כאשר אנו קוראים את פרק י"ג וי"ד ביוחנן אנחנו רואים כמה עיוורים היו התלמידים. הם היו עם ישוע במשך שלוש שנים ועדיין היו עיוורים. הם ריפאו את החולים וגירשו שדים ועדיין היו עיוורים. זה מדהים אותי שאנשים יכולים לקרוא את הבשורה ולא לראות זאת! ישוע אמר להם שוב ושוב שהוא עומד להיצלב, שהוא עומד למות, שהוא עומד לקום לתחיה.

"וייקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עולים ירושלימה וכל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם ימלא: כי יימסר לגויים והתלו בו והתעללו וירקו בפניו: והכוהו בשוטים והמיתוהו וביום השלישי קום יקום: והם לא הבינו דבר מכל אלה, ויהי הדבר הזה נעלם מהם, ולא ידעו את אשר דיבר אליהם" (לוקס י"ח 31-34; ראו גם מתי י"ב 38-42; ט"ז 21-23; י"ז 22-23; כ' 17-19; מרקוס י' 32-34).

התלמידים שלו לא הבינו את האמת הבסיסית. "ולא ידעו את אשר דיברו אליהם". הם לא הבינו את הבשורה! והנה אנחנו מוצאים את ישוע והתלמידים שלו אוכלים את הסעודה האחרונה. הוא עומד להיצלב למחרת. ועדיין התלמידים עיוורים בנוגע לאמיתות הפשוטות ביותר של הבשורה!

ישוע רוחץ את רגליהם אחרי הסעודה. פטרוס אומר לו, "לא תרחץ את רגלי לעולם". ישוע אומר, "אם לא ארחץ אותך אין לך חלק עימי". פטרוס אומר, "אדוני לא את רגלי לבד, כי אם גם את ידי ואת ראשי" (יוחנן י"ג 8,9). הם לא הבינו את הצורך בענווה (י"ג 14-17). לאחר מכן יהודה יוצא מבין התלמידים כדי לבגוד בישוע (י"ג 30). ואז פטרוס אומר, "אדוני, אנה תלך?" (יוחנן י"ג 36). ישוע אמר לפטרוס שהוא לא יוכל ללכת אחריו כעת, אך יעשה זאת בעתיד (יוחנן י"ג 36). לפטרוס לא היה מושג שישוע מדבר על לעלות חזרה לשמיים. פטרוס פולט, "הן נפשי אתן בעד נפשך" (יוחנן י"ג 37). ישוע אמר, "בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלוש פעמים" (יוחנן י"ג 38). ואז ישוע אמר, "הנני הולך להכין לכם מקום" (יוחנן י"ד 2). לא היה להם מושג שהוא דיבר על לחזור לשמיים. תומא פולט, "אדוני, לא ידענו אנה אתה הולך ואיככה נדע את הדרך?" (יוחנן י"ד 5). כפי שאמרתי, התלמידים של ישוע היו עיוורים לחלוטין בנוגע לאמיתות הפשוטות הללו. ההערה של תנ"ך הלימוד סקופילד על יוחנן ג' 3 מסבירה את העיוורון שלהם,

הנחיצות של הלידה מחדש נובעת מחוסר היכולת של האדם הטבעי "לראות" ו"להיכנס אל" מלכות אלוהים. לא משנה כמה מוכשר, מוסרי, או מעודן, האדם הטבעי הוא עיוור לחלוטין לאמת הרוחנית, ולחשיבות של הכניסה למלכות; כיוון שהוא לעולם לא יוכל לציית, להבין, או לרצות את אלוהים.

אני מסכים לחלוטין עם האמירה הזו. האנשים שאינם נושעו הם "מתים...בפשעיהם ובחטאותיהם" (אפסיים ב' 1). ולפי הנאמר בהערה בסקופילד, "האדם הטבעי הוא עיוור לחלוטין לאמת הרוחנית". וזה עדיין היה המצב של התלמידים בלילה לפני שישוע נצלב. הם הלכו אחריו במשך שלוש שנים, אך הם עדיין היו אנשים מתים רוחנית! כי

"האדם הטבעי איננו מקבל את דברי רוח אלוהים כי המה סכלות לו ולא יוכל להבינם באשר המה נידונים בדרך הרוח" (הראשונה לקורינתים ב' 14).

