמוקה על הקורבן החילופי של המשיח.

קיפא היה חתנו של חנן, הכהן הגדול הזקן. הוא החזיק במשרת הכהן הגדול במשך 18 שנה, יותר מכל אחד אחר בתקופה ההיא.

למרבה הצער, אנחנו יכולים לדעת איזה בן אדם הוא היה. למשל, כאשר ד״ר היימרס היה צעיר, נאמר לו מספר פעמים, ״אתה לא יכול ללמד על זה״ או ״אתה לא יכול ללמד ככה״. ככל שחלפו השנים זה הפך להיות ברור שהעצות הללו היו שגויות. האנשים שאמרו לו את זה דאגו יותר לתפקיד שלהם מאשר לאמת, כפי שהיא מופיעה בתנ״ך. מטיף לא יכול לרצות אנשים שכל מה שמעניין אותם זה לשמור על מקום העבודה שלהם ולא להרגיז אף אחד. קיפא היה אדם כזה. הוא ידע שישוע עשה ״אותות רבים״ (יוחנן י״א 47), אבל הוא רצה לעצור את ישוע רק מתוך צורך פוליטי. הוא חשב, ״אם ניתן לו להמשיך, אנחנו עלולים להפסיד משהו״.

ישוע אמר וקיים, ועשה זאת מתוך אהבה וצייתנות לאלוהים. קיפא אמר וקיים, ועשה זאת בלי שום מחשבה על אלוהים. היום יש בקהילות שלנו הרבה אנשים כמוהו. הוא היה מאוד דתי. הוא אפילו אמר את האמת על הכפרה של המשיח, מבלי שהבין את מה שאמר,

״כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כולו״ (יוחנן י״א 50).

כך הוא ציין את האמת העמוקה על מותו של המשיח כקורבן חילופי בעד החוטאים, תוך שדבריו מתכתבים עם מילותיו של ישעיהו הנביא,

״והוא מחולל מפשענו, מדוכא מעוונותינו; מוסר שלומנו עליו, ובחבורתו נרפא לנו״ (ישעיהו נ״ג 5).

אבל שימו לב! אפשר לדעת את המילים הללו ולא לקבל מהן שום תועלת! זה מה שהיה במקרה של קיפא. הוא ידע את המילים הנכונות, אבל לא הייתה להן שום השפעה על חייו.

זה אותו הכהן הגדול שאיים על שמעון פטרוס, כשזה לימד על תחייתו של ישוע מן המתים. אבל בגלל שהוא חשש מפני ההמון, הוא איים על פטרוס ושחרר אותו (מעשי השליחים ד׳ 21). ושוב, קיפא הוא גם הכהן הגדול שהשליך את השליחים לכלא (מעשי השליחים ה׳ 17-18). אבל אלוהים שלח מלאך שפתח את דלת בית הסוהר ושילח אותם לחופשי. ואז קיפא שלח משרתים כדי להביא את פטרוס בפני הסנהדרין, ״אך לא בחזקה... פן יסקלום״ (מעשי השליחים ה׳ 26). כל כך הרבה אנשים הקשיבו לשליחים, שקיפא פחד שההמון ירגום אותו באבנים אם יפגע בשליחים! אחד מאנשי הסנהדרין, גמליאל שמו, אמר לקיפא ולאחרים

״הניחו להם, כי העצה והפעולה הזאת אם מאת אדם היא – תופר, ואם מאת האלוהים היא – לא תוכלו להפר אותה, פן תמצאו נלחמים את האלוהים״ (מעשי השליחים ה׳ 38-39).

קיפא והשאר הסכימו עם גמליאל. אבל מה הם עשו? האם הם שמו את אלוהים בראש מעיניהם? לא! הם היכו את השליחים ו״יצוו אשר לא ידברו בשם ישוע, ויפטרו אותם״ (מעשי השליחים ה׳ 40).

״ולא חדלו כל יום ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח״ (מעשי השליחים ה׳ 42).

