לבקש לחם עבור החוטאים

משל הוא סיפור שממחיש אמת רוחנית. המשל הוא סיפור פשוט מאוד. אחד התלמידים אמר, "אדוני, למדינו להתפלל" (לוקס י"א 1). ישוע נתן להם את תפילת האדון (את תפילת אבינו). זו תפילה שהתפללתי לפחות פעם אחת ביום כל חיי. אבל ישוע סיפר את הסיפור הקטן הזה, את המשל הפשוט הזה.

המשיח דיבר על אדם שחברו הגיע לביתו באישון לילה, אבל לא היה לו לחם. האדם הזה הלך לבית של שכנו וביקש ממנו שלוש פרוסות לחם. הוא סיפר לשכנו שחבר הגיע לביתו אחרי מסע ארוך. "ולי אין כל לשום לפניו". השכן אמר לו להסתלק. הוא והילדים כבר היו במיטות. האדם שעמד בחוץ המשיך לדפוק על הדלת. בסופו של דבר השכן פתח את הדלת ונתן לו את הלחם שהוא היה צריך.

לאחר מכן ישוע נתן את הפיתרון למשל; את מה שאנשים מכנים "מוסר ההשכל" מהסיפור, או הסיבה לספר אותו:

"וגם אני אומר לכם: שאלו וינתן לכם, דרשו ותמצאו, דפקו ויפתח לכם" (לוקס י"א 9).

השפה במקור היווני מתארת נקישות בדלת, בקשות וחיפושים מתמשכים. ד"ר ג'ון ר. רייס אמר שאפשר לתרגם את הפסוק הזה, "המשיכו לבקש, ויינתן לכם; המשיכו לדפוק, וייפתח לכם" (תפילה: לבקש ולקבל, סורד אוף ד'ה לורד פובלישרז, מהדורת 1970, עמ' 94).

אחר כך מופיע הפיתרון השני למשל. האדם ביקש "לחם" כשדפק בדלת. מה זה ה"לחם" הזה? פסוק 13 נותן את התשובה, "אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקודש לשואלים מאיתו". אני יודע שישנם פירושים נוספים, אבל אני משוכנע שהנקודה העיקרית – עלינו לדפוק, לחפש, לבקש מאלוהים שיתן את רוח הקודש לחוטאים, שיאיר אותם, שיוכיח אותם על החטא, שימשוך אותם למשיח. לכן, אני מאמין שה"לחם" במשל הוא רוח הקודש. בפסוק 6 האדם שביקש לחם אמר, "כי אוהבי בא אלי מן הדרך, ולי אין כל לשום לפניו". ללא נוכחות רוח הקודש, אין לנו מה לתת לאובדים שבאים לאסיפות שלנו.

אני זוכר זמנים שהכנתי דרשה בתשומת לב. אבל כשעליתי לדוכן זה הרגיש כאילו סתם הוצאתי מילים מפי. הייתה לדרשה פואנטה טובה, והיא יכלה לעזור לחוטאים האובדים. אבל לא היה בה כוח. אף אחד לא התברך. לחלק מהמטיפים באחרית הימים אין מושג על מה אני מדבר. הם מעולם לא חוו שום הבדל בזמן שלימדו. זה עצוב, בגלל שזה אומר שהם בכלל לא מודעים לרוח הקודש. הם לא מסוגלים אפילו לומר אם רוח אלוהים נוכחת בזמן שהם מלמדים.

פעם לקחתי את אבי האובד לשמוע מסר מפי מטיף מפורסם מרחוב בורבון בניו-אורלינס. אנשים סיפרו לי שהאדם הזה יוכל לגעת באבי, בגלל שהוא מספר בדיחות שגורמות לאנשים הבוגרים להקשיב – ולהגיב לבשורה. זו הייתה הפעם היחידה שהלכתי לבד עם אבי לקהילה. המטיף מרחוב בורבון נעמד והתחיל לספר בדיחות. הוא היה טוב מאוד בזה. באמת טוב מאוד! בסוף דבריו הוא אמר מילה אחת או שתיים על הישועה. ואז הוא נתן את ההזמנה – לבוא קדימה ולהיוושע. אבי לא זז. מספר דקות מאוחר יותר, כשהיינו במכונית, שאלתי אותו מה הוא חשב. אבי אמר, "הוא לא טוב כמו בוב הופ" (לאלה מכם שצעירים יותר – בוב הופ היה בדרן קומיקאי מפורסם שסיפר בדיחות). אבא רק אמר, "הוא לא טוב כמו בוב הופ".

