להתפלל עבור תחיה

פתחו בבקשה במעשי השליחים א' 8. זה בעמוד 1148 בתנ"ך הלימוד של סקופילד. עמדו בבקשה בזמן שאני מקריא. אלה הדברים שנתן המשיח למשיחיים הראשונים,

"אבל תישאו גבורה בבוא עליכם רוח הקודש, והייתם עדיי בירושלים ובכל יהודה, ובשומרון, ועד קצה הארץ" (מעשי השליחים א' 8).

אפשר לשבת.

יש מטיפים שטוענים שזה קשור רק לצליחת רוח הקודש בחג השבועות. הם טוענים שאנחנו לא יכולים לצפות מרוח הקודש לבוא כמו שקרה אז. רבים מהם חוששים שאם הם יאמרו לאנשיהם שצליחת רוח הקודש אפשרית גם היום, הם עלולים להפוך לפנטקוסטלים. וכך הם מדכאים את פעולת התוכחה והחזרה בתשובה בגלל חששם מהפנטקוסטליזם. אבל הם טועים באמרם שלא נוכל לצפות שרוח הקודש תבוא גם בימינו. שלוש המילים האחרונות בפסוק שלנו מראות שהם טועים, "ועד קצה הארץ". יש תרגום מודרני שבו זה מופיע כ"ואפילו עד המקום הכי רחוק בארץ". בגלל שהמשיחיים הראשונים הללו לא הלכו למקום "הכי רחוק" או ל"קצה" בעולם, ישוע התכוון בדבריו לכל המשיחיים, בכל הזמנים. הוא אמר להם, ולנו, "תישאו גבורה בבוא עליכם רוח הקודש". זה מקבל משנה תוקף בדברים שאמר פטרוס מאוחר יותר במעשי השליחים ב' 39. בואו נפנה שם.

"כי לכם ההבטחה [לרוח הקודש] ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא ה' אלוהינו להם" (מעשי השליחים ב' 39).

התלמידים חזרו לירושלים ועלו להתפלל בעליית הגג. עבור מה הם התפללו? הם התפללו וביקשו את כוח רוח הקודש שישוע הבטיח להם כשאמר, ״אבל תישאו גבורה בבוא עליכם רוח הקודש״ (מעשי השליחים א׳ 8). אני מסכים לגמרי עם איאן ה. מוריי. הוא אמר,

בעוד שבחג השבועות החל עידן חדש, פעולת המשיח בהענקת רוח הקודש לא נעצרה שם. והקשר המלא עם רוח הקודש, שמסמל את כל העידן [המשיחי] והחל בחג השבועות, לא נועד להיות קבוע ובלתי-משתנה; כי אם הוא היה כזה, איזו משמעות תהיה אם נתפלל לעוד מרוח אלוהים, כפי שהונחו התלמידים לעשות? זה היה בתגובה לבקשה ׳למד אותנו להתפלל׳, כאשר ישוע אמר, ״הן אתם הרעים יודעים לתת מתנות טובות לבניכם, אף כי האב מן השמים ייתן את רוח הקודש לשואלים מאתו״. אין להבטחה הזו שום רלוונטיות מתמשכת, אלא אם תמיד אפשר לקבל עוד (איאן, ה. מריי, שבועות היום? ההבנה התנ״כית של התחיה, ד׳ה באנר אוף טרות׳ טראסט, 1889, עמ׳ 21).

אלכסנדר מודי סטיוארט אמר, ״בעוד שרוח הקודש תמיד נמצאת בקהילה, יש זמנים שהיא מתקרבת עוד יותר, ומעוררת כוחות בעוצמות גדולות יותר״ (מוריי, שם, עמ׳ 22).

אבל ראינו רק קצת מזה מאז התחיה הגדולה של 1859, ממש מעט. אני משוכנע שזו הסיבה העיקרית לכך שאוונגליקלים כבר לא מאמינים שחזרה בתשובה זה נס. רב האוונגליקלים חושבים שחזרה בתשובה היא לא יותר מהחלטה אנושית. הם חושבים שכל מה שצריך לעשות זה לשכנע אדם אובד לומר את מילותיה של מה-שמכונה ״תפילת החוטא״. רק תאמר את המילים האלה ותיוושע! ג׳ואל אוסטין אומר את זה בכל סוף דרשה. הוא גורם לאנשים לומר את מילות התפילה. ואז הוא אומר, ״אנחנו מאמינים שאם אמרת את המילים האלה, נולדת מחדש״. אתם רואים, לא צריך נס של רוח הקודש! אם אמרתם את המילים האלה ״נולדתם מחדש״.

