עינויי המשיח

הנביאים בברית הישנה כתבו בהשראת רוח המשיח. התנ"ך מכריז שוב ושוב, שהברית הישנה ניתנה מאת אלוהים, מילה במילה. חלק מהדברים שהנביאים כתבו הם בעצמם לא הבינו. הם חיפשו בשקידה אחר המשמעות. ישעיהו נ"ג ותהילים כ"ב מדברים באופן נבואי על "עינויי המשיח" (הראשונה לפטרוס א' 11).

אני רוצה שתסתכלו עכשיו בתשומת לב על צמד המילים לקראת סוף פסוק 11, "עינויי המשיח", "טא איס כריסטום פאטימאטה", ה"פאטימאטה" של המשיח. פירושה של המילה היוונית הזו הוא "כאבים" או "עינויים". היא בלשון רבים – יותר מכאב אחד, יותר מסבל אחד. "עינויי המשיח".

פטרוס דיבר על העינויים שעבר המשיח בסוף חייו עלי אדמות. המשיח עבר עינויים רבים כדי להושיע אותנו מהחטא שלנו.

I. דבר ראשון, הסבל שלו בגן גת שמני.

הסבל שלו התחיל בלילה שלפני צליבתו. הסעודה האחרונה הסתיימה בערך בחצות. ישוע לקח איתו את התלמידים החוצה. הם הלכו בחשיכה עמוקה. הם חצו את נחל קדרון, עברו לצד של הר הזיתים, ונכנסו לעלטה הכבדה של גן גת שמני. ישוע אמר לשמונה מהתלמידים, "שבו לכם פה עד אשר אלך שמה והתפללתי" (מתי כ"ו 36). הוא לקח איתו לגן את פטרוס, יעקב ויוחנן. המשיח השאיר את שלושתם והתרחק מעט, אל מתחת לעצי הזית, שם הוא התפלל לבדו לאלוהים.

כעת החלו "עינויי המשיח" (הראשונה לפטרוס א' 11). שימו לב, אף יד אדם עדיין לא נגעה בו. שימו לב, העינויים שלו החלו בשעה שהיה לבד בחשיכה, תחת ענפי הזית בגן גת שמני. ושם בגן, כל משקל החטא של המין האנושי הוטל על כתפיו, אשר אותו הוא נשא בבוקר "בגוויתו" אל הצלב (הראשונה לפטרוס ב' 23). ישוע אמר,

"נפשי מרה לי עד מוות... אבי, אם יוכל להיות, תעבור נא מעלי הכוס הזאת" (מתי כ"ו 38, 39).

הפרשנות המודרנית לתפילה הזו טוענת שישוע ביקש להשתחרר מהצלב. אבל אני לא מוצא שום פסוק שמאמת את ההשקפה הזו. אני מאמין שד"ר ג'ון ר. רייס וד"ר ג'. אוליבר באסוול נתנו את הפרשנות הנכונה. גם האוונגליסט ד"ר רייס וגם התיאולוג ד"ר באסוול אמרו שהכוונה בתפילת המשיח, "תעבור נא מעלי הכוס הזאת", היא ל"כוס" המוות – מעינויים תחת עול החטא – בגן גת שמני!

ישוע מצא את עצמו במצב של שוק. הוא עמד למות שם בגן. ד"ר באסוול אמר שישוע התפלל ל"שחרור ממוות בגן, כדי שיוכל להשלים את משימתו על הצלב" (ד"ר ג'. אוליבר באסוול, תיאולוגיה שיטתית של הדת הנוצרית, הוצאת זונדרוואן, 1971, חלק III, עמ' 62). ד"ר רייס אמר בערך את אותו הדבר, "ישוע התפלל שכוס המוות תעבור מעליו, כדי שיוכל לחיות עד שימות על הצלב ביום למחרת" (ד"ר ג'ון ר.רייס, הבשורה על פי מתי, הוצאת סורד אוף ד'ה לורד, 1980, עמ' 441). "ללא חיזוק על טבעי לגוף שלו, המשיח היה בוודאי מת בגן בלילה ההוא" (רייס, שם, עמ' 442). עול החטא שלכם היה יכול להרוג אותו בגת שמני.

"וחבלי מוות באו עליו, ויוסף להתפלל בחזקה; ותהי זיעתו כנטפי דם יורדים לארץ" (לוקס כ"ב 44).

ישוע חווה אימה עצומה בשעה שהחטאים שלנו הוטלו על גופו בלילה ההוא. המועקה שלו הייתה כה גדולה, שזיעה כ"נטפי" דם יצאה מעורו. הנביא כתב,

"אכן חולינו הוא נשא, ומכאובינו סבלם" (ישעיהו נ"ג 4).

"וה' הפגיע בו, את עוון כולנו" (ישעיהו נ"ג 6).

