האם לבך הוא אדמת קוצים?

הפסוק הזה הוא פסוק מפתח בברית החדשה, כדי להבין מה לא בסדר עם הקהילות שלנו. אם אתם לא מבינים את הפסוק הזה, לא תוכלו להבין את הבעיה ואת הפיתרון לבעיה בקהילות שלנו. הפסוק הזה כל כך חשוב, שהמחשבות שלי חוזרות אליו שוב ושוב, שנה אחרי שנה, עשור אחרי עשור. שמעתי את הפסוק הזה בפעם הראשונה מבילי גראהם. כשהייתי נער, כמעט כל יום ראשון בצהריים שמעתי אותו מלמד ברדיו. מר גראהם ציטט את הפסוק הזה לעיתים קרובות כשלימד על הסימנים לקץ העולם שלנו. הספר הטוב האחרון שלו היה עולם בלהבות (דאבלדיי, 1965). בילי גראהם נתן את האמירה שלו,

     ישוע אמר, "ומאחר שתרבה ההפקרות, תתקרר אהבת הרבים" (מתי כ"ד 12, ניו אינגליש בייבל). "וזאת תדע, כי באחרית הימים יבואו עתים קשות. כי יהיו האנשים אוהבי עצמם, ואוהבי בצע, ומתהללים, וגאים, ומגדפים, וממרים באבותם, וכפויי טובה, ולא חסידים, חסרי אהבה, ובוגדים, ומלשינים, וזוללים, ואכזרים, ושונאי טוב, ומוסרים ופוחזים, וגבוהי רוח, ואוהבי עדנים ולא אלוהים, ואשר דמות חסידות להם ומכחשים בכוחה, ואתה סור מאלה" (השניה לטימותיוס ג' 1-5)...נראה שכל זה מוביל לתקופה של צביעות נפוצה, שבה המוני אנשים ינהרו לקהילה מבלי שהייתה להם חוויה אישית עם ישוע המשיח...מורי שקר יסתננו לקהילה...הם המנהיגים של ה'נסיגה', שמאפיינת את הקהילה בסוף העידן (ד"ר בילי גראהם, עולם בלהבות, דאבלדיי אנד קומפני, 1965, עמ' 220, 221, 219).

מאוחר יותר קראתי פתק שהוא שלח לבנו של ד"ר מ. ר. דיהאן. אחרי שד"ר דיהאן נהרג בתאונת דרכים בשנת 1965, מר גראהם אמר שהרבה מהרעיונות שלו הוא קיבל מהאזנה לתוכנית הרדיו של ד"ר דיהאן. ד"ר דיהאן כתב בספרו עיתות הזמנים,

כפירה ואדישות הם החטאים הבאים בתור שהוזכרו. "ומפני אשר ירבה הפשע, תפוג אהבת הרבים" (מתי כ"ד 12). לאורך ההיסטוריה האנושית זה מעולם לא היה נכון יותר כמו שזה היום. תוך מספר עשורים קצרים, עזבנו את האמונה הפשוטה של האבות הפוריטנים...זה עצוב כמה שזה נכון שבקרב המשיחיים "תפוג אהבת הרבים". אהבת רבים כבר פגה (ד"ר מ. ר. דיהאן, עיתות הזמנים, זונדרוואן פובלישינג האוז, 1951, עמ' 58).

מאז ששמעתי את בילי גארהם ואת ד"ר דיהאן, אני חושב על מתי כ"ד 12. המילים הם מילותיו של ישוע המשיח, שאמר אותן בתגובה לשאלה של התלמידים, "מה אות בואך ואות קץ העולם?" הפסוק הזה הוא חלק מהתשובה של המשיח לשאלה הזו,

"ומפני אשר ירבה הפשע, תפוג אהבת הרבים" (מתי כ"ד 12).

