צום ותפילה בעידן אובמה

הסיפור הוא פשוט. ישוע היה בראש ההר. כאשר ירד למטה הוא ראה קהל גדול שהתאסף סביב התלמידים. ישוע שאל אותם מה קורה. אדם אחד יצא מתוך הקהל ואמר לישוע שבנו אחוז שדים. הוא סיפר שהשדים גרמו לבנו לסבול מהתקפי זעם. הוא אמר שביקש מהתלמידים לגרש את השד, אך הם לא יכלו לעשות זאת. ישוע אמר לו להביא את בנו אליו. ישוע גער בשד ואמר, "צא ממנו ואל תוסף לבוא בו עוד". השד צעק ויצא מהילד. ישוע אחז בידו של הילד, הקים אותו, והוא נרפא. מספר דקות לאחר מכן ישוע נכנס לבית. התלמידים באו אליו ואמרו, "מדוע אנחנו לא יכולנו לגרשו?" (מרקוס ט' 28).

ד"ר מרטין לויד-ג'ונס אמר, "הם ניסו ככל יכלתם, אך נכשלו. הם הצליחו במקרים רבים אחרים. אבל כאן הם נכשלו לחלוטין. ובכל זאת, בשלווה גמורה אדונינו [ישוע המשיח] רק אמר מילה, והנער נרפא בין רגע. הם אמרו, 'מדוע אנחנו לא יכולנו לגרשו?', והוא [המשיח] ענה ואמר, 'המין הזה לא יצא כי אם בתפילה ובצום'" (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, תחייה, קרוסווי בוקס, מהדורת 1994, עמ' 9; הערה על מרקוס ט' 28, 29).

התיאור הזה של השד שהתלמידים לא הצליחו לגרש הוא חשוב מאוד. הוא היה חשוב כל כך, שרוח הקודש תיעדה אותו שלוש פעמים בברית החדשה – במתי, במרקוס ופעם נוספת בלוקס. ד"ר לויד-ג'ונס אמר שזה חשוב מאוד עבורנו היום. אני מסכים איתו לחלוטין. אך לפני שאתייחס למשמעות של הסיפור הזה עבור הקהילה שלנו, אני מוכרח להתמודד עם מבקרי הכתובים שהסירו את המילה "ובצום" מכל התרגומים המודרניים.

ובכן, לפני שאני נכנס למסר, אני רוצה לדבר אתכם על המילה האחרונה בפסוק 29 – "ובצום". לפי הערת האמצע "יו" בסקופילד, "שני כתבי היד הטובים ביותר משמיטים את המילה 'ובצום'". משמעות הדבר היא שאפילו תנ"ך הלימוד המאוד שמרני סקופילד הושפע מהביקורת ההרסנית על התנ"ך בסוף המאה ה-19. למה שני כתבי היד שהשאירו את הצום בחוץ הם "כתבי היד הטובים ביותר"? כתב היד העיקרי שהמבקרים השתמשו בו היה כתב היד סינאיטיקוס. התיאוריה של המבקרים היא שהישן ביותר הוא תמיד הטוב ביותר. אבל איך נוכל להיות בטוחים בתיאוריה הזו?

לפני מספר שנים אשתי ואני היינו במנזר סנטה קתרינה, שנמצא לרגלי הר סיני. ראינו היכן נמצא כתב היד – בעיי חורבות במנזר העתיק הזה. ליד דלת המנזר הייתה ערימה ענקית של גולגולות אדם. אלו הן הגולגולות של הנזירים שחיו שם לאורך השנים. בפנים נמצא אחד מהיכלי הכנסיות הכי חשוכים והכי שטניים שראיתי אי פעם. עשרות ביצי יען תלויות מהתקרה. המקום מואר על ידי נרות מתפוררים. זה נראה כמו מקום שתראה ב"שודדי התיבה האבודה"! לא הייתי רוצה לבלות את הלילה במקום הנורא הזה! ובמקום חשוך וקודר זה טישנדרוף מצא את כתב היד העתיק של הבשורות. מאוחר יותר אשתי ואני ראינו את כתב היד עצמו במוזיאון הבריטי בלונדון.

אני בטוח שהנזירים הקדומים במנזר הזה הושפעו מהגנוסטיקה. כמובן שהגנוסטיים לא ירצו להדגיש את הצום. זאת הסיבה שהנזירים מושפעי-הגנוסטיקה האלה השאירו את המילה "צום" בחוץ בעת שהעתיקו ביד את בשורת לוקס.

