הפעולה המייבשת של רוח אלוהים

בסמינרים הליברלים לימדו אותנו שהיה יותר מישעיהו אחד. אבל הם שגו. 39 הפרקים הראשונים עוסקים בחטא ובגלות המתקרבת. אבל מפרק 40 ואילך הנביא מדבר על השחרור שלהם. החצי השני עוסק בישועה דרך סבלות המשיח.

״קול אומר, ׳קרא׳, ואומר, ׳מה אקרא?׳ כל הבשר חציר, וכל חסדו [יופיו, ניו אמריקן סטנדרט ורז׳ן; תפארתו, ניו אינטרנשיונל ורזן] כציץ השדה. יבש חציר נבל ציץ, כי רוח ה׳ נשבה בו; אכן חציר העם. יבש חציר, נבל ציץ; ודבר אלוהינו יקום לעולם״ (ישעיהו מ׳ 6-8).

״קול אומר, ׳קרא׳״. איזה קול דיבר אל הנביא? בפסוק 5 היה זה ״פי ה׳״. פירוש המילה ׳קרא׳ הוא ״לצעוק על אדם [שמתעמתים איתו]״ (סטרונג 7121#). אותה מילה מופיעה גם בישעיהו נ״ח 1,

״קרא בגרון, אל תחשך, כשופר הרם קולך, והגד לעמי פשעם, ולבית יעקב חטאתם״ (ישעיהו נ״ח 1).

כך לימד יוחנן המטביל. יוחנן ציטט מישעיהו מ׳ 3. הוא אמר, ״אני קול קורא במדבר, פנו דרך ה׳, כאשר אמר ישעיהו הנביא״ (יוחנן ט׳ 23; ישעיהו מ׳ 3). המילה ״קורא״ ביוחנן א׳ 23 תורגמה מהמילה היוונית פודוש, שפירושה ״לצעוק...לזעוק״ (סטרונג). על פי המילה העברית והיוונית, המשמעות היא ״לקרוא בגרון״ (ישעיהו נ״ח 1). זאת אומרת שהמטיף צריך לדבר בקול רם, כדוברו של אלוהים... ״לצעוק ולזעוק״ אל האובדים והתועים! המטיפים צריכים להכריז את דבר אלוהים לשומעיהם. למרב הצער, זה לא סגנון ההטפה המקובל היום. בהטפה של היום, יש חוסר-ציות בסיסי לתנ״ך. כפי שאמרו פעם, גופי השירות המודרניים ״הפסיקו להטיף והלכו ללמד״. גופי השירות המודרניים האלה לא מצייתים לאלוהים. אלוהים אמר לישעיהו, ״קרא בגרון, אל תחשך״. הלימוד המודרני לא הולך בעקבות הדוגמא של ישוע. לא כמו ישוע ש״קרא במקדש״ (יוחנן ז׳ 28), לא כמו ישוע ש״עמד...וקרא״ ביוחנן ז׳ 37. לא כמו פטרוס בחג השבועות. הוא ״נשא קולו״ ואמר בקול את הדברים שאלוהים נתן לו (מעשי השליחים ב׳ 14). ד״ר ג׳ון ג׳יל אמר, ״הוא נשא את קולו, כדי שכל ההמון יוכל לשמוע אותו...וגם שיוכל לראות את הקנאה, ההתלהבות ברוח ואת עוז הרוח שלו; הוא היה חסר-מורא מאנשים בגלל שקיבל את הרוח מהמרומים״ (פרשנות לברית-החדשה; הערה על מעשי השליחים ב׳ 14). ובכן, אני מוכרח לחזור על זה שוב, על הדוכנים שלנו היום קיים חוסר-ציות בסיסי לאלוהים, חוסר-ציות נוראי בשיטה ובסגנון ההטפה. הוא אמר, ״הכרז את הדבר... כי בוא תבוא העת אשר לא יכילו את הלקח הבריא, כי אם כאוות נפשם יאספו להם מורים לשעשועי אוזניים (שידגדגו להם את האוזניים, ניו אמריקן סטנדרט ורז׳ן)״ (השניה לטימותיוס ד׳ 2, 3). בתקופה שלנו יש ״לימוד״ תמידי, אבל ההטפה נשכחה. אבל כל מה שאנחנו שומעים זה לימוד – ״לימוד״ בלי דחיפות ובלי אש! אף אחד לא צריך להתמודד עם הבשורה ושנתו הרוחנית של אף אחד לא תוטרד על ידי ״לימוד״. אי אפשר ״ללמד״ עיזים להיות כבשים! צריך להטיף להן על החטא והעצלות שלהן! ״קול אומר, ׳קרא׳״ (ישעיהו מ׳ 6). כך צריך להיות סגנונה של הטפת בשורה אמיתית! אלוהים לא יכול להשתמש בשום דבר מלבד הטפה כדי לגעת בלבבות מתים ונפשות עצלות! רק הטפה מפלחת-לב יכולה לעשות את זה! בריאן ה. אדוארדס אמר, ״להטפת תחיה יש את הכוח ואת הסמכות להשתמש בדבר אלוהים כמו פטיש ללב ולמצפון. זה בדיוק מה שחסר במרבית ההטפות היום. אדם שמטיף על תחיה תמיד יהיה חסר-מורא ומלחיץ״ (תחיה! אנשים שספוגים באלוהים, אוונגליקל פרס, מהדורת 1997, עמ׳ 103). ד״ר לויד-ג׳ונס היה אחד המטיפים הגדולים ביותר של המאה ה-20. הוא אמר, ״מה זו הטפה? זו לוגיקה שבוערת באש!...זו תיאולוגיה שבוערת באש. ותיאולוגיה שאי-אפשר להצית באש היא תיאולוגיה פגומה... הטפה היא תיאולוגיה שמגיעה מאדם שבוער באש... אני יכול לומר שלאדם שמדבר על הדברים האלה ללא תשוקה, יהיה מי שיהיה, אין זכות לעמוד על הדוכן; ולעולם אין להתיר לו לעלות על אחד כזה״ (הטפה ומטיפים, עמ׳ 97).

