הדוקטרינות הגדולות של התחיה

יהודה השליח היה אח-למחצה של האדון ישוע המשיח. באופן כללי הוא התכוון לכתוב על ישועה. אבל כשהחל לכתוב, רוח הקודש הדריכה אותו לנושא אחר. הוא שמע שאנשים מסוימים הכניסו לימוד שקר לתוך הקהילות שלהם. אז הוא שינה את הנושא ואמר להם "תלחמו לאמונה". הוא אמר להם להגן על אמיתות התנ"ך. הם צריכים להילחם – אֶפָּגוֹנִיזֶסְטֶה – להגן בחירוף נפש עבור הדוקטרינות הנהדרות של האמונה המשיחית! להגן בחוזקה על האמונה שנמסרה להם פעם אחת, שאין להזניח אותה, או להוסיף עליה, או להחסיר ממנה.

מעולם לא היה דור שהמילים האלה היו כל כך נכונות עבורו! אנחנו חיים בזמן שבו הקהילות באמריקה ובאירופה גוססות. 88% מהצעירים עוזבים את הקהילות לפני גיל 30. לרועי הקהילות אין שום מושג כיצד לגרום לצעירים לחזור בתשובה ולעזוב את העולם. ד"ר קארל פ. ה. הנרי אמר משהו שנשמתי נעתקה ברגע שקראתי אותו לראשונה.

הדור שלנו אובד לאמת של אלוהים, למציאות של ההתגלות השמיימית, לתוכן רצונו של אלוהים, לכוח הפדות שלו ולסמכות של דברו. [אנחנו] משלמים על האובדן הזה בשקיעה מהירה לתוך הפגאניות...פראי האדם בוחשים באבקה של ציביליזציה מתנוונת וכבר מתגנבים בתוך צלליה של הקהילה הנכה (ד"ר קארל פ. ה. הנרי, "הברברים באים", דמדומיה של ציביליזציה גדולה: הסחיפה לעבר הנאו-פגאניות, קרוסווי בוקס, 1988, עמ' 15, 17).

ב-40 השנים האחרונות ניסיתי כל דבר שיכולתי לחשוב עליו כדי לבנות קהילה שהצעירים יוכלו למצוא בה תקווה, בתוך המזבלה המזעזעת, חסרת התקווה ומלאת הבדידות, שאנחנו מכנים עיר. הקהילות שלנו גוססות ואינן מסוגלות לעזור לרב הצעירים היום – ואתם יודעים שאני צודק! ד"ר מרטין לויד-ג'ונס דיבר על "הכפירה הנוראית שמאפיינת את הקהילות באופן הולך וגובר ב[-150 ה]שנים האחרונות" (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, תחיה, קרוסווי בוקס, 1987, עמ' 55).

אני אומר לכם, "למה להיות בודד? בואו הביתה – לקהילה! למה להיות אובד? בואו הביתה – לישוע המשיח, בן האלוהים". אבל רובכם לא יקשיב לדברי עד אשר אלוהים יבעיר את הקהילה הזו! כן! לבעור בתחיה של רוח הקודש! זה מה שאנחנו רוצים! זה מה שאנחנו זקוקים לו נואשות! תחיה של רוח הקודש – להבעיר את הקהילה הזו למען אלוהים!!! כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להניח יסוד, אנחנו צריכים "להילחם לאמונה המסורה פעם אחת לקדושים" (יהודה א' 3). האמונה הזו היא היסוד שעליו אנחנו נחווה את התחיה.

ד"ר מרטין לויד-ג'ונס כתב את הספר המודרני הנהדר ביותר על תחיה. כתוב שם,

מעולם לא ידוע על תחיה בהיסטוריה של קהילות שדחו או התעלמו מאמיתות בסיסיות מסוימות. אני מחשיב את זה כעניין חשוב באופן מדהים. מעולם לא שמעתם על תחיה במה שמכונה קהילות, אשר דוחות את העקרונות החשובים והיסודיים ביותר של האמונה המשיחית. למשל, לעולם לא תשמעו על תחיה בקרב האוניטריאנים, ולעולם לא תשמעו עליה בגלל שמעולם לא הייתה שם אחת כזו. זוהי עובדה היסטורית לחלוטין (לויד-ג'ונס, שם, עמ' 35).

ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "ללא יוצא מן הכלל, היה זה הגילוי מחדש של הדוקטרינות היסודיות שהוביל בסופו של דבר לתחיה...לכן אני מנסה לשכנע שישנן אמיתות מסוימות שלגמרי חיוניות לתחיה. וכל עוד האמיתות האלה נדחות, או נזנחות, או שמתעלמים מהן, אין לנו זכות לצפות לברכות של התחיה" (שם, עמ' 35, 36, 37). לאחר מכן מנה ד"ר לויד-ג'ונס את הדוקטרינות הנהדרות הבאות.

1. דבר ראשון, אם אנחנו רוצים תחיה, אנחנו חייבים להיאבק עבור הריבונות של האלוהים החי.

הוא האלוהים פועל לאורך ההיסטוריה של האמונה המשיחית. לא משנה אילו רעיונות שקריים יש לאנשים, שאול השליח אומר, "אך איתן הוא יסוד האלוהים" (השניה לטימותיוס ב' 19). היסוד המוצק של אלוהים עומד איתן, לא משנה מה קורה בעולם – לא מה משנה מה האנשים אומרים על התנ"ך או על האמונה המשיחית – "איתן הוא יסוד האלוהים".

גדלתי בין לא-מאמינים. חלקם היו אגנוסטיים. חלקם היו אתאיסטים. חלקם הלכו בעקבות תורת ה"ניו-אייג'". חלקם היו אפילו ספיריטואליסטים, שחשבו שהם יכולים לדבר עם המתים.

אף אחד מהקרובים שלי לא היה מאמין. אבל אני חוויתי את אלוהים. אז ידעתי שאלוהי התנ"ך הוא האלוהים האמיתי היחיד. ידעתי את אז, ואני יודע את זה גם היום. הוא האדון הריבון, האלוהים האמיתי היחיד, האלוהים החי. אנחנו יכולים להתפלל אליו והוא יכול לעשות דברים נפלאים! לא תהיה תחיה במקום שבו לא מאמינים באלוהים חי. איך נוכל להתפלל אליו אם הוא לא האלוהים החי? למה שנתפלל אליו אם הוא לא יכול לרדת ולשנות דברים?

2. דבר שני, אם אנחנו רוצים תחיה, עלינו להילחם עבור התנ"ך.

התנ"ך הוא ההתגלות של האלוהים החי. אלוהים גילה את עצמו לאדם דרך התנ"ך. יש הרבה דתות, כתות והשקפות. כיצד נוכל לדעת מה אמת ומה שקר? לכל אחד יש את הדעה שלו. כל אחד גיבש לעצמו את דעותיו על אלוהים. אבל אין להם סמכות לעשות את זה. הקשבתי להם כשהייתי צעיר והבנתי שהם מנוגדים אחד לשני. הם דיברו כמו מומחים, אבל נהגו כמו טיפשים. כשהייתי די צעיר אני זוכר שחשבתי, "האנשים האלה לא יודעים כלום על אלוהים. הם בסך הכל משתפים את הבורות שלהם". אפילו שעוד לא נושעתי, החלטתי שאני אאמין למילות התנ"ך – ולא לדעות של בני אדם. בתור אדם צעיר, שיננתי את תהילים קי"ט 130,

"פתח דבריך יאיר, מבין פתיים" (תהילים קי"ט 130).

"מה נמלצו לחכי אמרתך! מדבש לפי! מפקודיך אתבונן. על-כן, שנאתי כל אורח שקר" (תהילים קי"ט 103, 104).

"כי כל הכתוב נכתב ברוח אלהים, ומועיל להורות ולהוכיח ולישר ולהדריך במעגלי צדק. למען אשר יהיה איש האלוהים תמים ומוכן לכל מעשה טוב" (השניה לטימותיוס ג' 16, 17).

כשאתם קוראים את ההיסטוריה של התחיות, אתם מגלים שככה האנשים האמינו. באף נקודת זמן בהיסטוריה מעולם לא הייתה תחיה בקרב אנשים שסירבו להאמין בכל מילה שכתובה בתנ"ך. מעולם לא הייתה תחיה בקרב אנשים שהציבו את דעותיהם במקום התנ"ך. מדוע? בגלל שהתנ"ך הוא הדבר של האלוהים החי. הכרתי אנשים שהאמינו רק בחלקים מסויימים שהם הסכימו איתם. אבל הם לא היו מאמינים טובים. והם לא ראו ניסים כתשובה לתפילותיהם. חוסר-אמונה בתנ"ך הוא אחת הסיבות העיקריות לכך שאנחנו לא רואים תחיה היום.

