כיצד הרס השטן את
יהודה איש-קריות

המילה "בלעו" מתייחסת לחתיכת מצה שישוע והתלמידים אכלו בסעודה האחרונה. "ואחרי בלעו, בא השטן אל-קרבו". זה אחד הפסוקים הנוראיים ביותר בתנ"ך. הפסוק מגלה לנו שהשטן עצמו נכנס לתוך יהודה – והוא נהיה אחוז בידי השטן. זה חשוב מאוד, בגלל שיהודה היה אחד התלמידים הכי קרובים למשיח. יש בסיפור של יהודה אזהרה לכולנו – בין אם נושענו או לא.

יהודה איש-קריות היה בנו של שמעון איש-קריות. הכינוי "איש-קריות" מתייחס לעיר הולדתו, קריות, בדרום יהודה. יהודה היה היחיד מבין שני-עשר התלמידים שלא היה מהגליל שבצפון. השם שלו תמיד מופיע אחרון ברשימת התלמידים. הוא מוכרח היה להיות תלמיד חשוב. הוא היה הגזבר שלהם.

הסיפור של יהודה הוא סיפור אפל ומפחיד. אבל הוא חשוב בגלל שהוא מופיע בכל ארבע הבשורות, ולכן מטיפים צריכים לדבר גם עליו לפעמים. אני אספר לכם כיצד יהודה הפך להיות אחוז שדים. הסיפור הולך ככה.

במרקוס ג' מסופר שהמשיח עלה להר וקרא אליו את תלמידיו. אלה האנשים שבעתיד ייסדו את הקהילות, לאחר שהמשיח יעלה חזרה השמיימה. המשימה העיקרית של המשיח תהיה מעתה ואילך ללמד ולהכשיר את שנים-עשר התלמידים האלה. ישוע קרא להם שליחים – כלומר אלה ש"נשלחו". הוא קרא להם להיות אתו, לקחת ממנו דוגמא ולקחת חלק בשירות שלו. הוא נתן להם את סמכותו ללמד, לרפא מחלות, ולגרש שדים בשמו. אחד מתחומי האחריות שלהם היה לגבור על כוחות השדים. כל השמות של התלמידים מופיעים במרקוס ג' 16-19. שמו של הראשון הוא פטרוס. שמו של השנים-עשר הוא יהודה איש-קריות.

במתי י' 1-4 מסופר לנו שישוע שלח את התלמידים שלו לגרש שדים, לרפא את החולים וללמד. גם כאן מופיעים כל השמות שלהם. ושוב, הראשון הוא פטרוס, והאחרון הוא יהודה איש-קריות. במתי י' 1 כתוב שישוע נתן לתלמידים "שלטן על רוחות הטומאה, לגרשם", וגם לרפא חולים וללמד. ליהודה ניתן ה"שלטן" – והוא גירש שדים, ריפא חולים ולימד בעצמו. מאוחר יותר, יהודה יהיה זה שיבגוד במשיח. אבל ישוע נתן לאדם הזה את הגבורה ואת הסמכות ללמד (מתי י' 7). ניתן לו גם הכוח "לרפא את החולים, לטהר את המצורעים, להקים את המתים ואת השדים לגרש" (מתי י' 8). חשוב מאוד שנזכור את הנקודה הזו היום. היא ממחישה לנו שאי-אפשר לסמוך על כל מי שטוען שהוא משיחי – גם אם הוא יכול לרפא חולים ולגרש שדים – ואפילו להקים את המתים! לאורך ההיסטוריה המשיחית היו כמה אנשים מרושעים שיכלו לעשות את הדברים האלה. קחו לדוגמא את רספוטין, כומר רוסי שהוזמן לטירתו של קיסר רוסיה, כדי לרפא את בנו של הקיסר. גם היום אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים מפני אנשים כמו בני הין, ועוד אוונגליסטים "רופאים" כאלה. הם עלולים להיות רעים כמו יהודה איש-קריות – שמאוחר יותר בגד במשיח בגן גת-שמני. אבל יהודה לא נהיה אחוז שדים בן לילה. בדרכו לחורבן הוא עשה מספר צעדים!

כפי שאמרתי, יהודה היה הגזבר של התלמידים. הוא נשא את כל הכסף שהיה להם בתוך ארנק או "כיס". הוא הוציא כסף מהכיס ונתן לתלמידים האחרים כשהיו צריכים אותו. כתוב בתנ"ך שיהודה איש-קריות "גנב היה, וכיס הכסף בידו, ונשא מאשר ישימו בו" (יוחנן י"ב 6).

