איך להתפלל עבור תחיה

פנו בבקשה למעשי השליחים א' 8. זה בעמוד 1148 בתנ"ך הלימוד של סקופילד. בבקשה עמדו בזמן שאני קורא את זה. אלו המילים שהמשיח נתן למשיחיים הראשונים,

"אבל תישאו גבורה בבוא עליכם רוח הקודש והייתם עדי בירושלים ובכל יהודה ובשומרון ועד קצה הארץ" (מעשי השליחים א' 8).

אתם יכולים לשבת.

יש מטיפים שאומרים שהפסוק הזה מתייחס רק לצליחת רוח הקודש בחג השבועות. הם אומרים שאנחנו לא יכולים לצפות מרוח הקודש לצלוח עלינו כפי שעשתה אז. רבים מהם מפחדים, שאם יאמרו לאנשיהם שצליחת רוח הקודש יכולה לקרות גם היום, הם יהפכו להיות פנטקוסטלים. אז הם מכבים את פעולת התוכחה והחזרה בתשובה, בגלל שהם מפחדים מהפנטיקוסטליות. אבל הם טועים כאשר הם אומרים שאנחנו לא יכולים לצפות מרוח הקודש לצלוח בימינו. שלוש המילים האחרונות של הפסוק שלנו מראות שהם טועים, "ועד קצה הארץ". מאחר והמשיחיים הראשונים לא הלכו ל"קצה" או לחלק ה"מרוחק" של העולם, ישוע דיבר כאן לכל המשיחיים, בכל זמן. הוא אמר להם, ולנו, "אבל תישאו גבורה בבוא עליכם רוח הקודש". הוכחה לכך מתקבלת במה שפטרוס אמר מעט מאוחר יותר, במעשי השליחים ב' 39. פנו לשם.

"כי לכם ההבטחה [של רוח הקודש] ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלוהינו להם" (מעשי השליחים ב' 39).

אז התלמידים חזרו לירושלים, ועלו לחדר העלייה כדי להתפלל. עבור מה הם התפללו? הם התפללו עבור גבורת רוח הקודש שישוע הבטיח כאשר אמר, "אבל תישאו גבורה בבוא עליכם רוח הקודש" (מעשי השליחים א' 8). אני מסכים לחלוטין עם איאן ה. מוריי. הוא אמר,

חג השבועות התחיל עידן חדש, אבל פעולת המשיח בהענקת הרוח לא הסתיימה שם. התקשורת המלאה יותר של הרוח שהתחילה בשבועות, ושמסמנת את כל העידן [המשיחי], לא נועדה להיות קבועה ובלתי משתנה; כי אם הייתה כזו, איזה טעם יש בתפילה לעוד מרוח אלוהים, כפי שהונחו באופן ישיר התלמידים לעשות? זה היה בתגובה לבקשה 'למד אותנו להתפלל' שישוע אמר: "הן אתם הרעים יודעים לתת מתנות טובות לבניכם, אף כי האב מן השמים ייתן את רוח הקדש לשואלים מאתו" (לוקס י"א 13). הבטחה זו לא תהיה רלוונטית לאורך זמן למשיחיים, אם לא תהיה תמיד האפשרות לקבל עוד" (איאן ה. מוריי, שבועות היום? ההבנה התנ"כית של התחיה, באנר אוף טרות' טראסט, 1998, עמ' 21).

אלכסנדר מודי סטיוארט אמר, "למרות שרוח הקודש תמיד נוכחת בקהילה, יש זמנים שהיא קרובה יותר, ומציגה גבורה גדולה יותר" (מוראי, שם, עמ' 22).