זו חזרה לכפירה העתיקה של הפלאגאניזם – תורה שטוענת שאדם יכול להביא את עצמו לידי ישועה – במקרה הזה, על ידי אמירת מספר מילים! או על ידי הגעה ״קדימה״ במהלך אסיפה משיחית – או על ידי הרמת יד! ״כל מי שרוצה להיוושע, פשוט שירים את היד״. זה פלאגאניזם טהור! זו חזרה לכפירה העתיקה, שלפיה אדם אובד יכול להושיע את עצמו על ידי פעולה כלשהי, או על ידי אמירת תפילה. אני מכנה את זה ״תפילת הכשפים״. זה ״כישוף״ ולא אמונה משיחית. בכישוף אתם אומרים מילים מסוימות או עושים מעשים מסוימים, והמילים או המעשים האלה מייצרים תוצאות על-טבעיות. גישת ה״כישןף״ קיימת גם בתיאוריות האוונגליקליות המודרניות שלנו על חזרה בתשובה! כדי לחקור לעומק את הבעיה הזו, קראו את ספרו של דיויד מלקולם בנט, תפילת החוטא: מקורותיה וסכנותיה, איבן ביפור פובלישרז, ניתן לרכישה ב-Amazon.com.

כל חזרה אמיתית בתשובה היא נס. פתחו בבקשה במרקוס י׳ 26, עמוד 1059 בתנ״ך הלימוד של סקופילד.

״ויוסיפו עוד להשתומם ויאמרו איש אל אחיו, ׳ומי אפוא יוכל להיוושע?׳ ויבט בם ישוע ויאמר, ׳מבני אדם תפלא זאת...׳״ (מרקוס י׳ 26, 27).

הם שאלו, ״מי אפוא יוכל להיוושע?״ ישוע ענה, ״מבני אדם תפלא זאת״. אדם שנמצא במצב של חטא לא יכול לעשות כלום כדי להיוושע או אפילו לעזור לעצמו להיוושע! אבל ישוע אמר, ״אך לא מאלוהים, כי מאלוהים לא ייפלא כל דבר״. ישועה של אדם היא נס מאלוהים! ראינו השנה כמה ישועות, כאשר אחת מהן הייתה אתמול בערב. כל חזרה אמתית בתשובה היא נס. נכון אמר פול קוק, ״מאפייני התחיה לא שונים ממאפייני כל פעולה רגילה של רוח הקודש, אלא במונחי עוצמה והיקף״ (אש משמיים, אי.פי. בוקס, 2009, עמ׳ 117).

כאשר אדם אחד חוזר בתשובה, זה נס מאלוהים. כאשר הרבה אנשים חוזרים בתשובה תוך זמן קצר זה נס מאלוהים. ההבדל היחיד הוא ב״מונחי עוצמה והיקף״. כאשר אנחנו מתפללים לתחיה, אנחנו מתפללים שרוח הקודש תפעל בלבבות של הרבה אנשים יחד.

מה רוח הקודש עושה במהלך החזרה בתשובה? ראשית, ״והיה כי יבוא, והוכיח... על דבר החטא״ (יוחנן ט״ז 8). פול קוק אמר, ״האנשים אף פעם לא מקבלים תוכחת חטא באופן טבעי; הם בעלי הצדקה-עצמית מטבעם. נדרשת פעולה ממוקדת של הרוח. וכאשר הרוח פועלת, החטא הופך להיות נתעב [נורא, דוחה], וזה גורם לאדם לשנוא אותו ולזנוח אותו״. כמו שבחורה אחת אמרה, ״נגעלתי מעצמי״. אם אין לכם ולו קמצוץ מתוכחת החטא הזו, לעולם לא תהיה לכם חזרה אמיתית בתשובה. אז אנחנו מוכרחים להתפלל שרוח הקודש תביא תוכחת חטא על כל הלא-נושעים.

הדבר השני שרוח הקודש עושה בעת חזרה בתשובה היא לגרום לאדם שנמצא תחת תוכחת חטא לדעת את המשיח. ישוע אמר, ״הוא... משלי ייקח, ויגיד לכם״ (יוחנן ט״ז 14). בתרגום מודרני זה, ״הוא ייקח את מה ששייך לי ויגיד לכם״. אדם אובד לעולם לא יכיר את המשיח באופן אישי, אלא אם רוח הקודש תכיר לו אותו. אבל אם לא קיבלתם תוכחת חטא, רוח הקודש לא תגרום למשיח להיות אמיתי בישועה שלכם.