יהודה "גנב היה". פירושו הוא שהיה לו לב של גנב. הוא גנב חלק מהכסף שהיה בכיס (או בארנק) שהוא נשא. לפי הפרשנות של מתיו הנרי, "בתוככי ליבו הוא אהב לגעת בכסף". אין שום דבר רע בלהרוויח כסף ביושר. אבל שאול השליח אמר,

"כי שורש כל הרעות אהבת הכסף, ויש להוטים אחריו אשר סרו מן האמונה, ויעציבו את נפשם במכאובים רבים" (הראשונה לטימותיוס ו' 10).

ג'. צ' ריילי דיבר על "הסכנה המובנית באהבת הכסף...היא מלכודת לעניים ולעשירים כאחד. ביטחון בו הורס את הנפש. בואו נסתפק במה שיש לנו" (ג'. צ'. ריילי, הגיגי פרשנות על מרקוס, באנר אוף טרות', כריכת 1994, עמ' 210, 211; הערה על מרקוס י' 23).

ראיתי הרבה צעירים שלא הלכו בדרך הישר, בגלל שהם רצו "ביטחון". ראיתי אותם מוותרים בהדרגה על מחויבות משיחית חזקה ומחפשים "ביטחון" בקריירה שתכניס להם כסף רב. לילה אחד, בעודי כותב את המילים של הדרשה הזו, חשבתי על חבר ותיק אחד, שלפני הרבה זמן התפתה לעולם ועזב את ישוע. מילה אחרת לביטחון היא כסף. זה מסוכן לבטוח בכסף. ישוע אמר, "מה קשה לבוטחים על חילם לבוא אל מלכות האלוהים" (מרקוס י' 24).

הפסוק שמלווה את ידידי ד"ר קייגן כל חייו הוא במשלי י"א 4, "לא יועיל הון ביום עברה" (משלי י"א 4). לאחרונה ד"ר קייגן אמר לי שהצעירים לרב חושבים ש"תאווה" מתייחסת רק לחטא מיני או לסמים. הוא אמר, "הם לא מבינים שתאווה לכסף וליוקרה מסוכנת בדיוק כמו חטא מיני או הרואין – או אולי אפילו יותר עבור משיחיים צעירים". השטן פיתה את ד"ר קייגן לחיות עבור ביטחון ויוקרה. התשוקה הגדולה שלו הייתה להרוויח מליון דולר לפני גיל 30. הוא ויתר על התאווה הזו כאשר נושע. היום הוא רועה-שותף בקהילה שלנו. קחו ממנו דוגמא!

יהודה איש-קריות אבד והלך לגיהנום בגלל שחשק בכסף שהיה בארנק שהוא נשא! זכרו את משל הזורע!

"ואשר נפל בין הקוצים הם השומעים והולכים להם וימוכו, ודאגות העולם ועושרו ותאוותיו יבלעו אותם, ופרי לא ישוו למו" (לוקס ח' 14).

אתם יכולים להישאב למרדף אחרי "עושרו ותאוותיו של העולם" עד כדי כך, שבהדרגה "תחנקו" והאמונה המשיחית שלכם תישאר רק כינוי. זה מה שהרס את רועה הקהילה הקודם, שגרם לפיצול בקהילה שלנו לפני שנים. נוסו מזה! נוסו מזה! נוסו מהתאווה של יהודה!

"דרשו בראשונה את מלכות אלוהים ואת צדקתו, ונוסף לכם כל אלה" (מתי ו' 33).

רובכם כבר שמע אותי מספר על משהו שקרה לי כשהייתי בקולג'. זו הייתה תקופה קשה מאוד. הייתי חייב לעבוד מ-8 בבוקר ועד 5 אחה"צ. ואז הלכתי ללימודי ערב בקאל סטייט לוס אנג'לס. לקח לי 8 שנים לסיים את התואר הראשון שלי בערבים. בערך באמצע התקופה הזו נהייתי כל כך עייף ומיואש, שהשטן ניסה אותי קשות. מיד לאחר מכן אחד הפרופסורים שלי הציע לי להיות מורה. הוא היה אדם שהערצתי, ולימד ספרות מודרנית. הוא אמר שתהיה לי קריירה טובה בתור מורה לאנגלית. ברצינות חשבתי לוותר על רעיון הכניסה לשירות, להיות מורה במקום זה. כמעט עשיתי את זה, אבל קודם הלכתי לפגוש את רועה הקהילה שלי, ד"ר לין. הוא אמר לי שלעולם לא אהיה מסופק בשום דבר שהוא פחות מהשירות. אני זוכר שאז הבנתי שהמחשבה על להיות מורה לאנגלית באה כפיתוי מהשטן. ד"ר ג'ון ר. רייס עבר ניסיון דומה לפני שנכנס לשירות. עבור כל אחד אחר, זה לא היה חטא להיות מורה, אבל עבורי זה כן חטא. זה לא מה שאלוהים רצה שאעשה עם החיים שלי.