אבל מאז התחיה הגדולה של 1859 ראינו רק מעט מזה, אפילו מעט מאוד. אני משוכנע שהסיבה העיקרית לכך היא העובדה שרוב המבשרים כבר לא מאמינים יותר שהישועה היא נס. רוב המבשרים כיום חושבים שישועה היא לא יותר מהחלטה אנושית. הם חושבים שכל שעלייך לעשות הוא לשכנע אדם אובד לומר את המילים של מה-שנקרא "תפילת החוטא". רק אמור את המילים הללו ותיוושע! ג'ואל אוסטין אומר אותה בסוף כל דרשה. אנשים אומרים איתו את התפילה. ואז הוא אומר, "אנחנו מאמינים שברגע שאמרת את המילים הללו – נולדת מחדש". אתם רואים, אין צורך שרוח הקודש תעשה נס! ברגע שאמרת את המילים הללו "נולדת מחדש".

זוהי חזרה לכפירה העתיקה של הפלאגאניזם – לימוד שטוען שאדם יכול להיוושע בכוחות עצמו – ובמקרה הזה, בכך שיאמר כמה מילים! או בכך שיבוא "קדימה" באסיפה משיחית – או בכך שירים ידיים! "כל מי שרוצה להיוושע, מספיק שירים את ידו". זה פלאגאניזם טהור! זו חזרה לכפירה העתיקה הזו, שמלמדת אותנו שאדם אובד יכול להושיע את עצמו על ידי פעולה כלשהי, או על ידי אמירת מילות תפילה. אני קורא לכך "תפילת הקסמים". זה יותר "קסם" משזה משיחי. במעשה קסמים אתה אומר מילים מסוימות, או עושה כמה מעשים, והמילים הללו או המעשים הללו מייצרים תוצאה על-טבעית. הפיה הסנדקית מזיזה את שרביט הקסמים שלה ואמרה, "ביבידי-בובידי-בו" והדלעת הפכה לכרכרה בשביל סינדרלה! אבל ישועה היא לא כמו "קסם" שאתם רואים בסרט מצויר של דיסני! וולט דיסני התעניין בקסם, כמו "שוליית הקוסם" ב"פנטזיה", עם כל ריקודי המטאטאים האלה! כל הדברים האלה מאפיינים את הסרטים המצוירים של דיסני. ואני אומר שכל הדברים האלה מאפיינים גם את השקפות העולם האוונגליסטיות המודרניות על הישועה! לשם בחינה מדוקדקת יותר של הבעיה הזו קראו את ספרו של דיוויד מלקולם בנט, תפילת החוטא: מקורותיה והסכנות בה, אפילו לפני הפרסום, ללא תאריך, ניתן להשיג ב-amazon.com.

כל ישועה אמיתית היא נס. בבקשה פנו איתי למרקוס י' 26. זה נמצא בעמוד 1059 בתנ"ך הלימוד של סקופילד.

"ויוסיפו עוד להשתומם ויאמרו איש אל אחיו ומי-אפוא יוכל להיוושע: ויבט בם ישוע ויאמר מבני אדם תיפלא זאת..." (מרקוס י' 26, 27).

הם שאלו, "ומי אפוא יוכל להיוושע?" ישוע ענה, "מבני אדם תיפלא זאת". אדם חוטא לא יכול לעשות שום דבר בכדי להיוושע או אפילו בכדי לעזור לעצמו להיוושע! אבל אז ישוע אמר, "אך לא מאלוהים, כי מאלוהים לא ייפלא כל דבר". ישועה של אדם אחד היא נס מאלוהים! השנה ראינו כמה ישועות מיוחלות, שתיים מהן ביום ראשון האחרון ואחת הבוקר. כל ישועה אמיתית היא נס. פול קוק אמר נכונה, "המאפיינים של תחיה אינם שונים מהמאפיינים של כל פעולה רגילה של רוח הקודש, פרט למונחים של עוצמה והיקף" (אש משמיים, ספריי אי. פי., 2009, עמ' 117).

כאשר אדם אחד נושע זה נס מאלוהים. כאשר אנשים רבים נושעים בתקופה קצרה זה נס מאלוהים. ההבדל היחיד הוא "במונחים של עוצמה והיקף". כאשר אנו מתפללים עבור תחיה, אנו מתפללים שרוח הקודש תפעל בליבם של הרבה אנשים יחד.

