המשיח שנעזב על ידי אלוהים!

כשאני מלמד בבוקר יום ראשון, אני בדרך כלל מדבר לצעירים. אני עושה את זה בגלל שביום ראשון בבוקר מגיעים לקהילה שלנו הרבה צעירים שאף פעם לא שמעו את הבשורה בצורה ברורה. יצאנו אל הקניונים, הקולג'ים ושאר המקומות שהצעירים מתאספים בהם, והזמנו אתכם לבוא. ובאתם, ואני מודה לכם על כך. תודה שבאתם.

אבל יש סיבה נוספת לכך שבכל בוקר יום ראשון אני מדבר לצעירים. הסיבה השניה היא שלצעירים עד גיל 30 יש סיכוי גבוה יותר להיוושע מאשר לאנשים מבוגרים יותר. זה עולה מכל מחקר ומכל סקר שקראתי. גם הניסיון האישי שלי מלמד שזה נכון. אם אדם כלשהו ייוושע, זה לרב יקרה לו בגילאי 16 עד 25. ברור לי שיש יוצאים מן הכלל, אבל הם לא רבים.

איך אפשר להסביר את זה? אחד ההסברים לכך הוא שהצעירים רק מתחילים להבין שהחיים קשים. אתם רק מתחילים להבין שאתם בני-תמותה, ושבסופו של דבר תמותו. אתם רק מתחילים לראות שהעולם הוא מקום מפחיד ולעיתים קרובות גם מקום בודד. עדיין לא למדתם איך להסתיר את הפחדים שלכם על ידי עשיית דברים מטורפים והסחות דעת שונות.

הצעירים נמצאים רק בתחילת חייהם הבוגרים, ורבים מכם שואלים את עצמם, "איך אפשר לחיות בעולם כל כך קר, מנוכר ובודד?" לפיכך אני חוזר שוב ושוב לדבר על נושא הבדידות. כמובן שאני מבין טוב מאוד שנושא הבדידות לא נוגע לכל אדם צעיר. אני יודע שרבים מכם כבר למדתם איך להימנע מלחשוב על הבדידות בעזרת טריקים כמו מעשים מטורפים והסחות דעת שנות. אני גם יודע שאלו שכבר למדו איך להשתמש בטריקים הללו לא יקשיבו לדרשות שלי. אבל אני גם יודע שיושב כאן בחור שקט ובחורה מהורהרת שכשיחזרו הביתה הם יאמרו, "הזקן הזה דיבר אלי היום. כדאי שאשוב לשמוע אותו מלמד".

והבוקר הזה אני מדבר אל הצעיר והצעירה המהורהרים האלה. הנושא שלי הוא בדידות – בדידות קרה, מפחידה, ושוברת לב. הבדידות הזו מעולם לא זכתה לביטוי טוב יותר, ומעולם לא הורגשה חזק יותר, מהבדידות שחש ישוע המשיח, כשזעק מהצלב,

"אלי, אלי, למה עזבתני?" (מתי כ"ז 46).

תארו לעצמכם את הסיטואציה. עצרו אותו בשעה שהוא התפלל לבדו בגת שמני. הפשיטו אותו מבגדיו וכמעט הרגו אותו במכות. דחפו לראשו כתר קוצים. בזמן שהוא גרר את הצלב ברחובות הם לגלגו וצחקו עליו. הם דפקו מסמרים דרך ידיו ורגליו. הם העלו את הצלב. הגוף שלו היה תלוי שם בזמן שהם צעקו מילות בוז לעברו. לבסוף, הוא זעק,

"אלי, אלי, למה עזבתני?" (מתי כ"ז 46).

אנחנו צריכים לענות על שתי שאלות כדי להבין את משמעות הזעקה הזו,

I. דבר ראשון, מי היה האדם הזה, ישוע?

הוא לא היה בן אנוש רגיל. כתוב בתנ"ך שאלוהים "נתן את בנו, את יחידו" (יוחנן ג' 16). האדם שזעק היה בנו יחידו של אלוהים. עוד הוא דיבר על ה-

"כבוד אשר היה לי עמך [אלוהים האב] טרם היות העולם" (יוחנן י"ז 5).

