שיעורים לחיים מאברהם ויצחק

המשיח אמר לתלמידיו שמשה וכל הנביאים דיברו עליו. התנ"ך נותן תמונות רבות של המשיח. אלו תמונות מילוליות של ישוע, ושל אלוהים. הדרשה הטובה ביותר בכל ההיסטוריה התרחשה בתקופה של מעשי השליחים – לפני שהברית החדשה נכתבה. מה הם לימדו? הם לימדו על אלוהים ועל המשיח מהתנ"ך! אחת הדרשות הטובות ביותר ששמעתי אי פעם הייתה מהתנ"ך. רועה הקהילה שלי מלפני זמן רב, ד"ר טימותי לין, היה מלומד מאוד בתנ"ך. גם חמישים שנה אחרי, אני עדיין יכול לזכור את הדרשה שלו על ירמיהו א' 10, הדרשה שלו על דניאל י' 13, 20, 21, על מלאכי ד' 6, ועל בראשית ג' 21. אחת הדרשות הטובות ביותר ששמעתי אי פעם הייתה של ד"ר ר. ג'. לי "יום הדין בוא יבוא" – על המשפט של אחאב ואיזבל – אשר ניתנה מספר מלכים א' שבתנ"ך. לעולם לא אשכח ששמעתי באופן אישי את ד"ר מ. ר. דיהאן מטיף סדרת דרשות מיחזקאל ל"ז עד ל"ט. שמעתי גם הקלטה של חלק מדרשת חמש השעות של ד"ר וו. א. כריסוול, "חוט השני בכתובים", שניתנה בערב השנה החדשה, ב-1961, בקהילה הבפטיסטית הראשונה בדאלאס, טקסס. אם יש לכם מתישהו חמש שעות, את יכולים לשמוע את ההקלטה באתר www.wacriswell.org. למעלה ממחצית המסר העוצמתי היא למעשה פרשנות של התנ"ך כולו! במשך כעשר שנים, מידי יום, שמעתי גם את ד"ר ג'. ורנון מקג'י, כאשר לימד את כל התנ"ך ברדיו. למדתי מאנשי אלוהים הדגולים הללו לבטוח ולאהוב את התנ"ך. ואני למדתי שישנן נבואות על ישוע המשיח כמעט בכל עמוד בתנ"ך! לעיתים הנבואות עליו הן במילים ספציפיות, כפי שרשום בנבואה, "לכן ייתן אדוני הוא לכם אות; הנה העלמה, הרה וילדת בן, וקראת שמו עמנו אל" (ישעיהו ז' 14). במקומות אחרים הנבואות הן באמצעות תמונות או דוגמא. כפי שנראה הבוקר, דוגמא היא אדם, מקום או חפץ בתנ"ך שמצייר אדם, מקום או חפץ בברית החדשה.

פרק כ"ב בספר בראשית הוא פרק עשיר מאוד בדוגמאות לאלוהים האב, ולמשיח בנו. אני רוצה שתפתחו שם את תנ"כים שלכם. זה נמצא בעמוד 32 ו-33 בתנ"ך הלימוד של סקופילד. בבקשה השאירו את התנ"כים שלכם פתוחים שם לאורך הדרשה היום.

בראשית כ"ב הוא אחד הקטעים שמצביעים על המשיח בצורה הכי ברורה בתנ"ך. בתהילים כ"ב וישעיה נ"ג, אנו קוראים את הנבואה על סבלו של המשיח עבור חטאינו. אבל בבראשית כ"ב אנחנו לומדים באופן ברור שישוע המשיח הוא הקורבן החלופי. ואנחנו גם מקבלים תמונה של אלוהים האב והאדם החוטא. קראתי את הפרק הגדול הזה שוב ושוב, ואני חושב שאנחנו יכולים להגיד בביטחון שהוא

מתאר את אברהם כדוגמא למשיחי האמיתי,
מתאר את אברהם כדוגמא של אלוהים האב.

ו-

מתאר את בנו, יצחק, כדוגמא למשיח,
מתאר את יצחק גם כדוגמא לחוטא אובד.

אז הנה התמונות והדוגמאות הללו.