מה עושה רוח הקודש בתחיה? ראשית, "והיה כי יבוא והוכיח [ירשיע]... על דבר החטא" (יוחנן ט"ז 8). פול קוק אמר, "האנשים מטבעם לעולם לא חשים תוכחה על חטאם; מטבעם הם מצדיקים את עצמם. נדרשת עבודה ספציפית של הרוח. וכאשר הרוח פועלת, החטא נהיה מתועב [נוראי, דוחה], ובכך מוביל את האדם לשנוא אותו ולנטוש אותו". כפי שבחורה אחת אמרה, "נגעלתי מעצמי". זוהי הגדרה הטובה ביותר לתוכחה שראיתי אי פעם. "נגעלתי מעצמי". אם אין לכם ולו מעט מתוכחת חטא כזו, לא באמת נושעתם. אם כן, עלינו להתפלל שרוח הקודש תיתן תוכחת חטא בקרב הבלתי-נושעים.

הדבר השני שרוח הקודש עושה במהלך החזרה בתשובה הוא להכיר את המשיח לאדם שחש תוכחה. ישוע אמר, "הוא.. משלי ייקח ויגיד לכם" (יוחנן ט"ז 14). תרגום מודרני היה יכול לכתוב את זה כך, "הוא ייקח מה ששלי ויכיר לכם אותו". אדם אובד לעולם לא יכיר את המשיח באופן אישי, אלא אם רוח הקודש תכיר לו אותו. אבל אם לא קיבלת תוכחה על חטאיך, רוח הקודש לא תהפוך את המשיח לאמיתי עבורך בזמן הישועה.

אז, כאשר אנו מתפללים שרוח הקודש תצלח בגבורה, אנחנו בעיקר מבקשים מאלוהים לשלוח את הרוח (1) שתוכיח את האדם האובד על טבעו החוטא הנורא, ו(2) אנחנו צריכים להתפלל שרוח הקודש יגלה את המשיח לאותו אדם, כדי שהוא באמת ידע את כוחו של דם ישוע המטהר אותו מהחטא. תוכחת חטא וטהרה בדם המשיח הן שתי הפעולות העיקריות של רוח אלוהים בחזרה אמיתית בתשובה, כפי שנגלה בפרק ט"ז בספר יוחנן. בריאן ה. אדוארד אמר, "לא הרבה משיחיים יודעים היום על מה להתפלל כשמבקשים להתפלל עבור תחיה" (בריאן ה. אדוארד, תחיה, אוונג'ליקל פרס, מהדורת 2004, עמ' 80).

אחת הסיבות שאיננו יודעים על מה להתפלל היא שרוב המשיחיים כיום לא רואים את הצורך של האנשים האובדים לקבל תוכחת חטא, והם לא מאמינים ב"ישועת משבר" כפי שאבותינו הקדמונים האמינו. אבל אני אמרתי לכם שאנחנו צריכים להתפלל שרוח הקודש תצלח ותוכיח את האנשים האובדים שמגיעים לקהילה שלנו. ישנם מספר יוצאי דופן, אך הם מעטים מאד. הדוגמה היחידה שאני יכול למצוא בכתובים היא הישועה של זכאי שנמצאת בפרק י"ט של לוקס. אנחנו לא רואים אותו בוכה, דבר שנפוץ ברוב החזרות האמיתיות בתשובה. אבל בכל זאת, זכאי מבטיח לישוע לתת מחצית מכל רכושו לעניים, ולהחזיר לכל אדם פי ארבע ממה שהוא גנב ממנו. זה מראה לנו שבסופו של דבר הוא כן קיבל תוכחת חטא! אני חושב שהחזרה בתשובה של זכאי מראה לנו שיש אנשים, מספר קטן, שחוזרים בתשובה על חטאיהם בלי הדמעות הרגילות שמלוות את רוב ההתעוררויות.

