חברי קהילה לא-מאמינים באחרית הימים

השליח אמר שיהיו "בכם" מורי שקר בקהילות. זה נכון במיוחד היום.

"כי תבוא העת, אשר לא יכילו את הלקח הבריא, כי אם כאוות נפשם יאספו להם מורים לשעשועי אוזניים" (השניה לטימותיוס ד' 3).

האנשים רוצים לשמוע דברים שיערבו לאוזניהם. לכן מורי שקר הם כל כך פופולאריים היום. כמעט כל המורים שאני רואה בטלוויזיה שייכים לקטגוריה זו. הם מכניסים בסתר כיתות משחיתות.

מורי השקר הללו מתוארים בפרק ב' של השניה לפטרוס. השליח אמר שהם ילמדו "כיתות משחיתות", אף תוך כדי התכחשות למשיח. הם מתכחשים לישוע בכך שהם לא מלמדים את הבשורה. הוא אמר שהם יהיו אנטינומיים. הם ילמדו אנשים שהם יכולים לחיות בחטא ועדיין להיות משיחיים. הם יעבדו עבור כסף במקום עבור אלוהים. המשפט שלהם יהיה חמור. הם יישפטו כמו שהמלאכים שמרדו "הורדו לקצבי הרים". הם יישפטו כמו שהאנשים בימי נוח נשפטו במבול. הם יישפטו כפי שסדום ועמורה נשפטו באש מהשמיים.

בעזרת שלוש הדוגמאות הללו מראה פטרוס שמורי השקר, וההולכים אחריהם, יישפטו. מורי השקר אומרים שמשיחיים יכולים לחיות בחטא ועדיין להיוושע. הם רכלנים יהירים. הם אומרים דברים מרושעים על מנהיגים משיחיים אמיתיים. הם מסרבים לציית לסמכות התנ"ך. מורי השקר הללו אפילו לא מבינים את הדברים שהם מדברים נגדם. הם עבדים לחטא. והם יאבדו בחטאם. אנשים אלה הם "כתם" ו"פגם" בקהילות. עיניהם מלאות ניאופים. הם לא יכולים להפסיק לחטוא. הם מפתים אנשים לא יציבים. הם מקוללים. הם כמו נביא השקר בלעם, שהטיף עבור כסף.

המאמינים המזוייפים הללו הם כמו בארות יבשות, בארות ללא מים. הם מדברים יפה, אך מוליכים שולל את שומעיהם. הם מבטיחים לשומעיהם חירות. אך הם בעצמם עבדים לתאוותיהם החוטאות. הם עבדים לשחיתות. הם מוליכים מאמינים חדשים שולל. הם יישפטו באופן חמור על שהפנו עורף למצוות הכתובים בכוונה תחילה. הם כמו כלבים וחזירים. הם מעמידים פנים שהם משיחיים טובים, אבל עכשיו הם שבים לחטאיהם הישנים. בדומה לכלבים ולחזירים, טבעם לא השתנה על ידי המשיח. זה מה שפרק ב' של השנייה לפטרוס מספר לנו.

למה פטרוס מבזבז פרק שלם כדי לדבר על המאמינים המזוייפים הללו? ראשית, הם היו קיימים לאורך ההיסטוריה של האמונה המשיחית, ועלינו להיזהר. שנית, באחרית הימים הם גדלים במספר ובאינטנסיביות. הסתכלו בשנייה לפטרוס ג' 3. עמדו וקראו זאת בקול רם.

"ודעו זאת לכם ראשונה, כי באחרית הימים יבואו לצים, הולכים אחרי תאוות נפשם" (השנייה לפטרוס ג' 3).

אתם יכולים לשבת. שימו לב שנאמר, "באחרית הימים". הלצים הללו הם אותם מאמינים מזוייפים שקראנו עליהם בפרק ב'. יש לתנ"ך הרבה לומר על המספר הרב של המאמינים המזוייפים באחרית הימים. יש להם דמיון חסידות, אך אין בהם את כוח אלוהים (השניה לטימותיוס ג' 5). "באחרית הימים... [יפנו] אל הרוחות המתעות ואל תורות [השדים]" (הראשונה לטימותיוס ד' 1). בזמן שהעולם נכנס לצרה הגדולה, הקהילות מתוארות כ"נווה שעירים ומשמר לכל רוח טמא ומשמר לכל עוף טמא ונמאס" (חזון יוחנן י"ח 2). באותו הזמן הקהילה תקרא "הזונה הגדולה" (חזון יוחנן י"ז 1; י"ט 2). ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר ש"הזונה הגדולה" "תהיה מורכבת מאלו שמעולם לא בטחו בישוע כמשיח" (ד"ר ג'. ורנון מקג'י, דרך התנ"ך, כרך ה', הוצאת תומס נלסון, 1983, עמ' 1030; הערה על חזון יוחנן י"ז 1).

