לצים באחרית הימים

התנ"ך מלמד שהמשיח יבוא בענני השמיים. זוהי הביאה השניה של המשיח. אבל הלצים מסרבים להאמין לזה.

יש לפרק ג' של השניה לפטרוס חשיבות מיוחדת עבורי. נושעתי אחרי ששמעתי לימוד על הפרק הזה. זה היה ב-28 בספטמבר, 1961. הייתי אז סטודנט בקולג' ביולה (כיום אוניברסיטה). באותו שבוע התקיימה סדרת אסיפות. כל הסטודנטים נכחו בהן. באותו יום הושבתי ליד ד"ר מורפי לאם. באותו הזמן הוא למד בסמינר טאלבוט, ונפגשנו בקולג'. הדובר היה ד"ר צ'ארלס וודברידג'. חודשים ספורים לפני כן הוא בדיוק עזב את סמינר פולר. הוא ראה שפולר המשיך במגמת הליברליזם – דחיית הסמכות שיש לתנ"ך. הסמינר תייג אותו כאדם קיצוני, אבל הם בהחלט טעו. אירועים שהתרחשו בשנים הבאות הראו דווקא שהוא צדק לחלוטין. חברי סגל נוספים הלכו אחריו ועזבו את פולר. בין העוזבים נכללו גם ד"ר גליסון ארצ'ר, ד"ר ווילבור מ. סמית' וד"ר הארלד לינדזל. כולם היו אקדמאים מהשורה הראשונה. הם הלכו אחרי ד"ר וודברידג' אחרי שנהיה ברור יותר שהוא צודק. הסמינר עבר מאמונה בדיוק של התנ"ך לחוסר אמונה ולליברליזם.

כששמעתי את ד"ר וודברידג' מלמד על הפרק הזה, זה היה נושא חם. כולם דיברו על סמינר פולר שהלך לכיוון הכפירה. פטרוס השליח דיבר על כך בבירור.

בפסוק הראשון השליח ציין שהוא עסק בכתיבת האגרת השניה. זה היה מכתב שנכתב למאמינים הראשונים שהיו "מפוזרים" בחלקים שונים של האימפריה הרומית (הראשונה לפטרוס א' 1). הוא כתב את האגרת (המכתב) השניה כדי להזכיר להם כמה דברים שהם כבר ידעו. הוא סיפר להם על הלצים באחרית הימים. הוא סיפר להם על אנשים שלא מאמינים בביאתו השניה של המשיח. הוא סיפר להם על קץ העולם – ועל העולם החדש שיקום.

הייתי מרותק מהקטע הזה. ד"ר וודברידג' לימד כמו שצריך! הוא היה אקדמאי נהדר, בוגר הסמינר התיאולוגי של פרינסטון. הוא היה גם פרשן תנ"ך יוצא מן הכלל. אני לא חושב שאי פעם שמעתי מישהו יותר טוב ממנו. למרות ששמעתי אותו כמעט לפני 55 שנה, אני זוכר בבירור כיצד הדרשות שנתן באותו שבוע נגעו בליבי. מטיף-ידיד נוסף היה שם. שמו ד"ר ראסל גורדון, רועה קהילה בריברסייד, קליפורניה. לא מזמן דיברתי איתו על זה בטלפון. ד"ר גורדון יכל אפילו לצטט כמה ממילותיו של ד"ר וודברידג'. זה היה לימוד יוצא מגדר הרגיל, לימוד משנה-חיים. כל מסלול חיי השתנה באותו יום – בגלל שזה היה היום בו נושעתי!

פטרוס אמר למאמינים הראשונים שהוא מזכיר להם דברים שהם כבר יודעים. כולנו צריכים שיזכירו לנו את הדברים האלה, שוב ושוב. השליח אמר להם דברים שהנביאים בתנ"ך אמרו קודם לכן. הוא אמר להם דברים ששליחים אחרים לימדו. זה לא היה לימוד חדש. זה היה לימוד ישן שהם שהיו צריכים שיזכירו להם אותו פעם נוספת.

דבר ראשון, פטרוס אמר להם, "באחרית הימים יבואו לצים, הולכים אחרי תאוות נפשם" (השניה לפטרוס ג' 3). אלה הם "מורי השקר" והמאמינים המזוייפים שהוא דיבר עליהם בפרק ב', כשאמר, "יהיו מורי שקר גם בכם" (השניה לפטרוס ב' 1). אני חושב שזו טעות לחשוב ש"מורי השקר" האלה הם הפרופסורים בקולג'ים ובסמינרים, אם כי גם הם נכללים בקטגוריה.