אז, כאשר אנחנו מתפללים שרוח הקודש תרד בעוצמה, אנחנו בעצם מבקשים מאלוהים לשלוח את הרוח כדי (1) להוכיח את האדם האובד על הטבע החוטא והנורא שלו, (2) ואנחנו מוכרחים להתפלל שרוח הקודש תגלה את המשיח לאותו אדם, כדי שהוא באמת ידע את כוח דם המשיח שמטהר אותו מהחטא. כפי שנגלה ביוחנן ט״ז, תוכחת חטא וטהרה בדם המשיח הן הפעולות העיקריות של רוח הקודש בעת חזרה אמיתית בתשובה. בריאן ה. אדווארס אמר, ״לא הרבה משיחיים יודעים היום על מה להתפלל כאשר מבקשים מהם להתפלל עבור תחיה״ (בריאן ה. אדווארס, תחיה, אוונגליקל פרס, מהדורת 2004, עמ׳ 80).

אחת הסיבות לכך שהם לא יודעים על מה להתפלל, היא שרב המשיחיים היום לא רואה את הצורך של האובדים לבוא תחת תוכחת חטא, והם לא מאמינים ב״ישועת משבר״ כפי שהאמינו אבותינו הקדמונים. אבל אמרתי לכם שאנחנו מוכרחים להתפלל שרוח הקודש תרד ותוכיח את האנשים האובדים שנמצאים בקהילה שלנו. אם הם לא יבואו תחת תוכחת חטא, הם לא ייוושעו.

ואז, הסיבה הנוספת לכך שרב האוונגליקלים לא יודעים על מה להתפלל, היא שרב האוונגליקלים היום לא מאמינים בישועת ״משבר״, כפי שהאמינו אבותינו הקדמונים. אבותינו הקדמונים אמרו שאדם שנמצא תחת תוכחת חטא ״התעורר״, אבל עדיין לא נושע. אבותינו הקדמונים אמרו שאדם שהתעורר צריך לעבור דרך ייסורי החזרה בתשובה מהחטא, כפי שאישה צריכה לעבור את צירי הלידה כדי ללדת תינוק. אבותינו הקדמונים אמרו, שרק באופן זה אדם באמת יכול לחוות חזרה בתשובה (ראו גם את החזרה בתשובה של ה״משיחי״ ממסעות ההלך).

ג׳ון סמואל קייגן חווה ישועת משבר אמיתית. הישועה שלו הייתה כמו זו של ג׳ון בוניאן, ולא כמו מה-שמכונה ישועה אצל האוונגליקלים המודרניים.

