שבע המילים האחרונות
של ישוע על הצלב

הסבל הפיזי של ישוע היה חזק. הסבל החל בהצלפות שוט, שממש תלשו חתיכות מעורו ויצרו חתכים עמוקים בגבו. אנשים רבים מתו ממלקות כאלה. לאחר מכן, הם תקעו על ראשו עטרת קוצים. הקוצים החדים חדרו את העור שברקותיו, ודם החל לרדת במורד פניו. הם היכו אותו בפניו, ירקו עליו, ותלשו בידיהם חתיכות מזקנו. ואז הם הכריחו אותו לסחוב את צלבו ברחובות ירושלים, למקום הצליבה הנקרא גולגולתא. בסוף, הם דפקו מסמרים גדולים דרך רגליו ודרך החלק התחתון של ידיו, באזור שורש כף היד. כך הוא מוסמר לצלב. כתוב בתנ"ך,

"מושחת [מכוער] מאיש מראהו [ההופעה שלו]; ותוארו מבני אדם [מושחת עד בלי הכר]" (ישעיהו נ"ב 14).

התרגלנו לראות שחקנים הוליוודיים שמגלמים את ישוע בכל מיני סרטים. הסרטים הללו לעולם לא יצליחו להראות בצורה מספקת את האימה העמוקה ואת הברוטליות האמתית של הצליבה. אי אפשר להשוות את מה שאנחנו רואים בסרט למה שישוע עבר בפועל על הצלב. לפני שיצא הסרט "הפסיון של ישוע", לא באמת יכולנו לראות מה עבר עליו. זה באמת נורא.

נפערו לו סדקים בקרקפת. דם ירד במורד פניו וצווארו. עיניו היו נפוחות וכמעט סגורות. אפו ועצמות לחייו היו שבורות ככל הנראה. השפתיים שלו היו קרועות ומדממות. היה קשה לזהות אותו.

זה בדיוק מה שניבא הנביא ישעיהו על המשרת הסובל, "גווי נתתי למכים, ולחיי למורטים; פני לא הסתרתי, מכלימות ורוק" (ישעיהו נ"ב 14).

זה מביא אותנו אל הצלב. ישוע נצלב שם, כשהוא נוטף דם. בעודו תלוי על הצלב, הוא אמר שבע אמירות קצרות. אני רוצה שנחשוב על שבע המילים האחרונות של המשיח על הצלב.

I. המילה הראשונה – סליחה.

"ויהי כאשר באו אל המקום הנקרא גולגולתא, ויצלבו אותו שם ואת אנשי הרשע, אחד מימינו ואחד משמאלו. ויאמר ישוע: 'אבי סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים'" (לוקס כ"ג 33-34).

זו הסיבה שישוע הלך אל הצלב – לסלוח לנו על חטאנו. הוא ידע שהוא ייהרג הרבה זמן לפני שעלה לירושלים. הברית החדשה מלמדת שהוא הלך לצליבה באופן במודע, כדי לשלם עבור חטאיכם.

"כי גם המשיח מת פעם אחת על חטאתינו, הצדיק בעד הרשעים, לקרב אותנו אל האלוהים" (הראשונה לפטרוס ג' 18).

"כי המשיח מת לכפר על חטאתינו, ככתוב" (הראשונה לקורינתים ט"ו 3).

בזמן שהיה תלוי על הצלב, ישוע התפלל, "אבי, סלח להם". אלוהים ענה לתפילתו. כל אדם שבוטח בישוע באופן מלא, מקבל סליחת חטאים. המוות שלו על הצלב שילם את המחיר על החטא שלכם. דמו מוחה את חטאיכם.

II. המילה השניה – ישועה.

שני גנבים נצלבו משני צדדיו של ישוע.

"ואחד מאנשי הרשע [הפושעים] התלויים גידף אותו לאמור, 'הלא אתה המשיח! הושע עצמך ואותנו!' ויען האחר ויגער בו לאמור, 'הלא תירא את האלוהים כי ענשו ענשך? והנה אנחנו כמשפט, כי לקחנו כגמול ידינו, והאיש הזה לא עשה מאומה רע'. ויאמר אל ישוע, 'זכרני נא, אדוני, בבואך במלכותך'. ויאמר ישוע אליו, 'אמן אומר אני לך, כי היום תהיה עמדי בגן-עדן'" (לוקס כ"ג 39-43).

