התפילות שמקבלות מענה מאלוהים

מעניין שבברית הישנה לא צוין שאליהו התפלל את התפילות האלה. מסופר שם רק שהנביא ידע שאלוהים יענה על התפילות, אבל התפילות עצמן לא מופיעות (מלכים א' י"ז 1). נראה לי שיעקב קיבל התגלות מיוחדת על התפילות של אליהו. אבל בברית הישנה מופיע רק מה שאליהו אמר למלך אחאב. ד"ר מקג'י ציין שהנביאים דיברו אל בני האדם, אבל כוהנים דיברו אל אלוהים. אליהו היה נביא, ולכן בתנ"ך מופיע רק מה שנאמר לאחאב. הדברים שאליהו אמר לאלוהים נותרו בגדר תעלומה, עד שאלוהים גילה אותם ליעקב. אליהו דיבר אל אחאב ואמר,

"חי ה' אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי" (מלכים א' י"ז 1).

לא היינו יודעים הרבה על תפילותיו של אליהו לבצורת ולגשם, אם יעקב לא היה נותן לנו את יעקב ה' 17 בהשראת אלוהים (השניה לטימותיוס ג' 16).

לפי התרגום האנגלי כתוב שאליהו התפלל 'ברצינות' לבצורת. פירוש המילה היוונית שתורגמה ל'ברצינות' הוא 'להתפלל תפילה'. תומס מנטון (1620-1677) אמר שזה מסמל "הסכמה בין הלשון והלב; הלב התפלל ו[ה]לשון התפללה" (פרשנות לספר יעקב, דה באנר אוף טרות' טראסט, הדפסה מחודשת של 1998). אני חושב שהמשמעות פה היא הרבה יותר מתפילה בקול רם. אני חושב שמנטון צודק שזה מסמל הסכמה של הלב עם מילות התפילה. כלומר הלב מבקש ברצינות את מה שהאדם אומר בתפילותיו.

לאורך השנים ראיתי תשובות בלתי-רגילות לתפילה. אבל אני לא מקבל תשובה מהירה על כל תפילה שאני מתפלל. התשובות המשמעותיות לתפילה הגיעו בדרך כלל ברגע שהיה לי משא על הנושא שעליו התפללתי. זה היה משהו שלא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. המשיחיים של-פעם קראו לזה "משא", משהו שמכביד עליך, משהו שמדאיג אותך עמוקות, משהו שכל כך מטריד אותך, שזה לא עוזב אותך. ואתם מתפללים על זה עד שמתקבלת תשובה.

המשיח נתן שני משלים כדי להראות כמה חשוב להתפלל על הנושאים שמעיקים עלינו, עד שמתקבלת תשובה. הראשון מכונה "משל החבר הדוחק". 'דוחק' פירושו 'עקשן' או אפילו 'מרגיז'. הוא מופיע בלוקס י"א 5-13. זה בעמוד 1090 בתנ"ך הלימוד סקופילד. בואו נעמוד ונקרא אותו בקול רם.

"ויאמר אליהם, מי בכם אשר לו אוהב, והלך ובא אליו בחצות הלילה ואמר אליו: 'ידידי, הלווני שלושת כיכרות-לחם, כי אוהבי בא אלי מן הדרך, ולי אין כל לשום לפניו'. והוא מבית יענה ויאמר: 'אל תוגיעני, כי כבר נסגרה הדלת, וילדי שוכבים עמדי במיטה. לא אוכל לקום ולתת לך. אומר אני לכם, גם כי לא יקום לתת לו על היותו אוהבו, יקום בעבור עזות פניו, ויתן לו ככל צרכו. וגם אני אומר לכם, שאלו ויינתן לכם, דרשו ותמצאו, דפקו ויפתח לכם. כי כל השואל יקבל, והדורש ימצא, והדופק ייפתח לו. ומי בכם האב אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן לו אבן? ואם דג, הייתן לו נחש תחת הדג? או כי ישאלנו ביצה, הייתן לו עקרב? הן אתם הרעים יודעים לתת מתנות טובות לבניכם, אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקודש לשואלים מאיתו" (לוקס י"א 5-13).