ישעיהו הנביא אמר, ״מה אקרא?״ (ישעיהו מ׳ 6). בחור צעיר אחד סיפר לי מה אחד המרצים בסמינר אמר לו. הוא אמר שצריך להכין תוכנית מסרים לחצי שנה מראש. אני ממש מתעב אדם שעושה כזה דבר! אשם שעושה כזה דבר לא יכול לתת דרשות אמיתיות מאלוהים! זה בלתי אפשרי! ספורג׳ן היה המטיף הכי גדול בכל הזמנים. הוא אף פעם לא נהג כך. מטיף אמיתי צריך לבקש דרשות מאלוהים, ולחכות שאלוהים ייתן לו. ״מה אקרא?״ אני מוכרח לקרוא את המסר שאלוהים נתן לי להטיף. מישהו אמר לי שאני מטיף כמו היטלר. יש משהו נכון בדבריו. היטלר דיבר שקרים עם תשוקה גדולה. אנחנו צריכים לומר את האמת עם תשוקה גדולה! רק הטפה מלאת תשוקה יכולה לגרום לבני האדם לפעול. שיעורי תנ״ך רק ירדימו אותם! ד״ר לויד-ג׳ונס אמר, ״ההטפה שיש היום לא תושיע את האנשים. היא אפילו לא מרגיזה אותם, אלא משאירה אותם בדיוק באותו מקום שבו הם היו, ללא הפרעה קלה ביותר״. זה פשוט לא נכון! צריך להפריע להם!

״קול אומר, ׳קרא׳, ואומר, ׳מה אקרא?׳ כל הבשר חציר, וכל חסדו [יופיו] כציץ השדה...יבש חציר, נבל ציץ״
 (ישעיהו מ׳ 6, 8).

I. דבר ראשון, אני מוכרח להכריז על החיים הקצרים.

״קול אומר, ׳קרא׳, ואומר, ׳מה אקרא?׳ כל הבשר חציר, וכל חסדו כציץ השדה...יבש חציר, נבל ציץ״
(ישעיהו מ׳ 6, 8).

