הישועה של לותר

יהיו כאלה שאולי ישאלו מדוע אני מדבר על מרטין לותר (1483-1546). אני רוצה שיהיה ברור כבר מההתחלה שאני בפטיסטי, לא לותרני. בנוגע לאופי הקהילה אני בפטיסטי, לא לותרני. בנוגע לטבילה אני בפטיסטי, לא לותרני. בנוגע לסעודת האדון אני בפטיסטי, לא לותרני. בנוגע לעם ישראל והעם היהודי אני בפטיסטי, לא לותרני. אלו הן נקודות חשובות – ועל כל אחת ואחת מהן אני לא מסכים עם לותר ותומך בהשקפה של הבפטיסטים. ובכל זאת, אני מאוד מעריך את הלימוד התנ"כי הברור של לותר על צדקה באמצעות אמונה בישוע בלבד. אני לא מדבר על כל הלותרנים המודרניים. אני מדבר על לותר עצמו. הוא היה אחד המשיחיים הגדולים בכל הזמנים.

לותר בולט בהיסטוריה כאישיות מאוד אנושית, אדם שחשב כמו האנשים בתקופתו, לעיתים גם גס ועקשן. הוא לא תמיד ראה דברים נכוחה. הוא המשיך להאמין ב"תאולוגיית ההחלפה" של הכנסייה הקתולית, שלפיה הכנסייה מחליפה לחלוטין את ישראל. הלימוד הקתולי הזה הוביל אותו להגיד מילים קשות נגד היהודים באחרית ימיו. אבל ריצ'ארד וורמבראנד, יהודי שנושע והפך לרועה קהילה לותרני, אמר לי פעם, בפשטות רבה, "סלחתי לו". הרועה וורמבראנד ידע שלותר היה אדם שחשב כמו האנשים בתקופתו, כפי שכולנו היום. מאוחר יותר ההיסטוריה תראה שגם בימנו יש הרבה חוסר שלמות – בעיקר בעניין טעויות-המוות של ה"דסיז'יוניזם", שהן שטניות ממש כפי שהיו הטעויות של הקתולים בימי הביניים.

אך למרות אי אילו "נקודות תורפה", ללותר היו מתנות יוצאות דופן. ספורג'ן היה המטיף הבפטיסטי הגדול ביותר בכל הזמנים. הוא הילל את לותר ולעיתים קרובות ציטט אותו (ראו שתיים מדרשותיו של ספורג'ן על לותר, דוכן המשכן המטרופוליטני, כרך XXIX, עמ' 613-636). ספורג'ן אמר, "עדותו העיקרית של המהפכן הגדול שלנו הייתה שצדקתו של החוטא תהיה באמצעות אמונה במשיח ישוע, ובאמצעותה בלבד". פעמים רבות לותר ראה את לב-ליבן של השאלות התאולוגיות – והביע את מחשבותיו במקוריות ובאומץ רב.

צדקה היא הנקודה החשובה ביותר בכל דוקטרינות הישועה. מבלי להיצדק אדם נידון לגיהינום! אדם יכול לחשוב בצורה נכונה בנושא הקהילה, בנושא הטבילה, בנושא סעודת האדון ובנוגע לישראל – ועדיין ללכת לגיהינום כיוון שלא נצדק. מצד שני, אדם כמו לותר יכול, למרות שטעה בנקודות האלו ובנקודות אחרות, להיוושע אם נצדק על ידי המשיח. זוהי הסיבה שספורג'ן קורא לצדקה "היהלום שבכתר הרפורמציה", כי הצדקה היא הדוקטרינה החשובה ביותר. לותר קרא לצדקה באמצעות אמונה בלבד "הדוקטרינה שעליה תקום או תיפול הקהילה". בלי צדקה אף אחד לא יכול להיוושע! על הדוקטרינה הזו, שהיא החשובה ביותר מכל הדוקטרינות, אני עומד יחד עם המהפכן הגדול. אני עומד עם לותר על צדקה באמצעות אמונה במשיח ישוע בלבד! זה היה הנושא העיקרי של לותר – ועליו אני מסכים איתו לחלוטין!

"ככתוב, וצדיק באמונתו יחיה" (רומים א' 17).