התלמידים נשארו מתים רוחנית, ולא נושעו, עד שישוע קם מן המתים ובא אליהם בליל יום ראשון שבחג הפסחא! מישהו יכול להגיד, "איפה זה נאמר?" כמה עיוורים אנחנו לישועה בימים האלו של כפירה! זה נאמר בסוף של כל ארבע הבשורות! (ראו יוחנן כ' 19-22; לוקס כ"ד 36-45; וכו'). זה מדהים אותי שמטיפים רבים באחרית הימים לא יודעים דבר כל כך פשוט! אין פלא שהם כבר לא מטיפים את הבשורה! שמענו אותם בעבר. אבל היום כבר לא שומעים אותם, לפחות לא באמריקה! נראה לי שרבים מהמטיפים עיוורים כפי שהיה התלמיד תומא, שאמר, "אם לא אראה בידיו את רושם המסמרות ואשים את אצבעי במקום המסמרות ואשים את ידו בצדו לא אאמין" (יוחנן כ' 25). תומא היה כמו השאר. הוא היה חסר אמונה, אדם שלא נושע, אדם אובד. וזה היה האדם האובד הזה, תומא, ששאל את ישוע, "אדוני, לא ידענו אנה [אתה הולך] ואיככה נדע את הדרך?" (יוחנן י"ד 5).

ישוע לא כועס על תומא ועל שאר התלמידים. תומא שאל על השמיים ועל איך להגיע לשם. ישוע עונה לו בכך שהוא אומר,

"אנכי הדרך והאמת והחיים, לא יבוא איש אל האב בלתי על ידי" (יוחנן י"ד 6).

את שאר הדרשה אני מתאים מדבריו של רוברט מוריי מקצ'יינה (1813-1843), המטיף הסקוטי הגדול שראה את אלוהים שולח תחייה לקהילה שלו, לפני שמת בגיל 29 בלבד. רוברט מקצ'יין אמר, "כדי להבין את [יוחנן י"ד 6] כתיאור מושלם של בשורת הישועה, בואו נעבור על החלקים השונים שלו".

I. דבר ראשון, המשיח הוא הדרך לאלוהים.

ישוע עצמו הוא הדרך לשמיים. המילה הזו היא תואר, "אני הדרך". לא רק שישוע מראה לנו את הדרך לאלוהים – הוא עצמו הדרך לאלוהים. אין דרך אחרת! רק ישוע מביא אותנו לאלוהים!

כאשר הייתי בן שתיים עשרה אימי הסיעה אותנו מפניקס שבאריזונה, לטורונטו שבקנדה. כאשר הגענו לאזור שיקגו היא שאלה שוטר באיזו דרך לנסוע. הוא אמר לה לעשות פניית פרסה. הוא אמר שזוהי הדרך. נסענו כשעה, ואז התחלתי לשים לב לדברים לצד הדרך, שכבר ראיתי. אמרתי, "אמא, אני חושב שאנחנו חוזרים בדרך שבה באנו". היא עצרה בצד הדרך במקום בו חנתה מונית. אמא אמרה, "אנחנו נוסעים משיקגו לטורונטו. האם אנחנו בדרך הנכונה?" נהג המונית החזיק סיגריה בזווית פיו. הוא אמר, "גברתי, כולכם הוטעיתם! אתם צריכים לנסוע בדרך הזאת!" והוא הצביע למקום ממנו באנו. אז הסתובבנו וחזרנו חזרה, באותה הדרך בא נסענו בהתחלה! השוטר נתן לנו הוראות לא נכונות איך לנסוע! כולנו הולכים בדרך מוטעית עד שישוע בא אלינו. בעולם העתיק הייתה אמרה, "כל הדרכים מובילות לרומא". ובעולם היום אנחנו יכולים לומר, "כל הדרכים מובילות לגיהינום". רק ישוע הוא "הדרך" לאלוהים!

רוברט מקצ'יין אמר, "ישוע ריחם על בניו המסכנים של אדם שנאבקים לשווא למצוא את הדרך לגן העדן של אלוהים, והוא עזב את גן העדן ובא למטה לפתוח את הדרך לאבא שבשמיים. איך הוא עשה זאת?...הוא הפך לבן אדם במקומנו. הוא נשא את חטאינו על הצלב. כעת החוטא האשם ביותר יכול להיכנס פנימה דרך גופו המדמם, למצוא את גן העדן של אלוהים, ולחיות לנצח. בואו מהר לישוע, אל תהססו; כי הוא אומר, 'אני הדרך'".

אי אפשר להגיע אל האב באמצעות אמירת "תפילת החוטא". לא יעזור לחיות חיים טובים יותר. לא יעזור לוותר על כמה חטאים. לא יעזור אפילו להאמין בדברים אודות ישוע.

