מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-46 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו.
כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.
בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.
אדם טוב אובד ואדם רע נושע!A GOOD MAN LOST AND A BAD MAN SAVED!
מאת ד״ר ר. ל. היימרס, הבן דרשה זו ניתנה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס ״ויישא משלו אל אנשים בוטחים בנפשם כי צדיקים המה, ואחרים נבזים בעיניהם, ויאמר: שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל, אחד פרוש ואחד מוכס. ויעמוד הפרוש לבדו ויתפלל לאמור: ׳אודך, אלוהים, על כי אינני כיתר האדם, הגוזלים והעושקים והנואפים וגם לא כמוכס הזה. אני צם פעמיים בשבוע, אני מעשר את כל אשר אני קונה׳. והמוכס עמד מרחוק ולא אבה לשאת את עיניו השמימה ותופף על לבו ויאמר: ׳אלוהים, סלח לי, אני החוטא׳. אני אומר לכם, כי ירד זה לביתו נצדק מזה, כי כל המרים נפשו ישפל, ואשר ישפילה ירומם״ (לוקס י״ח 9-14). |
זהו משל. זה סיפור שישוע סיפר כדי להסביר אמת חשובה. ישוע סיפר את המשל הזה לאלה שחשו ביטחון, שבטחו בטוב-הלב של עצמם, שהסתכלו על כולם מלמעלה.
ד״ר ר. א. טורי היה מבשר גדול. פעמים רבות הוא לימד על הפסוקים האלה. הוא קרא לדרשה הזו ״אדם טוב אובד ואדם רע נושע״. ד״ר טורי אמר, ״אולי חלקכם חושבים שהתבלבלתי בכותרת. שהיא אמורה להיות ׳אדם טוב נושע ואדם רע אובד׳. אבל אתם טועים. הכותרת ברורה, ׳אדם טוב אובד ואדם רע נושע׳״. המשיח נתן לנו את הסיפור הזה. המשיח סיפר על אדם טוב ועל אדם רע. המשיח סיפר לנו שהאדם הטוב היה אובד ושהאדם הרע היה נושע.
הפרושים היו אנשים טובים. הם היו דתיים. הם חיו חיים טובים. המוכסים גבו מס. הם גבו כסף ככל שרק יכלו. הם היו כמו פושעים. הם הכריחו אנשים לתת להם סכומי כסף גבוהים. חלק מהכסף הם העבירו לרומים. את השאר הם שמרו לעצמם. היהודים שנאו אותם. הם נחשבו לבוגדים ורשעים. המוכסים היו הגרועים שבחוטאים. הם היו סחטנים וגנבים. במשל הזה ישוע חילק את כל המין האנושי. הוא חילק אותם ל-2 סוגים של אנשים – לאנשים האובדים שמצדיקים את עצמם, ולאנשים הנושעים שיודעים שהם חוטאים. האובדים והנושעים. הנידונים והנבחרים. השעורה והחיטה. אלה שהולכים בדרך הרחבה לגיהנום ואלה שהולכים בדרך הצרה לישועה. ישוע חילק את המין האנושי, וכל מי שנמצא כאן הערב שייך לאחת מ-2 הקבוצות האלה. לאיזו קבוצה אתם שייכים הערב? ישוע אמר, ״שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל, אחד פרוש ואחד מוכס״. אדם טוב ואדם רע. מי מהם מתאר אתכם?
I. דבר ראשון, האדם ה״טוב״ שהיה אובד.
״ויעמוד הפרוש לבדו ויתפלל לאמור: ׳אודך, אלוהים, על כי אינני כיתר האדם, הגוזלים והעושקים והנואפים וגם לא כמוכס הזה. אני צם פעמיים בשבוע, אני מעשר את כל אשר אני קונה׳״ (לוקס י״ח 11-12).