ד"ר ג'ון פ. וואלוורד, הנשיא הותיק של הסמינר התיאולוגי של דאלאס, אמר, "אדם שמתכחש לאישיותו ולפועלו של ישוע המשיח, לפי ההגדרה התנ"כית הוא לא מאמין בכלל. הוא אנטי-משיחי; הוא מתנגד לבשורה; הוא כופר, אדם לא-נושע. הוא אחד כזה שחסד אלוהים לא נגע בו. הטרגדיה היא שכל מה שפטרוס חזה, ניכר היום היטב במה שהקהילות עושות... הרבה מאמינים לא מבינים את עומק והיקף חוסר האמונה שחילחלה לתוך הקהילה... פטרוס חזה את זה ממזמן. אין צורך לחכות להתגשמות. זה כבר התגשם" (ד"ר ג'ון פ. וואלוורד, "לאן הולכת הקהילה המודרנית?" בנבואה ושנות השבעים, ד"ר צ'ארלס ל. פיינברג, עורך, הוצאת מודי, 1971, עמ' 113, 114).

כעד ראיה, אני יכול לספר לכם על קבוצה גדולה של אוונגליסטים חדשים ש"חסד אלוהים לא נגע בהם" ושהם "בלתי-נושעים" – בדיוק כמו שאמר ד"ר וואלוורד. זה נכון בתוך הסמינרים וזה נכון בקרב חברי הקהילות שלנו. כמו שד"ר וואלוורד אמר, "רב המאמינים לא מבינים את עומק והיקף חוסר האמונה שחילחלה לתוך הקהילה".

השאלה שלי היא כזו – למה יש כזה מצב נוראי? כדי למצוא את התשובה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להסתכל על מה שקרה. נתחיל במאה ה-19, בערך בשנת 1824, צ'ארלס ג'. פיני הפך את החזרה בתשובה ל"החלטה" זריזה וחסרת משמעות.

הדבר שחסר ב"החלטות" המודרניות הוא תוכחת חטא! ד"ר מרטין לויד-ג'ונס אמר, "ג'ון בוניאן מספר לנו בחסד שופע שהוא עבר [תוכחת חטא] וייסורי מצפון במשך 18 חודשים. הזמן כאן לא משנה, אבל כל אדם שהתעורר וקיבל תוכחת חטא מוכרח להרגיש רע לגבי זה. אחרת איך יוכל למות ולעמוד מול אלוהים?" (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, ביטחון (רומים ה', ד'ה באנר אוף טרות' טראסט, 1971, עמ' 18).

ביום שישי האחרון קראתי את מסעות ההלך של ג'ון בוניאן. הדברים שהוא אמר בנוגע לתוכחת חטא וחזרה אמיתית בתשובה היה כל כך מקובל לפני פיני, שזו הייתה הגישה הרווחת של כל האוונגליסטים כמעט. מסעות ההלך הודפס עבור ג'ורג' ווייטפילד, ונמכר בקהילות הקלוויניסטיות מתודיסטיות ברחבי אנגליה ואמריקה. שבע מהדורות של מסעות ההלך הודפסו עבור ג'ון ווזלי ונקראו על ידי מתודיסטים ווזליאניים ברחבי העולם דובר האנגלית. עשרות אלפי אנשים מהזרם הפרוטסטנטי קראו ואהבו את מסעות ההלך. בוניאן עצמו הוא הסופר הבפטיסטי הנקרא ביותר בכל הזמנים. לאחר שיצא לאור לראשונה בשנת 1678, ספרו של בוניאן יצא במהדורות נוספות, ונמכר בהכי הרבה עותקים מכל ספר אחר בשפה האנגלית, פרט לתנ"ך בגרסת הקינג ג'יימס. ספורג'ן הגדול קרא את מסעות ההלך יותר מ-75 פעמים. ציטוטים והמחשות מהספר מופיעות שוב ושוב בדרשותיו של ספורג'ן. זה ספר על חזרה בתשובה – וזה מה שכמעט כל הפרוטסטנטים והבפטיסטים חשבו על חזרה בתשובה, עד שבמאה ה-19 פיני הפך את החזרה בתשובה להחלטה.