ועכשיו יש סיבה נוספת שבגללה אני חושב שהמילה "צום" נכתבה שם על ידי מרקוס עצמו. אתם מבינים, המשפט לא הגיוני אם אתם מוציאים את המילה "צום". בדומה לכל התרגומים המודרניים, בתנ"ך בגרסה הבינלאומית החדשה כתוב, "המין הזה לא יצא כי אם בתפילה". מספיק שתשתמשו בשכל. האם אתם לא יודעים שהתלמידים התפללו? כמובן שהם התפללו! אך "המין הזה" צריך משהו חזק יותר מתפילה. האם זה לא ברור? כפי שהראה ק. ס. לואיס באחד ממאמריו, המבקרים האלה היו צריכים ללמוד ספרות אנגלית. אם הם היו לומדים יצירות הם היו מבינים שמשהו חסר. "המין זה לא יצא כי אם בתפילה"? אבסורד! כמובן שהם התפללו. הפסוק לא נשמע הגיוני אלא אם כן כתוב בו, "המין הזה לא יצא כי אם בתפילה ובצום".

וישנה סיבה שלישית. לאורך ההיסטוריה הארוכה של האמונה המשיחית, המשיחיים האמינו שצריך לצום וגם להתפלל, כאשר כוחות שטניים הפסיקו את פעולת אלוהים. כל המטיפים הגדולים בתחיות העבר ידעו שיש זמנים שעליהם לצום. אך כיום הם מורחקים מעניין הצום בגלל השמטת המילה הזו, "בתפילה ובצום". האם ידעתם שג'ון ווזלי צם פעמיים או יותר בשבוע בתקופת ההתעוררות הגדולה הראשונה? האם ידעתם שיונתן אדוארדס צם במשך שלושה ימים לפני שהטיף את "חוטאים בידיו של אלוהים כועס"? מהדרשה הזו הובילה להתעוררות משמעותית בקהילה, שהתפשטה בניו-אינגלנד – ואז באנגליה עצמה. האם התחייה הזו הייתה מגיעה אם אדוארדס היה מתפלל מבלי לצום? זה וודאי – אלוהים שלח את התחייה כאשר הוא צם וגם התפלל! האם היעדר הצום בקהילות שלנו כיום הוא אחת הסיבות לכך שאין תחייה? זה בטוח – כיום יש מעט מאד תחייה, אם בכלל, ובמקביל יש גם מעט מאוד צום, אם בכלל! זה בטוח!

ויש גם סיבה רביעית להשאיר את המילה "ובצום". לותר דיבר על ה"אנלוגיה" של הכתובים. הוא התכוון שכאשר אנחנו מפרשים קטע בתנ"ך, אנחנו צריכים להסתכל על פסוקים דומים אחרים כדי לראות מה הם אומרים. מהו הקטע המוכר ביותר בתנ"ך על צום? סטודנט לתנ"ך בטח אמור לדעת שזה ישעיהו נ"ח 6.

"הלא זה צום אבחרהו? פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה, ושלח רצוצים חופשים, וכל מוטה תנתקו?" (ישעיהו נ"ח 6).

ישוע הכיר היטב את ספר ישעיהו. הוא ציטט מתוך ישעיהו ס"א 1,2 כאשר לימד בבית הכנסת בנצרת. בטוח שישוע לכל הפחות רמז לקטע בישעיהו נ"ח 6 כשאמר, "המין הזה לא יצא כי אם בתפילה ובצום" (מרקוס ט' 29).

"הלא זה צום אבחרהו? פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה, ושלח רצוצים חופשים, וכל מוטה תנתקו?" (ישעיהו נ"ח 6).

בהתאם לכתוב בישעיהו, ישוע אמר לתלמידים שתפילה וצום יכולים "לשלח רצוצים חופשים" – ולשבור כל עול של השטן! זו "אנלוגיה" של הכתובים! זה בעצם לתת לתנ"ך עצמו להיות הפרשן הטוב ביותר של הקטע שלנו. אני בטוח שלותר היה מסכים איתי על זה.

סיבה חמישית לקבל את "ובצום" מגיעה מהעובדה שאלו שגירשו שדים תמיד לימדו שצום עוזר במקרים מסוימים. כאשר ג'ון ווזלי הנכבד דיבר על הפסקה המקבילה במתי י"ז 21, הוא אמר, "סוג זה של שדים לא יצא כי אם בתפילה ובצום – איזו עדות יש לנו כאן ליעילות של הצום, כאשר מוסיפים אותו לתפילה נלהבת. יש סוגים מסוימים של שדים שהתלמידים כן הצליחו לגרש לפני כן ללא צום", אבל הסוג הזה של שדים לא יצא כי אם בתפילה ובצום (ג'ון ווזלי, הערותיו של ווזלי על הברית החדשה, בייקר בוק האוס, 1983, כרך א'; הערה על מתי י"ז 21).

במהלך השירות הארוך שלו כמייסד המתודיזם הווזליאני, ג'ון ווזלי (1703-1791) התוודע רבות לשחרור משדים.