האדם זעק מן הצלב היה ישוע המשיח, הישות השניה בשילוש הקדוש. הייתה לו אחדות כל כך חזקה עם אלוהים האב, שהוא אמר,

"אני ואבי אחד אנחנו" (יוחנן י' 30).

האחדות של אלוהים האב עם ישוע המשיח הבן הייתה מאז ומעולם ותימשך לעולמי עד. הוא דבר אלוהים.

"בראשית היה הדבר, והדבר היה את האלוהים, ואלוהים היה הדבר. הוא היה בראשית את האלוהים. הכל נהיה על ידו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה" (יוחנן א' 1-3).

"והדבר נהיה בשר, וישכון בתוכנו" (יוחנן א' 14).

ישוע ירד מן השמיים. ישוע, הישות השניה בשילוש הקדוש, חי על הארץ. אבל גם במהלך חייו הארציים הוא נשאר באחדות עם אלוהים האב. אפילו בגת שמני החשוך, בזמן שהתלמידים ישנו, ישוע התפלל וקיים התחברות עם אלוהים האב. אפילו כשנעצר ונאסר על לא עוול בכפו, אלוהים היה קרוב אליו. גם כשהיכו אותו וצלבו אותו, הוא עדיין יכל לפנות לאלוהים ולהתפלל,

"אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים" (לוקס כ"ג 34).

אבל עכשיו הכל החשיך.

"ויהי חושך על כל הארץ מן השעה השישית עד השעה התשיעית. וכעת השעה התשיעית, ויזעק ישוע בקול גדול: אלי, אלי, למה שבקתני? והוא, אלי, אלי, למה עזבתני?" (מתי כ"ז 45-46).

החשיכה שירדה על הארץ בשעה הנוראית הזו, היא תמונה לחשיכה שלראשונה הפרידה את אלוהים הבן מאלוהים האב. לפני כן, אלוהים הבן מעולם לא הופרד מאביו השמיימי, אבל עכשיו זה כן קרה. בשעה החשוכה הזו הוא זעק,

"אלי, אלי, למה עזבתני?" (מתי כ"ז 46).

מי היה האדם הזה? זה ישוע, הבן הנצחי והיחיד של אלוהים – שלראשונה אי פעם הופרד לחלוטין מאביו השמיימי.

II. דבר שני, למה הוא זעק?

מאוד קשה לי להסביר לכם את זה בפשטות. זה לא מפתיע! אי אפשר להסביר את המילים שאמר המשיח. גם לספורג'ן היה קושי דומה. הוא אמר, שאף אחד לא יוכל להבין את המילים הללו עד הסוף. ספורג'ן אמר,

מרטין לותר [המנהיג הגדול של הרפורמציה] התיישב ללמוד ולבחון את הפסוק הזה. איש האלוהים העצום הזה ישב שעה ועוד שעה; אלה שחיכו לו נכנסו שוב ושוב לחדר, והוא היה כל כך שקוע במחשבות שהם כמעט חשבו שהוא מת. הוא לא הזיז יד או רגל, כמו מישהו בטראנס, וחשב על המילים המדהימות הללו, "אלי, אלי, למה עזבתני?" וכאשר קם מכסאו, אחרי שעות רבות וארוכות שבמהלכן נדמה שהתנתק לחלוטין מכל מה שהלך סביבו, מישהו שמע אותו אומר, "אלוהים שעוזב את אלוהים! אין איש שיוכל להבין את זה" והמשיך הלאה. למרות שקשה לומר שהאמירה הזו נכונה – ואני לא ממהר לתמוך בה – אני לא מתפלא שכך הצטייר הפסוק הזה בעיני לותר. אמרו על לותר שהוא נראה כמו אדם ששהה במכרה עמוק, ואז עלה חזרה לאור. אני מרגיש יותר כמו אחד שהסתכל לתוך המכרה, ולא כמו מישהו ששהה בתוכו – או כמו מישהו שהתחיל לרדת לתוכו, אבל התחלחל בעת שהלך באפילה הקודרת ולא העז להמשיך לרדת נמוך יותר אל עבר הזעקה הזו ["אלי, אלי, למה עזבתני?"] שנמצאת בעומק אדיר; אין איש שאי פעם יוכל לאמוד את העומק הזה. אז אני לא מתכוון להסביר את זה (צ'. ה. ספורג'ן, "הזעקה המרה ביותר מן הצלב", דוכן המשכן המטרופוליטני, הוצאת פילגרים פובליקיישנס, 1977, כרך XLVIII, עמ' 517-518).