בעיני העולם הוא באמת נחשב לאדם ״טוב״. הוא היה אדם מוסרי. הוא היה אדם שחי חיים נקיים. הוא היה אדם דתי. הוא היה אדם נדיב. הוא היה אדם נכבד. הוא היה בדיוק כמוני לפני שנושעתי. הייתי לובש את החליפה שלי וחוצה את הסלון בבית של דוד שלי. כולם היו שתויים. הם ישנו על הספה ועל הרצפה. הייתי בערך בן 18. חשבתי לעצמי, ״אני לא רוצה להיות כמוהם״. הייתי ילד טוב. לא השתמשתי בסמים. לא השתכרתי. ובדיוק הפסקתי לעשן. הייתי ילד טוב. התמסרתי לשירות בתור מטיף בפטיסטי. הייתי ממש טוב. אבל עדיין הייתי אובד! הייתי גאה בכך שלא עשיתי דברים ששאר החבר׳ה עשו. התמלאתי בגאווה. חשבתי שאין בי משהו לא בסדר. אבל עדיין לא הרגשתי נוח עם עצמי. שאלתי את עצמי, ״מה עוד אלוהים רוצה?״ הלכתי לקהילה. הלכתי כל יום ראשון בבוקר ובערב. כל יום ראשון אחר צהריים שמעתי את בילי גראהם מלמד ברדיו. כל יום ראשון בערב שרתי במקהלת הנוער. מסרתי את חיי לאלוהים, להיות מטיף. אבל עדיין, עמוק בלב, לא היה לי שלום. כתוב בתנ״ך, ״אין שלום, אמר אלוהי, לרשעים״ (ישעיהו נ״ז 21). מה עוד אלוהים רצה? הייתי כמו פרוש!
הוא בטח בעצמו. הוא בז לאחרים. הוא לא הודה בכך שהוא עצמו חוטא. הוא לא הכיר בליבו החוטא. הוא התפלל ״עם עצמו״ במקום עם אלוהים. הוא שיבח את עצמו על צדקתו. הערב, זה בדיוק אתם! אתם חושבים שאתם מספיק טובים כמו שאתם עכשיו. אבל הולכתם את עצמכם שולל. הקשבתם לשטן. הוא הוליך אתכם שולל. כלפי חוץ אתם באמת כנים ומוסריים. אבל עמוק בליבכם אתם חוטאים. כתוב בתנ״ך ש״עקוב הלב מכל, ואנוש הוא״ (ירמיהו י״ז 9). אתם לא אוהבים שאני מדבר על הנושא הזה. זה גורם לכם לתחושת חרדה ואי-נוחות. אתם לא רוצים לבחון את ליבכם. אתם רוצים להסתתר מאלוהים, כמו שאדם עשה. אתם רוצים לכסות על החטא שלכם, כמו שאדם עשה. אתם רוצים להאשים אחרים, כמו שאדם עשה. ואתם נמצאים תחת הקללה של אלוהים, כמו אדם! אתם אובדים. אובדים בדתיות ובמוסריות. אובדים ברמאות-עצמית. אובדים בתקוות שווא. ואם תמותו כמו שאתם עכשיו, תהיו אובדים לנצח נצחים.
נצח, נצח,
אובדים לנצח נצחים.
נצח, נצח,
אובדים לנצח נצחים!
(״נצח״ מאת אליישה א. הופמן, 1839-1929).
הייתי שואל את עצמי, ״מה עוד אלוהים רוצה?״ לא משנה מה עשיתי, זה אף פעם לא נראה מספיק! כל ערב חשתי אי-נוחות – וכך גם אתם! אף פעם לא תרגישו שמחה ככה! אף פעם לא יהיה לכם שלום ככה! ״אין שלום, אמר אלוהי, לרשעים״ (ישעיהו נ״ז 21). אתם כמו השליט הצעיר והעשיר. כלפי חוץ שמרתם את מצוות אלוהים, אבל לא נתתם את הדעת על החטא הפנימי של ליבכם. אתם לא מבינים את ההיגיון הרוחני שיש בתורת אלוהים. תורת אלוהים שמרשיעה את תאוות הלב הקטנה ביותר שיש לכם! אתם אנשים טובים בעיני עצמכם. אבל בעיני אלוהים אתם לא יותר מחוטאים גמורים! אם תמותו ככה, אתם תלכו היישר ללהבות הנצחיות של הגיהנום!