רוברט מקצ'יין אמר, "וכעת, חברים, האם זוהי הדרך שלכם להגיע אל האב? ישוע אומר, 'אני הדרך...לא יבוא איש אל האב בלתי על ידי'. לכן, אם תמשיכו לנסות להגיע בדרך שלכם – בין אם זו תהיה בדרך של שינוי-עצמי, או באמצעות תקוות שאלוהים לא יהיה נוקשה – אם לא תוזהרו, תגלו שביום הדין אתם נופלים ללהבות של הגיהינום".

כדי לבוא אל האב אתם חייבים לבוא דרך המשיח. אין דרך אחרת להיוושע, כיוון ש"אחד הסרסור בין אלוהים ובין בני אדם, הוא בן האדם המשיח ישוע" (הראשונה לטימותיוס ב' 5).

II. דבר שני, המשיח הוא האמת.

"אי אפשר לומר שאדם לא נושע יודע את האמת. אין ספק שישנן הרבה אמיתות שאדם לא נושע כן יודע. הוא יכול לדעת את האמיתות של מתמטיקה – הוא יכול לדעת הרבה אמיתות נפוצות; אבל עדיין לא ניתן להגיד שאדם לא נושע יודע את האמת, כי המשיח הוא האמת" – אמר רוברט מוריי מקצ'יין.

יש לי שני דודים ששניהם היו תולעי ספרים. במלחמת העולם השנייה, לפני עידן הטלוויזיה, אנשים רבים קראו הרבה. לקרוא ספרים היה מאוד נפוץ באותם זמנים. אך שני הדודים הללו קראו יותר מאחרים, אפילו כאשר זה היה יותר נפוץ לקרוא ספרים משזה נפוץ כיום.

שמו של אחד משני הדודים האלו היה פורטר – רוברט פורטר אליוט. אך כולם קראו לו בשמו האמצעי – פורטר. לדוד פורטר תמיד היה ספר ביד. הוא היה בעבר בצבא, אך כיום הוא מכונאי ועובד בחנות בלמים בסנטה מוניקה. הוא תמיד קרא. הוא קרא ספר בזמן ארוחת הצהריים, אחרי העבודה, ואפילו בזמן הוא צפה בטלוויזיה. הוא היה מסתכל למעלה על הטלוויזיה ואז מסתכל שוב למטה על הספר שקרא. הוא קרא ספרי מתח על רצח, בסגנון אגתה כריסטי. אך הספרים האהובים עליו היו ספרי מדע ומדע בדיוני. באמת היו לו מאות ספרי מדע ומדע בידיוני. הוא ידע הרבה על מדע אמיתי, ואפילו יותר על מדע בדיוני. הוא היה מאמין גדול באבולוציה של דרווין. הוא יכול היה לדבר על זה כל היום.

הייתי מופתע מאוד לראות אותו בא לקהילה שלנו בבוקר אחד של יום ראשון. הוא ישב בשקט רב בסוף החדר והקשיב לי כאשר הטפתי. לאחר מכן הודיתי לו שבא. הוא אמר שהדרשה שלי הייתה מעניינת מאוד. לאחר מכן הוא הגיע בכל יום ראשון. לבסוף, לאחר מספר שבועות, דיברתי אתו על להפוך להיות מאמין. הוא הקשיב בתשומת לב, והצלחתי להוביל אותו לבטוח בישוע. בקושי יכולתי להאמין בכך! הוא היה אדם כל כך קר ואינטלקטואלי שאפילו פחדתי לדבר איתו כילד. הוא היה נראה כמו המפרי בוגרט שלובש משקפיים עבים. אבל אחרי שנושע הוא חייך ודיבר עם אנשינו הצעירים כמו אדם שונה לחלוטין. ואז הוא התחיל לשאול אותי על ספרים משיחיים. נתתי לו ספר נגד האבולוציה, אחד גדול ועבה. הוא טרף אותו. ביום ראשון לאחר מכן הוא ביקש ממני עוד ספרים. העמסתי עליו כארבעים או חמישים ספרים. הוא קרא את כולם וחלקם אפילו קרא פעמיים או שלוש. הוא לא קרא יותר ספרי מתח על רצח או מדע בדיוני שוב. טבלתי אותו והוא הפך לחבר נאמן בקהילה שלנו. גברת סאלי קוק זוכרת היטב את דוד פורטר. ואז הוא מת בפתאומיות מהתקף לב.

