כוח כאופיו של אדם –

איך אפשר להעריך אדם כלשהו? העולם מעריך במונחים של כסף. אבל ישוע אמר, "חיי האדם אינם תלוים בהרבות קניניו" (לוקס י"ב 15). כסף – או תארים, מעמד או הנאות – לא מעידים על הערך האמתי. מה כן? לפי הפסוק שלנו,

"התרפית ביום צרה, צר כוחך" (משלי כ"ד 10).

פירוש המילה "צרה" הוא "הזמנים שבהם הכל פועל נגדך". פירוש המילה "להתרפות" הוא "להיכנע". לפי הפירוש של מתיו פול, "זה סימן לכך שיש לכם מעט כוח או אומץ משיחי, מצב שמוכר בתור 'צרה'". אדם נבחן בזמנים שהכל פועל נגדו! לפי תנ"ך הלימוד של ג'נבה משנת 1599, "כוחו של האדם לא נבחן אלא בשעת צרה" (הערה 'b' על משלי כ"ד 10).

זה המבחן האמתי של האדם – לא כשהכל בהיר, אלא כשהכל חשוך. לפי המבחן הזה, רועה הקהילה שלנו, ד"ר היימרס, הוא משיחי יוצא דופן! החיים שלו היו מלאים בצרות. ועל אף שהרגיש חלש, הוא מעולם לא נכנע. סר ד"ר בוב ג'ונס (1883-1968) אמר, "העמדת האופי שלך למבחן הוא מה שצריך כדי לעצור אותך". בואו ננסח את זה אחרת. "העמדת האופי שלך למבחן הוא מה שלא יכול לעצור אתכם". "אם אין משהו שיוכל לעצור אתכם, יש לכם אופי נהדר". זה מה שיש לרועה הקהילה שלנו!

הערב אנחנו חוגגים את יום הולדתו ה-75. רב חייו היו מלאים בצרות. הכל פעל נגדו. אנשים היו נגדו. אבל הוא תמיד המשיך ללכת. הוא לא עשה את זה בכוח שלו. הפסוק שמלווה אותו כל חייו הוא פיליפים ד' 13, "את כל אוכל בעזרת (המשיח) הנותן לי כח". הערב אנחנו מוקירים את רועה הקהילה שלנו – ונותנים כבוד למשיח!

אני רוצה לספר לכם על הדברים שד"ר היימרס היה צריך להתמודד איתם בחייו. החיים שלו הם סיפור של כוח, התמדה וניצחון במשיח! חומרת הצרות חשפה את עומק כוחו.

אפילו חייו הקודמים היו מלאים בצרות. הוא לא גדל בבית משיחי. למעשה, הוא בא ממשפחה הרוסה. אביו עזב כשהיה בן שנתיים. אימו, ססיליה, אהבה אותו ודאגה לו עד גיל 12. ואז הוא נדד ממקום למקום וגר אצל קרובי משפחה. לפני שסיים תיכון, הוא הספיק להיות ב-22 בתי ספר שונים. בבית הספר הוא תמיד היה "הילד החדש" – מישהו זר. הוא חי כמו יתום – ללא אהבה, תמיכה או דאגה.

וגם אז, אלוהים היה טוב כלפיו. כתוב בתנ"ך, "טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמ"ה 9). אלוהים דואג לילדים שלו, גם אם הם עדיין לא נושעו. המורה של ד"ר היימרס לדיבור ודרמה, ריי פיליפס, זיהה את כישרון המשחק והדיבור שלו. הוא גילה עניין ברועה הקהילה שלנו והעניק לו דאגה אמתית. מר פיליפס היה טוב ונדיב כלפיו. אבל אני שמח שמאוחר יותר ד"ר היימרס ראה את השטחיות שיש בתיאטרון, והפך להיות מטיף של הבשורה!

ד"ר היימרס לא גדל בקהילה. לא הייתה לו משפחה נורמלית. אם הייתה לו משפחה נורמלית, קרוב לוודאי שהוא היה אדם חברותי וחברתי – אדם מוחצן. אבל כל המעברים והדחיה הפכו אותו לאדם מופנם – אדם שמתבונן פנימה. הוא הסתכל על עצמו ברצינות, וחשב על אלוהים. אולי לא הייתם חושבים את ד"ר היימרס לאדם מופנם, בגלל שהוא מלמד כל כך טוב, ומדבר הרבה עם אנשים. אבל בתוך תוכו הוא אדם רגיש, שמודע לחולשה שלו. הוא לא תלוי בעצמו כי אם באלוהים.