ואז, הסיבה הנוספת לכך שרוב האוונגליסטים לא יודעים עבור מה להתפלל, היא שרוב האוונגליסטים לא מאמינים בישועת "משבר", כפי שהאמינו אבותינו הקדמונים. אבותינו הקדמונים אמרו שאדם שקיבל תוכחה "התעורר", אבל לא נושע עדיין. אבותינו הקדמונים אמרו שאדם שהתעורר צריך לעבור דרך היגון שבהפניית גבו אל החטא, בדומה לאישה שעוברת את כאבי הלידה כדי שיהיה לה תינוק. אבותינו הקדמונים אמרו, שרק באופן זה אדם יכול באמת לחוות ישועה (השווה עם הישועה של "משיחי" במסעות ההלך).

אני מסכים עם ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, ששאול השליח נותן לנו דוגמה לחזרה אמיתית בתשובה בשני הפסוקים האחרונים של רומים ז'. ד"ר לויד-ג'ונס אמר שהפסוקים האלה מתארים את ישועתו של שאול עצמו. אני מסכים. שאול אמר,

"אוי לי האדם העני, מי יצילני מגוף המוות הזה?" (רומים ז' 24).

זוהי תוכחה! – כאשר חוטא מוותר על עצמו ונגעל מליבו החוטא שמשעבד אותו. אבל לאחר מכן שאול אמר,

"אברכה את האלוהים בישוע המשיח אדונינו" (רומים ז' 25).

זוהי ישועה – כאשר חוטא מיוסר משוחרר על ידי האדון ישוע המשיח! וכאן, החוטא, שלראשונה ניתן לו לראות שהוא עבד חסר תקווה לחטא, פונה לבסוף לישוע ומטוהר מחטא בדמו. אחת מהטרגדיות הגדולות של זמננו היא שרוב המבשרים אף פעם לא מאפשרים למישהו לעבור דרך שתי החוויות הכל כך חשובות האלו. בנקיפת המצפון הראשונה, או אפילו לפני כן, הדסיזיוניסטים יגרמו להם להגיד את תפילת החוטא. אני מאמין שזוהי הסיבה הכי חשובה שמאז 1859 לא הייתה לנו באמריקה תחיה שמשנה את האומה כולה.

אז, אלו הדברים שעליכם להתפלל עבורם יותר מכל, אם אתם רוצים שהקהילה שלנו תחווה תחיה. ראשית, התפללו שאלוהים ישלח את רוחו להוכיח אנשים אובדים על חטא. שנית, התפללו שרוח אלוהים תגלה להם את ישוע ותביא אותם אליו, לסליחה דרך מותו על הצלב, ולטהרה מחטא באמצעות דמו היקר!

רועה הקהילה בריאן ה. אדוארדס אמר שתפילות עבור תחיה צריכות להתרכז "בנושע, בחרד (אדם שעבר התעוררות), ובאדם שלא עבר התעוררות" (תחיה, אוונג'ליקל פרס, מהדורת 2004, עמ' 127). מדוע תפילות עבור תחיה מרוכזות ב"נושע" כמו שהן מרוכזות ב"חרד" וב"אדם שלא עבר התעוררות"? בגלל שאלו שנושעו עלולים לחזור לסורם. בקהילה הבפטיסטית הסינית הראשונה ההתעוררות החלה בקרב אנשים נושעים שהיה חטא בליבם. הם החלו להתוודות על חטאיהם בפתיחות, עם דמעות, בפני כולם. לאחדים הייתה מרירות כלפי אחרים בקהילה. חלק הרשו לחטאים נסתרים להיכנס לחייהם. הם תירצו את חטאם ואמרו שהוא לא משנה. אבל כאשר רוח הקודש צלחה עליהם, הם נהיו שבורי לב. הם גילו שהם היו קרים ומתים בתפילותיהם. הם גילו שהם היו מרירים וכעסו על אחרים בקהילה. אחרים סירבו לעשות דבר-מה שידעו שאלוהים רצה שיעשו.