הקהילה צחקה לאורך כל המסר של המטיף מרחוב בורבון. אני בטוח שהוא חשב שהמסר היה הצלחה גדולה. אבל רוח הקודש לא הייתה שם! בכלל לא! ידעתי את זה אז, ואני יודע את זה היום. אבי בא בגלל שהתווכחתי איתו. כן, אבא בא – אבל רוח הקודש לא באה! אבי היה חוטא אובד – אבל לא היה בקהילה ההיא, שהייתה קרובה לדווני, "לחם" עבורו.

"כי אוהבי בא אלי מן הדרך, ולי אין כל לשום לפניו" (לוקס י"א 6).

זה לא יעזור לאף אחד, איש לא יוושע, ואיש לא יהפוך להיות תלמיד של המשיח, אם אעמוד כאן ואלמד ללא רוח הקודש. זו הסיבה, שבזמן שאני כותב את הדרשות הללו, אני מתפלל על כל משפט ופסקה. זו הסיבה שבכל שלושת מפגשי התפילה שלנו אני מבקש מכם להתפלל עבור הדרשות. זו הסיבה שאנחנו מבקשים משני לוחמי תפילה להתפלל יחד בחדר אחר בזמן שאני מלמד. אחרת אין לנו מה לתת מעל לדוכן – "לי אין כל לשום [לפניהם]". זהו המצב הטראגי שבו שרויות קהילות רבות באחרית הימים! התפללו שזה לא יקרה גם לנו!

איך אנחנו אמורים להתפלל שאלוהים ישלח לחוטאים "לחם"? איך אנחנו אמורים להתפלל עבור רוח הקודש? הסתכלו בפסוק 9,

"וגם אני אומר לכם: שאלו וינתן לכם, דרשו ותמצאו, דפקו ויפתח לכם" (לוקס י"א 9).

המשיכו לבקש! המשיכו לחפש! המשיכו לדפוק! אל תוותרו. אל תפרשו. התפללו בקנאות שאלוהים ידליק אש בנפשותיכם – שתוכלו להתפלל עבור רוח הקודש – עבור לחם לחוטאים המורעבים!

בנוסף, אנחנו צריכים גם לבקש מאלוהים שישתמש בקהילה לתת לחם לחוטאים. יהיה לנו אוכל נהדר, שיכינו גב' קוק, גב' לי, רוברט לואיס, מר דיקסון ואחרים. אבל אם רוח הקודש לא תהיה נוכחת, הארוחות שיהיו לנו אחרי אסיפות הבוקר והערב לא תעזורנה לאנשים. אני מכיר קהילה שנהגה לקיים ארוחות אחרי האסיפות. אשתו של רועה הקהילה סיפרה לי על כך בהתרגשות. היא אמרה שהרבה אנשים באו לקהילה דרך הארוחות האלה. אז שאלתי, "אתם עדיין מקיימים את הארוחות האלה?" היא אמרה, "לא. ראינו שהן כבר לא עוזרות לאנשים, אז הפסקנו לקיים אותן". לא אמרתי כלום, אבל ידעתי מה הסיבה. זה לא היה בגלל שהארוחות לא עזרו לאנשים. הסיבה האמיתית הייתה שהם הפסיקו להתפלל עבור הארוחות! אם רוח הקודש לא נוכחת, איזו סיבה יש לאנשים האובדים לבוא לארוחה? אם רוח הקודש לא נוכחת, זו סתם עוד ארוחה! למה לטרוח? למה לא לאכול ביג מק? למה לא לאכול בבית?

"כי אוהבי בא אלי מן הדרך, ולי אין כל לשום לפניו" (לוקס י"א 6).

מטיף אחד חשב שהארוחות שלנו נהדרות! אבל הוא חשב לשנות אותן רק במקצת – בגלל שקשה להכין ארוחה גדולה כמו שלנו. אז הוא שינה את זה "במקצת". במקום שיגישו ארוחה, הנשים בקהילה הגישו מתאבנים. כשאלפרד היצ'קוק עמד להוציא את סרט האימה שלו "פסיכו", הוא הזמין את בכירי תעשיית הסרטים לסטודיו. הוא הגיש להם "מאכל אצבעות" – "עשוי מאצבעות רגילות" – זה מה שהוא אמר להם! אישה אחת צרחה ושמטה את הצלחת שלה על הרצפה!