בתוך כל הצרות האלה בחיים, אלוהים שלח לו את אהבתו במה שאני מכנה "חלונות חסד". שניים משכניו של ד"ר היימרס היו ד"ר וגב' מקגוואן. הם היו חלון של חסד בשבילו. הם היו נדיבים אליו. הם אירחו אותו לארוחות ערב. הם הביאו אותו לקהילה שלהם, ושם הוא הפך לבפטיסט. אלוהים היה טוב לרועה הקהילה שלנו, בעת שהיה אדם צעיר ובודד.

כשהיה נער, ד"ר היימרס החליט לא להיות כמו קרובי המשפחה שלו. הוא צפה בהם שותים ומקללים. הוא החליט ללכת לקהילה ולחיות כמו משיחי. הוא לא נושע עדיין. הוא היה כמו אברהם כשאלוהים אמר לו, "לך-לך מארצך וממולדתך...אל-הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב 1). ו

"באמונה שמע אברהם, כאשר נקרא ללכת אל הארץ אשר יירשנה, ויצא ולא ידע אנא יבוא" (עברים י"א 8).

אברהם לא ידע את התוכנית של אלוהים במלואה. הוא לא נושע עדיין. אבל הוא "שמע...ויצא". זה מה שד"ר היימרס עשה. הוא עדיין לא נושע. אבל הוא שינה את אורחות חייו. התיאולוגים מכנים את זה "האמונה שלפני האמונה" – נענים לאלוהים לפני הישועה.

רועה הקהילה שלנו לא קיבל תמיכה וגם לא שבחים על כך שהלך לקהילה. קרובי המשפחה שלו עשו ממנו צחוק ואמרו, "רוברט דתי". אבל למרות כל הלעג הזה, רועה הקהילה שלנו הלך בעקבות הקריאה של אלוהים. בפסוק שלנו כתוב, "התרפית ביום צרה, צר כוחך". תודה לאל שהוא לא התרפה. כוחו לא תש, בגלל שאלוהים נתן לו כוח!

ישוע אמר, "לא יוכל איש לבוא אלי, בלתי אם ימשכהו אבי אשר שלחני" (יוחנן ו' 44). מה זו המשיכה הזו? בדרך כלל אנחנו חושבים על זה בתור הפעולה של אלוהים בנפש האדם ברגע שהוא בוטח במשיח, או רגע לפני הישועה שלו. אבל המשיכה של אלוהים יכולה להתחיל זמן רב לפני כן. כשאלוהים השתמש בבני משפחת מקגאוון כדי להביא את ד"ר היימרס לקהילה הבפטיסטית, זה היה חלק מהמשיכה הזו.

בגיל 17 ד"ר היימרס שמע את רועה הקהילה שלו, ד"ר מייפלס, אומר, "יש פה בחור צעיר שצריך להתמסר לשירות". ד"ר היימרס העריץ את רועה הקהילה שלו ורצה להיות כמוהו. מי גרם לזה לקרות? אלוהים. ד"ר היימרס הקדיש את חייו לשירות. מה הניע אותו לעשות את זה? זו הייתה חלק מהמשיכה של אלוהים. ולמרות שהדרשות הראשונות שלו היו כישלונות אומללים, הוא המשיך קדימה. מאוחר יותר, הוא רצה להיות שליח בסין. אז הוא הלך לקהילה הבפטיסטית הסינית הראשונה. גם זה היה חלק מהמשיכה של אלוהים.

בסתו 1961 רועה הקהילה שלנו הלך לקולג' ביולה. ד"ר צ'ארלס ג'. וודברידג' לימד שם במשך שבוע שלם. ד"ר וודברידג' נולד בסין. הוא עזב את סמינר פולר בגלל הליברליזם שהתפשט שם. אז בגלל שתי הסיבות הללו ד"ר היימרס התרשם ממנו והקשיב לו בקשב רב. מי ארגן את זה? אלוהים! במהלך האסיפות הללו ד"ר היימרס שר את השיר של צ'ארלס ווזלי, "אהבה מדהימה! איך ייתכן, שאתה, אלוהיי, תמות עבורי?" הוא ראה שישוע אהב אותו ומת עבורו. בזמן שד"ר וודברידג' לימד, בשעה 10:30 בבוקר ב-28 בספטמבר 1961, ד"ר היימרס בטח במשיח ונושע!