I. דבר ראשון, הקטע הוא תמונה לניסיונות שעוברים המשיחיים.

הסתכלו בבראשית כ"ב 1, 2,

"ויהי, אחר הדברים האלה, והאלהים, ניסה את אברהם. ויאמר אליו, אברהם ויאמר הנני: ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך-לך, אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה, על אחד ההרים, אשר אומר אליך" (בראשית כ"ב 1, 2).

המילה "ניסה" שמופיעה בתרגום קינג ג'יימס היא מילה חזקה מדי. בתרגום הניו אמריקן סטנדרנט ורז'ן היא מתורגמת כ"בחן". ד"ר ריירי אמר, "אלוהים איננו מנסה ברע (יעקב א' 13), אבל הוא כן בוחן, מנסה או מוכיח אותנו, כפי שהיה במקרה של אברהם" (תנ"ך הלימוד של ריירי; הערה על בראשית כ"ב 1). אני זוכר שלפני שנים רבות גערו בי קשות כשהשתמשתי באותה מילה מתרגום הניו אמריקן סטנדרנט ורז'ן, ואת אותו ההסבר של ד"ר ריירי. אבל צדקתי אז, ואני צודק גם היום, חמישים שנים אחרי. יוחנן א' 13 אומר שאלוהים לא מסית אותנו לחטוא. אך בראשית כ"ב 1 כן מראה לנו שאלוהים בוחן אותנו בחיינו המשיחיים. אברהם, כאן, הוא תבנית של משיחי שנבחן, כפי שכולנו נבחנים.

ההערה בתנ"ך הלימוד של סקופילד אומרת נכונה, "הניסיון הרוחני של אברהם ניכר בשלושה משברים גדולים, שבכל אחד מהם מעורבת הכנעה של משהו שהוא כה יקר באופן טבעי". אלו הם,

1. אברהם היה צריך לוותר על ארצו והקרובים שלו (בראשית כ"ב 1). אני משוכנע שאברהם לא היה נושע אף פעם אם לא היה מציית לאלוהים בנקודה הזו. אנשים רבים (בעיקר הצעירים) לא חווים ישועה כיוון שהם אינם מוכנים לוותר על חבריהם מהעולם. הם נתלים בהם – ולכן הם לעולם לא נושעים.

2. אברהם היה צריך לוותר על האחיין שלו לוט, שהיה מאוד קרוב אליו, והיה יורש אפשרי, בראשית י"ג 1-8.

3. אברהם היה צריך לוותר על התוכנית שלו עבור בנו השני, ישמעאל, בראשית י"ז 17, 18.

4. אברהם היה צריך לוותר על הבן שאהב מעומק ליבו, בראשית כ"ב 1, 2.

"ויאמר, קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך-לך, אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה, על אחד ההרים, אשר אומר אליך" (בראשית כ"ב 22).

ותר על יצחק! ותר על יצחק! ותר על יצחק! למה, אברהם חיכה כל חייו לילד הזה! ואלוהים אומר כעת להקריב אותו כעולה! זה הוא המבחן! אלוהים שואל אותך, "על מה תוותר בשבילי?"

רציתי להיות מבשר בארצות זרות. אבל אז אלוהים לקח את זה. בניתי קהילה בה היו יותר מ-1,000 חברים, אבל אז אלוהים לקח את זה.

למרות שהדרך נראית ישרה וצרה,
   כל דבר שתבעתי עליו זכות נסחף;
השאיפות שלי, התוכניות והכוונות,
   שוכבים באפר לרגליי.
("אהלל אותו" מאת גב' מרגרט ג'. האריס, 1865-1919).

האם הנחת את כל אשר לך על המזבח?
   האם שולטת הרוח על לבך?
תוכל להתברך, לקבל שלום ומנוחה מתוקה,
   רק כשתיתן לו את גופך ואת נפשך.
("האם כל אשר לך על המזבח?" מאת אלישע א. הופמן, 1839-1929).

כל המאמינים האמיתיים בהיסטוריה היו צריכים לוותר על התוכניות והתקוות שלהם. כולם היו צריכים להקריב כדי לרצות את אלוהים.