I. דבר ראשון, מתי המשיח אמר שזה יקרה?

הוא אמר שזה יקרה כחלק מ"אות בוא[ו] ואות קץ העולם" (מתי כ"ד 3). הרבה פסוקים אחרים עוסקים בסימנים לאחרית הימים. בהערה שנמצאת בתחתית עמוד 1033 בתנ"ך הסקופילד כתוב נכונה שהפסוק הזה "מתייחס באופן ספציפי לסוף העידן...כל מה שאפיין את העידן מתנקז לסוף בעוצמה נוראית" (תנ"ך הלימוד סקופילד, 1917, עמ' 1033; הערה על מתי כ"ד 3). אני יכול לציין הרבה פסוקים נוספים, כגון השניה לטימותיוס ג' 1-13; יהודה 4, 19; חזון יוחנן ג' 14-22 וכו'.

לכם, הצעירים, אין מושג עד כמה הקהילות נסוגו. אבל בחיים שלי ראיתי את זה בבירור. בשנת 1969 ראיתי קהילה מקומית שעברה התעוררות. בשנת 1971 ראיתי התעוררות אזורית נרחבת. בשנת 1992 ראיתי התעוררות בקהילה מקומית אחרת. אבל מאז לא שמעתי אפילו על התעוררות אחת, בשום מקום בארה"ב ובעולם המערבי! אפילו לא אחת! וכעת אנחנו רואים יותר ויותר את התמונה העגומה של הקהילות שלנו, שמצטיירת במתי כ"ד 12,

"ומפני אשר ירבה הפשע, תפוג אהבת הרבים" (מתי כ"ד 12).

זה המצב של הקהילות הבפטיסטיות ושל קהילות אוונגליות אחרות בתקופה שלנו. זה סוג הקהילות היחיד שאתם, הצעירים, ביקרתם בהן אי-פעם בחייכם הקצרים. אם לא הייתם קוראים על התעוררויות העבר, לא היה לכם מושג עד כמה נוראיות וכופרות הקהילות שלנו היום! אולי אתם חושבים שאני מדבר באופן מוזר על קהילה מסוג טוב יותר, אבל זה בגלל שמעולם לא ראיתם או שמעתם על אחת כזו במהלך חייכם הקצרים. ד"ר קן קונולי, שדיבר בקהילה שלנו, אמר שאתם חיים בדור שמעולם לא ראה התעוררות – לפחות לא בעולם המערבי!

"ומפני אשר ירבה הפשע, תפוג אהבת הרבים" (מתי כ"ד 12).

II. דבר שני, למה המשיח אמר שזה יקרה?

שימו לב לאות הראשונה בפסוק, "ו". "ומפני אשר ירבה הפשע, תפוג אהבת הרבים". שימו לב לרצף ה"ווים" בפסוקים 10 עד 12. "ואז יכשלו רבים" (פסוק 10). "ומסרו איש את רעהו" (פסוק 10). "ושנאו איש את אחיו" (פסוק 10). "ונביאי שקר רבים יקומו" (פסוק 11). "והתעו רבים" (פסוק 11). "ומפני אשר ירבה הרשע" (פסוק 12). רצף ה"ווים" הארוך מסתיים בתוצר של כל הדברים האלה – הם יגרמו לכך ש"תפוג אהבת הרבים". התוצר הסופי של כל ה"ווים" האלה הוא קהילות שבהן "תפוג אהבת הרבים ["הרוב", ניו אינטרנשיונל ורז'ן]". הפילוגים והריבים בקהילה בפסוק 10, שאחריהם באים נביאי שקר שיתעו ["יבלבלו", ניו אמריקן סטנדרט ורז'ן] אנשים, שאחריהם בא הפשע [אנומיה; "הפרה", ניו אמריקן סטנדרט ורז'ן] בקהילות, שיצר קהילה מלאה באנשים קרים וחסרי אהבת "אגפה", חסרי אהבה משיחית – חסרי אהבה למשיח, חסרי אהבה לאלוהים וחסרי אהבה לאנשים אחרים בקהילה! והנה לכם! כל רצף ה"ווים" מראה לנו שיש לנו "אסון אוונגלי גדול" (אם להשתמש בשם ספרו של ד"ר פרנסיס שאפר!). הקהילות הבפטיסטיות והאוונגליות שהן אסון בגלל הריבים בקהילה (פסוק 10), מטיפי שקר שצצים להם (פסוק 11), והפקרות שמשתוללת בקרב הרב המכריע של חברי הקהילה שלא נושעו או שנסוגו לאחור, יצרו קהילות קרות, ללא אהבה למשיח וללא אהבה אחד לשני!