אפשר לשבת.

כל המשל הזה מלמד אותנו להמשיך לבקש ולהמשיך להתפלל עד שנקבל את מבוקשנו. בפסוקים 9 ו-10 כתוב,

"וגם אני אומר לכם, שאלו ויינתן לכם, דרשו ותמצאו, דפקו ויפתח לכם. כי כל השואל יקבל, והדורש ימצא, והדופק ייפתח לו" (לוקס י"א 9-10).

"שאלו", "דרשו" ו"דפקו" מופיעים במקור היווני בזמן הווה. אפשר לתרגם את זה ל"המשיכו לשאול, המשיכו לדרוש, המשיכו לדפוק". עכשיו בואו נסתכל על פסוק 13,

"הן אתם הרעים יודעים לתת מתנות טובות לבניכם, אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקודש לשואלים מאיתו" (לוקס י"א 13).

אז אלוהים יענה לתפילה עיקשת על ידי שליחת רוח הקודש ל"אוהבינו" הנזקקים. ד"ר ג'ון ר. רייס צדק כשאמר שזה מתייחס למשיחיים שמבקשים את גבורת רוח הקודש כדי להרוויח נפשות (תפילה: לבקש ולקבל, עמ' 212, 213).

לימוד זהה מופיע גם במתי ז' 7-11. זה בעמוד 1003 בתנ"ך הלימוד סקופילד. בואו נקרא את זה בקול רם,

"שאלו ויינתן לכם, דרשו ותמצאו, דפקו ויפתח לכם. כי כל השואל יקבל, והדורש ימצא, והדופק ייפתח לו. היש בכם איש אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן לו אבן? וכי ישאל ממנו דג, הייתן לו נחש? הן אתם, הרעים, יודעים לתת מתנות טובות לבניכם. אף כי אביכם שבשמים יתן אך טוב לשואלים מאתו" (מתי ז' 7-11).

שימו לב שהנוסח בפסוק 11 שונה. בלוקס י"א ישוע אמר, "אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקודש לשואלים מאיתו" ובמתי ז' 11 ישוע אמר, "אף כי אביכם שבשמים יתן אך טוב לשואלים מאתו".

אליהו הנביא התפלל שלא יהיה גשם, ובמשך שלוש וחצי שנים לא היה גשם. זה היה המשא שאלוהים שם על ליבו. ואז, כשהוא התפלל, אלוהים ענה והפסיק את הגשם. לפעמים אלוהים עונה מהר. אבל יש פעמים שאלוהים לא עונה כבר על ההתחלה.