      לפני הישועה שלי הרגשתי כמו אדם גוסס...לא הצלחתי למצוא מנוח בשום מצב... באותו הזמן רוח הקודש התחילה להוכיח אותי בבירור על חטאיי, אבל בכל מאודי דחיתי את כל המחשבות שהיו לי על אלוהים ועל חזרה בתשובה. לא רציתי לחשוב על זה, אבל לא הצלחתי להפסיק להרגיש מעונה כל כך. בבוקר יום ראשון של ה-21 ביוני 2009 הרגשתי מותש לגמרי. הייתי כבר עייף מכל זה. התחלתי לשנוא את עצמי, לשנוא את החטא שלי ולשנוא את איך שהוא גרם לי להרגיש.
      בזמן שד״ר היימרס נתן דרשה, הגאווה שלי ניסתה לדחות אותה באופן נואש, לא להקשיב, אבל ככל שהוא המשיך ללמד, ממש יכולתי להרגיש את כל החטא שרבץ על נשמתי. ספרתי את השניות עד לסיום המשוער של הדרשה, אבל רועה הקהילה המשיך לדבר, וכל החטאים שלי נראו גרועים יותר ויותר. כבר לא יכולתי לבעוט בדורבנות, הייתי חייב להיוושע! אפילו כשניתנה ההזמנה, התנגדתי, אבל לא יכולתי לשאת את זה יותר. ידעתי שהייתי החוטא הכי גמור שיכולתי להיות ושאלוהים בצדק הרשיע אותי וגזר עלי ללכת לגיהנום. הייתי כל כך עייף מהמאבק, הייתי כל כך עייף מכל מה שהייתי. רועה הקהילה ייעץ לי, ואמר לי לבוא למשיח, אבל לא באתי. אפילו שכל חטאיי עמדו תלויים נגדי, עדיין לא היה לי את ישוע. הרגעים האלה, שבהם הרגשתי שאני לא יכול להיוושע ושנגזר עלי ללכת לגיהנום, היו הרגעים הגרועים ביותר בחיי. ״ניסיתי״ להיוושע, ו״ניסיתי״ לבטוח במשיח, אבל לא הצלחתי, פשוט לא הצלחתי לבוא למשיח בכוח הרצון, וזה גרם לי להרגיש כל כך חסר אונים. יכולתי להרגיש את החטא שלי דוחף אותי מטה לגיהנום, ולמרות זאת עדיין יכולתי גם להרגיש את העיקשות שלי, שעצרה בעד דמעותיי. הייתי תקוע בקונפליקט הזה.
      ואז לפתע באו למוחי מילים מדרשה ששמעתי לפני הרבה שנים, ״היכנעו למשיח! היכנעו למשיח!״ המחשבה שאני צריך להיכנע למשיח כל כך דכדכה אותי, שלמשך פרק זמן שנראה בעיני כנצח לא הצלחתי לעשות את זה. ישוע נתן את חייו בעדי. ישוע האמיתי הלך להיצלב עבורי בשעה שהייתי אויבו ולא נכנעתי לו. המחשבה הזו שברה אותי; הייתי חייב לשחרר הכל. פשוט לא יכולתי יותר להחזיק בעצמי, הייתי חייב את ישוע! ברגע ההוא נכנעתי לו ובאתי לישוע באמונה. ברגע ההוא נראה היה כאילו נתתי לעצמי למות, ואז המשיח נתן לי חיים! לא הייתה מצדי שום פעולה או רצון מתוך מחשבה, אלא רק עם ליבי, פשוט מתוך מנוחה במשיח, הוא הושיע אותי! הוא מחה בדמו את כל חטאיי! ברגע האחד ההוא הפסקתי להתנגד למשיח. זה היה כל כך ברור שכל מה שהייתי צריך לעשות זה לבטוח בו; אני יכול להצביע על הרגע המדויק שבו זה הפסיק להיות אני והיה רק המשיח. הייתי צריך להיכנע! ברגע ההוא לא הייתה שום הרגשה פיזית או אור מסנוור, לא הייתי צריך שום הרגשה, היה לי את המשיח! וכאשר בטחתי במשיח, זה הרגיש כאילו משא החטא שלי ירד ממני. עזבתי את החטא שלי, והסתכלתי על ישוע לבדו! ישוע הושיע אותי.
כמה שישוע היה צריך לאהוב אותי כדי לסלוח לחוטא הכי לא-ראוי, שגדל בקהילה טובה ועדיין פנה נגדו! נראה שקצרו המילים לתאר את חווית הישועה שלי ואת האהבה שאני חש כלפי המשיח. המשיח נתן את חייו בעדי, ועבור זה אני נותן לו את כל כולי. ישוע ויתר בשבילי על כס מלכותו תמורת צלב, בשעה שאני ירקתי על הקהילה שלו ולעגתי לישועה שלו; אי אוכל אי-פעם להכריז את אהבתו ורחמיו? ישוע לקח ממני את השנאה והכעס ובמקומם נתן לי אהבה. הוא נתן לי יותר מסתם התחלה חדשה – הוא נתן לי חיים חדשים.

אני מסכים עם ד״ר מרטין לויד-ג׳ונס, שבשני הפסוקים האחרונים של רומים ז׳, שאול השליח נותן לנו דוגמא לחזרה אמיתית בתשובה. ד״ר לויד-ג׳ונס אמר שהפסוקים האלה מתארים את הישועה של שאול עצמו. אני מסכים. שאול אמר,

״אוי לי האדם העני! מי יצילני מגוף המוות הזה?״ (רומים ז׳ 24).

זו תוכחת חטא! – כאשר החוטא נכנע ונגעל מלבו החוטא ששעבד אותו. אבל אז שאול אומר,

״אברכה את האלוהים בישוע המשיח אדונינו״ (רומים ז׳ 25).

זו חזרה בתשובה – כאשר החוטא המעונה מקבל שחרור מישוע המשיח האדון! וכאן החוטא רואה בפעם הראשונה עד כמה הוא חסר-אונים, ובסופו של דבר שב לישוע ונטהר בדמו מהחטא. אחת הטרגדיות הכי גדולות של זמנינו היא שרב האוונגליקלים לעולם לא יאפשרו לאף אחד לחוות את שתי החוויות הכל-כך חשובות האלה. וכאשר יגיעו ייסורי המצפון הראשונים, או אולי אפילו פחות מכך, הדסיז׳יוניסט יגיד להם לומר את תפילת החוטא. אני מאמין שזו היא הסיבה הכי חשובה לכך שמאז שנת 1859 לא ראינו בארה״ב תחיה שמשנה את כל האומה.