מה קרה לרוברט פורטר אליוט? למה הוא פנה מהמדע הבדיוני והאבולוציה? זה פשוט – הוא מצא את האדון ישוע המשיח! הוא לא היה צריך דברים בדיוניים יותר. הוא מצא את האמת – ישוע, שאמר, "אנכי הדרך והאמת והחיים". דוד פורטר יהיה אחד האנשים הראשונים שאחפש כשאגיע לשמיים! הוא נושע על ידי ישוע, שהוא המפתח לכל אמת!

הדוד השני היה אחיה של אימי, לויד ו. פלוורס ג'וניור, שהיה בחיל הנחתים האמריקאי במלחמת העולם השנייה. כמו פורטר, גם דוד לויד היה תולעת ספרים. הוא התעניין במיוחד בספרי מטפיזיקה ודתות המזרח. תמיד היה לו ספר כזה, לא משנה לאן הלך. הוא היה אדריכל נוף, אבל תמיד היה איתו ספר על פירמידות, על כתבי חרטומים עתיקים, או על דתות המזרח. הוא היה חבר שלי, ואני הקשבתי לו כשדיבר על פירמידות ודתות המזרח כל היום. למרות שניסיתי לשכנע אותו לקרוא את הכתובים, הוא לא הראה מעולם עניין בכך. גם הוא מת מהתקף לב פתאומי. אך שלא כמו פורטר, דוד לויד מת ללא המשיח. הוא אמר לי לעיתים קרובות שהוא מחפש את האמת. אך הוא מעולם לא מצא אותה. הוא מעולם לא מצא את ישוע, שהוא התגלמות כל אמת! לצערי, כאשר אגיע לשמיים לא אחפש את דוד לויד – כיוון שאני יודע שהוא לא יהיה שם, כי ישוע אמר, "אנכי...האמת...לא יבוא איש אל האב בלתי על ידי" (יוחנן י"ד 6). דוד לויד נמצא בגיהינום.

מי מהדודים מזכיר לך אותך? האם אתה כמו פורטר, שמצא את האמת בישוע? או האם אתה כמו לויד, שמעולם לא מצא את המושיע?

III. דבר שלישי, המשיח הוא החיים.

רוברט מקצ'יין אמר, "גם הכתובים וגם הניסיון מעידים שאנחנו בטבענו מתים בפשעינו וחטאינו...נכון, אלו שמתים בחטאים אינם יודעים שהם מתים. ועדיין אם רוח הקודש מוכיח אותך על טבעך החוטא והמת, תדע זאת...אם אי פעם ניסית לשמור את כל מצוות אלוהים, אם אי פעם ניסית לא לחשוב מחשבות חוטאות, אם ניסית לשמור את ליבך מתאוות בצע וחטא – אם אי פעם ניסית זאת, האם לא הבנת שזה משהו בלתי אפשרי? זה כמו לנסות להקים את המתים! הו, זה כל כך בכור שאתה מת, ולא נולדת מחדש! אתה חייב להיוולד מחדש. אתה חייב להצטרף למשיח, כי המשיח הוא החיים".

האם הנפש שלך היא כמו ענף נובל – יבשה, ללא פרי ומתה? בוא לישוע! בטח בו. הטהר בדמו. הפוך להיות חי באמצעות תחייתו. ואז תמצא שיש לך חיים במשיח! ותוכל להגיד עם השליח פולוס, "חי אני באמונת בן אלוהים, אשר אהבני ויתן את נפשו בעדי" (גלטים ב' 20). ישוע אמר,

"אנכי הדרך והאמת והחיים, לא יבוא איש אל האב בלתי על ידי" (יוחנן י"ד 6).

איך הוא יכל להגיד את זה? כי זה נכון. המשיח הוא הבן היחיד של אלוהים. הוא היחיד שיכול היה למות כדי לשלם על הצלב את המחיר על חטאינו. הוא היחיד שקם מהמתים באופן פיזי. ולכן "לא יבוא איש אל האב בלתי על [ידו]". אני מתפלל שהבוקר תבטחו בישוע ותטהרו מכל חטאיכם בדמו היקר!

"איש מכאובות", איזה שם
   כי בן אלוהים ירד
להחזיר למוטב חוטאים גמורים!
   הללויה! איזה מושיע!

נושא אשמה ולעג גס,
   במקומי אשם עמד;
חתם את סליחתי בדמו;
   הללויה! איזה מושיע!
(הללויה, איזה מושיע!" מאת פיליפ פ. בליס, 1838-1876).

ד"ר צ'אן, בבקשה הדרך אותנו בתפילה.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: יוחנן י"ד 1-6.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"עבור כל חטאי" (מאת נורמן קלייטון, 1943).