המים והדם

יוחנן השליח היה הצעיר ביותר מבין השנים-עשר. יוחנן היה רק כבן 18. הוא היה השליח היחיד שהלך אחרי ישוע לצלב. כל השאר עדיין התחבאו. יש בכך שיעור. צבא ארה"ב מחפש לוחמים בני 18 עד 22. אנשים מבוגרים יותר יהיו זהירים יותר ויעזו פחות. אני חושב שזו אחת הסיבות שכל תחיה גדולה בהיסטוריה הובלה בידי אנשים צעירים – כל תחיה! מעולם אפילו לא שמעתי על תחיה של אנשים מבוגרים.

אבל אני צריך להיות זהיר. בשבוע שעבר הפסקתי להדגיש את עניין התחיה, בגלל שראיתי יותר מידי בלבול, ומעט מאוד התעוררות. אתם עדיין צריכים אותי בשביל ייעוץ בנושאים מהסוג הזה. אני חייל ותיק. עברתי הרבה קרבות – חלקם קרבות גדולים מאוד! הקרב בסמינר עבור התנ"ך. הקרב נגד ההפלות. הקרב נגד הסרט הנורא, "הפיתוי האחרון של המשיח". הקרב נגד הרוקמניזם. הקרב נגד ההחלטיות. וגם הקרב הארוך מול אלו שעזבו את הקהילה שלנו בפילוג של אוליבס. בנוסף, במו-עיני הייתי עד ל-3 תחיות יוצאות דופן, שנשלחו מאלוהים. ובכן, החייל הותיק הזה אומר, "חכו! אנחנו עוד לא ממש מוכנים!" חיילים ותיקים מכירים דברים מסוג הזה.

דאגלאס מקארת'ור היה אחד הגנרלים הגדולים ביותר של אמריקה. במלחמת העולם השניה הנשיא רוזוולט הוציא אותו מהפיליפינים. אבל כאשר עזב, הגנרל מקארת'ור אמר, "אני עוד אחזור". והוא חזר! וניצחנו! תודה לאל! אנשים צעירים, אנחנו צריכים לחזור – ולהאמין, שבמוקדם או במאוחר, נראה תחיה בימינו!

אדון, שלח תחיה,
אדון, שלח תחיה,
אדון, שלח תחיה –
ועשה שהיא תרד למטה ממך!

בחזרה ליוחנן! איזה בן אדם! הוא יותר אמיץ מפטרוס! הייתה לו יותר אמונה מאשר לתומא. והוא עומד שם ליד הצלב. אתם יודעים, הוא סיכן את חייו בעצם נוכחותו שם! והוא עומד שם, מגן על אימו של המשיח. הנער היחיד שלו. אבל איזה בן אדם! איזה גיבור! הוא הולך כל הדרך בעקבות המושיע שלו, עד הצלב! והוא נמצא שם, צופה באדון שלו מת על הצלב! אני בטוח שהוא חשב שהכל נגמר. אבל זה לא נגמר. זה אף פעם לא נגמר. המשיח אמר, "אני אחזור". והמושיע והגנרל הגדול שלנו יחזרו! הוא אמר, "שוב אשוב" (יוחנן י"ד 3). והוא יעשה בדיוק את מה שהוא אמר!

הם מכים בנו בעיראק. הם מכים בנו באיראן. הם מכים בנו בסוריה. הם מכים בנו בצפון אפריקה. הם מכים בנו אפילו בבית הלבן! הוא עלול אפילו להפוך לדיקטטור! שמעתי סנטור אמריקאי שמתייחס ברמיזה לאפשרות הזו. אנחנו עלולים להיות תחת שלטון של טרור! אנחנו עלולים להצטרך לרדת למחתרת – כפי שנאלצים לעשות האנשים בסין. אבל לא משנה מה הם עושים, המפקד הגדול שלנו אמר, "שוב אשוב!" תודה לאל! יש לנו את ההבטחה! "הוא בא עוד פעם" – שירו את הפזמון.

הוא בא שוב, הוא בא שוב,
אותו ישוע, הדחוי באדם;
הוא בא שוב, הוא בא שוב,
בגבורה ורב הדר,
הוא בא שוב!
   ("הוא בא שוב" מאת מייבל ג'ונסטון קאמפ, 1871-1937).

בחזרה ליוחנן! איזה גיבור! איזה בן אדם! הוא עומד שם, צופה באדון שלו מת על הצלב! אני בטוח שהוא חשב שהכל נגמר. אבל אולי, רק אולי... מילותיו של ישוע היו חייבות להתרוצץ בראשו,

"עתיד בן-האדם להימסר בידי אנשים, ויהרגהו – וביום השלישי קום יקום" (מתי י"ז 22, 23).