אני זוכר היטב את הלילה שאלוהים ענה מהר על התפילה שלי. הייתי בן 12. נשלחתי לגור אצל דוד ודודה שגרו במעלה קניון טופאנגה. במשך מספר חודשים הלכתי לבית הספר שם – אחד מ-22 בתי הספר שנשלחתי אליהם לפני שסיימתי תיכון. בגלל זה נכשלתי בבחינה הראשונה בקולג'. כשעוברים בין 22 בתי ספר שונים, לא לומדים הרבה. למדתי לקרוא. למדתי כתיבה. למדתי חיבור וחיסור. זה הכל בערך. ושם הייתי, גר במעלה קניון טופאנגה, עם דודה שהייתה שתויה כל הזמן. ערב אחד בן הדוד שלי וחבר ישבו לשתות. הם היו שיכורים למדי. הם אמרו, "בוא, רוברט. כנס לאוטו ונצא לסיבוב קטן". לא רציתי ללכת, אבל הייתי רק בן 12, ושני הבחורים האלה אחזו בי והושיבו אותי בחלקו האחורי של הרכב. זו הייתה הפורד קופה 1940 של הדוד שלי. היו לה רק מושבים קדמיים. הם דחסו אותי במקום הצר שהיה מאחורי המושב הקדמי. ואז הם החלו בנסיעה, כשהם שותים בירה ווויסקי. ה"סיבוב הקטן" התפתח לדהרת שיכורים מטורפת במורד הדרך המתפתלת לכיוון החוף. אם אי פעם נסעתם בכביש הזה, אז בטח יש לכם מושג איך הוא נראה. הכביש מתפתל ימינה ושמאלה כמו נחש. הם היו שיכורים למדי ובן הדוד שלי נהג במהירות של כ-60 מייל לשעה במורד ההר. אני חושב שהמהירות המותרת שם הייתה 25 מייל לשעה, והם נסעו במהירות של 65 או 70. לעולם לא אשכח את זה כל עוד אני חי. עד היום יש לי סיוטים מזה מדי פעם. הרכנתי את ראשי והתפללתי את התפילה היחידה שידעתי אז. כל הדרך למטה התפללתי את תפילת האדון – עם דגש חזק על המילים "חלצנו מן הרע". במורד ההר יצאתי מן המכונית ועמדתי רועד בחושך. ידעתי שאלוהים הציל אותנו. היו בכביש הזה הרבה תאונות קטלניות. ראיתי כבר מכונית שעפו מהמצוק ועלו בלהבות למטה. אלוהים הציל אותנו בתור תשובה לתפילה. ידעתי את זה אז, ואני יודע את זה גם עכשיו, 63 שנים אחרי! הרבה פעמים אלוהים עונה לתפילות קצרות כמו שענה בלילה ההוא.

אבל יש פעמים שצריך לחכות, לעיתים אפילו הרבה זמן, עד שמגיעה תשובה. בגיל 17 החלטתי לא להיות שחקן ובמקום זה להיכנס לשירות. לא היו מעורבים בזה רגשות או תחושות מכל סוג שהוא. אני אפילו לא זוכר ששמעתי על "קריאה" ללמד. אולי מישהו אמר את זה, אבל אני מעולם לא שמעתי. אז דיברו על "התמסרות" ללמד. רועי הקהילות דיברו על מאבקים גדולים שבסופם "התמסרות" להיות רועה. האמת שאני לא עברתי שום מאבק. פשוט חשבתי שמשחק זה תחום משעמם וחסר ערך, אז התמסרתי ללימוד, או מה שזה לא אומר! שמתי את עצמי תחת רצונו של אלוהים. זה מה שהוביל אותי לקהילה הסינית, להיות שליח. קראתי על החיים של ג'יימס האדסון טיילור, השליח החלוץ הגדול לסין. ידעתי שאפשר לקחת ממנו דוגמא נהדרת.

אז הלכתי לקהילה הסינית ולקחתי על עצמי כל סוג שירות שהיה פנוי. הייתי אפילו הגנן והשומר של הקהילה, ניקיתי את הרצפות, סידרתי את הכסאות, כל דבר שיכולתי לעשות כדי לשרת את אלוהים. בתקופה ההיא קניתי ספר עם קטעים מהעיתון של ג'ון ווזלי, שהוצא לאור על ידי מודי פרס. קראתי אותו כאילו היה תנ"ך. באותו הזמן לא הבנתי את זה, אבל היו שם תיאורים גרפיים של המאורעות שהיו בהתעוררות הגדולה הראשונה. העיתון של ווזלי גרם לי להתעניין מאוד בנושא ההתעוררות. הייתי צעיר מדי וחסר ניסיון מכדי לדעת שהתחיות הפכו לנדירות בשנים הראשונות לאחר 1960. הייתי נאיבי וחשבתי לתומי שאם אתפלל עבור התעוררות היא תגיע. אז התפללתי שתבוא התעוררות על הקהילה הסינית. התפללתי עבור זה מדי יום ביומו. התפללתי עבור זה בקול רם בכל אסיפת תפילה. כשהתבקשתי להתפלל עבור האוכל בארוחות הקהילתיות, כל התפילה שלי סבבה סביב הבקשה מאלוהים לשלוח התעוררות. זה היה הדבר העיקרי שהתפללתי עבורו בשנות ה-60. באמת שלא הופתעתי יתר על המידה כשההתעוררות הגיעה, כשהחלה לפתע במחנה הקיץ בסוף שנות ה-60. ידעתי שהיא תבוא, בגלל שהתפללתי עבור זה באמונה כמו של ילד. ד"ר מורפי לאם הזכיר לי את המילים הללו כמה שנים לפני שנפטר. הוא אמר, "בוב, תמיד התפללת עבור התעוררות, אפילו כשאף אחד אחר לא עשה את זה". ואז הוא אמר, "בוב, אני מאמין שההתעוררות הגיעה בגלל שהמשכת להתפלל עבור זה". הוא גם אמר לי שהוא כמעט שכח ממנה.