אני מסכים עם לותר ועם ספורג'ן שלא באמת נוכל להבין עד הסוף איך יכל אלוהים האב "לעזוב" את אלוהים הבן. אני לא אנסה להסביר את המילים הללו, אלא פשוט להגיד כמה דברים שאני חושב עליהן.

המשיח מדבר כאן בתור בן אדם. הוא לגמרי אלוהים, אבל הוא גם לגמרי בן אדם. זה איחוד בלתי ניתן להפרדה, של המשיח שהוא אלוהים-אדם. אבל כאן הוא מדבר בתור בן אדם. רק בן אדם אמיתי יוכל לומר שהוא נעזב על ידי אלוהיו.

המשיח נעזב על ידי אלוהים בגלל שמגיע לנו להיעזב על ידי אלוהים. המשיח היה על הצלב במקומנו, וסבל שם עבור חטאנו.

"אכן חולינו הוא נשא, ומכאובינו סבלם" (ישעיהו נ"ג 4).

בגלל החטא של ההורה הראשון שלנו, חטא שהועבר לכולנו, נולדנו וגדלנו בנתק מאלוהים, בלי אלוהים, ובודדים; אנחנו חיים את חיינו בבדידות, מנותקים מאלוהים, מרוחקים ממנו, בגלל הטבע החוטא והחטאים שלנו.

"חשוכי הדעת, ומוזרים לחיי אלוהים, מפני איוולתם אשר בהם, כי טח מהשכיל לבבם" (אפסים ד' 18).

האם אי פעם חשבתם שאין מצב שאלוהים לא קיים? האם אי פעם תהיתם למה אלוהים לא היה אמיתי בשבילכם? הנה התשובה, מהתנ"ך – אלוהים לא אמיתי בשבילכם בגלל שההבנה הרוחנית שלכם "חשוכה", בגלל ש"טח" לבבכם. בגלל זה אתם "מוזרים לחיי אלוהים". הזמן של הפועל ביוונית מדגיש את התמשכות המצב. אין פירושו שמתישהו בעבר הכרתם את אלוהים. פירושו שמעולם לא הכרתם אותו, וגם עכשיו אתם לא מכירים אותו. אתם נמצאים במצב של ניכור מתמשך, מנותקים מאלוהים באופן מתמשך "כי טח לבב[כם]" (ראו ד"ר פריץ ריינקר, מפתח בלשני ליוונית בברית החדשה, הוצאת זונדרוואן, 1980, עמ' 533).

ישוע המשיח מת על הצלב כדי להביא אתכם לידי אחדות עם אלוהים.

"כי גם המשיח מת פעם אחת על חטאתינו, הצדיק בעד הרשעים, לקרב אותנו אל האלוהים" (הראשונה לפטרוס ג' 18).

המשיח מת על הצלב כדי "לקרב אותנו אל האלוהים", כדי לקחת את הניכור שנוצר בגלל הטבע החוטא והחטאים שלנו, ולהביא אותנו להתחברות עם אלוהים. כדי לעשות את זה, המשיח היה צריך לשאת את "חולינו" ולסבול את "מכאובינו".

"אכן חולינו הוא נשא, ומכאובינו סבלם" (ישעיהו נ"ג 4).

כחוטא שלא-נושע, נשארת לבד בעולם הזה. אתה מרגיש את זה. אתה חש שמשהו כאן לא בסדר. הצעירים הם אלה שהכי מצליחים לחוש את הבדידות שלהם, את הנתק מאלוהים, בעולם חשוך ולעיתים קרובות מפחיד. זאת הסיבה שאלוהים מושיע אנשים בצעירותם לעיתים קרובות כל כך. כאשר אתה מתבגר, אתה לומד להטביע את תחושת הריקנות והבדידות הזו בסמים, באלכוהול, בסטוצים, בעשיית כסף או בחיים על פי "כללי המשחק" שלך בדרך ל"הצלחה". ואחרי שכבר למדת איך להשתמש באחד ה"טריקים" הללו כדי לברוח מתחושת הריקנות והבדידות, כבר יהיה מאוחר מדי עבורך להיוושע.