האם שמתם לב שכל אחד נהיה מומחה לדת? כל אחד חושב שהוא יודע הכל. אי אפשר לומר להם כלום. אתה רואה אותם ברחובות. אתה רואה אותם בקהילות. הם מומחים! דת היא התחום היחידי בו אפשר להיות מומחה ללא שום השכלה! הפסוקים שלנו מלמדים אותנו ש"באחרית הימים" יהיו יותר ויותר אנשים כאלה. הם לצים.

"באחרית הימים יבואו לצים, הולכים אחרי תאוות נפשם" (השניה לפטרוס ג' 3).

מה הכוונה ב"אחרית הימים"? ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר,

'אחרית הימים' הוא מושג טכני שנמצא בשימוש בברית החדשה; הוא מדבר על הימים האחרונים של הקהילה (ד"ר ג'. ורנון מקג'י, דרך התנ"ך, כרך ה', הוצאת תומאס נלסון, 1983, עמ' 469; הערה על השניה לפטרוס ג' 1).

מספר פעמים הוא מתייחס לגוף המשיח כולו. צריך לקרוא את המושג לפי ההקשר. בשניה לפטרוס ג' הנושא הוא לחלוטין הביאה השניה וקץ העולם. לפיכך "אחרית הימים" מתייחס לתקופה האחרונה של הדור הזה, בשנים שממש לפני ביאתו השניה של המשיח.

פטרוס אמר, "באחרית הימים יבואו לצים". "לצים" פירושו "לגלגנים". הם מתכחשים לביאתו השניה של המשיח, מתבדחים על זה כדי ועושים צחוק מהעניין. "חה, חה! אתם חושבים שהמשיח יבוא שוב! איזו בדיחה!" זה הרעיון. ואז השליח גם מספר לנו למה הם לועגים. הלצים האלה "הולכים אחרי תאוות נפשם". פירוש הדבר שהם "הולכים אחרי המאוויים החוטאים שלהם". הם לועגים לביאתו השניה של המשיח בגלל שהם רוצים להמשיך לחיות חיים אנוכיים ומלאי חטא. פטרוס הביא את הלעג שלהם כ"עדות לכך שאחרית הימים זה עכשיו" (תנ"ך הלימוד של הרפורמיישן; הערה על השניה לפטרוס ג' 4).

מה הקטע עם הלגלגנים האלה? דבר ראשון, הם מטריאליסטים. הם מתמלאים בסיפוק מהדברים של העולם הזה. הם לא מוכנים להאמין שהמשיח בא לשפוט אותם. פטרוס השווה אותם לאנשים בתקופתו של נוח (השניה לפטרוס ב' 5). אלוהים "גם על הדורות הראשונים לא חס, וישמור רק את נוח, קורא הצדק... בהביאו את המבול על דור הרשעים". נוח הזהיר מפני המשפט העתיד לבוא. אבל האנשים לא רצו לשמוע! המשיח תיאר אותם כמטריאליסטים – מעוניינים רק באכילה, בשתייה, בהליכה למסיבות, "עד היום אשר בא נוח אל התיבה, ויבוא המבול, וישחת את כולם" (לוקס י"ז 27). פטרוס גם דיבר על המשפט של סדום ועמורה – "ואת ערי סדום ועמורה הפך לאפר, ודנם" (השניה לפטרוס ב' 6). שוב, החטא העיקרי שלהם היה המטריאליזם. המשיח אמר, "וכאשר היה בימי לוט; אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה; ויהי ביום אשר יצא לוט מסדום, וימטר אש וגפרית מן השמים, וישחת את כולם" (לוקס י"ז 28-29). עוד אמר המשיח,

"כן יהיה ביום אשר יגלה בן האדם" (לוקס י"ז 30).

שימו לב לחטאים שהם עשו. בשני המקרים – גם בימי נוח וגם בימי לוט – המשיח לא התמקד בחטאים המיניים. הוא אפילו לא הזכיר חטאים מיניים! למה לא? בגלל שהמקור לחטאים שלהם היה קשור במטריאליזם – לחיות רק עבור העולם הזה – לחיות רק בשביל הכיף – לחיות רק כדי לאכול אוכל! לחיות רק בשביל ההנאות החומריות. סינים רבים חיים כך. ד"ר צ'ארלס ק. ריירי אמר שהמעשים שהוזכרו לא היו חטאים לכשעצמם. אבל "האנשים לא מוכנים". כאשר "המשיח יחזור, אנשים רבים יהיו...שאננים ולא מוכנים (כפי שהיה בימי נוח ולוט)" (תנ"ך הלימוד של ריירי; הערה על לוקס י"ז 26-30).