"אולי!" "לא, זה לא יכול להיות!" "אבל אולי!" אני בטוח שהמחשבות הללו התרוצצו במוחו של יוחנן. וכך הוא צפה. הוא חישל את עצמו וצפה בכל פרט. יוחנן ידע שהוא רואה משהו מאוד חשוב. למעשה, זה היה הדבר הכי חשוב שראה אי פעם. אני חושב שיוחנן ידע את זה. אני חושב שיוחנן ידע שיום אחד הוא יכתוב על זה! הוא היה מוכרח להבין את זה בצורה נכונה. הוא היה חייב לזכור כל פרט. כמו ארנסט המינגווי, הוא חשב שעליו לכתוב את זה "לגמרי באמת – לגמרי בלי זיוף או רמאות מכל סוג שהוא". אז יוחנן צפה בכל הדברים בתשומת לב רבה, ושמר הכל בראשו.

האם זה לא מה שאנחנו עושים כשאחד מהאהובים שלנו נפטר? אנחנו זוכרים היכן היינו. אנחנו זוכרים פרטים קטנים. אנחנו מריצים את האירועים במוחנו. אתם לא עושים את זה?

כל אמריקאי בגילי יכול לזכור הרבה פרטים מהיום בו נורה הנשיא קנדי. הם חקוקים במוחנו לעד. אני יכול לזכור את הפרטים הקטנים ביותר מהיום שסבתי נפטרה – וזה קרה כשהייתי בן 15, לפני 58 שנים. אני יכול לזכור את הפרטים הקטנים ביותר מהיום שאימי המתוקה נפטרה. אני יודע איפה הייתי. אני יודע מה קראתי. אני יודע איך נראה החדר שלה בבית החולים. אני זוכר איזו תמונה הייתה על הקיר. אני זוכר איך היא נראתה. אני זוכר את מה שהאחות אמרה. אני זוכר איך שהרופא נראה. אני אפילו זוכר את הבגדים שהוא לבש. אני זוכר את ריח בית החולים. הפרטים האלה חקוקים במוחי לנצח.

וכך היה גם עם יוחנן באותו היום. הוא לעולם לא יוכל לשכוח את מה שראה באותו היום שישוע מת על הצלב.

"ואחד מאנשי הצבא דקרו בחנית בצדו, ויצא דם ומים. והרואה זאת העיד, ועדותו קיימת והוא יודע כי אמת יגיד למען גם-אתם תאמינו " (יוחנן י"ט 34, 35).

ד"ר ר. צ'. ה. לנסקי אמר, "זו הייתה האמת לאמיתה ש[סרינטוס הכופר ו]הגנוסטיים הראשונים דחו. לדעתם הלוגוס [הדבר] לא נהיה בשר; רוח הלוגוס (ה'אָיוֹן' של המשיח, כפי שהם כינו אותה) שנחה על ישוע, עזבה אותו עוד בטרם החלו ייסוריו; ה'משיח'...לא יכל לסבול, דבר שהיה סוג של דוסטיזם. הרעיון הכופר הזה טוען לקשר או להתחברות ללא דם הקורבן המטהר של 'ישוע, בנו (של אלוהים)'. זוהי טענתם של כל אלה שלועגים היום [בזים] ל'תיאולוגית הדם המיושנת'. 'הדם' ספציפי יותר ממה ש'המוות' יכול להיות, בגלל ש'הדם' מציין קורבן. תמיד הדם הוא זה שנשפך. שה האלוהים שפך את דמו לכפרה... זהו הדם 'של ישוע, בנו,' של ישוע כאדם שהיה בעל טבע אנושי כמו כן הוא גם דם שהוא עצמו 'בנו,' הלוגוס של החיים, הישות השנייה של האלוהות, שנהיה בשר (יוחנן א' 14), ולדמו, כאשר נשפך, יש את הכוח לטהרנו מכל חטא" (ד"ר ר. צ'. ה. לנסקי, הפירוש של איגרת יוחנן הקדוש, הוצאת אאוסבורג, 1966, עמ' 389; הערות על הראשונה ליוחנן א' 7)

ד"ר לנסקי היה לותרני. אך לא אכפת לי מה מישהו אחר (ואני מתכוון לכל אחד) אומר – הוא צדק לחלוטין – והוא צדק בדיוק באותו הזמן בו "תאולוגית הדם המיושנת" נדחתה.

"כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז 11).

"אשר אהב אותנו ובדמו גאלנו מחטאינו" (התגלות א' 5).

אני אוהב לשיר את זה, ללא חשש. אני רוצה לשיר זאת בכנסייתו של ג'ון מקארת'ור! הוא הוריד מערכו של הדם. הייתי רוצה לשיר זאת לג'ון מקארת'ור עצמו!