כמה מהר אנחנו קוראים את יוחנן ג' 16,

"כי אהבה רבה אהב האלוהים את העולם, עד אשר נתן את בנו, את יחידו..." (יוחנן ג' 16).

כדי לעבור את הכאב, הסבל, והאימה של גת שמני! כמה מעט אנחנו חושבים על הכאב הנוראי שעבר ישוע כשנשא את חטאנו בלילה ההוא! ג'וזף הארט כתב,

ראו את בן האלוהים הסובל,
   מתנשף, נאנח ומזיע דם!
עומקים של אהבה שמיימית ללא גבולות!
   ישוע, מה גדלה אהבתך!
("העינויים הלא-ידועים שלך" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768;
      לצלילי "עכשיו חצות, על הר הזיתים").

"עינויי המשיח" (הראשונה לפטרוס א' 11).

לעיתים קרובות אני חושב שהעינוי הראשון, שהיה בגת שמני, היה הכי קשה. אף יד אדם עדיין לא נגעה בו. אבל כשעומס החטא שלכם הוטל על כתפיו על ידי אלוהים, מוחו כמעט התפקע – ודם זרם בחופשיות מנקבוביות עורו! וויליאם וויליאמס אמר,

העומס העצום של האשמה האנושית
   רבץ על המושיע;
כבגד, הוא הולבש בצער,
   הולבש בעבור החוטאים,
הולבש בעבור החוטאים.
   ("אהבה ביגון" מאת וויליאם וויליאמס, 1759;
      לצלילי "מתיקות קסומה יושבת מוכתרת").

"עינויי המשיח" (הראשונה לפטרוס א' 11).

דבר ראשון, הסבל שלו בגן גת שמני.

II. דבר שני, הסבל שלו מהשפלה.

"עינויי המשיח" רק החלו. חיכו לו עוד עינויים רבים בהמשך היום. השומרים באו לגן גת שמני עם לפידים. הם עצרו את ישוע באשמת שוא. הם גררו אותו לכהן הגדול.

"וירקו בפניו, ויכוהו באגרוף, ואחרים היכוהו על הלחי. ויאמרו: הינבא לנו המשיח, מי הוא המכה אותך?" (מתי כ"ו 67-68).

"ויחלו מהם לירוק בו, ויחפו את פניו, ויכוהו באגרוף, ויאמרו אליו: הינבא; והמשרתים אחזוהו במכות על הלחי" (מרקוס י"ד 65).

ג'וזף הארט אמר,

ראו כמה פגועות ידי ישוע!
   פגועות במקום הנורא הזה!
חוטאים קשרו את הידיים הכל-יכולות,
   וירקו בפנים של בוראם.
("התשוקה שלו" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768; לצלילי
      "עכשיו חצות, על הר הזיתים").

"ויוליכהו אנשי הצבא אל תוך החצר, הוא בית המשפט, ויזעיקו את כל הגדוד. וילבישוהו ארגמן, וישרגו עטרת קוצים ויעטרהו. ויחלו לברכו לאמור: 'שלום לך, מלך היהודים'. ויכו על ראשו בקנה, וירקו בו, ויכרעו על ברכיהם וישתחוו לו" (מרקוס ט"ו 16-19).

ישוע אמר, באמצעות הנביא ישעיהו,

"גווי נתתי למכים, ולחיי למורטים; פני לא הסתרתי מכלימות ורוק" (ישעיהו נ' 6).

מיכה הנביא אמר,

"בשבט יכו על הלחי, את שופט ישראל" (מיכה ד' 14).

"ויקחו אנשי הצבא אשר להגמון את ישוע, ויביאוהו אל בית המשפט, ויאספו עליו את כל הגדוד. ויפשיטו אותו את בגדיו, ויעטפוהו מעיל שני. וישרגו קוצים, ויעשו עטרת, וישימו על ראשו וקנה בימינו, ויכרעו לפניו ויתלוצצו בו לאמור: 'שלום לך, מלך היהודים'. וירקו בו, ויקחו את הקנה ויכוהו על ראשו" (מתי כ"ז 27-30).

לא היה לו כתר מכסף או מזהב,
   לא הייתה לו עטרת להחזיק;
דם קישט את גבותיו, ואת כתמיו הוא נשא בגאון,
   וחוטאים נתנו לו את הכתר שלבש.
צלב מחוספס הפך להיות כס מלכותו,
   מלכותו הייתה בלבבות בלבד;
הוא כתב את אהבתו באדום ארגמן,
   ולבש את הקוצים על ראשו.
("כתר של קוצים" מאת איירה פ. סטנפיל, 1914-1993).

"אז לקח פילטוס את ישוע וייסרהו בשוטים" (יוחנן י"ט 1).

ישוע אמר, באמצעות הנביא ישעיהו,

"גווי נתתי למכים" (ישעיהו נ' 6).