מתאבנים מתאימים לקבלת פנים, אבל הם לא עוזרים לחבורה של אנשים צעירים ורעבים, שאך זה ישבו באסיפה ארוכה בקהילה. אני מאמין שרועה הקהילה היה קולט את הטעות הזו, אם הוא ואנשיו היו מתפללים על זה ברצינות. אתם רואים, אפילו האוכל שאנחנו מגישים לא יהיה לברכה אם רוח הקודש לא נמצאת איתנו. אם רוח אלוהים לא כאן – אין לנו מה לשים לפניהם!

"כי אוהבי בא אלי מן הדרך, ולי אין כל לשום לפניו" (לוקס י"א 6).

מטיף אחד מהמזרח סיפר לי שבקהילה שלו מגישים ארוחה אחרי אסיפת הבוקר. לאחר מכן האנשים היו חוזרים לאודיטוריום לעוד שיעור תנ"ך קצר. בגלל זה, הוא אמר, הם לא היו צריכים את אסיפת הערב של יום ראשון. הוא אמר ששיעור תנ"ך אחרי ארוחת הצהריים טוב באותה מידה כמו אסיפת ערב. הוא קרקר, "הם מקבלים מספיק תנ"ך".

חשבתי לעצמי, "איזה אדם מסכן! אין פלא שהוא מעולם לא היה רועה קהילה מוצלח!" מטרת אסיפת הערב היא לא לדחוס עוד פסוקים מהתנ"ך לתוך המוחות של "ילדי הקהילה" המרדנים! הוא לא יכל לראות את זה? בעצם ביטול אסיפת הערב הוא איבד את ההזדמנות שאנשיו יביאו איתם את האובדים לאסיפת בישור! אלוהים, עזור לנו! אם הרועה ואנשיו היו מתפללים על כך ברצינות, אני בטוח שאלוהים היה מראה להם את הטיפשות שבמעשיהם. אנשים אובדים לא מגיעים ולא נושעים, בגלל שרוח הקודש לא נמצאת שם להדריך את הרועה, ולהפיח חיים באנשים! אלוהים, עזור לנו בימים הרעים האלה!

"כי אוהבי בא אלי מן הדרך, ולי אין כל לשום לפניו" (לוקס י"א 6).

נראה שבאחרית הימים המטיפים והקהילות מתהלכים כסומים באפילה! כל דבר שאנחנו עושים בקהילה חייב להיות מכוסה בתפילה. אחרת יאמר עלינו, "כי לך שם כאילו חי אתה, והנך מת" (חזון יוחנן ג' 1). "יש לך שם כאילו אתה חי – אבל אתה כבר מת". זה יכול לקרות לכל קהילה – במיוחד בזמן הרע הזה – באחרית הימים! אם לא נדרוש את נוכחות רוח הקודש בכל מה שאנחנו עושים, מהר מאוד נהיה מתים כמו קהילת סרדיס!

"כי אוהבי בא אלי מן הדרך, ולי אין כל לשום לפניו" (לוקס י"א 6).

אני חושש שזה נכון לגבי רב הקהילות שלנו היום. כשהאנשים שלנו יוצאים לחופשה, הם כמעט תמיד באים ומספרים לי שהתאכזבו מהקהילות שהיו בהן. "ההלל היה מת". "המטיף היה משעמם". "האנשים לא היו נחמדים". "הם לא מקיימים אסיפות ערב ביום ראשון". "הלכנו לאסיפת תפילה, אבל לא באמת הייתה שם תפילה – אלא רק עוד שיעור תנ"ך". אם האנשים שלנו חושבים ככה, אז ככה חושבים גם האובדים! אין פלא שהקהילות באחרית הימים חלשות כל כך!

"כי אוהבי בא אלי מן הדרך, ולי אין כל לשום לפניו" (לוקס י"א 6).