ג'ון כריסוסטום הוגלה על ידי הקיסרית אודוקסיה.
   מרטין לותר נודה על ידי הכנסיה הקתולית.
      ריצ'ארד באקסטר ננעל בחדר במגדל לונדון.
         ג'ון בוניאן נשלח לכלא ל-12 שנה.
            ג'ון ווזלי נזרק מהכנסיה האנגליקנית.
               ג'ורג' ווייטפילד סולק מכל כנסיה בלונדון.
                  ג'ונתן אדוארדס פוטר על ידי הכנסיה שלו.
                     ספורג'ן צונזר על ידי האיחוד הבפטיסטי.
                        מעמדו של ג'. גרשאם מייצ'ן נשלל ממנו על ידי הכנסיה הפרסביטריאנית.
                           ג'ון ר. רייס הורחק על ידי הבפטיסטים הדרומיים.
                              ג'ים אליוט נרצח על ידי אינדיאנים משבט האאוקה.
                                 ריצ'ארד וורמבראנד הושם בכלא למשך 14 שנה.
                                    שאול השליח הוכה ונסקל באבנים, נכלא וראשו נערף.

כל השליחים מלבד יוחנן הוצאו להורג. הם מתו בנסיבות איומות ולא כיחשו במשיח. המאמינים הראשונים הושלכו לקולוסיאום – שם נקרעו לגזרים על ידי האריות והדובים לכל תרועות ההמון הפגאני. הנאצים תלו את דיטריך בונהופר באמצעות מיתר של פסנתר שלופף סביב צווארו, ימים ספורים לפני שבעלות הברית שחררו את גרמניה. ד"ר מרטין לויד-ג'ונס ספג ביקורת והוחרם על כך שלא תמך ב"דסיז'יוניזם" של בילי גראהם. ד"ר הארולד לינדזל הותקף והוחרם על כך שכתב את "הקרב על התנ"ך", בו חשף את הליברליזם בסמינרים. ד"ר ביל פוול נפטר כשהוא לבדו בגלות, על כך שפרסם את המתקפות על התנ"ך בסמינרים הבפטיסטיים הדרומיים. היום ראשיהם של אלפי מאמינים נערף על ידי המוסלמים המודרניים.

אברהם חיכה 100 שנה עד שאלוהים נתן לו את בנו, יצחק. ואחר כך אלוהים ניסה אותו בכך שאמר לו לקחת את בנו אהובו, להרוג אותו ולהעלות אותו לעולה על הר המוריה. כל מאמין טוב מאבד משהו שיקר לו, אחרת הוא לא יעבור את הניסיון שאלוהים שולח לו. כל מאמין טוב יודע למה גב' האריס התכוונה כשכתבה את המילים הללו:

למרות שהדרך נראית ישרה וצרה,
   כל דבר שתבעתי עליו זכות נסחף;
השאיפות שלי, התוכניות והכוונות,
   שוכבים באפר לרגליי.

הם יודעים למה מר הופמן התכוון כששאל את השאלה העמוקה,

האם הנחת את כל אשר לך על המזבח?
   האם שולטת הרוח על לבך?
תוכל להתברך, לקבל שלום ומנוחה מתוקה,
   רק כשתיתן לו את גופך ואת נפשך.

II. דבר שני, אברהם הוא תמונה של אלוהים האב.

למרות שהוא לא בדיוק הטיפוס, אבל אברהם הוא בהחלט תמונה של אלוהים האב, ששלח את בנו יחידו כדי לסבול ולמות על הצלב. בבראשית כ"ב 2 אנחנו בהחלט רואים תמונה של הלב של אלוהים האב. הוא לוקח את בנו, אהובו, להר גולגולתא, שנמצא על אותו רכס שהר המוריה נמצא בו, ומעלה אותו כקורבן כדי לשלם את המחיר על החטאים של המין האנושי.

הסתכלו בחצי השני של הפסוק בבראשית כ"ב 9. "ויעקד את יצחק בנו, וישם אתו על המזבח, ממעל לעצים". לפי ההערה בתחתית העמוד בתנ"ך הסקופילד, "אברהם, מעין אב, אשר 'אשר על בנו שלו לא חס, כי אם נתנו בעד כולנו' [רומים ח' 32]". האם שמענו את הנאמר ביוחנן ג' 16 כל כך הרבה פעמים שאנחנו כבר לא חושבים על זה הרבה?