בתחיה אחרת "מבשר גדול [חזק] נמצא כשהוא פוכר את ידיו, עם דמעות שזלגו על הרצפה. הוא הביא רבים למשיח, אך היה לו...חטא להתוודות עליו, והוא לא הצליח למצוא מנוחה עד שעמד בפני הקהילה ו[התוודה] על הכול. מילותיו היו כמו שוק חשמלי ואנשים נפלו על הרצפה בחזרה בתשובה" (בריאן אדוארדס, תחיה: אנשים מלאים באלוהים, אוונג'ליקל פרס, מהדורת 1991, עמ' 216).

יכול להיות שיש בקהילה שלנו משיחי שסירב לציית לאלוהים בדבר-מה. זה יכול לעכב תחיה! בשנת 1970, כאשר החלה התחיה במכללת אסבורי בווילמור שקנטאקי, מאות סטודנטים שנושעו באמת, הרגישו שהם חייבים להתוודות...בפומבי. הם עמדו בתור, לעיתים במשך שעות, וחיכו לקבל את המיקרופון כדי שיוכלו להתוודות... על [חוסר הצייתנות] שלהם, ולבקש תפילה.

האדם שהנחה את האסיפה באסבורי לא לימד. במקום זה, הוא סיפר בקצרה את העדות שלו, ולאחר מכן הזמין את הסטודנטים לדבר על החוויות המשיחיות שלהם. לא היה בכך שום דבר יוצא דופן. סטודנט אחד הגיב להזמנה שלו. ואז עוד אחד. ואז עוד אחד. הוא אמר, "ואז הם התחילו לזרום לעבר הבמה". "זה פשוט התפרץ". בהדרגה, באופן בלתי מוסבר, סטודנטים וחברי סגל כאחד מצאו את עצמם מתפללים בשקט, בוכים, שרים. הם ניגשו לאלה שהם פגעו בהם בעבר וביקשו סליחה. האסיפה הזו נמשכה שמונה ימים [24 שעות ביממה].

זה בדיוק מה שקרה בקהילה הבפטיסטית הסינית הראשונה, בערך באותו הזמן של התחיה באסבורי. זה נמשך שעות, כאשר הצעירים הסינים התוודו והתפללו. התוודות בפומבי הייתה נפוצה בתחיה הקוריאנית בשנת 1910. כיום התוודות בפומבי של משיחיים, עם דמעות, נפוצה בסין, בתחיות גדולות שמתרחשות שם. איוואן רוברטס זעק, "אדון, כופף אותי", בעת שנכנע לאלוהים והפך למנהיג בתחיה הוולשית בשנת 1905. ומה איתך? האם תתפלל לאלוהים שיכופף אותך? שירו, "חקרני, אל".

"חקרני, אל, ודע לבבי:
בחנני ודע שרעפי:
ודע לבבי;
בחנני ודע שרעפי;
וראה אם דרך עוצב בי,
ונחני בדרך עולם"
   (תהילים קל"ט 23, 24).

רוח אלוהים החיה, צלחי עלינו, אנו מתפללים.
רוח אלוהים החיה, צלחי עלינו, אנו מתפללים.
המיסי אותנו, עצבי אותנו, שברי אותנו, כופפי אותנו.
רוח אלוהים החיה, אנו מתפללים , צלחי עלינו.

דבר כזה יכול לקרות גם בקהילה שלנו, אם אלוהים ישלח את רוחו בתחיה. "חקרני אל". שירו את זה ברכות.

"חקרני, אל, ודע לבבי:
בחנני ודע שרעפי:
ודע לבבי;
בחנני ודע שרעפי;
וראה אם דרך עוצב בי,
ונחני בדרך עולם"
   (תהילים קל"ט 23, 24).

אמן.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: מעשי השליחים א' 4-9.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"למד אותי להתפלל" (מאת אלברט ס. רייץ 1879-1966)