האם הרגשת את כוחו המטהר של ישוע?
   האם נשטפת בדמו של השה?
האם אתה בוטח לחלוטין בחסדו בשעה זו?
   האם נשטפת בדמו של השה?
האם נשטפת בדם,
   בדם מטהר הנפשות של השה?
האם בגדיך הם ללא רבב? האם אתה לבן כשלג?
   האם נשטפת בדמו של השה?
("האם נשטפת בדם?" מאת אלישע א. הופמן, 1839-1929)

דרך אגב, מה בדיוק היה שגוי ב"תאולוגית הדם המיושנת"? ד"ר מרטין לויד-ג'ונס אמר, 'האנשים שונאים את 'תאולוגית הדם' הזאת, אך אין תאולוגיה שראויה לשם מלבד דמו השפוך של המשיח' (מרטין לויד ג'ונס, ביטחון (רומים ה'), באנר אוף טרות' טראסט, 1971, עמ' 148).

למעשה ישנן רק שתי תאולוגיות – תאולוגית המעשים הטובים, ותאולוגית דם המשיח. התאולוגיה של פיני והתאולוגיה של לותר. התאולוגיה של ההחלטיות והתאולוגיה של הרפורמציה – רק שתי תאולוגיות, בחר כרצונך. אני מקווה שתבחר בנכונה, בגלל ש"אין כפרה בלי שפיכת דם" (עברים ט' 22). קין הגיע עם מנחה של ירקות (מעשים, תפילות, החלטות). אחיו הבל בא לאלוהים עם מנחה של דם. קין נדחה. הבל נושע. זוהי המחשה מכוננת לשתי דרכים – ישועה על ידי מעשים או ישועה על ידי דם. זה נמצא בדיוק שם בתנ"ך, בהיר ופשוט! אנשים חושבים שהם נושעים על ידי כך שהם טובים – או שהם מגלים שהם לעולם לא יוכלו להיות טובים מספיק, ולכן הם חייבים שחטאיהם יטוהרו על ידי דמו של המשיח. ד"ר לנסקי אמר, "רק דמו היקר והקדוש של ישוע מביא אותנו, חוטאים עלובים, להתחברות עם אלוהים, ומשאיר אותנו שם" (שם, עמ' 390) לותר אמר, "דמו של המשיח היה דמו של אלוהים. בן האדם הוא נצחי ואינסופי, ואפילו טיפה אחת של דמו הייתה מספיקה להושיע את כל העולם" (הערות על ישעיהו נ"ג 5). ושוב, לותר אמר, "מספיקה טיפה אחת מדמו של המשיח כדי לשלם על כל חטאי העולם" (הערה על גלטים ב' 16). ופעם שלישית הרפורמטור לותר אמר, "הוא זה שמשחרר אותנו באמצעות דמו. דמו הוא דמו של אלוהים, הבורא הכל-יכול, דמו של אדון הכבוד, דמו של בן האלוהים. אז השליחים מדברים על כך, ועל כך הם מעידים בעוצמה" (הערות על הראשונה ליוחנן א' 7, התגלות א' 5).

השליח יוחנן אמר,

"אך אחד מאנשי הצבא דקר בחנית את צדו וכרגע יצא דם ומים" (יוחנן י"ט 34).

הוא לא נתן בפשטות את העובדות לגבי מה שקרה למשיח על הצלב. הוא ידע את החשיבות הגדולה של דם המשיח. באיגרת הראשונה שלו יוחנן אמר, "ושלושה המה המעידים בארץ, הרוח, המים והדם ושלושתם לאחת המה" (הראשונה ליוחנן ה' 8)

"אך אחד מאנשי הצבא דקר בחנית את צדו וכרגע יצא דם ומים" (יוחנן י"ט 34).

הרוזן ניקולס פון צינצנדורף (1700-1760) היה אחד המשיחיים הגדולים בהיסטוריה. הוא חזר בתשובה בזמן שחשב על ישוע שמדמם על הצלב כדי לטהר אותו מחטאיו. מילותיו של המשיח הצלוב, שנכתבו בחלק העליון של ציור שראה, תפסו את ליבו, "עשיתי זאת עבורכם; מה עשיתם אתם עבורי?" האציל הצעיר הזה התמלא בחרטה על חטאו; ואז הוא ידע שחטאיו טוהרו על ידי דמו של ישוע. הוא התחיל עבודה ששלחה שליחים מוראביים לקצוות תבל. למעשה, הוא היה זה התחיל את שירות השליחות המודרני. אחד מהשליחים שלו הביא את ג'ון ווזלי למשיח, ולכך הייתה השפעה מכוננת על ההתעוררות הגדולה הראשונה ועל כל התנועה המתודיסטית. הוא השפיע כל כך על וויליאם קאריי (1761-1834) שקאריי יצא לשליחות הבפטיסטית הראשונה בהודו. לאחר מכן מאות שליחים בפטיסטים הלכו בעקבותיו.