"ומפני אשר ירבה הפשע, תפוג [תתקרר] אהבת הרבים" (מתי כ"ד 12).

III. דבר שלישי, מי הם הרבים שאהבתם תתקרר?

ה"רבים" הם אלה שלא נושעו או כאלה שנסוגו לאחור, והוכחה לכך היא העובדה שרוח ההפקרות של הדור הזה חונקת את הקנאה ואת האהבה שלהם. הם "מתקררים" בגלל שרוח העולם גוברת על האהבה הקנאית שייתכן והייתה להם בעבר.

משל הזורע מבהיר היטב למה "הרבים" יהפכו להיות "קרים". במשל הזורע מופיעים ארבעה סוגי אנשים, ומתואר כיצד כל קבוצה מגיבה לבשורה. יש במשל ארבעה סוגי אנשים. שלושת הסוגים הראשונים לא מתארים משיחיים אמיתיים. ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר, "שלושת סוגי האדמה [הראשונים] הללו לא מתארים שלושה סוגים של מאמינים – הם בכלל לא מאמינים! הם שמעו את הדבר ורק העמידו פנים שקיבלו אותו" (ד"ר ג'. ורנון מקג'י, דרך התנ"ך, כרך IV; הערה על מתי י"ג 22). אז רק אנשים מהסוג הרביעי הם כאלה שבאמת נושעו. כל השאר הם אנשים אובדים.

ה"זרע" במשל הוא דבר אלוהים. ד"ר מקג'י אמר, "שימו לב היכן נופל הזרע. הוא נפל על ארבעה סוגי אדמה שונים – ושלושה-רבעים מהזרעים לא גדלים – אלא מתים. לא הייתה שום בעיה עם הזרע, הבעיה הייתה באדמה". הזרעים שנפלו בצידי הדרך מייצגים את אלה ששומעים את הדבר ואז מיד בא השטן וחוטף אותו מהם. הם מייצגים את אלה שבאו לקהילה מספר פעמים, אבל זה לא משפיע עליהם בכלל. הסוג השני הם אלה שהדבר נופל באזורים סלעיים, כאלו שנראה שמקבלים את הדבר, אבל נסוגים ברגע שהם נבחנים בבעיות או ברדיפות. הסוג השלישי הם אלה שמקבלים את הזרע בין הקוצים. הם שומעים את הדבר ונראה שהם נושעו. האזינו ללוקס ח' 14,

"ואשר נפל בין הקוצים הם השומעים והולכים להם וימכו, ודאגות העולם ועושרו ותאוותיו יבלעו אותם, ופרי לא ישוו למו" (לוקס ח' 14).

דבר אלוהים "נבלע" – "ודאגות העולם ועושרו ותאוותיו יבלעו אותם, ופרי לא ישוו למו" (או ראוי לאכילה); לוקס ח' 14. ד"ר מקארת'ור, אף כי הוא טועה בעניין דם המשיח, צודק בעניין לוקס ח' 14. הוא אמר, "אנשים שליבם חלק (יעקב א' 8) עסוקים בדברים זמניים [של העולם] – תאוות חטא, רצונות ומאוויים, אמביציות, קריירה, בתים, מכוניות, מעמד, יחסים, תהילה – כל זה חונק את זרע הבשורה והם אינם עושים פרי ראוי לאכילה...זה לב שמלכתחילה תפוס על ידי העולם, אשר 'דאגות העולם ועושרו ותאוותיו יבלעוהו'" (הפרשנות של מקארת'ור לברית החדשה; הערה על לוקס ח' 14).