הם קרעו את גבו במכות. זה נראה נורא. אנשים רבים מתו ממלקות כאלו. היה אפשר לראות את צלעותיו. המלקות חתכו את גבו עד העצם.

מקדשו ננגח ונחתך עם קוצים,
   דם קולח מכל מקום;
גבו ספג מלקות כבדות,
   אבל את המכה החדה ביותר ספג לבו.
("התשוקה שלו" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768; לצלילי
      "עכשיו חצות, על הר הזיתים").

"עינויי המשיח" (הראשונה לפטרוס א' 11).

דבר ראשון, הסבל שלו בגן גת שמני. דבר שני, הסבל שלו מהשפלה.

III. דבר שלישי, הסבל שלו על הצלב.

אחרי שזיעתו הייתה כנטפי דם בגן גת שמני, ישוע הוכה בפניו. הוא הוכה קשות עד שבשר גבו נקרע לגזרים. עטרת קוצים הולבשה בכוח על ראשו, וגרמה לדם לזלוג לתוך עיניו.

הוא היה כבר חצי מת כשהובילו אותו להיצלב,

"וישא את צלבו, ויצא אל המקום הנקרא מקום הגולגולת... ויצלבו אותו שמה" (יוחנן י"ט 17-18).

הם מסמרו את ידיו ואת רגליו לעץ הצלב באמצעות מסמרי ענק. הם הרימו את הצלב וישוע נתלה שם בכאב ובסבל. ג'וזף הארט אמר,

ממוסמר עירום לעץ המקולל,
   חשוף למוות ולשמיים ממעל,
מחזה מרהיב של פצעים ודם,
   ומחזה עצוב של אהבה פצועה.

שמעו כמה מחרידות זעקותיו האיומות
   המלאכים הושפעו מכך, בעת שהתבוננו בו;
חבריו עזבו אותו בלילה,
   ועכשיו גם אלוהיו עזב אותו!
("התשוקה שלו" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768; לצלילי
      "עכשיו חצות, על הר הזיתים").

"ויזעק ישוע בקול גדול: אלי, אלי, למה שבקתני? והוא, אלי, אלי, למה עזבתני?" (מתי כ"ז 46).

אנחנו לא יכולים לתפוש את זה. לותר אמר שאי אפשר להסביר את זה במילים אנושיות. באופן שאנחנו לא יכולים להבין עד הסוף, האב הפנה עורף לבן – וישוע מת כדי לשלם לבדו את המחיר עבור החטאים שלנו!

"כי...המשיח מת פעם אחת על חטאתינו, הצדיק בעד הרשעים, לקרב אותנו אל האלוהים..." (הראשונה לפטרוס ג' 18).

"והוא מחולל מפשענו, מדוכא מעוונותינו; מוסר שלומנו עליו, ובחבורתו נרפא לנו" (ישעיהו נ"ג 5).

זה הלימוד הנפלא על כפרה דרך מישהו אחר – המשיח מת על הצלב כדי לכפר על חטאנו. הוא מת במקומכם, כדי לשלם את המחיר על החטא שלכם! כתוב בתנ"ך,

"כי המשיח מת לכפר על חטאתינו, ככתוב" (הראשונה לקורינתים ט"ו 3).

"איש מכאובות", איזה ש
   כי בן אלוהים ירד
להחזיר למוטב חוטאים גמורים!
   הללויה! איזה מושיע!

נושא אשמה ולעג גס,
   במקומי אשם עמד;
חתם את סליחתי בדמו;
   הללויה! איזה מושיע!

הוא מת מרומם,
   "נשלם" הייתה זעקתו;
כעת בשמיים הוא רם ונישא;
   הללויה! איזה מושיע!
("הללויה, איזה מושיע!" מאת פיליפ פ. בליס, 1838-1876).

אתם רוצים להינצל מהאישום ומהעונש על חטאכם? אם כן, אתם חייבים לבוא לישוע באמונה פשוטה. בואו אל זה שנמצא עכשיו בשמיים, לימין האלוהים. אני מתחנן לפניכם, בכל ליבי ונפשי, בואו לישוע עכשיו! נוחו בו. בטחו בו. הוא ימחה כל חטא מחטאיכם. הוא יפתח אתכם דף חלק. הוא יושיע את נפשכם בכל עת, ולנצח נצחים – לעולם ועד. אתם! כן, אתם! אתם יכולים להינצל מהאישום ומהעונש על חטאכם בזכות "עינויי המשיח" (הראשונה לפטרוס א' 11). בואו לישוע. הוא ימחה את חטאכם ויושיע את נפשכם. אמן.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: ישעיהו נ"ג 1-6.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"כתר של קוצים" (מאת איירה פ. סטנפיל, 1914-1993)/
"אהבה ביגון" (מאת וויליאם וויליאמס, 1759).