ובכן, אלה הדברים שאתם הכי צריכים להתפלל עבורם אם אתם רוצים שהקהילה שלנו תחוה תחיה. קודם כל, התפללו שאלוהים ישלח את רוחו להוכיח את האובדים על חטא. דבר שני, התפללו שישוע יתגלה אליהם ברוח אלוהים וימשוך אותם אליו, לסליחה דרך מותו על הצלב וטהרה מחטא דרך דמו היקר!

רועה הקהילה בריאן ה. אדווארדס אמר שתפילות בנושא תחיה ממוקדות ב״נושעים, בחרדים (מעוררים) ובבלתי-מעוררים״ (תחיה, אוונגליקל פרס, מהדורת 2004, עמ׳ 127). למה תפילות בנושא תחיה ממוקדות ב״נושעים״ ב״חרדים״ וב״בלתי-מעוררים״? בגלל שאלה שנושעו יכולים גם לסגת מאמונה. בקהילה הבפטיסטית הסינית הראשונה התחיה החלה בקרב האנשים שנושעו, אשר היה להם חטא בלבבם. הם החלו להתוודות בגלוי על חטאיהם, בדמעות, בפני כולם. היו כאלה שהייתה להם מרירות כלפי אנשים אחרים בקהילה. חלק אפשרו לחטאים נסתרים להיכנס לחייהם. הם פטרו את עצמם מהחטא באומרם שהוא לא-משנה. אבל רוח הקודש ירדה וליבם נשבר. הם הבינו שהם היו קרים ומתים בתפילותיהם. הם הבינו שהם היו מרירים וכעוסים על אנשים אחרים בקהילה. אחרים סירבו לעשות משהו שידעו שאלוהים רוצה שהם יעשו.

יכול להיות שיש בקהילה שלנו משיחי שממאן לציית לאלוהים בתחום מסוים. זה יכול למנוע תחיה! כאשר התחיה הגיעה בשנת 1970 לקולג׳ אסבורי בווילמור שבקנטקי, מאות סטודנטים הרגישו שהם חייבים להתוודות... בפומבי. הם עמדו בתור, לעיתים במשך שעות, וחיכו להגיע למיקרופון כדי שיוכלו להתוודות... על [חוסר הציות שלהם] ולבקש תפילה.

האדם שהדריך את האסיפה באסבורי לא לימד. במקום זה, הוא נתן עדות קצרה, ואז הזמין את הסטודנטים לחלוק חוויות מהאמונה. לא היה בזה שום דבר חריג במיוחד. אחד הסטודנטים נענה להזמנה. ואז עוד אחד. ועוד אחד. ״הם החלו לנהור לדוכן״, הוא אמר, ״זה פשוט פרץ החוצה״. בהדרגה ובאופן בלתי-צפוי סטודנטים וחברי סגל מצאו את עצמם מתפללים בשקט, בוכים ושרים. הם פנו לאנשים שהם עצמם נהגו עימם שלא כשורה וביקשו סליחה. האסיפה הזו נמשכה שמונה ימים [24 שעות ביממה].

זה גם בדיוק מה שקרה בקהילה הבפטיסטית הסינית הראשונה, בערך באותו הזמן של התחיה באסבורי. זה נמשך שעות והצעירים הסינים התוודו והתפללו. וידוי גלוי היה נפוץ בתחיה הקוריאנית של שנת 1910. היום, וידויים גלויים של משיחיים, עם דמעות, נפוצים בתחיה הגדולה שמתרחשת בסין. איבאן רוברטס זעק, ״אדון, תכניע אותי״, בעת שנכנע לאלוהים והפך להיות מנהיג בתחיה הוולשית ב-1905. ומה אתכם? האם תתפללו שאלוהים יכניע אתכם? שירו ״חקרני, אל״.

"חקרני, אל, ודע לבבי:
בחנני ודע שרעפי:
ודע לבבי;
בחנני ודע שרעפי;
וראה אם דרך עוצב בי,
ונחני בדרך עולם"
   (תהילים קל"ט 23, 24).

רוח אלוהים החיה, צלחי עלינו, אנו מתפללים.
רוח אלוהים החיה, צלחי עלינו, אנו מתפללים.
המיסי אותנו, עצבי אותנו, שברי אותנו, כופפי אותנו.
רוח אלוהים החיה, אנו מתפללים , צלחי עלינו.

אם אלוהים ישלח אלינו את רוח קודשו בתחיה, זה יכול לקרות גם אצלינו. ״חקרני, אל״. שירו בעידנות.

"חקרני, אל, ודע לבבי:
בחנני ודע שרעפי:
ודע לבבי;
בחנני ודע שרעפי;
וראה אם דרך עוצב בי,
ונחני בדרך עולם"
   (תהילים קל"ט 23, 24).

אמן.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.