נצח, נצח,
אובדים לנצח נצחים.
אני רוצה להראות לכם עוד משהו על האיש הזה. התפילה שלו חושפת איזה רמאי הוא היה; הוא היה זיוף מוחלט. בכלל לא הייתה לו מודעות לאלוהים. ה״תפילה״ שלו הייתה מלאכותית ומזויפת. לעיתים קרובות כבר לפי התפילה שלו אפשר לראות אם אותו אדם מעולם לא נושע. יש לתפילות שלהם צליל מזויף. אלה תפילות מכאניות. העמדת פנים. אי אפשר בכלל לקרוא לזה תפילות! אלה סתם מילים נבובות שנאמרות כדי להרשים אחרים – או כדי לרמות את עצמכם. האיש הזה לא באמת התפלל! הוא שיבח את עצמו על ״טוב ליבו״ – ״אודך, אלוהים, על כי אינני כיתר האדם״. איזו איוולת! הוא לא יודע אלוהים רואה איזה שטויות הוא מדבר? פשוט שטויות! האם הוא בכלל באמת מאמין באלוהים? לא בשום תרחיש הגיוני. אלוהים הוא רק רעיון מופשט, לא אישי ולא אלוהים אמיתי – ממש לא אלוהים חיים! איך אני יודע את זה? כי כתוב ״ויעמוד הפרוש לבדו ויתפלל״ (לוקס י״ח 11). אפשר אפילו לתרגם את זה כך: ״הוא התפלל לעצמו״ (ניו אינטרנשיונל ורז׳ן, הערה a). בפועל, האיש הזה בכלל לא התפלל לאלוהים. הוא רק התרברב בטוב-ליבו. הוא התפלל לעצמו, לא לאלוהים! האם גם אתם מתפללים ככה, אם אתם מתפללים בכלל? האם אתם מרגישים לפעמים שאתם מתפללים רק כדי לשמוע את עצמכם מתפללים? האם זו הסיבה שאתם מפחדים להתפלל בקול רם באסיפות התפילה? האם זה נובע מכך שאתם יודעים שיחשבו שהתפילות שלכם מזויפות? שאתם מתפללים רק בשביל ההצגה? האין זה מעיד עליכם שאתם אובדים, אובדים שלא באמת יכולים להתפלל לאלוהים? בפסוק 14 ישוע מספר לנו שאותו אדם ״טוב״ לא ״נצדק״. הוא לא היה אדם נושע! הוא היה אדם אובד. הוא היה דתי, אבל אובד. הוא הלך לגיהנום לעולמי-עד!
נצח, נצח,
אובדים לנצח נצחים!
האדם הזה היה צבוע – וגם אתם כאלה! הוא העמיד פנים שהוא מתפלל לאלוהים – וגם אתם נוהגים כך! יבוא יום שבו כל ״טוב-הלב״ שלכם לא יעזור לכם. יקרה לכם משהו נורא, כפי שקורה לכולם. אבל באותו יום איום ונורא הצביעות שלכם לא תעזור לכם. כתוב בתנ״ך, ״אחזה רעדה חנפים״ (ישעיהו ל״ג 14). אתם תמותו ותעמדו לפני אלוהים, ואלוהים יאמר, ״מעולם לא ידעתי אתכם, סורו ממני״ (מתי ז׳ 23). מעטה הדתיות השקרי לא יעזור לכם אז. אלוהים ישליך צבועים כמותכם לתוך אש הגיהנום. הוא היה אדם טוב בעיני העולם. אבל הוא היה אובד בעיני אלוהים! אולי בעיני העולם אתם נחשבים לטובים. אבל בעיני אלוהים אתם אובדים.
II. דבר שני, האדם הרע שנושע.
״והמוכס [גובה המיסים] עמד מרחוק ולא אבה לשאת את עיניו השמימה ותופף על לבו ויאמר: ׳אלוהים, סלח לי, אני החוטא׳״ (לוקס י״ח 13).