ההתעוררות בקהילה הסינית הפכה להיות משא על לבי. אני מאמין שאלוהים שם בי את המשא הזה. לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה. והתפללתי עבור זה עד שאלוהים ענה לי. המשיחיים של-פעם קראו לזה "תפילה עד-הסוף". זוהי תפילה עיקשת בתחנונים – עד שאלוהים עונה ואתם מקבלים את מבוקשכם! ישוע אמר,

"הן אתם, הרעים, יודעים לתת מתנות טובות לבניכם. אף כי אביכם שבשמים יתן אך טוב לשואלים [בהתמדה] מאתו" (מתי ז' 11).

ושוב, ישוע אמר,

"וגם אני אומר לכם, שאלו ויינתן לכם, דרשו ותמצאו, דפקו ויפתח לכם. כי כל השואל יקבל, והדורש ימצא, והדופק ייפתח לו" (לוקס י"א 9, 10).

"שאלו", "דרשו" ו"דפקו" מופיעים במקור היווני בזמן הווה. אפשר לתרגם את זה ל"המשיכו לשאול, המשיכו לדרוש, המשיכו לדפוק". ד"ר ג'ון ר. רייס אמר, "לילד של אלוהים יש את הזכות...להתחנן בהתמדה ובעקשנות להבטחות אלוהים ולסרב לקבל דחיה, ככל שיקבל מאלוהים...את מה שביקש. הלוואי שאנשי אלוהים יתעודדו להתפלל, להתפלל, להתפלל – הלוואי שיתעודדו להתפלל עד-הסוף!"

המשך להתפלל
   עד שתתפלל עד-הסוף,
המשך להתפלל
   עד שתתפלל עד-הסוף,
ההבטחות הגדולות של אלוהים
   הן תמיד אמת,
המשך להתפלל
   עד שתתפלל עד-הסוף".

(ד"ר ג'ון ר. רייס, תפילה: לבקש ולקבל, סורד אוף ד'ה לורד פובלישרז, 1970, עמ' 213, 214).