אם הייתי נכנע לפיתוי הזה, אף אחד מכם לא היה יושב כאן הערב הזה! מר גריפית' לא היה נושע. ד"ר צ'אן לא היה נושע. גם לא מר לי וכל אחד מהמנהיגים בקהילה שלנו. גם אתם לא הייתם נושעים. למעשה, רבים מכם גם לא היו נולדים! רבים מההורים שלכם הכירו כאן, בקהילה. הם לא היו מתחתנים ואתם לא הייתם נולדים. הקהילה הזו לא הייתה קיימת. מעולם לא הייתי מכיר את אשתי הנפלאה. בני לא היה נולד, ובתו חנה לא הייתה חיה.

הקהילה שהקמתי בצפון קרוליינה לא הייתה קיימת. 40 הקהילות שיצאו ממנה לא היו קיימות. מאות אנשים לא היו נושעים – והדרשות הכתובות והמצולמות שיש לנו באתר לא היו נגישות לעולם כולו. אפשר לומר שחיים של אלפי אנשים היו משתנים לרעה אם הייתי נכנע לפיתוי להיות פרופסור לאנגלית בקולג' או באוניברסיטה כלשהי, ממש כך.

מאוחר יותר, אחרי שסיימתי את הקולג' והלכתי לסמינר, שוב עמדתי בפני פיתוי גדול לעזוב את השירות. בפועל גם עזבתי את שירות למשך מספר ימים. אבל לילה אחד אלוהים קרא לי לחזור חזרה. המשכתי בשירות למרות הבדידות הרבה וכאב הלב שעברתי – ואני שמח שהמשכתי. הקהילה הזו שווה בשבילי יותר מכל הזהב בעולם. השירות הכלל עולמי דרך האינטרנט שווה בשבילי יותר ממיליוני דולרים! זה אולי נראה לכם כמו משהו קטן, אבל הקהילה הזו היא הדבר שהכי חשוב לי בעולם!

חיי, אהבתי אתן לך,
   אתה שה האלוהים שמת עבורי;
חפץ אני להיות נאמן לעד,
   מושיעי ואלוהי!
אחיה עבורו, שמת עבורי,
   כמה מלאים יהיו חיי!
אחיה עבורו, שמת עבורי,
   מושיעי ואלוהי!
("אחיה עבורו" מאת ראלף א. האדסון, 1843-1901;
      שונה על ידי ד"ר היימרס).

אני לא רק רואה איזה אוצר הקהילה הזו עכשיו – אני גם רואה מה הקהילה הזו צריכה להיות, מה היא חייבת להיות, ובחסד אלוהים, מה שהיא גם תהיה! בעיני רוחי אני רואה את כל האודיטוריום הזה מלא עד אפס מקום בצעירים שמחים! אני רואה את רוח הקודש יורדת ממעל. אני רואה את פניהם הזורחים של הצעירים, כשהם מתפללים, בוכים וצועקים משמחה! אני רואה צעירים שמוסרים את חייהם לשירות – וחלקם הולכים להיות שליחים בשדות אחרים. אני רואה קהילה עצומה, פורצת החוצה – עם אהבת אלוהים שזורמת החוצה מהמקום הזה ומגיעה לכל הפינות החשוכות של המדינה והעולם שלו! אני רואה את ישוע המשיח רם ונישא, ושופך את אהבתו על מאות רבות של נפשות בכל הארץ! אני שומע אותם שרים,

אחיה עבורו, שמת עבורי,
   כמה מלאים יהיו חיי!
אחיה עבורו, שמת עבורי,
   מושיעי ואלוהי!

פעם גם יהודה הרגיש ככה. אבל הוא היה חצוי באהבתו לישוע. הוא נמשך לשני כיוונים. חלק ממנו רצה את ישוע. אבל חלק אחר רצה את הדברים של העולם הזה. כתוב בתנ"ך, "איש אשר חלק לבו, הפכפך הוא בכל דרכיו" (יעקב א' 8). וכך יהודה תחב את ידו לתוך ארנק הכסף הקטן של התלמידים שהוא החזיק. לא היה שם הרבה – אולי כמה חופנים של מטבעות שאנשים נתנו בנדיבות לישוע, אחרי שהתברכו על ידו. אבל יהודה מישש את הכסף הזה באצבעותיו שוב ושוב. פה ושם הוא גם גנב כמה מטבעות עבור עצמו.