בפרק "מלא-תקווה מספר על חזרתו בתשובה" אנחנו לומדים הרבה דברים על ישועה שנשכחו כתוצאה מה"החלטיות" של פיני.

הפרק הזה מתחיל בשיחה בין נאמן למלא-תקווה. מלא-תקווה מספר שהוא התחיל לראשונה לחשוב על הישועה שלו כשהראו לו את הריקנות של העולם – בלי קהילה, משקר, נשבע, אורגיות בסגנון לאס-וגאס. אבל הוא אמר, "בהתחלה, התאמצתי לעצום את עיני מראות את האור (של התנ"ך)". ואז הוא אמר,

"דבר ראשון – לא ידעתי כי הייתה זאת פעולת אלוהים בקרבי. מעולם לא חשבתי שאלוהים מתחיל את פעולת החזרה בתשובה בקרב החוטאים בכך שגורם להם להיות ערים לחטאם. דבר שני – החטא היה מתוק מאוד לטבע החוטא שלי, ומאוד לא רציתי להיפרד ממנו. דבר שלישי – לא ידעתי איך לעזוב את חברי האובדים, בגלל שנוכחותם הייתה רצויה בעיני. דבר רביעי – השעות שחשתי בהן את אשמת החטא היו כל כך מדאיגות ומפחידות, שלא יכולתי לשאת אותן".

משיחי אמר, "נראה שלפעמים הצלחת להיפטר מדאגה שלך".

"אכן", אמר מלא-תקווה, "אבל הפיתוי שוב חזר למחשבותי, ואז מצבי נהייה אף גרוע יותר מבעבר".

מלא-תקווה אמר שאשמת החטא חזרה אליו ועינתה אותו.

משיחי אמר, "ומה עשית אז?"

מלא-תקווה אמר, "ניסיתי להיטיב את חיי. השתדלתי לא לחטוא. ברחתי מחטאי ומחברי האובדים. התחלתי להתפלל, לקרוא בתנ"ך ולעשות דברים טובים אחרים".

משיחי אמר, "וזה עזר לך?"

מלא-תקווה אמר, "כן, לזמן מה. אבל מהר מאוד שוב הרגשתי רע, אפילו ששיניתי את עצמי".

משיחי אמר, "ואיך זה קרה?"

מלא-תקווה אמר, "כשנזכרתי שכל מעשי הצדקה שלי הם כמו שטיחים מטונפים, וכשנזכרתי שעל ידי קיום התורה אף אחד לא יוכל להצטדק, אז הבנתי שהייתי טיפש לחשוב שאוכל להגיע למלכות השמיים בזכות מעשי הטובים ובזכות קיום התורה. חשבתי גם, שאפילו אם אהיה מושלם עכשיו, חטאי הקודמים עדיין רשומים בספריו של אלוהים. החטאים הישנים ירשיעו אותי אם לא יימחקו – ואני לא הצלחתי למחוק אותם! נאבקתי עוד יותר, אבל עדיין לא היה לי שלום. הבנתי שליבי היה חוטא מידי מכדי להשתנות. נאמן אז אמר לי שאם לא יהיה לי את הצדיק באדם, זה שלא חטא מעולם, לא אוכל להיוושע. הוא אמר לי שהאדם הזה הוא ישוע, שיושב לימין האלוהים. נאמן אמר, 'אתה חייב להצטדק על ידו – זה שסבל על הצלב עבור חטאיך'".

משיחי אמר, "ומה עשית אז?"

מייחל אמר, "התנגדתי לזה. חשבתי שישוע לא ירצה להושיע אותי".

"ומה אז אמר לך נאמן"?

"הוא אמר לי לבוא לישוע".

"עשית את מה שנאמר לך לעשות"?

"ניסיתי, שוב ושוב ושוב".

"האם האב גילה לך את בנו"?

"לא בפעם הראשונה, או בשניה, או בשלישית, או ברביעית, או בחמישית וגם לא בפעם השישית.

"חשבת להפסיק"?

"כן, מאות פעמים".

"ולמה לא הפסקת"?

"האמנתי שמה שנאמר לי היה נכון, שבלי הצדקה של המשיח העולם כולו לא יוכל להושיעני. לכן, חשבתי לעצמי, 'אם אפסיק, אמות, ואסור לי למות אלא לרגלי כס החסד'. אז המשכתי עד שהאב הראה לי את הבן".