בספרו הנהדר כיצד להתפלל, ד"ר ר. א. טורי אמר את אותו הדבר. ד"ר טורי אמר,

     לא תמיד אלוהים נותן לנו את מבוקשנו מיד. הוא רוצה לאמן אותנו ולחזק אותנו בכך שהוא מאלץ אותנו לעבוד קשה עבור הדברים הטובים ביותר...הוא לא תמיד נותן לנו את מה שאנחנו מבקשים בתפילה מיד אחרי התפילה הראשונה. הוא רוצה לאמן אותנו ולעשות אותנו אנשי תפילה חזקים, בכך שהוא מאלץ אותנו להתפלל חזק עבור הדברים הטובים ביותר. הוא גורם לנו להתפלל עד הסוף.
     אני שמח שזה ככה. אין ברכה גדולה יותר באימון בתפילה מזו שבאה מהאילוץ לבקש שוב ושוב, על פני תקופות זמן ארוכות, לפני שנקבל את מה שאנחנו רוצים מאלוהים. הרבה אנשים מכנים את זה כניעה לרצון אלוהים בזמן שאלוהים לא נותן להם את מבוקשם בפעם הראשונה או השנייה שהם מבקשים. הם אומרים, "ובכן, אולי זה לא רצון אלוהים".
     ככלל, זו לא כניעה אלא עצלות רוחנית...כאשר איש או אשת פעולה מנסים לסיים דבר-מה ולא מצליחים לסיים אותו בפעם הראשונה, בפעם השנייה או בפעם המאה, הוא או היא ממשיכים להלום בזה עד שזה יושלם. איש תפילה חזק ממשיך להתפלל עד הסוף, עד שיקבל את מבוקשו... כשאנחנו מתחילים להתפלל עבור משהו, אף פעם אסור לנו להפסיק להתפלל עד שנקבל אותו (ד"ר ר. א. טורי, כיצד להתפלל, וויטקר האוס, 1983, עמ' 50, 51).

אבל יש לזה גם צד שני. התפילות שלכם לא יזכו למענה אם הלב שלכם איננו נכון לפני אלוהים. בתחילת ינואר לקחתי את משפחתי לנופש בקנקון שבמקסיקו. יום אחד, הם הלכו לראות עתיקות מתקופת המאיה, ואני נשארתי לבד. קראתי ספר על ההתעוררות שהתרחשה באי לואיס בין השנים 1949 ו-1952. התפללתי וכתבתי דרשה. כשחזרתי מהחופש, הודעתי שנקיים אסיפות בישור כל ערב. כפי שאתם יודעים, אלוהים היה בזה. זה התחיל בד"ר קייגן שהדריך את אימו בת ה-89 למשיח. זה היה נס אמיתי, בגלל שבמשך שנים רבות היא הייתה אתאיסטית מוחלטת. אחר כך גם חמותו של ד"ר קייגן חזרה בתשובה – בגיל 86. לפי הסטטיסטיקות אנחנו יודעים שאנשים מעל גיל 70 כמעט ולא חוזרים בתשובה. והנה, תוך כמה ימים שתי נשים בשנות ה-80 המאוחרות שלהן נושעו. מדהים! ואז הגיעה עוד חזרה בתשובה. 14 אנשים נושעו תוך כמה ימים.

אבל אז קראתי ברומים י"ב 1 ו-2 וייחסתי את זה לאלה שנושעו בקהילה לפני מספר שנים.

"ובכן, אחי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קרבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים; כך תעבדוהו עבודה שבלב. ואל תדמו לעולם הזה, כי אם השתנו על-ידי התחדשות הדעת, כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו" (רומים י"ב 1, 2).

כשתהיו עם ניסיון בלימוד כמו שלי, תדעו להבחין בתחושות ובתגובות מהקהילה. מה שהרגשתי לא היה טוב. ראיתי צעירים שיושבים עם לסתות קפוצות ומביטים על הרצפה. הרגשתי התקוממות והתנגדות למשיח, כאילו שהם מעולם לא נכנעו לו. הרגשתי גל קור שהולם בליבי. זה הרגיש כאילו הם צריכים לחזור שוב פעם בתשובה. ככה זה כשאנשים נותנים לענייני העולם לקחת את מקומו של המשיח בליבם. הלב חוזר להיות קשה כמעט כמו שהיה לפני החזרה הראשונה בתשובה. הלב צריך להישבר שוב פעם ולהיכנע מחדש למשיח.