בדומה לכל שאר התלמידים, גם הוא חשב שישוע עומד להקים את מלכותו בארץ. אפילו אחרי שהוא קם מן המתים, הם שאלו, "אדונינו, התשיב בעת הזאת את המלכות לישראל?" (מעשי השליחים א' 6). הם חשבו ב"לבבם...מי הגדול בהם" (לוקס ט' 46).

"מן העת ההיא החל ישוע להגיד לתלמידיו, כי צריך הוא ללכת ירושלים, ויעונה הרבה מידי הזקנים וראשי הכהנים והסופרים וייהרג..." (מתי ט"ז 21). אני חושב שבשלב הזה יהודה החל לחשוב על כך שישוע ימות ולא יקים את מלכותו – ולכן אין לו יותר מה להרוויח בהליכה אחרי ישוע. השטן התקרב יותר ויותר אל יהודה בשעה שחשב על הדברים הללו.

חג הפסח הלך והתקרב. ראשי הכוהנים והסופרים חיפשו דרך להרוג את ישוע. "והשטן נכנס ביהודה... וילך וייוועץ עם ראשי הכהנים והשרים איך ימסרנו בידם וישמחו ויאותו לתת לו כסף" (לוקס כ"ב 3-5). "והשטן נכנס ביהודה". מלכתחילה הוא רצה כסף. עכשיו השטן משתמש בנקודת החולשה הזו, ויהודה נכנע – "והשטן נכנס ביהודה" – והוא הלך לראשי הכוהנים כדי למסור את המושיע. ישוע איש-קריות מסר את המשיח תמורת כסף! החמדנות הרסה את נפשו!

הבוקר ד"ר קייגן נתן דרשה חזקה על "תאוות העיניים וגאוות הנכסים" (הראשונה ליוחנן ב' 16). ד"ר קייגן אמר, "למה אני מתכוון כשאני אומר 'תאוות העיניים וגאוות הנכסים'? אני מתכוון לכסף ולדברים שכסף יכול לקנות – בית, מכונית, בגדים יפים, טיולים מפונפנים, וכל דבר אחר...כשכסף והדברים שהוא קונה תופסים את עיניכם ונמצאים בראש מעייניכם, ואתם רוצים עוד ועוד, אז בעצם נלכדתם ושועבדתם על ידי תאוות העיניים. אני מתכוון גם לשבחים שניתנים על ידי אנשים אובדים. אני מתכוון לכבוד, לפרסום, לתארים ולתעודות ולכל הדברים הנחמדים שהאנשים אומרים לכם. כן, אתם צריכים להיות טובים בבית הספר. כן, אתם צריכים שתהיה לכם עבודה, ולעבוד בה קשה. אבל ברגע שהכבוד, הפרסום, התארים והשבחים מסובבים את ראשכם הלאה מאלוהים, נפלתם למלכודת גאוות הנכסים".

ד"ר קייגן דיבר על אנשים שהשטן יכול להשתמש בהם כדי לפתות אתכם. ד"ר קייגן אמר, "הוא ישתמש באנשים שאתם אוהבים ומכבדים. הוא ישתמש באנשים...שלמדתם מהם – אנשים שבעולם העסקים נקראים 'מנטורים'. הוא ישתמש באנשים מהקולג' שלכם, שאתם מעריצים ומעריכים – הפרופסורים שלכם ו'מנטורים' אחרים בחייכם. אתם תקשיבו להם ותלכו בעצתם. אתם לא תראו את זה ככה, אבל הם למעשה יהפכו להיות הרועים האמתיים שלכם – הרועים שלכם, המדריכים שלכם... אתם לא תחשבו שזה פיתוי. זה יראה לכם טוב. אבל זה יסיט את אהבתכם מהמשיח... כשהייתם צעירים, המשיח והקהילה נראו בעיניכם חשובים מאוד, אבל עכשיו התחלתם לשים אותם על המדף, בחלק קטן יותר מהחיים שלכם...וככה זה נמשך – ונמשך – עד שאתם נופלים למלכודת – כמו שמשון, כשעיניו מעוורות, טוחנים באבן-הריחיים של העולם!" (ד"ר כריסטופר ל. קייגן, "עולם הקהילה או העולם הרחב?", בוקר יום אדוני, ה-13 במרץ 2016).