"כי אהבה רבה אהב האלוהים את העולם, עד אשר נתן את בנו, את יחידו..." (יוחנן ג' 16).

חישבו על מה שכתוב ביוחנן ג' 16 בזמן שאתם קוראים שוב את מה שכתוב בבראשית כ"ב 2,

"קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת... והעלהו שם לעולה" (בראשית כ"ב 2).

ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר, "במהלך שלוש השעות האחרונות, הצלב הפך להיות המזבח שעליו הוקרב שה האלוהים, אשר נשא את חטאי העולם. ההתרחשות הייתה בין האב לבין הבן שעל הצלב... התמונה כאן היא זהה: זה רק אברהם ויצחק לבדם" (דרך התנ"ך, כרך א', עמ' 91).

ד"ר מ. ר. דיהאן אמר, "לעולם לא נוכל להבין את מה שקרה בין [אלוהים] האב לבין בנו ישוע המשיח בשעות הסבל האחרונות האלה. עיניים אנושיות לא יכלו לראות את הסצנה הזו [בגלל שהייתה חשיכה על כל הארץ]... כאשר הגיעה רגע המשבר הסופי והקורבן הסופי הוקרב, אלוהים [החשיך הכל]... עד לרגע השיא בו נשמעה זעקת הייסורים האחרונה [של ישוע מהצלב], 'אלי, אלי, למה שבקתני?'" (ד"ר מ. ר. דיהאן, תמונות של המשיח בבראשית, הוצאת זונדרוואן פובלישינג האוס, 1966, עמ' 137).

אין ספק שליבו של אברהם נשבר ממותו המתקרב של יצחק. ובאותו אופן, אין ספק שליבו של אלוהים נשבר כשהוא הפנה עורף ועזב את בנו ישוע שקרא אליו בחשיכה, "כי אהבה רבה אהב האלוהים את העולם, עד אשר נתן את בנו, את יחידו" – כדי להושיע אותך ואותי מחטא ומגיהנום. בטוח שאלוהים שמע את קולו של בנו שזעק אליו מהצלב, "אלי, אלי, למה שבקתני?" בטוח שזלגו דמעות מאלוהים האב בשעה שהוא הפנה את גבו, בזמן שישוע נשא לבדו את חטאינו על הצלב ההוא!

III. דבר שלישי, יצחק הוא תמונה של ישוע.

לפי ההערה בסקופילד, "יצחק, בדומה למשיח, 'יכנע עד מוות'" (פיליפים ב' 5-8).

"וימצא בתכונתו כבן אדם, וישפל את נפשו, ויכנע עד מוות, עד מיתת הצליבה" (פיליפים ב' 7-8).

הסתכלו עכשיו על פסוק 6,

"ויקח אברהם את עצי העולה, וישם על יצחק בנו" (בראשית כ"ב 6).

זו תמונה של ישוע שנושא את צלבו,

"וישא [ישוע] את צלבו, ויצא אל המקום הנקרא...בלשונם גולגולתא. ויצלבו אותו שמה" (יוחנן י"ט 17, 18).

הסתכלו עכשיו על פסוקים 7 ו-8,

"ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר, אבי. ויאמר, הנני בני. ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה? ויאמר אברהם, אלוהים יראה לו השה לעולה, בני. וילכו שניהם יחדו" (בראשית כ"ב 7, 8).

יצחק אמר, "הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה?" אברהם ענה, "אלוהים יראה לו השה לעולה, בני". עכשיו הסתכלו על פסוק 9,

"ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלוהים. ויבן שם אברהם את המזבח, ויערוך את העצים, ויעקוד את יצחק בנו, וישם אותו על המזבח, ממעל לעצים" (בראשית כ"ב 9).

התיאורים האלה הם תמונה של ישוע, כפי שישעיהו מספר לנו,

"כשה לטבח יובל, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה; ולא יפתח פיו" (ישעיהו נ"ג 7).