אסור לנו להפוך להיות גאוותנים. בואו נזכור שאנחנו לא הרבה יותר טובים! אנחנו צריכים להודות בחולשה שלנו, אחרת לא נקבל את כוחו של אלוהים. למדנו לצום ולהתפלל – בגלל שצום הוא אחת הדרישות לתפילה חזקה נגד השטן והשדים! (מרקוס ט' 29). צמנו והתפללנו, וקיבלנו כמה ברכות. אבל עלינו להמשיך לצום גם ביום שבת הבא, עד הארוחה המשותפת שנתקיים כאן בקהילה, בשעה 17:30.

הערב אני מבקש מכם להתפלל עבור הנוכחות של רוח הקודש בכל הפעילויות שלנו. ללא נוכחות רוח אלוהים, "אין לנו כל לשום לפני" החוטאים האובדים! לכן בפרט עלינו להתפלל שרוח הקודש תרד על כל מה שאנחנו עושים. רוח הקודש היא ה"לחם" שאנחנו חייבים, אחרת החוטאים יצאו רעבים מהקהילה שלנו – ולא ייוושעו.

כן, ישוע מת על הצלב כדי להושיע את החוטאים מפני חרון אלוהים. כן, ישוע קם מן המתים כדי לתת לחוטאים חיים חדשים, ואפילו כדי לתת להם חיי נצח! אבל הדברים האלה לא יהיו אמיתיים עבורם ללא פעולת רוח הקודש. לכן, כל שבוע, כאשר אתם מתפללים, התפללו עבור לחם לחוטאים. התפללו שאלוהים ישלח את רוח הקודש, שתרד על האסיפות שלנו, שתאיר את הלבבות החשוכים, ושתגרום להם להרגיש את אשמת החטא שלהם, והצורך העצום שלהם באדון ישוע המשיח! הסתכלו עכשיו על לוקס י"א 13. זה בעמוד 1090 בתנ"ך הסקופילד. עמדו בבקשה בזמן שאני מקריא.

"הן אתם הרעים יודעים לתת מתנות טובות לבניכם, אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקודש לשואלים מאיתו?" (לוקס י"א 13).

זו רשימת הנושאים לתפילה לשבוע הזה, ובמיוחד ליום שבת.

1.  שמרו על הצום שלכם בסוד (במידת האפשר). אל תלכו ותספרו לאנשים שאתם צמים.

2.  הקדישו זמן לקריאה התנ"ך. קראו כמה חלקים מספר מעשי השליחים (עדיף קרוב להתחלה).

3.  שננו את ישעיהו נ"ח 6 במהלך הצום של יום שבת.

4.  התפללו שאלוהים יביא לנו 10 אנשים או יותר שיישארו איתנו.

5. התפללו לחזרה בתשובה בקרב הצעירים הלא-נושעים שלנו. התפללו שאלוהים יעשה להם ככתוב בישעיהו נ"ח 6.

6.  התפללו שאלה שבאו היום (יום ראשון) בפעם הראשונה, יימשכו לכאן גם ביום ראשון הבא. התפללו עבורם בשם, אם אפשר.

7.  התפללו שאלוהים יראה לי מה לדבר ביום ראשון הבא – בבוקר ובערב.

8.  שתו הרבה מים. בערך כוס מים אחת לשעה. בתחילת הצום אתם יכולים לשתות כוס קפה גדולה, אם התרגלתם לשתות קפה כל יום. אל תשתו משקאות קלים, משקאות אנרגיה וכו'.

9.  אם יש לכם אי אילו שאלות בנוגע לבריאותכם, גשו לראות רופא. (אתם יכולים לבוא אל ד"ר קרייטון צ'אן או אל ד"ר ג'ודית' קגן בקהילה שלנו). אל תצומו אם יש לכם בעיות בריאות רציניות, כמו סוכרת או לחץ דם גבוה. נצלו את יום השבת רק כדי להתפלל עבור הבקשות הללו.

10. התחילו את הצום אחרי ארוחת הערב ביום שישי. אל תאכלו כלום אחרי ארוחת הערב ביום שישי עד הארוחה שתהיה לנו בקהילה ביום שבת בשעה 17:30.

11. זכרו שהדבר הכי חשוב להתפלל עבורו הוא שהצעירים האובדים בקהילה שלנו ייוושעו – וגם עבור הצעירים החדשים שבאים בזמן הזה, שיישארו איתנו באופן קבוע.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: לוקס י"א 5-13.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
     "אני מתפלל עבורך" (מאת ס. אומאלי קלאף, 1837-1910).