ד"ר תומס הייל היה שליח רפואי לתאילנד. בתור אחד, שתוך כדי השליחות בשטח התעמת עם שדים פעמים רבות, ד"ר הייל, לפי הפירושים שלו, הוא חסיד של צום. בפרשנות שלו למרקוס ט' 29, ד"ר הייל אמר, "יש סיטואציות שהכרחי לצום בהן על מנת לקבל את מבוקשינו מאלוהים...כאשר, על ידי צום, אנו מראים לאלוהים שאנו רציניים...הוא יגיב לתפילותינו בכך שייתן לנו כוח, חוכמה וברכה רוחנית במידה גדולה יותר". לאחר שנתקל בשדים תוך כדי השליחות בשטח, ד"ר הייל אמר שעלינו להשאיר את המילה "ובצום" בטקסט. (ד"ר תומס הייל, הפרשנות השימושית של הברית החדשה, הוצאת קינגסוויי, 1997, עמ' 265, הערה על מרקוס ט' 29).

כעת אתן לכם את הסיבה השישית והאחרונה להשאיר את המילה "ובצום". ישנם רק שני כתבי יד שהשמיטו אותה, אך למעשה יש מאות כתבי יד, כתבי יד עתיקים מאוד, שמכילים אותה. המבקרים בחרו להשתמש בשני כתבי היד שהשמיטו את המילה ושכחו מכל מאות כתבי היד העתיקים מאוד שמכילים אותה. שאלוהים יעזור לנו! אני לא חושב שאי פעם נוכל לחוות תחייה אם לא נחזיר את הצום להיות יחד עם התפילה!

אז הנה, נתתי לכם שש סיבות לדחות את התרגומים המודרניים של פסוק זה! לעולם לא אלמד מתוכם. אני לא סומך עליהם. זו הסיבה שאני מלמד אך ורק מהתנ"ך בגרסת קינג ג'יימס. זו הסיבה שאני רוצה שתשננו פסוקים מהתנ"ך בגרסת קינג ג'יימס, ושאת הקריאה היומית בתנ"ך שלכם תעשו אך ורק מהתנ"ך בגרסת קינג ג'יימס. זה יברך אתכם ואתם יכולים לבטוח בזה!

"המין הזה לא יצא כי אם בתפילה ובצום" (מרקוס ט' 29).

כעת, מכאן ואילך אני אענה בדרשה הזו על שתי שאלות:

(1) מה זה "המין הזה"?

(2) איך נוכל להתגבר על "המין הזה"?

אני לא מתכוון לבזבז את הזמן ולהוכיח לכם שהשטן והשדים קיימים. אם אתה צייד-נפשות אז אתה כבר מכיר, מניסיון, שהשדים קיימים במציאות. אז אני ממשיך הלאה מבלי לנסות לשכנע אתכם בקיומם.

"המין הזה" מתייחס לשדים שעוצרים אותנו, שנראה שאנחנו לא מצליחים להתגבר עליהם בשיטות הרגילות. הכתובים מלמדים אותנו שהשדים מעוורים את "דעות הסוררים" (השנייה לקורינתים ד' 4). וזה נכון לכל אדם בעולם לפני שחזר בתשובה. אנחנו מתמודדים עם המין "הזה" כבר הרבה זמן. ולעיתים קרובות אנחנו רואים את המין "הזה" מוכנע על ידי המשיח כמענה לתפילותינו.

אנחנו גם יודעים שהמין "הזה" תולש את הדבר מהלבבות של הלא מאמינים – "ואחר כן בא השטן ונשא את הדבר מליבם" (לוקס ח' 12). ולעיתים קרובות אנחנו רואים את המין "הזה" מוכנע על ידי המשיח כמענה לתפילותינו.

כבר מראשית העולם השטן שלח את השדים לעשות את שני הדברים הללו. הוא עיוור את דעתם של אדם וחווה בגן עדן. הוא תלש את הדבר מליבם בזמן הקדום ההוא.

אנחנו יכולים לומר שאלה היו, פחות או יותר, שתי הדרכים העיקריות של השטן לשיעבוד האנשים באמריקה ובעולם המערבי, עד העידן המודרני. עד העידן המודרני האנשים באופן כללי האמינו באלוהים. האנשים האמינו באופן כללי שהתנ"ך הוא דבר אלוהים. דעתם התעוורה. הדבר נתלש מליבם. אבל הם עדיין האמינו, באופן כללי, באלוהים ובתנ"ך. נוכל להתייחס אליהם כאל הגברים והנשים של ה"עידן הפרה-מודרני". בתור פרה-מודרניים הם לא באו לאמונה המשיחית בגישה ביקורתית. הם אולי לא בטחו במשיח – אבל הם לא הביעו ביקורת באמירות כגון "אין אלוהים", או "אלוהים מת" – וכן הלאה. אז כל מה שהיית צריך לעשות עם אנשים פרה-מודרניים הוא ללמד את הבשורה ולהתפלל עבורם. זה היה קל יחסית.