כך החלו החיים המשיחיים שלו. הם לא היו קלים. הוא היה חייב ללכת לקולג'. זה היה קשה עבורו. קרובי המשפחה שלו לא למדו בקולג'. לא היה לו עידוד ולא כסף. הוא הרגיש שהוא לא יכול לעמוד בזה. אבל הוא היה חייב ללמוד בקולג' כדי להיות שליח, אז הוא למד. אלוהים נתן לו את הפסוק שילווה אותו כל חייו, "את כל אוכל בעזרת (המשיח) הנותן לי כח" (פיליפים ד' 13). בכוח המשיח הוא עשה את מה שהרגיש שהוא לא יכול לעשות! במהלך היום הוא עבד במשרה מלאה ובערב היה הולך לקולג' – שנה אחר שנה, וכל זה במקביל לשעות רבות של עשיה בקהילה. הוא לא התרפה, למרות הדרך הארוכה והקשה. הוא לא רק קיבל תואר ראשון ושני, אלא שלושה תארי דוקטור. במשיח היה לו כוח. "התרפית ביום צרה, צר כוחך" (משלי כ"ד 10). אבל במשיח כוחו היה גדול!

ד"ר היימרס ביקש ממני להזכיר עוד אדם נוסף. היא הייתה אישה באמצע שנותיה, שעבדת ככתבנית במקום עבודתו של ד"ר היימרס. הוא היה מאוד מדוכא במהלך השנים הארוכות של לימודי הערב. האישה הזו, גוון דבלין שמה, דיברה איתו בכל ערב אחרי העבודה ועודדה אותו. פעמים רבות הוא אמר לי שהוא לא היה עומד בזה בלעדיה.

אחרי שנתתי את המסר הזה, ד"ר היימרס ביקש ממני לספר לכם על אנשים נוספים שעזרו לו. מרפי ולורנה לאם היו זוג צעיר בקהילה הסינית. כאשר ד"ר היימרס הלך לשם לראשונה, הם לקחו אותו תחת חסותם ודאגו לו כאילו היה אחיהם הקטן. הם לקחו אותו לביתם. כמעט בכל יום ראשון בערב, אחרי האסיפה, הם לקחו אותו לאכול בחוץ והיו חברים אמיתיים עבורו. האדם השלישי שד"ר היימרס ביקש ממני להזכיר כאן הוא מר יוג'ין ווילקרסון. הוא היה אדם לבן מבוגר בקהילה הסינית. הוא היה מזכיר הקהילה הסינית ומילא שם מחויבויות רבות אחרות. הוא הפך להיות חבר לחיים של ד"ר היימרס. ד"ר היימרס בילה איתו הרבה זמן, ומידי יום ראשון, מאוחר בלילה, היה מסיע אותו הביתה, אחרי שסיים להקליד את עלון הקהילה. לאחר מותו, משפחתו ביקשה מד"ר היימרס לערוך את טקס הלוויה שלו בקהילה הבפטיסטית הסינית הראשונה. חבר אחר שעזר לד"ר היימרס הוא ג'קסון לו, בחור סיני צעיר שהפך לחברו הטוב ביותר.

ד"ר היימרס עבד בקהילה הסינית תחת רועה הקהילה שלו, ד"ר טימותי לין (1911-2009). ד"ר לין היה חוקר תנ"ך יוצא דופן. הוא היה אדם קדוש שהאמין שהאמונה המשיחית איננה רק משהו חיצוני, אלא מציאות חיה. אלוהים שם את רועה הקהילה שלנו תחת ד"ר לין, כדי שיכשיר אותו להיות איש אלוהים חזק.