המרד שולט בליבם של אלה שמסרבים להיכנע שוב ושוב למשיח. הוא אמר לשאת את צלבו "יום יום, וללכת אחריו". "יום יום" צריכה להיות כניעה למשיח, אחרת הלבבות שלנו יהפכו להיות קרים ועקשנים. זה לא נכון לחשוב, "עכשיו אני נושע. אני לא צריך יותר למסור את חיי למשיח". זה כל כך שונה ממה שאמר שאול השליח, "תמסרו את גופכם קרבן חי... לאלוהים; כך תעבדוהו עבודה שבלב. ואל תדמו לעולם הזה, כי אם השתנו על-ידי התחדשות הדעת". רק אז תוכלו לדעת "מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו" (רומים י"ב 1, 2). כדי לדעת את רצון אלוהים עליכם למסור את עצמכם כקרבן חי לו, ולא להידמות לעולם.

לב שלא נמסר כ"קורבן חי" למשיח יהיה לב מחולק. כתוב בתנ"ך, "אותו האיש אל יחשוב כי יקבל משהו מאת ה'" (יעקב א' 7). ישוע אמר, "מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו ויישא את צלבו יום יום וילך אחרי" (לוקס ט' 23). ישוע קורא לכם להתכחש לעצמכם. הוא קורא לכם ללכת אחריו. כמה פעמים בחיי איבדתי את שמחת הישועה בגלל שלא הייתי מוכן להתכחש לעצמי וללכת אחריו! אבל, השמחה של האדון שבה, פעם אחר פעם, כשמסרתי את עצמי כקרבן חי לישוע! הערב אני מתפלל שגם אתם תעשו את זה. כמעט כל חיי אהבתי לשיר את השיר שמר גריפית' שר. כנער בודד ומבולבל, דמעות נקוו בעיניי בכל פעם ששרתי את המילים הללו,

הו אלי, מה רב החסד
   מה גדול חובי לך!
קח אותי, אלי, אסרני
   בכבלי אהבתך
לא ארצה נתק הקשר
   שקשרת, אלוהים;
קח לבי, והחתימהו,
   החתימהו לחיים.
("מעיין ברכה וחסד" מאת רוברט רובינזון, 1735-1790).

האם יש כאן הערב כאלה שיודעים שהם צריכים להתכחש לעצמם מחדש – לקחת את צלבם וללכת אחרי ישוע מחדש? האם יש כאן כאלה שצריכים "למסור את גווייתם" כ"קרבן חי" לאדון? אם אלוהים מדבר אליכם, בעוד רגע אבקש מכם לקום ולכרוע כאן בקדמת האודיטוריום. בואו והקדישו את חייכם מחדש, כקרבן חי לישוע, שמת על הצלב כדי להושיע אתכם. בואו לכאן ומסרו את לבכם וחייכם מחדש. בואו והתוודו בפניו על כל מרד או חטא בלבכם ובחייכם. בואו ובקשו מישוע לסלוח לכם, וחדשו את הציות שלכם לו. בזמן שאנחנו עומדים ביחד, בואו לכרוע כאן ברך ולהתפלל. בואו בזמן שמר גריפית' שר בעדינות את השיר,

מעין ברכה וחסד,
   בוא למדני שיר הלל;
ים חדוה, בוא, הציפני,
   בנחשול חדוה צוהל.
תן לי שיר הלל ושבח,
   בלשונות שלהבתיה;
עד אשיר לשר האושר -
   שיר שמחה והודיה!

למרום אותי נשא נא,
   אל קרית-העדנים;
תקוותי, ברב חסדך,
   לראותך פנים פנים.
רב תעיתי, עד ישוע
   מצאני, שה אובד;
הערה נפשו למוות,
   וגאל אותי מחטא.

הו אלי, מה רב החסד
   מה גדול חובי לך!
קח אותי, אלי, אסרני
   בכבלי אהבתך
לא ארצה נתק הקשר
   שקשרת, אלוהים;
קח לבי, והחתימהו,
   החתימהו לחיים.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: יעקב ד' 1-10.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"מעיין ברכה וחסד" (מאת רוברט רובינזון, 1735-1790).