ד"ר מקג'י הצביע על כך שיצחק היה כבן 33. הוא הגיע לגילוי זה על ידי בחינה זהירה של כל התיאור בספר בראשית. יצחק הרשה לאביו לקשור אותו ולהשכיב אותו על העצים במשמעת. עכשיו הסתכלו בפסוק 10,

"וישלח אברהם את ידו, וייקח את המאכלת, לשחוט את בנו" (בראשית כ"ב 10)

למרות שאברהם לא הבין מה הוא עושה, הוא למד לפני זמן רב לציית למה שאלוהים אמר לו לעשות. ובכך שעשה זאת, הוא עבר את המבחן. הסתכלו בפסוק 12,

"ויאמר, אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה; כי עתה ידעתי, כי ירא אלוהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (בראשית כ"ב 12).

ד"ר מקג'י אמר, "אלוהים בחן את אברהם. אני מאמין שכל אדם שנקרא על ידי אלוהים...כל אדם שאלוהים משתמש בו עומד להבחן...לחזק את אמונתנו, לבנות אותנו, ולעשות אותנו שימושיים עבורו" (המקור הנ"ל, הערה על בראשית כ"ב 12). הקשיבו שוב לשיר של גב' האריס,

למרות שהדרך נראית ישרה וצרה,
   כל דבר שתבעתי עליו זכות נסחף;
השאיפות שלי, התוכניות והכוונות,
   שוכבים באפר לרגליי.

אך היא ממשיכה,

אז אש אלוהים על מזבח
   ליבי בערה;
לעולם לא אפסיק להלל אותו,
   כבוד, כבוד לשמו!
אהלל אותו! אהלל אותו!
   אהלל את השה שנזבח עבור חוטאים;
תנו לו כבוד, כולכם, אנשים,
   כי דמו יכול לשטוף כל כתם.

אני חושב שזו הייתה העדות שלה. כל מה שהיא תבעה עליו זכות נסחף. השאיפות שלה, התוכניות והכוונות שכבו באפר לרגליה. "אז" – הו! זה טוב! "אז אש אלוהים על מזבח ליבי בערה; לעולם לא אפסיק להלל אותו! כבוד, כבוד לשמו!" כפי שמר הופמן מציג זאת, "אתה יכול להתברך ולקבל שלום ומנוחה מתוקה, רק אם אתה נותן את גופך ואת נפשך".

חשבו עכשיו על האנשים הנאמנים שהצילו את הקהילה שלנו מחורבן כלכלי. כל אחד מהם היה צריך לעבור את המבחן שאלוהים שלח לו. אחרים ברחו בזמן פילוג הקהילה. אך האנשים הנאמנים נשארו, אפילו שזה עלה להם הרבה להישאר ולעבור את המבחן. אני זוכר איזה מחיר זה גבה מגב' סאלאזר. אני זוכר איזה מחיר זה גבה ממר פרידהום. אני יודע איזה מחיר זה גבה מאשתי, איזה מחיר זה גבה מד"ר צ'אן, ד"ר קייגן, גב' קייגן, גב' באבוט, וכל השאר. הם יכלו לומר, "כל מה שתבעתי עליו זכות נסחף; השאיפות שלי, התוכניות והכוונות שוכבים באפר לרגליי". זה מה שקרה לאבא אברהם, בזמן שהניף את הסכין לזבוח את בנו שאהב יותר מאת החיים עצמם! כל שאיפותיו, תוכניותיו וכוונותיו שכבו באפר לרגליו! וזו הדרך בה הוא וכל השאר עברו את המבחן. האם אתם תוהים מדוע גב' סאלאזר היא כזו קדושה? כל שאיפותיה, תכניותיה וכוונותיה שכבו באפר לרגליה!