אחרי שקראתי את הדרשה החזקה של ד"ר קייגן, אמרתי, "אלוהים! הייתי צריך לדבר על זה כבר מזמן!" האם זה רלוונטי רק עבור צעיר אחד או שניים מהקהילה? חשבתי על זה קצת. ואז כתבתי על פיסת נייר שמות של שנים-עשר צעירים מהקהילה שלנו, שהובלו לתוך עיוורון שטני על ידי פיתויים דומים לפיתויים שד"ר קייגן דיבר עליהם. ליבי היכה אותי ברגע שהבנתי שהלימוד שלי נכשל בנקודה הזו, בשעה ששנים-עשר הצעירים האלה נשאבו לתוך העולם על ידי אותה רוח רעה שהובילה את יהודה איש-קריות, צעד אחר צעד, למסור את המושיע!

בכל פעם שהוא נכנע רק קצת לפיתוי, יהודה מעולם לא העלה על דעתו שזה ייגמר ככה. בסופו של דבר השטן נכנס לתוכו, והוא מסר את ישוע. אם יודעים כמה כסף הוא קיבל כדי למסור את ישוע? הוא קיבל 30 חתיכות של כסף. לפי המילון התנ"כי של דייויס, השווי שלהן היה בערך 19.50$, מחיר של עבד רגיל". השטן קונה את רב האנשים במחיר זול! רק לעיתים רחוקות הוא מתגמל אותם יפה. את רב האנשים הוא קונה בזול! באופן מוזר, ספרתי 12 צעירים מהקהילה שלנו, שהשטן קנה באופן הזה. ואז חזרתי במחשבותי 30 שנה לאחור, וכתבי את שמותיהם של 12 אנשים בדיוק, שפעם היו עובדים בתשלום בקהילה שלנו – שהשטן הרס בדיוק באותה השיטה! אדון, אני חייב לדבר על הנושא הזה שוב ושוב! כן אלוהים, אני מבטיח שמהלילה הזה ואילך אתן לפיתויי העולם מקום יותר חשוב בלימוד שלי!

אז ככה יהודה הוביל את אויבי המשיח לגן גת-שמני בלילה הנורא ההוא. הם גררו את ישוע, כדי שיולקה וייצלב. ויהודה קיבל את 30 חתיכות הכסף שלו – ששוות בערך 19.50$.

מאוחר יותר בלילה ההוא, "וירא יהודה המוסר אותו כי הרשיעוהו, וינחם, וישב את שלושים הכסף אל ראשי הכהנים והזקנים, לאמור:

'חטאתי, כי דם נקי הסגרתי'.

וישלך את הכסף אל ההיכל, ויפן, וילך, ויחנק" (מתי כ"ז 3-5). הוא כרך חבל סביב צווארו ותלה את עצמו! הפסוק הזה הוא הפסוק הראשון שזכרתי בעל-פה "חטאתי, כי דם נקי הסגרתי" (מתי כ"ז 4). שיננתי את הפסוק הזה ואמרתי אותו כשגילמתי את יהודה איש-קריות במחזה הפסיון הגדול, בקהילה הבפטיסטית הראשונה בהאנטינגטון פארק, קליפורניה. הייתי אז בן 18. הפסוק הזה רדף אותי עד שנושעתי כעבור שנתיים. "חטאתי, כי דם נקי הסגרתי".

הערב אני רוצה לשאול אתכם, האם תמסרו את המשיח בחיים שלכם? או האם תתנו למשיח ולקהילה את המקום הראשון בלבכם ובחייכם? האם תבטחו בו ותחיו עבורו, ועבורו בלבד? האם גם בעוד 30 שנה מהיום תהיו מסוגלים לשיר את השיר הזה בלב שלם?

חיי, אהבתי אתן לך,

אתה שה האלוהים שמת עבורי;
   חפץ אני להיות נאמן לעד,
מושיעי ואלוהי!
   אחיה עבורו, שמת עבורי,
כמה מלאים יהיו חיי!
   אחיה עבורו, שמת עבורי,
מושיעי ואלוהי!

הו, אדם צעיר, תן את ליבך ואת חייך לישוע המשיח – ואף פעם אל תפנה ממנו אל הפיתויים של העולם הזה! שירו איתי את השיר הזה. זה שיר מס' 3 בדף השירים שלכם.

חיי, אהבתי אתן לך,
   אתה שה האלוהים שמת עבורי;
חפץ אני להיות נאמן לעד,
   מושיעי ואלוהי!
אחיה עבורו, שמת עבורי,
   כמה מלאים יהיו חיי!
אחיה עבורו, שמת עבורי,
   מושיעי ואלוהי!

אמן.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: יוחנן י"ג 21-30.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"אל תכנע לפתוי" (מאת הורשיו ר. פאלמר, 1834-1907).