"וכאשר מאסו דעת אלוהים, נתנם האלוהים בידי דעה נמאסה" (רומים א' 28).

אבל הבוקר הזה אלוהים מדבר אליכם, כאשר אתם עדיין צעירים. אלוהים הוא זה שקורא לכם מתוך רגשות הבדידות שלכם, אלוהים הוא זה שמדבר אל לבכם. אז הקשיבו למילותיו של ישוע בשעה שגסס על הצלב,

"אלי, אלי, למה עזבתני?" (מתי כ"ז 46).

מילים כאלו מדברות אלינו כשאנחנו עדיין צעירים. אלוהים הבן סבל פירוד מאלוהים האב כדי לכפר על הפירוד שלכם ממנו. אתם התרחקתם מאלוהים – והמשיח שילם את המחיר עבור החטא שלכם! אתם שכחתם מאלוהים – והמשיח שילם את המחיר עבור החטא שלכם! אתם נעדרתם מהקהילה ביום ראשון פעם אחר פעם כדי לעשות דברים לא-חשובים ורעים – והמשיח שילם את המחיר עבור החטא שלכם! אתם באתם לקהילה ורק "מלמלתם" את המילים, מבלי שאי פעם חשבתם על אלוהים – והמשיח שילם את המחיר עבור החטא שלכם! המשיח שילם על הצלב את המחיר עבור חוסר היראה שלכם! איזה מחיר נורא הוא שילם!

הפשיטו אותו מבגדיו והיכו אותו עד שכמעט מת. מיסמרו את ידיו ואת רגליו לצלב. החשיכה ירדה. זעם אלוהים ירד עליו,

"ה' חפץ דכאו החלי" (ישעיהו נ"ג 10).

אלוהים העניש את המשיח במקום שיעניש מישהו אחר, במקומכם, על חטאכם. ובסוף מגיע העונש הגרוע מכל. אלוהים עוזב את בנו ונעלם בחשיכה. והמשיח, הבן, נושא לבדו את החטא שלכם על הצלב.

"אלי, אלי, למה עזבתני?" (מתי כ"ז 46).

תשובה לשאלה המדהימה והנוראית הזו קיבלנו מפי שאול השליח, כשאמר,

"כי גם המשיח מת פעם אחת על חטאתינו, [הוא] הצדיק בעד[כם] הרשעים, לקרב אותנו אל האלוהים" (הראשונה לפטרוס ג' 18).

עזבתם את אלוהים, וישוע שילם על החטא שלכם בכך שנעזב על ידי אלוהים, הוא עצמו – במקומכם, ממוסמר לצלב, לבד, ומופרד מאלוהים האב, שאותו הוא אהב בכל ליבו.

ממוסמר עירום לעץ המקולל;
חשוף למוות ולשמיים ממעל,
מחזה מרהיב של פצעים ודם,
ומחזה עצוב של אהבה פצועה!

שמעו כמה מחרידות זעקותיו האיומות
המלאכים הושפעו מכך, בעת שהתבוננו בו;
חבריו עזבו אותו בלילה,
ועכשיו גם אלוהיו עזב אותו!
   ("התשוקה שלו" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768; שונה על ידי רועה הקהילה).

הצלחנו לחשוב על רק חלק קטן מתוך כל המסתורין שאופף את מילותיו של המשיח,

"אלי, אלי, למה עזבתני?" (מתי כ"ז 46).

אבל אני מקווה ששמעתם מספיק כדי להבין שישוע מת כדי לשלם עבור החטאים שלכם, שהוא הוקם מן המתים, כן, כדי להיות לימין האלוהים בשמיים. אני מקווה ששמעתם מספיק כדי לראות שתקוותכם היחידה נמצאת במשיח – כי אין תקווה מוצקה אחרת. אני מתפלל שתבואו ישירות למשיח, תקבלו אותו, ושתטוהרו מהחטא שלכם בדמו הנצחי – כי אין ישועה אחרת, בארץ או בנצח. אמן.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: מתי כ"ז 35-46.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר ג'ק נאן: "התשוקה שלו" (מאת ג'וזף הארט, 1712-1768).