3. דבר שלישי, אם אנחנו רוצים תחיה, עלינו להילחם עבור אדם שנמצא בחטא, אדם שהוחרב בידי החטא.

הדוקטרינה הנהדרת השלישית במספר שהתעלמו ממנה, היא שהאדם נולד בחטא, שהאדם הוא חוטא מטבעו, והוא חי תחת חרון-אף אלוהים. קראו את ההיסטוריה המשיחית ותראו שבכל התקופות המתות האנשים לא האמינו שהם נולדו בחטא. השחיתות המוחלטת של אדם בחטא היא דוקטרינה שתמיד מופיעה מחדש בזמנים של תחיה. כאשר אלוהים שולח תחיה, אתם תראו גברים ונשים שנאנחים ובוכים, תחת אשמת החטא. הם חווים את מה שהרגיש שאול השליח כשאמר,

"כי ידעתי אשר בי (כלומר, בבשרי) לא ישכון טוב...אוי לי האדם העני!" (רומים ז' 18, 24).

רק כאשר האדם רואה את מלוא החטא והמרד, הוא ייגעל מעצמו. תיעוב-עצמי הוא אחד הדברים שלחלוטין נעדרים מהקהילות שלנו. היום זה נדיר מאוד שמישהו ירגיש את אשמת החטא. אבותינו הקדמוניים באמונה היו תחת תוכחת חטא כזו, שלא יכלו לישון בגללה בלילה – והתחננו לרחמים. האב הקדמון הבפטיסטי שלנו, ג'ון בוניאן, היה במצב הזה במשך 18 חודשים לפני שישוע הושיע אותו. אבל לא תוכלו לקבל תחיה בלי שאנשים יחוו לפחות משהו מזה. ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "אם אתם לא מודעים למגיפה שבליבכם, ולפגם בטבע שירשתם מאדם; אם לא תראו את חוסר התקוה שלכם, ואת היאוש המוחלט, מול האלוהים הצודק, הקדוש, ששונא חטא בכל נימי נפשו, אין לכם שום זכות לדבר על תחיה, או להתפלל עבורה. הדבר שהתחיה מראה מעל לכל דבר אחר, הוא את הריבונות של אלוהים, ואת הרשע, חוסר האונים וחוסר התקווה של אדם שנמצא בחטא" (שם, עמ' 42).

4. דבר רביעי, אם אנחנו רוצים תחיה, עלינו להילחם עבור קורבן הכפרה של המשיח על הצלב – ועבור דם הכפרה שלו.

זו מציאות עגומה שבמסה קתולית יש יותר דיבורים על המשיח מאשר ברב הקהילות הבפטיסטיות והאוונגליסטיות היום. כן, אני יודע שרעיון המסה הוא מוטעה. אבל אני יודע שגם אנחנו טועים. אנחנו לגמרי טועים בכך שאנחנו לא מדברים יותר על פעולת הכפרה של המשיח על הצלב. אוונגליסטים רבים חושבים שהם יכולים לקבל סליחה מאלוהים בלי המשיח, ובלי הכפרה שלו עבור החטא על הצלב.

מטיפים כמו הליברלי המרושע הארי אמרסון פוסדיק, והבישוף הליברלי אחוז השדים ג'יימס פייק, נהגו לתקוף את הלידה מבתולה, את דם הכפרה ואת התקומה הפיזית של המשיח. אבל היום הם יותר מתוחכמים. היום הם פשוט משמיטים את המשיח ואת פועלו מהדרשות שלהם! הם פשוט הפסיקו ללמד על המשיח עצמו. אני בטוח שזו הסיבה שסטודנטית קולג' מקהילה של ריק ווארן, שאמרה שהלכה לשם כל חייה, לא יכלה לומר אפילו מילה אחת בנושא! תחשבו על זה – אפילו לא מילה אחת – על ישוע המשיח – כשביקשתי ממנה לשמוע את העדות שלה. והיא לא היחידה. כשמבקשים מבפטיסטים ומאוונגליסטים לספר את העדות שלהם, רק אחד מתוך 20 יפאר את המשיח. הם ידברו על עצמם, מה הם חושבים, מה הם מרגישים. אבל רק מעטים – מעטים מאוד – יגידו מילה אחת או שתיים על האדון ישוע המשיח. בדרשות הם לא שמעו עליו הרבה, אז איך אפשר לצפות מהאוונגליסטים המסכנים האובדים האלה להגיד עליו משהו, אם בכלל, בעדויות שלהם! ד"ר מייקל הורטון מלמד תיאולוגיה שיטתית בסמינר ווסטמינסטר בקליפורניה. ספרו המטלטל נקרא אמונה משיחית ללא משיח: הבשורה האלטרנטיבית של הקהילה האמריקאית (בייקר בוקס, מהדורת 2012).