איך לותר הגיע לידי הבנה של הפסוק הזה? ספורג'ן מספר לנו על ישועתו של לותר,

     אני אסכם ואמחיש את הלימוד הזה על ידי אזכור של אירועים מסוימים מחייו של לותר. אור הבשורה החל לזרוח אט-אט על המהפכן הגדול. זה קרה במנזר. בזמן שרכן מעל ספר התנ"ך הישן שהיה קשור לעמוד, הוא הגיע לקטע הבא – "וצדיק באמונתו יחיה". הוא נדבק במשפט השמיימי הזה: אבל כמעט ולא הבין את כל הצדדים שלו. הוא לא הצליח למצוא מנוח במקצוע הדתי שלו ובהרגלי ההתנזרות. כיוון שלא הכיר שום דרך טובה יותר, הוא התמיד בעונשים עצמיים וגזר על עצמו עוגמת נפש רבה כל כך, שלעיתים מצאו אותו מעולף מתשישות. הוא הביא את עצמו לסף מוות... והוא המשיך עם העונשים שלו, תוך שהוא מחפש מנוחה, אך לא מוצא מאומה...[מאוחר יותר] האדון שחרר אותו לגמרי מהאמונות התפלות, והוא הבין שלא יוכל לחיות באמצעות כמרים, לא באמצעות ידע ועבודת הכמורה, לא באמצעות עונשים, ולא באמצעות כל דבר אחר שבכוחו לעשות, אלא שהוא חייב לחיות באמונה [במשיח]. הפסוק שלנו [מהבוקר] שחרר את הנזיר [הקתולי] שלנו לחופשי, והצית את נפשו באש.

     ["וצדיק באמונתו יחיה" (רומים א' 17).]

בסופו של דבר, ברגע שלותר הבין את הפסוק הזה, הוא בטח במשיח לבדו. הוא כתב לאמו, "הרגשתי שנולדתי מחדש ושנכנסתי בשעריו הפתוחים של גן עדן". ספורג'ן אמר,

     לא עבר זמן רב מאז שהאמין בכך עד שהחל להרגיש שעליו לעשות מעשה. [כומר] בשם תצל נסע בכל רחבי גרמניה ומכר סליחת חטאים תמורת כסף רב. לא משנה במה היית אשם, ברגע שהכסף נגע בתחתית [הקופה], חטאיך נעלמו. לותר שמע על כך, התעצבן, והכריז, "אני אעשה חור בקופסה שלו", מה שהוא בהחלט עשה, גם במקרים דומים נוספים. תליית התזות האלו על דלת הכנסייה הייתה הדרך הבטוחה להשתיק את מנגינת האינדולגנציה. לותר הכריז את סליחת החטאים על ידי האמונה במשיח ללא כסף וללא מחיר, והאינדולגנציות של האפיפיור נדחו במהרה בלעג. לותר חי לפי האמונה שלו, וכמי שבסיטואציה אחרת היה יושב בשקט, הפעם גינה את הטעות בזעם כמו אריה ששואג על הטרף שלו. האמונה שהייתה בו הפכה אותו למלא חיים, והוא צלל למלחמה עם האויב. לאחר זמן מה הם זימנו אותו לאוגסבורג, והוא הלך לשם למרות שחבריו יעצו לו שלא ללכת. הם זימנו אותו, ככופר, לסנגר על עצמו בדיאט [המועצה האימפריאלית] של וורמס, וכולם [אמרו לו] להתרחק משם, כי הוא בוודאות יישרף [על המוקד]; אך הוא חש שזה נחוץ שהעדות תישמע, וכך בעגלה הוא הלך מכפר לכפר ומעיר לעיר, מטיף בכל מקום בו היה, והאנשים העניים יצאו ללחוץ את ידו של האדם שעמד עבור המשיח והבשורה תוך סיכון חייו. אתם זוכרים איך הוא עמד לפני אסיפת אוגוסט [בוורמס]: למרות שידע, שככל שזה תלוי בכוחו האנושי, ההגנה שלו תעלה לו בחייו, ושככל הנראה הוא [יעלה על המוקד] כמו ג'ון האס, בכל זאת הוא [נהג כ]איש עבור האדון אלוהיו. באותו יום לותר עשה בדיאט [בית המשפט] הגרמני עבודה שעשרות אלפי ילודי אישה בירכו את שמו עשרות פעמים אלפי, ואת שם האדון אלוהיו עוד יותר (צ'. ה. ספורג'ן, "דרשה על לותר במשכן". דוכן המשכן המטרופוליטני, הוצאת פילגרים, מהדורת 1973, כרך XXIX, עמ' 622-623).

"וצדיק באמונתו יחיה" (רומים א' 17).

ההיכרות הראשונה שלי עם לותר הייתה בשנות החמישים המוקדמות, בקהילה בפטיסטית. ליל ראשון אחד הם הקרינו עליו סרט בשחור-לבן. הוא נראה כמו דמות מוזרה מהעבר, שלא היה לו לומר שום דבר שיעניין אותי. הסרט נראה ארוך ומשעמם. תהיתי למה רועה הקהילה שלי, ד"ר וולטר א. פג, אפילו טרח להקרין אותו. אני חייב לציין שהיום יש לי השקפה שונה לחלוטין על הסרט החשוב הזה. היום אני אשמח לצפות בו! לחצו כאן כדי לראות סצנה מתוך הסרט.