אבל אז נכנסו לתקופה ה"מודרנית". טכנית, אפשר להתחקות אחר מקורותיה המכונים 'הארה', שהחלה בסוף המאה ה-17 והמשיכה עם וולטייר (1694-1778). בתקופה הזו האנשים התחילו להיות חומרניים וביקורתיים כלפי אלוהים והתנ"ך. אבל הגישה הביקורתית הזו לא חילחלה למרבית האנשים עד המאה ה-19. "הגישה המודרנית" חייבת שכל דבר יהיה "מוכח" במה שמכונה "שיטה מדעית". היא הייתה ביקורתית כלפי כל דבר רוחני. המטיף המפורסם בילי גראהם אמר בדרשה שלו על יוחנן ג' 16, "אי אפשר לשים את אלוהים במבחנה". הוא לימד על האדם ה"מודרני". אבל בגדול אפשר לומר שהתקופה ה"מודרנית" חלפה יחד עם דור ההיפים.

היום אנחנו חיים בתקופה שהפילוסופים מכנים אותה "פוסט-מודרנית" – התקופה שאחרי המודרניזם. הגישה הפוסט-מודרנית של הצעירים היא חסרת מוסר. אין מוסר. יש בה מספר רעיונות שהם בגדר "פוליטיקלי קורקט", אבל אין בסיס מוסרי אמיתי. "זה נכון עבורך, אבל לא נכון עבורי". אין סטנדרטים מוסריים של טוב או רע. "אם זה מרגיש נכון, אז זה נכון" הוא המוטו הפוסט-מודרני. במקום לומר, "אין אלוהים" כפי שעשו המודרניים – אלה אומרים "זה בסדר אם בשבילך אלוהים הוא אמיתי – אבל תאפשר לי שיהיה לי אלוהים משלי. במילים אחרות, אין סטנדרטים. אם משהו עושה לך טוב – לך על זה.

זה "המין הזה" – זה מה שהצעירים חושבים היום – במחשבות לא נקיות, משתנות, ולא בטוחות של "מה שטוב בשבילך". זה "המין הזה". אלה השדים שאנחנו נלחמים בהם עכשיו! אני שומע אנשים מבוגרים יותר שאומרים דברים כל כך נכונים, שמאז עידן אובמה יש כאן חושך. הכל מרגיש שונה. שום דבר לא ודאי או בטוח. כן, אתם יכולים לקרוא לזה רוח "אובמה", השד הפוסט-מודרני שזורק לפח את כל הישנות – ולא נותן שום דבר כחלופה. האם זה משפיע על הקהילות שלנו? כן, בטח! הבפטיסטים הדרומיים איבדו 2,000 קהילות בשנה שעברה! לא שמעתי על דבר כזה! מעולם לא היה דבר כזה! ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "אנחנו מוכרחים להבין שאנחנו נלחמים על חיינו נגד איזשהו כוח עצום. אנחנו נלחמים מול אויב עוצמתי" (לימוד בדרשה על ההר, חלק 2, עמ' 148).

"המין הזה" חזק מדי עבורנו. אי אפשר להתגבר עליו באמצעות תפילה בלבד. לא – אנחנו חייבים "להתפלל ולצום", אחרת כל מאמצי הבישור שלנו ייכשלו. לכן אני מבקש מכם לצום ולהתפלל ביום שבת הקרוב. אל תצומו אם יש לכם בעיות רפואיות כלשהן. תבדקו עם רופא אם יש לכם אי אילו ספקות בנושא הרפואי. אם אתם צמים איתנו, תראו שאתם שותים הרבה מים, בערך כוס אחת כל שעה. אנחנו נסיים את הצום ביום ראשון בשעה 17:30 בארוחה כאן בקהילה. "". תראו שביום שבת אתם מתפללים מספר פעמים, שאלוהים יביא את האובדים וישמור אותם כאן, וימשוך אותם אל המשיח לישועה דרך דמו וצדקתו. אבא שבשמיים, עשה שזה יקרה. בשם ישוע, אמן.

אם המסר הזה בירך אותך, בבקשה שלח/י אימייל לד"ר היימרס וספר/י לו - rlhymersjr@sbcglobal.net (לחץ/י כאן) אפשר לכתוב לד"ר היימרס בכל שפה, אבל עדיף באנגלית אם אפשר.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: מרקוס ט' 14-29.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
      "הו שאלפי לשונות ישירו" (מאת צ'ארלס ווזלי, 1707-1788; תחת המנגינה של "הו פתחו עצמכם אלי").