השנים הללו לא היו קלות. ד"ר היימרס היה האדם הלבן היחיד בקהילה. העבודה הייתה כבדה – הטפה ולימוד בשישי בערב, שבת בערב ולאורך כל יום ראשון. הייתה משמעת נוקשה. אבל בקטע טוב. כתוב בתנ"ך, "טוב לגבר, כי ישא עול בנעוריו" (איכה ג' 27). אלוהים השתמש בזה כדי לעשות ממנו איש אלוהים חזק. זה היה הסמינר האמתי שלו. אלוהים השתמש בזמן הזה כדי להראות לו מהי שליחות משיחית אמתית. השנים הללו היו קשות. הקושי בדרך הזו חשף את האופי החזק שיש לרועה הקהילה שלנו. ד"ר היימרס לא התרפה. הדרך הייתה קשה – אבל הכוח היה רב!

הקהילה הסינית הייתה קהילה בפטיסטית דרומית. אז ד"ר היימרס הלך לסמינר בפטיסטי דרומי. זה היה סמינר ליברלי, שהפרופסורים בו תקפו את התנ"ך. אלוהים לימד את הרועה שלנו לעמוד למען התנ"ך, גם אם נאלץ לעמוד לבדו. אלוהים חיזק וניחם אותו כל אימת שחש עצוב ובודד. "את כל אוכל בעזרת (המשיח) הנותן לי כח" (פיליפים ד' 13).

בתור שליח, ד"ר היימרס היה אמיץ ונאמן. מטיפים רבים היום בוחרים בדרך הקלה. הם לא אומרים כלום ולא עושים כלום. הם כמו המטיפים בישראל בתקופתו של ירמיהו,

"מנביא ועד כהן, כולו עשה שקר...לאמור, 'שלום, שלום', ואין שלום" (ירמיהו ו' 13, 14).

אבל ד"ר היימרס אמר את האמת גם כשזה לא היה קל. הוא עמד נגד הליברליזם בסמינרים הדרום-בפטיסטיים. הוא כתב ספר שחשף את זה, ושלח לכל הקהילות חומרים שחשפו עוד ועוד. היום הסמינרים האלה שמרנים.

הוא עמד נגד האניטינומיאניזם – הרעיון שאפשר להיות משיחי ולחיות חיים של חטא. האוונגליסטים החדשים לא הגיעו לקהילה בימי ראשון, רקדו, עישנו מריחואנה, קיימו יחסי מין מחוץ לנישואין. ד"ר היימרס אמר אז – ואומר גם היום – האנשים האלה חיים כמו לא-משיחיים בכלל!

רועה הקהילה שלנו התנגד להפלות. זה לא היה קל. ד"ר היימרס ישב מול מרפאות שהתבצעו בהן הפלות, כששוטרים עומדים לאורך הרחוב, תוך שהוא מסתכן בהכאה ובמאסר. אבל הקהילה שלנו גרמה לסגירתן של שתי מרפאות הפלה. הצרות היו גדולות, אבל ד"ר היימרס לא התרפה. איזה איש אלוהים!

הוליווד הפיקו סרט נאצה בשם "הפיתוי האחרון של המשיח". היו אנשים שלא הסכימו עם תוכן הסרט. אבל רק ד"ר היימרס נלחם בו קשות! הוא היה מה שקרוי בצבא "חוד", זה שהולך לפני האחרים ומסתכן באש מהאויב. הצרות היו גדולות, אבל ד"ר היימרס לא התרפה. באוגוסט 1988, ד"ר בוב ג'ונס הבן, נשיא אוניברסיטת בוב ג'ונס, כתב במגזין קרישצ'יאניטי טודיי, "נראה שההפגנות היחידות שהיו אפקטיביות, הן ההפגנות שערך היימרס!" מאז, הוליווד לא הפיקו יותר סרט כזה! הקושי והכאב שיש בדרך הזו מראים לנו מאיזה חומר קורץ ד"ר היימרס. הנשיא תיאודור רוזוולט אמר,

זה שמעביר ביקורת הוא לא זה שנחשב; גם לא זה שמראה כיצד נכשל החזק, או כיצד עושה המעשים יוכל לעשותם טוב יותר. הקרדיט מגיע לאדם שנמצא בפועל בזירה, שפניו מרוחות באבק, זיעה ודם, אחד שנלחם באומץ...אחד שמוכן להקריב את עצמו למען מטרה נעלה, אחד שבמקרה הטוב ביותר מכיר את טעמו של ניצחון גדול ובמקרה הגרוע ביותר, אם ייכשל, לפחות ייכשל בעודו מעז בגדול, כך שמקומו לעולם לא יהיה עם הנפשות הקרות והביישניות שלא יודעות ניצחון מהו או תבוסה מהי.