ההיכרות השנייה שלי עם לותר הגיעה זמן רב לאחר מכן, לאחר שנושעתי. אני קורא על חווית הישועה של ג'ון ווזלי, שבה ווזלי אמר,

בערב הלכתי בחוסר רצון בולט להתקהלות ברחוב אדלסברג, שם מישהו קרא את ההקדמה של מרטין לאיגרת אל הרומיים. בערך ברבע לתשע, כאשר הוא תיאר את השינוי שאלוהים עשה בליבו דרך האמונה במשיח, הרגשתי שליבי מתחמם באופן משונה. הרגשתי שבטחתי במשיח, ובמשיח בלבד, לישועה; וביטחון ניתן לי, שהוא הרחיק ממני את החטאים שלי, אפילו את שלי, והושיע אותי מחוק החטא והמוות (ג'ון ווזלי, מעשיו של ג'ון ווזלי, מהדורה שלישית, בייקר בוק האוס, הדפסה חוזרת משנת 1979, כרך I, עמ' 103).

זה עשה עלי רושם, כיוון שידעתי שווזלי הפך להיות אחד המטיפים החזקים ביותר בזמן ההתעוררות הגדולה הראשונה. ווזלי נושע כאשר הקשיב למילותיו של לותר לגבי ישועה על ידי אמונה במשיח.

מאוחר יותר גם למדתי שג'ון באניין, אבינו הקדמון הבפטיסטי, קרא את דברי לותר בזמן שנושע באופן כה יוצא דופן, "והפיץ את הלימוד שלו על הכתובים עם כתביו של מרטין לותר" (מסעות ההלך, תומס נלסון, הדפסה חוזרת משנת 1999, הקדמת המחבר, עמ' xii).

ג'ון ווזלי המתודיסט נושע לאחר ששמע מילותיו של מרטין לותר. ג'ון באניין הבפטיסט נעזר בקריאת כתביו של לותר במהלך מאבקו להיוושע. אני חושב שאחרי הכל, חייבים להיות הרבה דברים טובים בלותר. אני מצאתי שהאיגרת אל הרומיים היה לב הבשורה של לותר. לותר אמר,

האיגרת הזו היא באמת חלק עיקרי בברית החדשה והבשורה הטהורה ביותר, והיא ראויה לכך שכל משיחי לא רק ידע אותה מילה במילה, בעל פה, אלא גם יעסיק את עצמו בה כל יום, כלחם יומי של הנפש. לא ניתן לקרוא אותה או להגות בה יותר מידי, וככל שתעסקו בה כך היא תיהפך יקרה יותר עבורכם, וטעימה יותר (מרטין לותר, "הקדמה לאיגרת אל הרומיים", עבודתו של מרטין לותר, בייקר בוק האוס, הדפסה חוזרת משנת 1982, כרך VI, עמ' 447).

מדוע אני סבור כי לותר חשוב היום? בעיקר בגלל שהוא לוקח אותנו חזרה לאיגרת אל הרומיים, ומראה לנו בצורה כה ברורה שהאיגרת "היא באמת חלק עיקרי בברית החדשה והבשורה הטהורה ביותר". זה מה שאנו חייבים לשמוע שוב בימים רעים אלו של "דסיז'יוניזם". אנחנו צריכים לחזור לאיגרת אל הרומיים, יותר מכל דבר אחר! הקתולים בימיו של לותר שכחו את המסר העיקרי של האיגרת אל הרומיים. "ו"הדסיז'יוניסטים" של ימינו עשו את אותו הדבר. הם אולי קוראים באיגרת אל הרומיים, אבל הם לא יוצאים נשכרים מכך. זוהי הסיבה ש"דסיז'יוניזם" דומה בכל כך הרבה אופנים לקתוליות. הקתולים אומרים, "עשו זאת וחיו". ה"דסיז'יוניסטים" אומרים, "עשו זאת וחיו". אך ברומים א' 17 כתוב,

"וצדיק באמונתו יחיה" (רומים א' 7).

שימו לב לרומיים ג' 20.

"מפני שממעשי התורה [להגיד את תפילת החוטא, להרים את ידך, לבוא קדימה, לבקש סליחה] לא יצדק לפניו כל בשר, כי על ידי התורה דעת החטא" (רומים ג' 20).