הטרנד הנוראי הזה הרחיק את האדון ישוע המשיח מהקהילות שלו! במרבית המקרים זה נכון לגבי הקהילות הבפטיסטיות העצמאיות. אחת הסיבות לכך היא שהרבה מהקהילות הבפטיסטיות שלנו סגורות בימי ראשון בערב. באופן זה לרשות רועה הקהילה עומדות רק 30 דקות בשבוע כדי ללמד את אנשיו. לכן הוא מקדיש את כל זמנו ללמד את חברי הקהילה הלא-נושעים כיצד לחיות "חיי אמונה", בדרך כלל בדרשות הורגות משיעמום שעוברים בהן פסוק-פסוק, המכונות דרשות "פרשנות". בסוף הוא מבקש מאלה שרוצים להיוושע שרק ירימו את ידיהם. אין צורך ללמד את בשורת המשיח, כפרת דמו או תחייתו. האנשים לא צריכים את זה עכשיו. כל מה שהם צריכים לעשות זה למלא כרטיס, להרים את ידם, למלמל מספר מילים שהם לא מבינים (מה שמכונה תפילת החוטא) ואז הם נטבלים. באופן זה נטבלים אלפי ילדינו כשהם עדיין אובדים, מבלי ששמעו אי פעם דרשת בשורה אמיתית על האדון ישוע המשיח – ואנחנו עוד מתפלאים למה אין תחיה מזה למעלה מ-150 שנה! איך יכולה להיות כאן תחיה בתוך "האמונה המשיחית ללא המשיח" שקיימת בקהילות שלנו? זו אחת הסיבות שכל שבוע אני אומר לאנשים ביו-טיוב ובאתר שלנו שלא ילכו לקהילה שלא מקיימת אסיפות ערב בימי ראשון! לוט אמר לאשתו, "הימלטי ואל תביטי אחור"!

אנשים צעירים, אתם צריכים לפנות למשיח, כדי שתטוהרו בדמו היקר שהוא שפך על הצלב, כדי להושיע אתכם מהחטא, ומחרון-אף אלוהים! ד"ר לויד-ג'ונס אמר תחיה היא, קודם כל, מתן כבוד לאדון ישוע המשיח, בן אלוהים" (שם, עמ' 47).

עוד אמר ד"ר לויד-ג'ונס, "בכל תחיה, ללא יוצא מן הכלל, אתם תמצאו דגש חזק על דם המשיח" (שם, עמ' 48). השותף שלי, ד"ר קגן, הלך לקהילה של ד"ר ג'ון מקארתור במשך למעלה משנה – מידי יום ראשון. לי יש הקלטות של ד"ר מקארתור. שנינו יודעים שד"ר מקארתור מוריד מערכו של דם המשיח, וגם שוב ושוב מחליף את המילה "דם" במילה "מוות" במסרים שלו. למה הוא עושה את זה? פשוט! הוא מטיף מודרני שלא באמת מעוניין בהתעוררות כמו-פעם. אבל ד"ר לויד-ג'ונס צדק כשאמר, "מרכז העצבים, לב ליבה של הבשורה המשיחית היא: 'אשר שמו האלהים לפנינו לכפרת על-ידי האמונה בדמו' (רומים ג' 25). 'אשר בו לנו הפדיום בדמו וסליחת הפשעים' (אפסים א' 7)" (שם, עמ' 48). ושוב פעם, ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "אני לא רואה תקווה לתחיה בזמן שגברים ונשים דוחים את דם הצלב, ושמים ללעג את מה שצריך להיות גאוותינו" (שם, עמ' 49). בתחיה תמיד יש דגש חזק על דם ישוע, בלימוד ובשירים. הקשיבו לכמה מהם, שנכתבו בזמנים של תחיה גדולה,

אבוי! ודימם מושיעי?
   והאם מת ריבוני?
האם היה מקדיש את ראשו המקודש
   לתולעת כמוני?
("אבוי! ודימם מושיעי?" מאת ד"ר אייזק וואטס, 1674-1748).