ד"ר היימרס הוא האדם שנמצא בזירה, אחד שנלחם בדם וביזע – למען המושיע שלו!

ד"ר היימרס עבד בנאמנות בתור רועה קהילה. הוא הקים שתי קהילות. אחת מהן היא הקהילה שלנו. אבל בכל מקום היו צרות וסכנות, לאורך 40 שנים של קרבות ומכשולים. זה היה כמו שאמר שאול השליח, "כי נפתח לי פתח גדול ורב פעלים, והמתקוממים רבים" (הראשונה לקורינתים ט"ז 9). היו אלה 40 שנים קשות, עם אנשים רבים כל כך שהיו נגדו. זה היה כמו שאמר שאול השליח, "בסכנות מבני-עמי, בסכנות מן הגוים, בסכנות בעיר, בסכנות במדבר, בסכנות בים, בסכנות בקרב אחי שקר" (השניה לקורינתים י"א 26). ד"ר היימרס נשא בעול זהה לזה של שאול, "דאגת כל הקהילות" (השניה לקורינתים י"א 28). ולמרות כל זה ד"ר היימרס לא פרש. הוא הרגיש שהוא לא בנוי לזה, והיה אף מדוכדך. אבל הוא מעולם לא הפסיק. האופי שלו היה כל כך חזק!

כן, היו מספר חלונות של חסד. אלוהים נתן לד"ר היימרס אישה נפלאה ושני בנים – ונכדה. והדבר הכי טוב, הוא שאנשים נושעו. מעט מאוד רועי קהילה יכולים להביא אנשים שנושעו מהעולם. במקום זה הם מעבירים אליהם אנשים מקהילות אחרות. זו מתנה שיש לד"ר היימרס, שהוא מרוויח נפשות מרקע לא-משיחי למען המשיח. כל הכבוד לו!

ועדיין, היו אלו שנים של קרבות, בגידות ומכשולים. על כל שני צעדים שהוא עשה, הוא הלך צעד אחד אחורה – ולעיתים קרובות זה היה שני צעדים קדימה ושלושה צעדים אחורה. התייחסו לד"ר היימרס כאל זבל, ולפעמים גם הוא חש את עצמו ככזה. אבל הוא היה נאמן. הוא לא התרפה!

באו צרות גדולות. ה"מנהיג הקודם" של הקהילה שלנו עזב ולקח איתו 400 אנשים. הקהילה שלנו כמעט איבדה את הבניין הזה. כמעט פשטנו רגל. מטיף נודע אחד הציע להציב את ד"ר היימרס בקהילה ליד סאן חוסה. הוא אמר, "זאת ההזדמנות האחרונה שלך לצאת מהסיפור הזה". הרבה רועי קהילות היו יוצאים. אבל למרות חברי הקהילה העוזבים והצרה הפיננסית של הקהילה – ד"ר היימרס נשאר! בזכותו ובזכות "השלושים ותשעה", אנשים שנתנו מזמנם ומכספם, יש לנו את הקהילה הזו בשבילכם!

כבר מההתחלה ידעתי שמעשיו של אדם נבחנים בעת צרה. היו אלה עשרים שנה שבהן הכל נראה רע. הקשיים שאיתם התמודד רועה הקהילה שלנו מעידות על האופי החזק שלו. הצרות היו רבות. אבל גם הכוח היה רב!

אין לנו עכשיו פיצול בקהילה. אבל יש קשיים מסוגים שונים. לפני מספר שנים ד"ר היימרס אמר לי שיש עדיין מבחנים רבים עבורו. הוא חצה כבר את גיל ה-70. גם אני חציתי את גיל ה-60. לא הבנתי. אמרתי לו, "מה? אתה לא מתכוון לדחות את המשיח על ערש דווי!" ובכל זאת היו מבחנים, וזכות המשיח רועה הקהילה שלנו עבר את מבחני הגיל בכבוד ובהצלחה.