הוא לא היה אדם טוב. הוא לא היה אדם מוסרי. הוא לא ראה איזה חוטא הוא היה. רוח הקודש הראתה לו שהוא היה חוטא גמור. הוא הרגיש שכל מה שמגיע לו זה עונש מאלוהים. הוא הרגיש כמו דוד המלך כשאמר, ״חטאתי לנגדי תמיד״ (תהילים נ״א 5). ד״ר ג׳ון ג׳יל אמר, ״הוא לא היה מסוגל להסתכל למעלה; הוא הסמיק מבושה; הצער גרם [לפניו] ליפול; פחד מזעם [אלוהים] וחוסר-שביעות רצון אחזו בו; הוא ראה עצמו כלא-ראוי [לחסדו של אלוהים]. הוא היכה על חזהו...הוא עשה זאת כדי לעורר ולהמריץ...את נפשו, לקרוא לאלוהים... ולומר ׳אלוהים, סלח לי, אני החוטא׳! זו התפילה שלו; תפילה קצרה אבל מלאה...ויש בה וידוי שהוא היה חוטא, חוטא כמו אדם, חוטא שקיבל מאדם [בירושה] טבע חוטא, ונוצר ונולד בחטא; חוטא במעשים, אדם שעשה עוונות רבים; חוטא אשם ומלוכלך – שראוי לזעם אלוהים ול[מקום] הכי נמוך בגיהנום... האלוהים שלו חטאנו״ (הערה על לוקס י״ח 13).
יכול להיות גם מצב שבו תעברו תוכחת חטא, אבל עדיין לא תיוושעו. ראיתי אנשים עם פנים ספוגות בדמעות של תוכחה. אבל הם מעולם לא נושעו, גם אחרי שעברו זמן של בכי וצער על החטא שלהם. ראיתי אנשים שעברו דרך הרבה צער ותוכחה על החטא שלהם. אבל הם אף פעם לא נושעו. שמעתי אנשים שאומרים, ״הרגשתי חוטא ורע״. שמעתי אותם אומרים את זה בדמעות – אבל הם אף פעם לא נושעו! איך זה יכול להיות? אנסה להסביר את זה ככל שניתן. תוכחת חטא היא לא ישועה מהחטא. אפשר להימצא תחת תוכחת חטא אבל אף פעם לא להיוושע על ידי ישוע. ראיתי אנשים שפורצים בבכי פעם אחר פעם – אבל הם אף פעם לא בוטחים באדון ישוע המשיח. ד״ר מרטין לויד-ג׳ונס הבין את זה. הוא אמר, ״להפוך למשיחי זה אירוע קריטי ומשברי, מהפך שהברית החדשה מתארת בתור לידה מחדש, או בריאה חדשה...יותר מזה, זה מתואר כמעשה על-טבעי [שנעשה] בידי אלוהים עצמו, משהו שדומה לנפש מתה שקמה לתחיה...״ זה משבר שבמהלכו אלוהים גורם לכם לשנוא את הלב החוטא שלכם. זה משבר שאלוהים יוצר בתוככם. הוא מגיע רק בשעה שהתוכחה גורמת לכם לייחל להקלה. ג׳ון בוניאן היה תחת תוכחת חטא במשך שבע שנים. אלה היו שבע שנים של גהנום עלי אדמות. מניסיוני אני יודע שתוכחת חטא היא לא ישועה מחטא.
כאשר המבשרים היום רואים אנשים עם דמעות בעיניים, הם חושבים שהם נושעו! אבל הם עדיין לא היו חוו מספיק יגון. אם אתם רואים דמעה בעיניים ומיד אומרים להם לבטוח במשיח, זה בדרך כלל לא יעבוד. הם עדיין לא נשברו מספיק כדי לייחל לישוע שיושיע אותם. מה שהם בדרך כלל אומרים זה, ״ואז בטחתי בישוע״. הם יכולים לכתוב עמוד שלם רק על עצמם. אבל יש להם מעט מאוד לומר על האדון ישוע המשיח. ואז, כאשר אנחנו שואלים אותם מה מצבם מספר שבועות לאחר מכן, הם אומרים, ״האמנתי שישוע מת עבורי״. ה״ש״ מעיד על כך שהם בטחו רק בדוקטרינה ולא בישוע עצמו. חוטא אובד אף פעם לא יבטח בישוע עצמו. אלא אם הוא ממש חסר אונים. אלא אם הוא לא רואה שום מפלט מהכאב ומהייסורים של התוכחה. לפעמים זה קורה מהר. אבל בדרך כלל תצטרכו לעבור מספר ישועות-שוא. רק אז תוכלו לומר את שאמר השליח, ״אוי לי, האדם העני! מי יצילני מגוף המוות הזה?״ (רומים ז׳ 24). רק אז תוכלו לזעוק לרחמי אלוהים כפי שעשה המוכס! רק אז אלוהים יענה לכם וימשוך אתכם לישוע!