ככה אנחנו משאירים את קיפא – מוחלש, ולא מסוגל לעצור את הפצת הבשורה ואת התפשטותה של האמונה המשיחית. המחשבה על אלוהים או על התוודות על חטאיו מעולם לא חלפה בראשו. הוא פנה ישר למשחק הפוליטי – מלא בדת, לחלוטין חסר יראת אלוהים – עד שכמה שנים מאוחר יותר, בשנת 36 לספירה לפי יוספוס, הודח מתפקיד הכהונה על ידי מחליפו של פילטוס, ויטלוס (אנטיקיטס, XVIII, 4:2). לא ידוע מה קרה איתו אחרי הדחתו. בשנת 1991 התגלתה בירושלים גומחה עשויה אבן גיר (גלוסקמא) עם כיתוב השם קיפא ובתוכו עצמות אדם – והארכיאולוגים סבורים שזה למעשה מקום הקבורה שלו (תנ״ך הלימוד הארכיאולוגי, זונדרוואן, 2005, עמ׳ 1609; הערה על מתי כ״ו 3). הוא זכור רק בעקבות ״אחריותו השיפוטית העמוקה לרצח האסיר החף מפשע [ישוע]״ (ד״ר ג׳ון ד. דיויס, מילון דיויס לתנ״ך, בייקר בוקס האוס, מהדורת 1978, עמ׳ 114).

II. דבר שני, בדומה לקין, קיפא מעולם לא חזר בתשובה – ולכן מעולם לא נושע.

יש דמיון רב בין קיפא לקין. קין ידע שעליו להקריב דם, כפי שעשה הבל. אבל קין לא התחרט. במקום זה,

״ויקם קין אל הבל אחיו, ויהרגהו״ (בראשית ד׳ 8).

יש בברית החדשה קשר בין קין לאדם כמו קיפא. יוחנן השליח אמר,

״לא כקין, אשר היה מן הרע והרג את אחיו. ומדוע הרגו? יען כי מעשיו היו רעים ומעשי אחיו מעשי צדק. אל תתמהו, אחי, אם ישנא אתכם העולם״ (הראשונה ליוחנן ג׳ 12-13).

בדומה לקין, גם קיפא היה נתון תחת השפעת השטן, ״הרע״. בדומה לקין, גם קיפא היה ״מהעולם״. הוא אף פעם לא הפסיק להקשיב לשטן. הוא אף פעם לא עזב את ״העולם״ כדי לשרת את אלוהים. האיסיים מהקהילה היהודית בקומראן, אלה שכתבו את מגילות ים המלח, היו מאוד ביקורתיים כלפי קיפא, וכינו אותו ״כהן רע״ (תנ״ך הלימוד הארכיאולוגי, כנ״ל).

קין וקיפא משמשים תמרור אזהרה בולט לאלו שנשארים דתיים אך אובדים. גם קין וגם קיפא ידעו על קורבן הדם. גם קין וגם קיפא שמעו את אלוהים מדבר אליהם ישירות. אלוהים הבן דיבר ישירות לקיפא – כפי שעשה עם קין (בראשית ד׳ 6-7). גם קין וגם קיפא המעיטו בחשיבות קולו של אלוהים, שדיבר אל המצפון שלהם, וצללו לתוך חיים אגוצנטריים. גם קין וגם קיפא יעמדו לפני המשיח במשפט האחרון, והוא יאמר להם,

״מעולם לא ידעתי אתכם: סורו ממני פועלי און״ (מתי ז׳ 23).

הם ״יגורשו אל החושך החיצון, שם תהיה היללה וחרוק השיניים״ (מתי ח׳ 12).

הבוקר הזה אני רוצה להזהיר אתכם – תראו שאתם חושבים על אלוהים! תראו שאתם חושבים על החטא שלכם! תראו שאתם לא סתם אומרים את ״המילים הנכונות״. תראו שאתם מכירים בחטאים שלכם!

״התענו והתאבלו ובכו, שחוקכם יהפוך לאבל ושמחתכם ליגון״ (יעקב ד׳ 9).

תראו שאתם חווים חזרה אמתית בתשובה – שאתם באמת פוגשים את ישוע המשיח פנים אל פנים ונטהרים ״בדמו... מחטא[יכם]״ (חזון יוחנן א׳ 5). אל תחכו! אל תסרבו לבוא לישוע! אל תתמהמהו עד שאלוהים יוותר עליכם, ויתן לדעתכם להישחת!

זמן רב מדי שכחתי את המושיע.
   זמן רב מדי החזקתי בחטאי.
זמן רב מדי תירצתי את דחייתי.
   ועכשיו אני אובד בלעדיו.
עכשיו מאוחר, כל כך מאוחר! הוא עדיין דופק בדלת,
   וישוע, מושיעי היקר, קורא פעם נוספת.
(״זמן רב מדי שכחתי״ מאת ד״ר ר. רייס, 1895-1980).

ד״ר היימרס, בוא בבקשה לנעול את האסיפה הזו.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג׳מין קינקייד גריפית׳:
״זמן רב מדי שכחתי״ (מאת ד״ר ג׳ון ר. רייס, 1895-1980).