הדרשות והתאולוגיה של צינצנדורף היו לחלוטין ממוקדות במשיח. וצינצנדורף אמר, "דם המשיח הוא לא רק תרופה מנצחת לחטא: הוא גם תזונה עליונה [עיקרית] לחיים המשיחיים". הוא הטיף בקביעות על הפצעים של המשיח, ועל דם המשיח. הוא אמר, "הרוח מגיעה אלינו דרך הדם בשביל ישועה מושלמת". הוא אמר, "שה האלוהים הפצוע, אני משתוקק שתשטוף אותי בדמך המטהר". הוא כתב את השיר הזה בגרמנית, וג'ון ווזלי תרגם אותו לאנגלית,

ישוע, דמך וצדקתך,
   הם משוש עיני, שמלתי הנאדרת;
בתוך עולמות בוערים, את אלו אלבש,
   בשמחה ארים ראשי.

אדון, אני מאמין בדמך היקר,
   הסמוך לכס הרחמים של אלוהים,
תמיד מתחנן עבור החוטאים,
   אפילו עבור נפשי, עבורי, נשפך.

אוגוסטוס טופלאדי (1740-1778) לא היה טיפש. הוא התחנך בבית הספר ווסטמינסטר ובמכללת טריניטי שבדבלין, אירלנד. הוא נושע בגיל 15. הוא הוסמך בכנסייה האנגליקנית בגיל 24. אלגין ס. מויאר אמר, "האלוף הגדול של הקלוויניזם בכנסייה האנגליקנית, טען וכתב ברצינות רבה" (מי היה מי בהיסטוריה הכנסייתית, מודי פרס, 1968, עמ' 408). אדם דגול ומלומד זה כתב את השיר ששרנו לפני תחילת הדרשה. בשיר הזה טופלאדי כינה את ישוע 'צור העיתים'. הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה הייתה בהלוויה של סבתי, כאשר הייתי בן חמש עשרה. הוא עשה כזה רושם על ראשי הצעיר, שהשגתי ספר שירים וקראתי את מילותיו שוב ושוב. הוא הראשון בדפי השירים שלכם. שירו אותו.

צור העיתים, שסוע עבורי, תן לי להיחבא בך;
תן למים ולדם, שזרמו מצדך הפצוע,
להיות תרופה כפולה לחטא, לנקות אותי מהאשמה שלו ומכוחו.
   ("צור העיתים, שסוע עבורי" מאת אוגוסטוס מ. טופלאדי, 1740-1778)

זוהי תפילה לישוע, שהיה שסוע (נקרע לגזרים) על הצלב. זוהי תפילה לישוע, המבקשת ממנו לנקות אותנו מחטא על ידי המים והדם שיצאו מצדו. יוחנן ראה דם ומים יוצאים מצדו של ישוע. זה חייב להצביע על כך שהחנית של החייל חדרה את שק הנוזלים שסביב ליבו של ישוע – ודם מהול במים פרץ החוצה. זהו הדם המהול במים שעדיין רענן וזמין לנקותך מכל חטא ולהושיע את נפשך בכל עת, ולנצח נצחים. כשאתה בא לישוע באמונה, בעיני אלוהים אתה מיד מטוהר בדמו מכל חטא. אל תחפש רגש או הרגשה. חפש את ישוע. בטח בו בליבך. לעולם לא תשכח את היום שבעיני אלוהים טוהרת בדם הקדוש והיקר של ישוע.

יוחנן כתב את הפסוקים שלנו בגוף שלישי, אבל אני אשכתב אותם בגוף ראשון לצורך הדגשה.

"אך אחד מאנשי הצבא דקר בחנית את צדו וכרגע [פתאום] יצא דם ומים. ו[אני] ראיתי זאת [ועדותי] קיימת. [ואדע] כי האמת [אגיד] למען גם-אתם תאמינו" (יוחנן י"ט 34,35)

יוחנן כתב כדי שתאמינו ותיוושעו מחטא וממשפט בזכות הדם והמים שזרמו מצדו של ישוע, בן האלוהים. אל תנסו להבין את כל זה. זה עמוק מדי מכדי שתוכלו להבין את כל זה. יוחנן כתב את זה כדי שתאמינו בכך בלבבכם. כאשר אתם בוטחים באדון ישוע, אתם מטוהרים, ואתם נושעים. אמן. ד"ר צ'אן, בבקשה הדרך אותנו בתפילה.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: יוחנן י"ט 31-37.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"כתר קוצים" (מאת איירה פ. סטאנפיל, 1914-1993).