קל לראות מי נמנה עם הסוג הראשון. "מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם" (מרקוס ד' 15). הם שומעים כמה דרשות, ואז אנחנו לא רואים אותם יותר. די קל לראות גם מי נמנה עם הסוג השני. נראה שהם נושעו, אבל "רק לשעה יעמדו, ואחר כן, בבוא צרה ורדיפה...מהרה יכשלו", מרקוס ד' 17.

אבל לוקח הרבה יותר זמן להסביר מי הם האנשים עם "אדמת הקוצים". בקהילות הבפטיסטיות המודרניות (ואפילו בקהילה שלנו) רואים אותם נותנים את הצהרת האמונה. הרבה פעמים ההצהרה הזו גם כוללת מאבק ודמעות. הם לומדים כמו ילדים או כמו בני-נוער, שהם יצטרכו לעבור מאבקים לפני שיבואו למשיח. הם יאמרו שיש להם לב חדש ורצון חדש לשרת את המשיח. הם שיטו בי פעמים רבות. הם נראים כל כך כנים. הם נראים כמו מאמינים נהדרים. כל זה נכון עד שהם הופכים להיות צעירים. רק אז מתחילים להופיע הסדקים בעדות שלהם. ההורים שלהם נתנו להם כסף. היה להם חדר בבית ההורים שבו יכלו לגור ללא דמי שכירות. הם קיבלו דמי כיס. אבל אז הם סיימו קולג'. עכשיו הם יכולים להתקבל לעבודה, ואם הם הולכים לבית ספר למוסמכים, הם יכולים לקבל הלוואות. עכשיו הם רואים מה זה להיות "חופשי" – כמו שהם מכנים את זה. רק אז מתחילים לשים לב לסדקים בעדות שלהם. לפני כן מעולם לא עלה בדעתם לעשות או להאמין במשהו שהוריהם או רועה הקהילה לא הסכימו איתו. באיחור ניכר מנהיגי הקהילות מגלים שהם הולכים בכיוון הלא-נכון. אבל עכשיו כבר אי-אפשר יהיה לעצור בעדם, כי הם לא צריכים את עזרתנו. הם נוטשים בהדרגה את קנאתם ואת אהבתם למשיח ו"מערבים [את עצמם] בעסקי החיים" (השניה לטימותיוס ב' 4). אם מנהיגי הקהילות מנסים להחזירם למוטב, הם נהיים עצבניים ומרירים. ואז השטן נכנס לתמונה ומתחיל ללחוש להם, "אל תקשיבו להם!" מה הם יודעים בכלל?" ואז, בסופו של דבר הם נוהרים היישר לזרועותיו של השטן והעולם. הם יאמרו, "לא עזבתי את הקהילה" – כאילו שעזיבת הקהילה הייתה החטא היחיד! אבל בליבם הם כבר עזבו את המשיח!

עוזיה הוא רק בן 16, כשפוגשים בו לראשונה בתנ"ך. כשהיה צעיר "ויעש הישר בעיני ה'" (דברי הימים ב' כ"ו 4). הנביא זכריה היה הרועה שלו. "ובימי דרשו את ה', הצליחו האלוהים" (דברי הימים ב' כ"ו 5). עוד נאמר לנו שהוא "הפליא להיעזר, עד כי חזק". אבל אז "כחזקתו, גבה לבו עד להשחית – ליבו נהיה גאה כל כך שהוא הפסיק להיות נאמן לאדון, אלוהיו" (דברי הימים ב' כ"ו 16 קינג ג'יימס ורז'ן, ניו אמריקן סטנדרט ורז'ן). כאשר נהיה חזק, לבו הפך להיות גאה כל כך, שהוא סטה מן הדרך הנכונה! האדון העניש את עוזיה "ויהי...מצורע עד יום מותו" (דברי הימים ב' כ"ו 21).