אתה לא הופך למשיחי גדול על ידי למידה פשוטה של הכתובים. אתה הופך למשיחי גדול על ידי הקרבה של כל השאיפות, התוכניות והכוונות שלך לאלוהים! אתה הופך למשיחי גדול באותה דרך שאברהם הפך! אין דרך אחרת! בבקשה עמדו ושירו את שיר מס' 4, "ישוע, לקחתי את צלבי",

ישוע, לקחתי את צלבי, עזבתי הכול כדי ללכת אחרייך;
   חסר כל, בזוי, נשכח, ואתה, מעתה, תהיה הכול עבורי:
השמד כל שאיפה אהובה, כל מה שביקשתי, וקיוויתי, וידעתי;
   ועדיין כמה עשיר אני, אלוהים והשמיים הם עדיין שלי!

עשה שהעולם יבוז לי ויעזוב אותי, הם עזבו גם את מושיעי;
   לבבות אנוש ומבטיהם מרמים אותי; אתה אינך, כאדם, כוזב;
וכאשר אתה תחייך בגללי, אלוהי החכמה, האהבה והגבורה,
   אויביי יכולים לשנוא, וחברים יכולים להתרחק ממני; הראה את פנייך וכל הדרם.

אדם יכול לייסר אותי ולהכאיב לי; אתה לא תיקח אותי אלא קרוב ללבך;
   חיים עם ניסיונות קשים עלולים ללחוץ עלי; השמיים יביאו לי מנוחה מתוקה יותר.
יגון לא יוכל לפגוע בי, בשעה שאהבתך נחה עלי;
   שמחה לא תוכל למלא אותי, אם היא אינה שמחתך גם כן.

נחפזת מחסד לכבוד, התחמשת באמונה, נישא על כנפי התפילה;
   יום בשמיים הוא כנצח בעיניך, יד אלוהים תדריך אותי לשם.
משימתך עלי אדמות תושלם בקרוב, ימי העליה-לרגל יחלפו ביעף,
   התקווה תהפוך להתגשמות שמחה, האמונה למראה-עיניים, והתפילה להלל.
("ישוע, את צלבי לקחתי", מאת הנרי פ. לייט, 1793-1847).

אתם יכולים לשבת.

האמת שבכלל לא תכננתי שהדרשה הזו תהיה ככה! לפני שהתחלתי לכתוב את הדרשה כתבתי תקציר יפה. זה לקח לי את כל יום שישי. בסוף, התקציר הנהדר שלי "נסחף, שוכב באפר לרגליי!" שיישאר ככה! ועדיין אני מאמין שהמסר על אברהם ויצחק עבר בצורה טובה יותר, מאיך שהיה עובר אם הייתי הולך לפי התקציר הנהדר של הדרשה!

ד"ר דיהאן אמר, "המקרה כאן שונה, כי יש לנו מקרה של תמונה כפולה. יצחק יכול להיות תמונה של המשיח רק עד שלב מסוים, בגלל שגם יצחק עצמו [היה חוטא ש]היה זקוק לתחליף שחייב להיות קורבן במקומו. אז הדמויות משתנות מיצחק כתמונה של המשיח, לאייל כתחליף ליצחק" (המקור הנ"ל, עמ' 141). כעת, הסתכלו בפסוק 13,

"ויישא אברהם את עיניו, וירא והנה איל, אחר נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם וייקח את האיל, ויעלהו לעלה תחת בנו" (בראשית כ"ב 13).

שימו לב לקטע, "תחת [או במקום] בנו". זוהי תמונה של מותו החלופי של המשיח, במקום החוטאים. האייל שנזבח במקום יצחק הוא תמונה מושלמת של ישוע שנצלב במקומך, כדי לשלם על חטאיך על הצלב, ישוע ש"את חטאתנו נשא בגווייתו על העץ [על הצלב]", הראשונה לפטרוס ב' 24.

אני מבקש מכם לבטוח בישוע. ברגע שתבטחו בו, מותו על הצלב ישלם את מלוא המחיר על חטאיכם. והדם שהוא שפך על הצלב יטהר אתכם מכל חטא – ברגע שתבטחו בו בכל לבבכם. רק בטחו בו. רק בטחו בו. רק בטחו בו. הוא יושיע אתכם. הוא יושיע אתכם. הוא יושיע אתכם כעת. אמן.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: בראשית כ"ב 1-14.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"האם כולך נמצא על המזבח?" (מאת אלישע א. הופמן, 1839-1929) .