אדם אחד לוקח את הרגליים ונוסע ללאס-וגאס ביום ראשון. הוא מפספס את האסיפה בקהילה כדי לנסוע ולראות את האורות שם. הוא בורח לסן-פרנסיסקו ביום ראשון. אדם אחר מבלה שעות במשחקי וידאו, אבל לא מוצא זמן לקרוא בתנ"ך. אחרים מוצאים זמן לצפות בפורנוגרפיה, אבל לא מוצאים זמן להתפלל. אחרים ממקדים את חייהם סביב הכסף, אבל לא אוצרים להם אוצרות בשמיים. מטריאליזם הורס את החיים הרוחניים שלכם. אתם לא מכירים את אלוהים. אין לכם את המשיח. כל מה שיש לכם זה תכשיטים זולים מהעולם. יוחנן השליח אמר,

"כי כל אשר בעולם, חשק הבשר ותאוות העינים וגאות הנכסים, לא מן אבינו הוא, כי אם מן העולם. והעולם עבור יעבור עם תאוותיו, והעושה רצון אלוהים יעמוד לעד" (הראשונה ליוחנן ב' 16-17).

בצעירותי גרתי אצל דודי ודודתי ברחוב אליזבת'. גרו ברחוב הזה הרבה צעירים. חלקם קנו בירה ושתו אותה בסככה. חלקם בילו שעות בהתעסקות עם גאדג'טים ובתיקון מכוניות. חלקם ירדו לבית זונות בטיחואנה. כולם חשבו שהם יותר חכמים ממני. הם עשו ממני צחוק ולעגו לי. הם אמרו, "רוברט דתי" – כאילו להיות רציני עם אלוהים היה משהו מוזר. מאוחר יותר נהייתי רועה קהילה. הם מתו אחד אחרי השני. קרוביהם התקשרו וביקשו שאערוך להם את טקס ההלוויה. אבל מעולם לא הייתה לי אפילו מילה אחת של תקווה לומר בהלוויות במבעיתות האלה. אפילו לא מילה אחת של תקווה! כל מה שיכולתי לעשות הוא להסביר את הבשורה לאלה שהיו בחיים. כולם ידעו ששום תקווה לא הייתה עבור הבנים שחיו כדי לשתות, לשחק במכוניות וללכת לזונות. כולם ידעו שלא הייתה להם שום תקווה בכלל! בחסד אלוהים אני הארכתי ימים יותר מכולם. בחסד אלוהים נהניתי בחיים יותר מכל הבנים המסכנים והאובדים שהכרתי מזמן כל כך.

"העולם עבור יעבור עם תאוותיו, והעושה רצון אלוהים יעמוד לעד" (הראשונה ליוחנן ב' 17).

האם אתם חיים רק בשביל העולם הזה? האם אי פעם חשבתם על העולם הנצחי? האם אתם מוכנים למשפט?

"ודעו זאת לכם ראשונה, באחרית הימים יבואו לצים, הולכים אחרי תאוות נפשם" (השניה לפטרוס ג' 3).

מה העניין איתם? דבר ראשון, הם מטריאליסטים. אבל דבר שני, הם עיוורים רוחנית. פטרוס השליח דיבר על זה בפרק ב'. הוא אמר,

"אלה כבהמות הסכלות...בחרפם את אשר לא ידעו, ישחתו בהשחית נפשם וגמול עולתם ישאו" (השניה לפטרוס ב' 12).

הם עיוורים רוחנית כמו חיות – הם כמו "בהמות סכלות". הם מדברים נגד המשיח, נגד ביאתו השניה, אפילו נגד המוות שלו על הצלב. הם צוחקים על תקומתו מן המתים.

כל הזמן אפשר לראות צעירים כאלה. הם משתמשים בשם ישוע רק כמילת שבועה – "ג'יזס קרייסט!" ברגע שתנסה לגרום להם לבוא לקהילה, יהיה להם אכפת פחות. כאשר אתה מגיע לקהילה כאן, הם צוחקים עליך, בזים לך ומלגלגים עליך. אני מכיר צעיר אחד שמשלם את דמי השכירות עבור אימו ואחותו. ובכל זאת הן צועקות עליו, "למה אתה ממשיך ללכת לקהילה הזו?" האמת היא, שאם הוא לא היה בא לכאן, כנראה שלא היה להן בית לגור בו. כנראה שהוא היה לוקח את הרגליים לאן שהוא והן היו נשארות לחיות ברחוב! הן "מחרפות את אשר לא תדענה". הן עיוורות רוחנית.