החיים חולפים תוך זמן קצר. זה קורה מאוד מהר. נראה שהנעורים שלכם יימשכו לנצח – אבל הם חולפים מהר מאוד. אני עובד עכשיו על האוטוביוגרפיה שלי. בני, רוברט, ביקש ממני לעשות את זה. בעוד מספר שבועות אהיה בן 76. נדמה לי שרק לפני מספר חודשים הייתי עדיין צעיר! וזה גם מה שיקרה לכם! השמש הקיצית זורחת. הדשא מצהיב. הפרחים קמלים ונובלים. החיים הם דבר ארעי, חולף, זמני וקצר. יעקב השליח דיבר על זה. הוא אמר,

״והעשיר...בשפלותו, כי יעבור כציץ החציר, כי זרח השמש בחמתו וייבש את החציר, ויבול ציצו וחן מראהו אבד, כן יבול העשיר בהליכותיו״ (יעקב א׳ 10-11).

מעט מאוד אנשים מבינים את זה. הם עובדים ומנסים להתקדם בעולם הזה בלי להבין את המובן מאליו – זה ייגמר מוקדם ממה שחשבו! צ׳. ת. סטאד (1860-1931) היה אחד העשירים הבודדים שהבין את זה. הוא ירש הון עתק, אבל ויתר עליו והלך להיות שליח בסין – ואחר כך נסע ללב אפריקה בזמן שהיה מסוכן שם. צ׳. ת. סטאד הוא זה שאמר,

חיים רק פעם אחת,
   בקרוב הם יהיו נחלת העבר;
רק מה שנעשה עבור המשיח
   יחזיק לנצח.

הלוואי שכל בחור צעיר היה קורא על צ׳. ת. סטאד והופך אותו לאחד מהגיבורים שלו! הלוואי שיכולתם לראות את האמת שיש בשיר הזה!

חיים רק פעם אחת,
   בקרוב הם יהיו נחלת העבר;
רק מה שנעשה עבור המשיח
   יחזיק לנצח.

ישוע אמר,

״כי מה יסכון לאדם שיקנה את כל העולם, ונשחתה נפשו? או מה ייתן איש פדיון נפשו?״ (מרקוס ח׳ 36, 37).

״קול אומר, ׳קרא׳, ואומר, ׳מה אקרא?׳ כל הבשר חציר, וכל חסדו [יופיו] כציץ השדה...יבש חציר, נבל ציץ״
 (ישעיהו מ׳ 6, 8).

לכן אני חייב להטיף על החיים הקצרים לעיתים קרובות! ואתם צריכים צריכים לחשוב על החיים הקצרים שלכם. כתוב בתנ״ך, ״למנות ימינו כן הודע; ונביא לבב חכמה״ (תהילים צ׳ 12).

II. דבר שני, אני מוכרח להכריז על הפעולה המייבשת של רוח הקודש.

המילה ״יבש״ פירושה לקמול, לנבול ולאבד מטריותו. כתוב בישעיהו מ׳ 7,

״יבש חציר נבל ציץ, כי רוח ה׳ נשבה בו; אכן חציר העם״ (ישעיהו מ׳ 7).

ספורג׳ן אמר, ״בדומה לרוח, רוח אלוהים חייבת לנשוב על פני שדה נפשותיכם ולהפוך את היופי [שלכם] לפרח נובל. הוא צריך לשכנע [אתכם] בחטא... כדי [שתוכלו] לראות בטבע הנפול [שלכם] את השחיתות עצמה, וש׳אשר המה בבשר לא יוכלו להיות רצויים לאלוהים׳. [שנוכל להרגיש את] גזר דין המוות על חיי הבשר הקודמים שלנו...רק החולה ירצה רופא...החוטא שהתעורר, כשהוא מבקש מאלוהים לרחם עליו, נחרד לגלות שבמקום שלום מהיר נפשו כורעת תחת אימת זעם אלוהים...בגלל שלעולם לא תעריכו את [דם המשיח] המטהר אותנו מכל חטא, אם לא, ראשית, תתאבלו על כך שאתם דבר לא טהור״ (״הפעולה המייבשת של רוח הקודש״, עמ׳ 375, 376).

זוהי הפעולה המייבשת של רוח הקודש. זו פעולת רוח הקודש שמייבשת את תקוות השווא שלכם, שמראה לכם את נטית המוות של ליבכם, שגורמת לכם לראות שתקוותכם היחידה היא במשיח, שמת במקומכם כדי להושיעכם מהחטא. כאשר רוח הקודש ״מייבשת״ את נפשכם, אז תוכלו לראות שכל ״חסדכם״ אינו אלא סמרטוט מטונף, ושלא תוכלו לעשות מאומה כדי להיות רצויים לאלוהים; שכל מה שעשיתם עד כה לא יוכל להושיע אתכם ממשפט ומגיהנום.