יש מזרקה שמלאה בדם
   שנתמלאה מורידיו של עמנואל
וחוטאים שקועים בהרהורים תחת הזרם הזה,
   מאבדים את כל כתמי הרבב שלהם.
("יש מזרקה" מאת וויליאם קופר, 1731-1800).

לעולם הוא יחיה ממעל, עבורי יפגיע;
   אהבתו המשחררת-כל, דמו היקר המכפר,
דמו מכפר על כל המין שלנו, וכס החסד יורד עלינו,
   וכס החסד יורד עלינו.
("קומה! נפשי, קומה!" מאת צ'ארלס ווזלי, 1707-1788).

כפי שד"ר לויד-ג'ונס אמר – הצלב ודם המשיח מקבלים חשיבות עצומה בזמנים של תחיה.

5. דבר חמישי, אם אנחנו רוצים תחיה, עלינו להילחם עבור פעולת התוכחה והחזרה בתשובה של רוח הקודש.

פעולת רוח הקודש היא זו שממריצה ומיישמת את כל שאר הדוקטרינות. מה עושה הרוח? היא עושה את אלוהים לאמיתי עבורנו על ידי הארה. הוא פותח את העינים הרוחניות שלנו, כדי שנראה את אמיתות התנ"ך ונקבל אותן. היא מוכיחה אותנו על חטא, כדי שנוכל להרגיש את הצורך להיטהר בדמו של ישוע! "והיה כי יבוא, והוכיח את העולם על דבר החטא" (יוחנן ט"ז 8). ואז היא מושכת אתכם לישוע, גורמת לכם לבטוח בישוע כאשר אתם מטוהרים מכל חטא בדם ישוע. ישוע אמר, "הוא יפארני, כי [משלי] יקח [ויגיד לכם]" (יוחנן ט"ז 14).

חבריי היקרים, אנחנו מתפללים לצליחת רוח הקודש על הקהילה שלנו – בגלל שאנחנו חפצים לראות בקרבינו אנשים אובדים שבאים תחת תוכחת חטא ונמשכים לישוע המשיח כדי להיטהר בדמו. אבל הם עבדים לחטא, ולא יכולים להיחלץ מבית הכלא ולבוא לישוע. רק רוח הקודש יכולה לשבור את המנעולים של בית הכלא ולחלץ אותם החטא שהם אסורים בו. רק רוח הקודש יכולה לגרום להם להיגעל מהלבבות החוטאים שלהם עצמם. רק רוח הקודש יכולה למשוך אותם לישוע לישועה בדמו, ובצלבו!

עליכם לחזור לקהילה הזו, כדי ללמוד עוד כיצד להפוך להיות למאמין אמיתי. עשו את זה! עשו את זה! עימדו בבקשה ושירו את שיר מס' 3, "יש כוח בדם".

האם תהיה חופשי מעול החטא?
   יש כוח בדם, כוח בדם.
האם תנצח את הרע?
   יש כוח נפלא בדם.
יש כוח, כוח, כוח עושה-נפלאות
   בדם השה;
יש כוח, כוח, כוח עושה-נפלאות
   בדמו היקר של השה.

האם תטוהר מחטאך ומגאוותך?
   יש כוח בדם, כוח בדם.
בוא להיטהר בזרם של גולגולתא;
   יש כוח נפלא בדם.
יש כוח, כוח, כוח עושה-נפלאות
   בדם השה;
יש כוח, כוח, כוח עושה-נפלאות
   בדמו היקר של השה.
("יש כוח בדם" מאת לואיס א. ג'ונס, 1865-1936).

ד"ר צ'אן, הדרך אותנו בבקשה בתפילה.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

תפילה לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"החיה את פעולתך, אדון" (מאת אלברט מידליין, 1825-1909).