החיים של עוזיה ניתנו לנו על ידי אלוהים בתור דוגמא. הוא תמונה של גבר או אישה צעירים שנתנו לקוצים לגדול ולחנוק את דבר אלוהים בלבם. הם חנוקים מרוב דאגות, ומשתוקקים ליותר כסף ממה שהם צריכים, וכל מיני תסביכים משחיתי-נפש שהורגים את הגוף בהדרגה, כמו סרטן, כך שלאט אבל בודאות, הקוצים הללו חונקים את הנפשות של האנשים הללו, שמאפשרים לזה לקרות. האם האהבה שלכם התקררה? האם אתם הופכים להיות חלק מהעולם? האם אתם הופכים להיות מרדנים? האם אתם נמצאים במקום גרוע מאי-פעם? אז שובו מדרך העולם. שובו מהמרד שלכם. חזרו. חזרו בתשובה. למה להמשיך להיות כמו שאתם, אם אתם עדיין יכולים לקבל שלום מהמשיח? – אם תשובו מהמרד ומהגאווה שלכם ותיפלו לרגלי זה שמת כדי להושיע אתכם?

"ומפני אשר ירבה הפשע, תפוג אהבת הרבים" (מתי כ"ד 12).

משל הזורע ניתן לכם כדי – "לבחון את עצמכם ולגלות לאיזו קבוצה אתם משתייכים. אם אתם משתייכים לאחת משלוש הקבוצות הראשונות, עליכם לחזור בתשובה" – או לפחות, "זכור את אשר קיבלת ושמעת ושמרה זאת, ושובה" (חזון יוחנן ג' 3). לכל הפחות הקדישו מחדש את חייכם למשיח וחזרו בתשובה, לפני שתהפכו להיות אנשים עם "אדמת קוצים"! (ד"ר וויליאם הנדריקסן, בשורת לוקס, בייקר בוקס האוס, 1978, עמ' 429; הערה על לוקס ח' 14).

אתם צריכים לומר, "אלוהים, אני חוזר בתשובה על הגאווה והמרד שלי! אלוהים, טהר אותי בדם המשיח!" "לב טהור ברא לי אלוהים" (תהילים נ"א 12).

בואו נעמוד ונשיר את שיר מספר 4 בדף השירים שלכם.

"תנו לי את ליבכם", אומר האב ממעל,
   אין מתנה יקרה לו יותר מאהבתנו;
הוא לוחש ברכות, היכן שאתם,
   "בטחו בי מתוך הכרת תודה, ותנו לי את ליבכם".
"תנו לי את ליבכם, תנו לי את ליבכם",
   שמעו את הלחישה הרכה, היכן שאתם:
מהעולם החשוך הוא ימשוך אתכם;
   ויאמר בעדינות, "תנו לי את ליבכם".

"תנו לי את ליבכם", אומר מושיע האדם,
   בחסד קורא הוא שוב ושוב:
"שובו מן החטא, עזבו את הרוע,
   האם לא מתתי עבורכם? תנו לי את ליבכם".
"תנו לי את ליבכם, תנו לי את ליבכם",
   שמעו את הלחישה הרכה, היכן שאתם:
מהעולם החשוך הוא ימשוך אתכם;
   ויאמר בעדינות, "תנו לי את ליבכם".

"תנו לי את ליבכם", אומרת הרוח השמימית;
   "השאירו לי את כל מה שיש לכם;
חסד גדול יותר לכם אעניק,
   הכניעו הכל ותנו לי את ליבכם".
"תנו לי את ליבכם, תנו לי את ליבכם",
   שמעו את הלחישה הרכה, היכן שאתם:
מהעולם החשוך הוא ימשוך אתכם;
   ויאמר בעדינות, "תנו לי את ליבכם".
("תנו לי את ליבכם" מאת אליסה א. יואיט, 1851-1920).

אם עוד לא נושעתם, אני מתחנן בפניכם שתשובו מחטאיכם ותבטחו בישוע. הוא מת על הצלב כדי לשלם עבור החטא שלכם. הוא קם מן המתים כדי לתת לכם חיי נצח. אני מתפלל שתבטחו בו ושתחיו עבורו. אמן.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: מרקוס ד' 13-20.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"קח את חיי ועשה איתם" (מאת פרנסס ר. האוורגל, 1836-1879).