"ואיך ישוע התגלה אליך"?

"לא ראיתי אותי בעיניים הפיזיות שלי, אלא בעיני ליבי. כך זה קרה: יום אחד הייתי ממש עצוב. והעצב הזה נבע ממראה חדש של הגודל והרוע של חטאיי. לא ציפיתי לשום דבר מלבד גיהנום ודראון עולם לנפשי. לפתע ידעתי שהאדון ישוע הסתכל אלי למטה משמיים ואמר, 'האמן באדון ישוע, ותיוושע'. אמרתי, 'אדון, אני חוטא גדול, מאוד גדול'. והוא ענה, 'די לך חסדי'. אז אמרתי לו, 'אבל אדון, מה זה להאמין?' אז שמעתי אותו אומר, 'הבא אלי לא ירעב עוד, והמאמין בי לא יצמא עוד', והבנתי שהאמונה והדרך אליה זה אותו הדבר. ואלה שבאו – כלומר, רצו החוצה בתוך ליבם אחרי הישועה במשיח – באמת האמינו במשיח. אז נקוו דמעות בעיני ואמרתי, 'אבל ישוע, האם יכול חוטא גדול כמותי להיות מקובל על ידך ולהיוושע על ידך?' ושמעתי אותו אומר, 'כל הבא אלי לא אדחנו'. אז הוא אמר, 'ישוע המשיח בא לעולם כדי להושיע את החוטאים'. 'הוא אוהב אותנו וטיהר אותנו בדמו מחטאנו'. מכל הדברים האלה ידעתי שאני מוכרח לבקש הצדקה בו, ועבור סליחת חטאי אני מוכרח לבקש את דמו, ששפך על הצלב כדי לשלם את המחיר עבור חטאי. אני באתי לישוע. עיני נמלאו דמעות, וליבי נמלא באהבה לישוע המשיח, לאנשיו, ולדרכיו.

משיחי אמר, "כיצד זה השפיע עליך"?

מלא-תקווה אמר, "זה גרם לי לראות שהעולם חוטא ומקולל. זה גרם לי לראות שאלוהים האב יכול להצדיק את החוטא שבא לישוע בנו. זה גרם לי להתבייש באדישות שלי, שלפני כן אף פעם לא חלפה בליבי המחשבה על היופי והאהבה של ישוע המשיח. זה גרם לי לאהוב חיי קדושה ולייחל לעשות משהו לכבוד ולתפארת האדון ישוע. כן, חשבתי שאם היו בגופי אלף גלונים של דם, הייתי רוצה לשפוך את כולם למען האדון ישוע" (מפושט על ידי ד"ר היימרס, מתוך מסעות ההלך באנגלית מודרנית, עודכן ע"י ל. אדוארד הזלבייקר, הוצאת ברידג'-לוגוס, 1998, עמ' 180-186).

חברים יקרים, מילים אלו של ג'ון בוניאן היו לברכה עבור עשרות אלפי לבבות, עד שהלכלוך והזוהמה של ה"החלטיות" הפכה את הישועה למשהו שכמעט דומה לקסם. כמה שאני מתפלל שאתם תקראו את המילים הללו שוב ושוב, תחושו תוכחת חטא, ותבואו באמונה לאדון ישוע.

זו דרך האמת. זו הדרך הנכונה. זו הדרך לישוע המשיח. בדרך זו נושעתי. בדרך זו נושע מר גריפית'. בדרך זו נושעו ד"ר קגן וד"ר צ'אן. בדרך זו נושעו כל אנשינו. וזו הדרך בה עליכם להיוושע.

"וצר הפתח, ומוצק דרך החיים, ומעטים הם אשר ימצאוה" (מתי ז' 14).

אבא, אני מתפלל שלפי רצונך תוכיח מישהו ששמע את הדרשה הזו. ואני מתפלל שלפי רצונך הם יבואו לבנך, ישוע, שמת על הצלב כדי לשלם עבור חטאם, וקם מן המתים כדי לתת להם חיים. בשמו, אמן. אם המסר הזה בירך אותך, בבקשה שלח/י אימייל לד"ר היימרס וספר/י לו - rlhymersjr@sbcglobal.net (לחץ/י כאן) אפשר לכתוב לד"ר היימרס בכל שפה, אבל עדיף באנגלית אם אפשר.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: השניה לפטרוס ב' 15-22.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"צוק העיתים" (מאת אוגוסטוס מ. טופלדי, 1740-1778).