החזרה בתשובה של הגנב השני מאוד גלויה. היא מראה לנו ש

1. הישועה לא באה מטבילה או מחברות בקהילה – לגנב לא היה לא את זה ולא את זה.

2. הישועה לא באה מהרגשה טובה – הייתה לגנב רק הרגשה רעה – לא רק שהוא נצלב, אלא שהיה גם תחת תוכחת חטא.

3. הישועה לא באה מהגעה לקדמת הבמה או מהרמת יד – הידיים שלו היו ממוסמרות לצלב, כמו כן גם רגליו.

4. הישועה לא באה מ"הזמנת ישוע לתוך ליבך". הגנב היה נדהם אם מישהו היה מבקש ממנו לעשות את זה!

5. הישועה לא באה מאמירת "תפילת החוטא". הגנב לא התפלל ככה. הוא רק ביקש מישוע לזכור אותו.

6. הישועה לא באה משינוי אורחות חייך. לא היה לגנב זמן לעשות את זה.

הגנב נושע בדרך שבה גם אתם צריכים להיוושע:

"האמן באדון ישוע המשיח, ותיוושע" (מעשי השליחים ט"ז 31).

האמן בישוע בכל לבך, והוא יושיע אותך בדמו ובצדקתו, בדיוק כמו שהושיע את הגנב הצלוב.

III. המילה השלישית – השפעה.

"ועל-יד צלוב ישוע עמדו אמו ואחות אמו, מרים אשת קלופס, ומרים המגדלית. וירא ישוע את אמו ואת תלמידו אשר אהב עומדים אצלו, ויאמר אל אמו: 'אישה, הנה בנך'. ואחר אמר אל תלמידו, 'הנה אמך'. ומן השעה ההיא אסף אותה התלמיד אל ביתו" (יוחנן י"ט 25-27).

ישוע הורה ליוחנן לדאוג לאימו. אחרי שנושעת, בחיים המשיחיים יש עוד משהו נוסף. אתה צריך שידאגו לך. המשיח הפקיד את אימו היקרה בידיו של יוחנן השליח. הוא מפקיד אתכם תחת ההשגחה של הקהילה המקומית. אי אפשר לחיות את החיים המשיחיים בלי הדאגה וההשפעה של הקהילה המקומית. את האמת הזו לרב שוכחים היום.

"והאדון הוסיף יום יום על העדה [בירושלים] את הנושעים" (מעשי השליחים ב' 47)..

IV. המילה הרביעית – ייסורים.

"ויהי חושך על כל הארץ מן השעה הששית עד השעה התשיעית. וכעת השעה התשיעית ויזעק ישוע בקול גדול: 'אלי, אלי, למה שבקתני?' והוא, 'אלי, אלי, למה עזבתני?'" (מתי כ"ז 45-46).

זעקת הייאוש של ישוע חושפת את המציאות של השילוש הקדוש. בזמן שאלוהים הבן נשא את חטאכם על הצלב, אלוהים האב הסב את פניו ממנו. כתוב בתנ"ך,

"כי אחד האלוהים, ואחד הסרסור בין אלוהים ובין בני אדם, הוא בן-אדם המשיח ישוע" (הראשונה לטימותיוס ב' 5).

V. המילה החמישית – סבל.

"ויהי מאחרי-כן, כאשר ידע ישוע כי כבר נעשה הכל, למען ימלא הכתוב כלו אמר: 'צמאתי'. ושם כלי מלא חומץ. ויטבלו ספוג בחומץ, וישימו על אזוב, ויקריבו אל פיו" (יוחנן י"ט 28-29).

הפסוק הבא מראה לנו איזה סבל גדול היה צריך ישוע לעבור כדי לשלם עבור החטאים שלנו:

"והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו" (ישעיהו נ"ג 5).

VI. המילה השישית – כפרה.

"ויקח ישוע את החומץ, ויאמר, 'כולה'" (יוחנן י"ט 30).