המבשרים של היום רוצים שהכל יקרה מהר ובקלות. ראינו את זה בתחיה שהייתה בשנה שעברה. רבים מכם באו ואמרו, ״ואז בטחתי בישוע שיושיע אותי״ או ״ואז האמנתי שישוע הושיע אותי״. האדון ישוע המשיח כמעט ולא הוזכר בכלל. הוא לא הוזכר בגלל שלא עברתם תוכחת חטא. תוכחת חטא על חשכת ליבכם. תוכחת חטא על איבתכם לאלוהים. תוכחת חטא על כך שאתם לא יכולים לשנות את עצמכם. ג׳ון קייגן אמר, ״הייתי מוכרח לבוא לישוע, אבל לא הצלחתי״. ״אוי לי, האדם העני! מי יצילני מגוף המוות הזה?״ אנחנו אומרים לכם שאתם רק האמנתם שישוע יכול להושיע אתכם. אוחזת בכם דאגה קלה אבל אחר כך אתם חוזרים לשינה הרוחנית. ורובכם עדיין מעולם לא נושע! אתם חייבים לעבור את כל תהליך התוכחה מההתחלה. ישועה זה הדבר הכי חשוב שיקרה לכם בחיים. אתם לא יכולים לתמצת במשפט אחד את האמונה שלכם בישוע. או בחצי משפט כפי שעשתה בחורה אחת, בחורה שנמצאת עכשיו בשינה רוחנית, ועכשיו לא עוברת תוכחה בכלל. אם אתם לא נמצאים תחת תוכחת חטא עם דמעות, למה אתם באים קדימה בכלל? אתם חושבים שנוכל לעשות משהו? משהו שיעביר אתכם את מלוא חווית התוכחה תוך דקות ספורות? אין לנו מה לעשות עבורכם, גם אם תבואו קדימה 1000 פעמים. לא נוכל ללמד אתכם שום דבר. אין משהו שנוכל לומר כדי לעזור לכם! רק אלוהים יכול לעזור לכם – ואלוהים אף פעם לא עוזר לצבועים. האם אי-פעם תוכלו לקבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה, בלי למידה מעמיקה ולילות ללא-שינה? כמובן שלא! אבל ישועה בישוע חשובה הרבה יותר מדוקטורט. ישועה אמיתית היא החוויה הכי חשובה שאי-פעם תחוו בחייכם. אבל לעולם לא תיוושעו אם לא תרגישו אובדים. לעולם לא תיוושעו אם לא תרגישו חסרי-אונים. לעולם לא תיוושעו אם לא תשנאו את החטא שיש בליבכם ובחייכם. רק כשתזעקו ״סלח לי, אני החוטא״. בואו נקום ונשיר את שיר מס׳ 10 בדף השירים שלכם. ״בואו, חוטאים״ מאת ג׳וזף הארט (1712-1768).
אני רוצה לעודד אתכם לבטוח בישוע כבר הערב. אם אתם תחת תוכחת חטא, אם אתם מרגישים חסרי תקווה, אם אתם מרגישים אובדים, בואו לכאן, למרגלות הדוכן, ואנחנו נדבר אתכם על ישוע. ישוע ירד משמיים לארץ. הוא מוסמר לצלב ומת עליו במקומכם, כדי לשלם את המחיר על החטא שלכם, כדי לפדות אתכם ממשפט ומגהנום. וישוע קם פיזית מן המתים ועלה חזרה השמיימה. ברגע שתבטחו בו, הוא יושיע אתכם מהחטא שלכם. בואו נקום ונשיר את ״בואו, חוטאים״. זה השיר העשירי בדף השירים שלכם.