זו הסיבה שאלוהים מאפשר לכם לעבור ישועת שוא. לפני שיתן לכם שלום, הוא יאפשר לכם לעבור הרבה ישועות שוא. זה לא אומר שאלוהים עזב אתכם. ממש לא! אלוהים משתמש בישועות השוא האלה. הוא משתמש בהן כדי לגרום לכם לקרוא ״כל הבשר חציר, וכל חסדו כציץ השדה״. אלוהים מייבש את כל תקוות השוא שתליתם באמירת או בעשיית דבר-מה שיושיע אתכם. ג׳ון ניוטון אמר,

קיוויתי שבשעת רצון,
   הוא פתאום ימלא את בקשתי,
ובזכות הכוח המאלץ של אהבתו
   יעמעם חטאיי וייתן לי מנוחה.

במקום זה, הוא נתן לי להרגיש
   את הרעות הכמוסות שבליבי;
ונתן לכוחות הגיהנום הזועמים
   לתקוף את נפשי מכל עבר.

תשאלו את איאקו! תשאלו את דני! תשאלו את ג׳ון קייגן! תשאלו אותי! כולנו זעקנו לאלוהים שייתן לנו מנוחה – אבל במקום מנוחה הוא נתן לנו להרגיש כמו שהרגישה שיילה נאן. היא אמרה, ״חשתי גועל רב כל כך מעצמי״. בחורה אחרת אמרה, ״אני כל כך כועסת על עצמי״. ד״ר קייגן ואני אמרנו לה שהיא צריכה להרגיש הרבה יותר מסתם ״כעס״. בדומה לשיילה, היא צריכה להרגיש ״גועל״. כל עוד לא תרגישו ״גועל״ מוחלט מעצמכם, לא תוכלו לחוות את היובש ואת תחושת האבדון שנפוצה בקרב אלה שנושעו באמת.

המילה ״לייבש״ מאוד חשובה. אתם צריכים להבין את משמעותה כדי להבין מה עובר עליכם. פירוש המילה ״יבש״ הוא ״להתבייש...להתייבש (כמו מים)...להיות נדהם ונבוך״ (סטרונג 300#).

״יבש חציר נבל ציץ, כי רוח ה׳ נשבה בו; אכן חציר העם״ (ישעיהו מ׳ 7).

זה מה שצריך לקרות בליבכם. רוח הקודש צריכה ליבש את הביטחון העצמי שלכם. עד שליבכם יקמול כמו פרח נבול – עד שתתביישו ותובכו מהטבע המושחת שלכם. כפי ששיילה אמרה אחרי הישועה שלה, ״חשתי גועל רב כל כך מעצמי״. זה מה שקורה בישועה אמיתית.

״יבש חציר נבל ציץ, כי רוח ה׳ נשבה בו; אכן חציר העם״ (ישעיהו מ׳ 7).

כאשר אתם נגעלים מעצמכם, זו הנקודה שאנחנו צריכים לומר לכם לבטוח בישוע. הוא יטהר אתכם בדמו מכל חטא ויושיע אתכם ממשפט אלוהים.

המבשר הגדול, ג׳ורג׳ ווייטפילד, אמר, ״האם אלוהים אי פעם הראה לכם שאין לכם אמונה בישוע? האם אי-פעם התפללתם, ׳אדון, עזור לי להישען על המשיח׳? האם אי-פעם אלוהים שכנע אתכם בחוסר יכולתכם לבוא למשיח, ולגרום לכם לזעוק בתפילה ולבקש אמונה במשיח? אם לא, לא יהיה לכם שלום בליבכם. הלוואי שאלוהים יתן לכם שלום מוצק בישוע, לפני שתמותו ולא תהיה לכם הזדמנות נוספת״ (״שיטת החסד״). אתם חייבים לחוות את המאבק האינטנסיבי בחטא, לפני שתיוושעו באמת. אתם חייבים להרגיש משהו ממה שהרגיש המשיח בעת שמשא חטאיכם הונח על כפתיו בגן גת שמני. אתם חייבים להרגיש משהו ממה שהוא הרגיש כשזעק, ״נפשי מרה לי עד מוות...אבי, אם יוכל להיות, תעבור-נא מעלי הכוס הזאת״ (מתי כ״ו 38, 39).