התנ"ך מלמד שנולדנו בחטא. ההורים הקדומים שלנו חטאו – ואנחנו ירשנו טבע חוטא. אנחנו חוטאים בטבע שירשנו מהם. עד שלא ניוושע, אנחנו גבר ואישה "טבעיים". כתוב בתנ"ך,

"האדם הטבעי איננו מקבל את דברי רוח אלוהים, כי המה סכלות לו, ולא יוכל להבינם, באשר המה נדונים בדרך הרוח" (הראשונה לקורינתים ב' 14).

אפשר שתהיה מאוד אינטליגנטי, אבל אם לא נושעת, אתה בסך הכל גבר או אישה "טבעיים". ההערה בתנ"ך הסקופילד לגבי הראשונה לקורינתים ב' 13-14 היא: "הדברים הבלתי נראים של אלוהים לא ניתנים לגילוי על ידי בני האדם הטבעיים". הם מגששים באפלה ללא יכולת למצוא את אלוהים אי פעם.

לורד ברטרנד ראסל היה מתמטיקאי ופילוסוף בריטי מפורסם במאה ה-20. בצעירותי הוא היה אחד האתיאיסטים שהיה צריך לפחד ממנו הכי הרבה, אינטליגנט להחריד. בעקבות כל התארים והכבוד שניתן לו, בוודאי תצפו שהוא היה אדם מאושר. אבל במקום אושר הייתה לו גישה חסרת תקווה כלפי החיים. לפני מותו, ברטרנד כתב,

לא אש, לא גבורה, וגם לא עוצמת המחשבה או ההרגשה יוכלו לשמר את חייו של אדם אחרי המוות...[כולם] מיועדים להשמדה במותה העצום של מערכת השמש, ואין מנוס שמקדש הישגיו של האדם ייקבר כולו תחת עיי החורבות של יקום שבא אל קיצו (לורד ברטרנד ראסל, הלל של אדם חופשי).

הוא היה אחד האנשים הכי מבריקים במאה ה-20 – אבל כל שהוא יכל לצפות לו הוא "יקום שבא אל קיצו". שם "האדם הטבעי" מסיים את חייו – בלי תקווה, בלי שלום, בלי עתיד ובלי אלוהים. אלה הם הלצים, ההולכים אחרי תאוות נפשם, ויתלוצצו לאמור, "איה הבטחת בואו?"

אדם מפורסם אחר מהמאה ה-20 היה ה. ג'. וולס. הוא כתב את מכונת הזמן, מלחמות העולם, ואת קווים לדמותה של ההיסטוריה. מר וולס היה פילוסוף, היסטוריון וסופר מדע בדיוני. הוא בזבז את חייו במתקפה על האמונה המשיחית. אבל כשהיה אדם זקן הוא אמר, "אז הנה אני בגיל 65, עדיין מחפש שלום. שלום הוא פשוט חלום חסר תקווה". בסוף חייו מר וולס אמר שהאנושות נידונה ל"קלון, סבל ומוות".

לעולם לא תמצאו את המשיח אם תלכו אחרי הלגלגנים והלצים בעולם הזה. לעולם לא תמצאו את המשיח אם תנסו "להבין" איך להיוושע. אסור לכם לסמוך על עצמכם, כי

"עקוב הלב מכל, ואנוש הוא, מי ידענו" (ירמיהו י"ז 9).

אם תרצו להינצל מפני "יקום שבא אל קיצו" עליכם לבטוח בישוע באמונת ילד. אתם צריכים להגיד בליבכם את מילות השיר שמר גריפית' שר,

אדון ישוע, הבט מטה מכסאך בשמיים,
   ועזור לי להקריב קורבן שלם;
אני נותן את עצמי ואת מה שאני יודע;
   טהר אותי כעת, ואהיה לבן משלג;
לבן משלג, כן, לבן משלג;
   טהר אותי כעת, ואהיה לבן משלג.
("לבן משלג" מאת ג'יימס ניקולסון, 1828-1876).

אז תוכלו לדבר על ישוע, ש"שטיהר אותנו מחטאנו בדמו". אני מתפלל שבקרוב תבטחו בישוע. אמן.

אם המסר הזה בירך אותך, בבקשה שלח/י אימייל לד"ר היימרס וספר/י לו - rlhymersjr@sbcglobal.net (לחץ/י כאן) אפשר לכתוב לד"ר היימרס בכל שפה, אבל עדיף באנגלית אם אפשר.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: השניה לפטרוס ג' 1-4.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"לבן משלג" (מאת ג'יימס ניקולסון, 1828-1876).