בואו, חוטאים, עלובים ומסכנים, חלשים ופצועים, חולים וכואבים;
ישוע עומד מוכן להושיע אתכם, מלא ברחמים, אהבה וכוח:
הוא יכול, הוא יכול, הוא רוצה, אין יותר ספק;
הוא יכול, הוא יכול, הוא רוצה, אין יותר ספק.
בוא, העייפים, העמוסים, החבולים והשבורים מהנפילה;
אם תמתינו עד שיהיה יותר טוב, אתם לא תבואו לעולם:
לא את הצדיקים, לא את הצדיקים, כי את חוטאים ישוע בא לקרוא;
לא את הצדיקים, לא את הצדיקים, כי את חוטאים ישוע בא לקרוא.
ראו את המושיע, עתה נישא, טוען לערך של דמו;
השליכו עצמכם עליו לחלוטין, לביטחון אחר אל תתנו מקום;
רק ישוע, רק ישוע, יכול להיטיב עם חוטאים חסרי אונים;
רק ישוע, רק ישוע, יכול להיטיב עם חוטאים חסרי אונים.
(״בואו, חוטאים״ מאת ג׳וזף הארט, 1712-1768; שונה ע״י רועה הקהילה).
כאשר אתם כותבים לד"ר היימרס, עליכם לציין מאיזו מדינה אתם כותבים, אחרת הוא לא יוכל לענות לאימייל שלכם. אם הדרשות האלה מברכות אתכם, ד"ר היימרס ישמח לשמוע מכם. כשאתם כותבים לד"ר היימרס, אתם צריכים להגיד לו מאיזו מדינה אתם, אחרת הוא לא יוכל לענות על המייל שלכם. אם הדרשות הללו בירכו אתכם, שילחו לד"ר היימרס מייל וספרו לו על כך, אבל אל תשכחו לציין מאיזו מדינה אתם. כתובת המייל של ד"ר היימרס היא: rlhymersjr@sbcglobal.net (לחץ כאן). אפשר לכתוב לד"ר היימרס בכל שפה, אבל עדיף באנגלית אם אפשר. אם אתם רוצים לכתוב לד"ר היימרס מכתב, הכתובת שלו היא: P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. אתם יכולים להתקשר אליו לטלפון מס' 352-0452 (818).
(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".
הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג׳מין קינקייד גריפית׳:
״בואו, חוטאים״ (מאת ג׳וזף הארט, 1712-1768).
|
מתאר אדם טוב אובד ואדם רע נושע! A GOOD MAN LOST AND A BAD MAN SAVED! מאת ד״ר ר. ל. היימרס, הבן ״ויישא משלו אל אנשים בוטחים בנפשם כי צדיקים המה, ואחרים נבזים בעיניהם, ויאמר: שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל, אחד פרוש ואחד מוכס. ויעמוד הפרוש לבדו ויתפלל לאמור: ׳אודך, אלוהים, על כי אינני כיתר האדם, הגוזלים והעושקים והנואפים וגם לא כמוכס הזה. אני צם פעמיים בשבוע, אני מעשר את כל אשר אני קונה׳. והמוכס עמד מרחוק ולא אבה לשאת את עיניו השמימה ותופף על לבו ויאמר: ׳אלוהים, סלח לי, אני החוטא׳. אני אומר לכם, כי ירד זה לביתו נצדק מזה, כי כל המרים נפשו ישפל, ואשר ישפילה ירומם״ (לוקס י״ח 9-14). I. דבר ראשון, האדם ה״טוב״ שהיה אובד, לוקס י״ח 11-12; ישעיהו נ״ז 21;
II. דבר שני, האדם הרע שנושע, לוקס י״ח 13; תהילים נ״א 5; רומים ז׳ 24. |