בגיל 75, עם הסרטן ועם החולשה הנגרמת בעקבות הטיפול הרפואי, רב האנשים היו פורשים. אבל רועה הקהילה שלנו ממשיך בשביל הקהילה שלנו ובשביל אלוהים! ראיתי אותו גורר את עצמו לדוכן ומלמד, הולך בקושי, בטנו מתכווצת והוא אחרי מעט מאוד שעות שינה בלילה שלפני. ואיך הוא לימד? כמו אריה! הדרשה הכי חלשה שלו יותר טובה מכל מה שתשמעו במקומות אחרים שאני מכיר. בגלל זה בחודש שעבר למעלה מ-140,000 אנשים קראו את הדרשות שלו וראו אותן בוידאו ב-217 מדינות. בגלל זה רועי קהילות מכל העולם מלמדים מתוך הדרשות שלנו בקהילות שלהם. הוא הוכחה חיה לפסוק של חייו, "את כל אוכל בעזרת (המשיח) הנותן לי כח" (פיליפים ד' 13).

אני מתפלל שהוא ישרוד את הסרטן ושיהיו לו עוד שנים בשירות. אבל ד"ר היימרס לא יחיה לנצח. כתוב בתנ"ך, "למנות ימינו כן הודע; ונבא, לבב חכמה" (תהילים צ' 12). רב האנשים לא חושבים על קוצר החיים. גם לא רב רועי הקהילות. הם לא נערכים מבעוד מועד לתרחיש שבו הם כבר אינם. הקהילות שלהם מתפרקות בפיצול, או שדועכות לאיטן ומתות. תודה לאל שרועה הקהילה שלנו דואג לקהילה שלנו! הוא לא מדבר על מותו הקרוב ומטיף לצעירים מתוך חולשה או רחמים-עצמיים – הוא עושה את זה מתוך אומץ ונאמנות! כאשר הוא מעודד בחור משיחי צעיר להגיע הכי רחוק בשירות שהוא יכול – זה מעשה של אחריות, מחויבות, כבוד ואהבה!

היום רועה הקהילה שלנו מתמודד עם הגיל, החולי וקוצר החיים. ערכו של אדם נמדד בעת צרה, כאשר הכל פועל נגדו. אכן אפשר לראות בד"ר ר. ל. היימרס ,הבן , אדם גדול מאוד!

איך הוא עשה את כל הדברים האלה? הוא הוא הצליח? בזכות המשיח! רועה הקהילה שלנו ישמח לומר ש"את כל [הוא יכל רק] בעזרת (המשיח) הנותן [לו] כח". איפה נמצא הכוח? במשיח, במשיח, ועוד פעם במשיח!

שאול השליח אמר, "לכו בעקבותי, כאשר גם אני הולך בעקבות המשיח" (הראשונה לקורינתים י"א 1). אני אומר לכם, לכו בעקבות רועה הקהילה שלנו, כפי שגם הוא הלך בעקבות המשיח. בטחו במשיח. שרתו אותו ככל יכולתכם. אני אומר לכם, משיח, משיח ועוד פעם משיח!

הערב אנחנו חוגגים את יום הולדתו ה-75 של רועה הקהילה שלנו. אספנו מתנות כספיות שנתתם באהבה רבה עבורו. אבל יש משהו חשוב יותר שתוכלו לתת לו. תנו לו קהילה גדולה! אני חושב על מה שהקהילה שלנו יכלה להיות, מה היא יכולה להיות, ומה, שבחסד אלוהים, היא תהיה! תנו לו קהילה מלאה באנשים צעירים! התפללו, הפיצו את הבשורה והאהבה לאנשים, עד שתהיה לנו הקהילה שאלוהים רוצה שתהיה! תנו לו קהילה גדולה!

עכשיו אני שואל אתכם, האם יש לכם את המשיח שיש לרועה הקהילה שלנו? האם יש לכם את המושיע שיש לו? האם בטחתם בישוע? בלי המשיח אין לכם כלום מלבד חטא. אם תבטחו בו, הוא ייתן לכם סליחה דרך דמו. אם תבטחו בו, אתם תיוולדו מחדש לחיים נצחיים. אני מתפלל שבקרוב תבטחו בישוע. אמן.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: המזמור החביב על ד"ר היימרס, תהילים כ"ז 1-14.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית': "האדון הגיע" (מאת שרה דודני, 1841-1926).