בואו נקום ונשיר את שיר מספר 10, ״בואו, חוטאים״.

בואו, חוטאים, עלובים ומסכנים, חלשים ופצועים, חולים וכואבים;
   ישוע עומד מוכן להושיע אתכם, מלא ברחמים, אהבה וכוח:
הוא יכול, הוא יכול, הוא רוצה, אין יותר ספק;
   הוא יכול, הוא יכול, הוא רוצה, אין יותר ספק.

בוא, העייפים, העמוסים, החבולים והשבורים מהנפילה;
   אם תמתינו עד שיהיה יותר טוב, אתם לא תבואו לעולם:
לא את הצדיקים, לא את הצדיקים, כי את חוטאים ישוע בא לקרוא;
   לא את הצדיקים, לא את הצדיקים, כי את חוטאים ישוע בא לקרוא.

ראו את המושיע, עתה נישא, טוען לערך של דמו;
   השליכו עצמכם עליו לחלוטין, לביטחון אחר אל תתנו מקום;
רק ישוע, רק ישוע, יכול להיטיב עם חוטאים חסרי אונים;
   רק ישוע, רק ישוע, יכול להיטיב עם חוטאים חסרי אונים.
(״בואו, חוטאים״ מאת ג׳וזף הארט, 1712-1768; שונה ע״י רועה הקהילה).

עכשיו תקשיבו לדבריו של אדם נושע. זו עדות של בחור צעיר.

חיפשתי דרך להושיע את עצמי. הייתי מלא בגאווה, כל כך מלא הייתי, שלא יכולתי אפילו להודות בפני עצמי שהייתי גאוותן מדי. אני עדיין זוכר איך נלחמתי באלוהים כדי לא לבטוח בישוע... התחלתי לקרוא בתנ״ך, ״לתרגל״ תפילה כל יום,

להיות מעורב יותר בפעילויות הקהילתיות. אבל לא מצאתי שלום פנימי בתוכי. עמוק בפנים ידעתי שאני עדיין אובד, אבל גאה ופחדן מידי להתמודד עם זה. הרחקתי עצמי מהמחשבה על כך שאני עדיין חוטא. עשיתי כל שביכולתי כדי להדחיק את המחשבה הזו ולהעסיק את עצמי. חיפשתי תירוצים להצדיק את אמונתי, כדי לגרום לעצמי להרגיש טוב יותר עם הטבע החוטא שלי. ואז אלוהים פתח את שערי השמיים ושלח תחיה, ושוב, הגאווה שלי הייתה חזקה מידי מכדי להודות שנזקקתי לישוע שיושיע אותי...בנקודה זו, הייתי ממש מותש מנטלית. התחלתי להבין שלא משנה מה אעשה, לא אוכל להושיע את עצמי מהחטא שלי, החטא שלא בטחתי בישוע, החטא שהצדקתי את עצמי. הייתי חסר אונים. היה בתוכי מאבק לבטוח בישוע, אבל הגאווה שלי לא נתנה לי... איבדתי כל תקווה, ויתרתי על עצמי. הרגשתי שהחטא שלי לוחץ על כל המחשבות והחושים שלי. הרגשתי שנמאס לי לחיות. באותו רגע, בדרך נס, ישוע בא אלי, ובפעם הראשונה בחיי בטחתי בו. ניסיתי לבוא אל ישוע, אבל לא הצלחתי, וישוע בא אלי ברגע שבו חשבתי שכבר לעולם לא אוכל להיוושע. כשישוע בא אלי, זה היה כל כך קל לבטוח בו... ישוע קיבל אותי ורחץ אותי בדמו... כל היופי שיש בי הוא בזכות זה שישוע הושיע אותי. אני לא יכול לעצור את דמעותיי כשאני חושב על ישוע, דמעות של שמחה, דמעות של הודיה על מה שהוא עשה עבורי. אין סיכוי שאוהב אותו מספיק, ולא אוכל לחשוב עליו מספיק, בהשוואה לאהבה שיש לישוע כלפיי. כל מה שאני יכול לעשות זה לתת את הכי טוב שלי, את חיי לישוע, מושיעי.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג׳מין קינקייד גריפית׳:
״בואי, רוח הקודש, יונה שמיימית״ (מאת ד״ר אייזק וואטס, 1674-1748; לצלילי המנגינה של ״תפתח לי״).