לותר אמר שאסור לך לחשוב שהתורה מלמדת מה לעשות או מה לא לעשות. ככה עובדים החוקים של בני האדם. חוקים אנושיים מתקיימים על ידי מעשים טובים, למרות שליבך יכול שלא להסכים עימם. אבל אלוהים שופט לפי מה שבמעמקי ליבך, ומסיבה זו, תורת אלוהים מציבה את דרישותיה לחלק העמוק ביותר בלב האנושי, ולא ניתן למלא אותן על ידי מעשים טובים, אלא היא רואה במעשים שאינם מגיעים ממעמקי הלב, כצביעות ושקר. זוהי הסיבה שכל בני האדם נקראים כוזבים בתהילים קט"ז 11, כי אין אדם שיכול לשמור את תורת האלוהים מעומק ליבו, כי כל אדם לא אוהב את הטוב ומוצא הנאה ברע. לכן אם אתם לא מוצאים הנאה במה שטוב, פירוש הדבר שבעומק ליבכם אינכם רוצים לעשות את הטוב. ליבכם לא אוהב את תורת האלוהים ולכן מורד בה. אין ספק שיש פה חטא, ומגיע לנו זעם אלוהים ועונשו, למרות שמבחוץ נראה שאתם עושים הרבה מעשים טובים. בפועל, תורת אלוהים מרשיעה אתכם, בגלל שבעומק ליבכם אתם מורדים בתורתו בכל כוחכם.

אך חוקיו של אלוהים לא ניתנו על מנת להצדיק אתכם, או להושיע אתכם. קראו את רומים ג' 20 שוב, בקול רם,

"מפני שממעשי התורה לא יצדק לפניו כל בשר, כי על ידי התורה דעת החטא" (רומים ג' 20).

אתה יכול לנסות להיות טוב כמיטב יכולתך. אך אלוהים לא מסתכל על החיצוניות שלך. הוא מסתכל לתוך ליבך. ושם הוא רואה נחשי אפעה, עכבישים ארסיים, והרבה מרד וחטא.

"מפני שממעשי התורה לא יצדק לפניו כל בשר..." (רומים ג' 20).

ככל שתנסה יותר לציית לתורה על מנת להיוושע, כך תהיה גרוע יותר. זה היה נכון בחוויית הישועה של לותר, וגם בישועה של ווזלי ובאניין, כאשר הם ניסו נואשות "להיות אנשים טובים" להיצדק בכך. אבל התורה מרחיקה לכת יותר מכך. היא חוקרת את ליבכם על מנת לראות את המציאות הנוראית שחטאתם נגד האלוהים הקדוש בלב ובמחשבות. שימו לב למילים האחרונות של רומים ג' 20,

"כי על ידי התורה דעת החטא" (רומים ג' 20).

אתם חייבים "להיגעל" מעצמכם – מהטבע החוטא של ליבכם!

אך אלוהים נתן מרפא לנפשות שמנסות להיוושע. ככל שהן נאבקות על מנת להתגבר על החטא, כך הן נגררות לחטא עמוק יותר. האם זה לא היה המקרה שלכם? ככל שניסיתם במאמץ רב יותר לא לחטוא, כך הפכתם יותר חוטאים בפנימיות שלכם – דחיתם את רפואתו הנהדרת של המשיח לחטא, וניסתם לבנות את הטוב שלכם על ידי "הקדשה מחדש" של חייכם, "ללכת קדימה", להגיד את "תפילת החוטא", ללמוד עוד על הישועה, ועוד מעשים רבים של התורה. אין דבר שתלמדו, תאמרו, תעשו, או תרגישו שיוכל לתת לכם שלום עם אלוהים, שמכיר את הטבע החוטא של ליבנו ומחשבותינו.

מה שהתורה לא יכולה לעשות עבורכם, יכול לעשות עבורכם החסד, על ידי "אמונה" בדם ישוע. רק בדם המשיח תוכלו למצוא שחרור מחטאיכם ומפלט מזעם אלוהים. הוא מת במקומכם, על מנת לשלם על חטאיכם, ודמו יכול לטהר אתכם מכל חטא! המשיח ישוע שילם את מלוא המחיר הצלב עבור כל אחד מחטאיכם.

אז מה נשאר לכם לעשות? התשובה נמצאת ברומים ג' 26,

"להראות את צדקתו [של אלוהים] בעת הזאת כי צדיק הוא ומצדיק את בן אמונת ישוע" (רומים ג' 26).

אמונה בישוע. זוהי התשובה המלאה למאבקו של האדם החוטא, שמנסה לחיות את חייו בצורה טובה יותר על ידי שמירת ה"תורה", וקבלת "החלטות" שונות. השליכו את ה"החלטות" ואת המעשים הטובים שלכם, השליכו את הניתוח הפסיכולוגי שאתם עושים לעצמכם, והשליכו את התרברבותכם בכך שהנכם טובים יותר מאחרים. אתם פשוט לא תוכלו להיוושע בדרך זו.

האמינו בדם המשיח, הנשפך עבורכם על הצלב, אשר עלה השמימה, שם הוא רענן מתמיד, ויכול לטהר אתכם מכל חטא. האמינו בדם הזה, בדם המשיח, ותיוושעו! ד"ר צ'אן, הדרך אותנו בתפילה בבקשה.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: רומים ג' 20-26.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"עבור כל חטאי" (מאת נורמן קלייטון, 1943) .