הרבה ממה שאמרתי עד עכשיו יכול היה להיאמר גם על ידי כומר קתולי. אבל על המילה השישית תלויה הרפורמציה הפרוטסטנטית, וגם האמונה של הבפטיסטים לאורך הדורות. ישוע אמר, "כולה".

האם ישוע צדק כשאמר, "כולה"? הקהילה הקתולית טוענת שלא. הם טוענים שבכל מיסה הוא צריך להיצלב מחדש ולהיות מועלה לעולה שוב. אבל זה סותר את מה שכתוב התנ"ך.

"מקודשים אנחנו על-ידי הקרבת קורבן גופו של ישוע המשיח בפעם אחת"
(עברים י' 10).

"כי הוא בקורבן אחד השלים לנצח את המקודשים" (עברים י' 14).

"וכל כהן עמד יום יום לשרת, ומוסיף פעמים רבות להקריב הקורבנות ההמה, אשר לא יוכלו לעולם להעביר חטאים. והוא [ישוע], אחרי הקריבו זבח אחד על-החטאים, ישב לימין האלוהים" (עברים י' 11-12).

ישוע שילם על הצלב עבור כפרה מלאה על חטאנו, פעם אחת ולתמיד.

ישוע שילם את הכל,
   אני חייב לו את הכל;
כתם שני השאיר החטא,
   הוא עשהו לבן משלג.
("ישוע שילם את הכל" מאת אלווינה מ. הול, 1820-1889).

VII. המילה השביעית – מחויבות לאלוהים.

"ויקרא ישוע בקול גדול ויאמר, 'אבי, בידך אפקיד רוחי'. ויהי ככלותו לדבר, ויפח נפשו" (לוקס כ"ג 46).

ישוע הראה את מחויבותו המוחלטת לאלוהים האב במשפט האחרון שאמר לפני מותו. כפי שספורג'ן הגדול הראה, זה משקף את המילים הראשונות של ישוע, "הלא ידעתם כי אהיה באשר לאבי?" (לוקס ב' 49). מההתחלה ועד הסוף ישוע עשה את רצון אלוהים.

אחד משרי-המאות הקשוחים שמיסמרו אותו לצלב עמד והקשיב לשבע האמירות הללו. שר-המאה הזה כבר ראה הרבה צליבות בחייו, אבל מעולם לא ראה אף אחד שמת באופן שבו ישוע מת, תוך שהוא מעביר מסר נפלא בעודו נוטף מדם-החיים שלו.

"וירא שר-המאה את אשר נהיתה, ויתן כבוד לאלוהים. ויאמר, 'אכן האיש הזה צדיק היה'" (לוקס כ"ג 47).

שר-המאה חשב עוד קצת על ישוע ואז אמר,

"אכן האיש הזה היה בן-האלוהים" (מרקוס ט"ו 39).

הוא בן האלוהים! הוא הוקם – חי באופן פיזי – מן המתים. הוא עלה לשמיים. הוא יושב לימין האלוהים. "האמן באדון ישוע המשיח, ותיוושע" (מעשי השליחים ט"ז 31).

יש כאלה שחושבים שמספיק רק להאמין באלוהים. אבל הם טועים. אין איש שיוכל להיוושע רק מאמונה באלוהים. ישוע עצמו אמר, "לא יבוא איש אל האב, בלתי על ידי" (יוחנן י"ד 6). ד"ר א. וו. טוזר אמר, "המשיח הוא לא דרך אחת מני רבות להגיע לאלוהים, הוא גם לא הדרך הטובה ביותר מבין כל הדרכים; הוא הדרך היחידה" (המשיחי המדהים ההוא, עמ' 135). אם אתם לא בוטחים בישוע, אתם אובדים. לא משנה כמה "טובים" תהיו, לא משנה כמה פעמים אתם באים לקהילה, או קוראים בתנ"ך – אתם אובדים אם אתם לא בוטחים בישוע. "לא יבוא איש אל האב, בלתי על ידי". ישוע הוא הוא היחיד שיש לו את הדם שיכול לטהר אתכם מחטאיכם. אמן.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: מרקוס ט"ו 24-34.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"גואל מבורך" (מאת אוויס בורגסון כריסטיאנסן, 1895-1985)