המושיע שמעניק חיים!

המילה "חיים" היא תרגום של המילה היוונית "זוֹאִין". אלה חיים מאת אלוהים האב ובן. כפי שאמר המשיח,

"כי כשם שלאב יש חיים (זוֹאִין) בעצמו, כך גם נתן לבן שיהיו לו חיים (זוֹאִין) בעצמו" (יוחנן ה' 26).

ישוע בא לעולם כדי לתת לנו חיים, כדי שנוכל לחיות. ישוע אמר, "אני באתי כדי שיהיו להם חיים (זוֹאִין)" (יוחנן י' 10).

ישוע מת על הצלב כדי שנוכל לחיות. ישוע שפך את דמו היקר כדי שיהיו לנו חיים. לאלה שחזרו בתשובה יש את ה"חיים" האלה. המשיח אמר, "המאמין בבן יש לו חיי עולם [זוֹאִין אֶאוֹנִיאוֹן]" יוחנן ג' 36. ד"ר א. ט. רוברטסון אמר שהמאמין בישוע "יש לו את זה כאן ועכשיו" (תמונות מילים; הערה על יוחנן ג' 36).

הנרי סקוגל (1650-1678) היה רק בן 28 במותו. מכאן שהוא לא היה בן יותר מ-26 או 27 כשכתב ספר קטן בשם חיים מאלוהים בנפש האדם (הוצאת מרטינו, מהדורת 2010).

הספר חיים מאלוהים בנפש האדם ניתן לג'ורג' ווייטפילד על ידי צ'ארלס ווזלי. ווייטפילד נושע תוך כדי קריאתו ובהמשך נהייה לאחד המטיפים הגדולים של הבשורה בכל הזמנים. אחרי שווייטפילד קרא אותו הוא אמר, "איזו קרן אור חדרה אז אל תוך נפשי!" ווייטפילד אמר, "ישוע המשיח...התגלה אלי ונולדתי מחדש". לספר היה תפקיד חשוב בהתעוררות הגדולה הראשונה והשניה. ג'ון ווזלי הוציא אותו לאור 14 פעמים. הספר הוצא לאור באמריקה על ידי וויליאם סטאוטון, רועה הקהילה של הקהילה הבפטיסטית הראשונה של פילדלפיה. אפילו בנג'מין פרנקלין הוציא לאור מהדורה אחת שלו!

הנרי סקוגל אמר בחיים מאלוהים בנפש האדם שאסור לנו להתבלבל בין האמונה המשיחית לבין התנהגות חיצונית דתית. הנרי סקוגל אמר שאמונה אמיתית היא "התאחדות הנפש עם אלוהים, [שותפות] אמיתית בטבע אלוהי" (שם, עמ' 30). במילים אחרות, חיים מאלוהים בנפש האדם! חיי אלוהים יכולים להיכנס לתוך נפשנו אך ורק כשנבוא לישוע. אבל המשיח אמר,

"אתם אינכם רוצים לבוא אלי, כדי שיהיו לכם חיים" (יוחנן ה' 40).

או כפי שזה מופיע בתרגום מודרני

"אתם מסרבים לבוא אלי כדי שיהיו לכם חיים" (ניו אינטרנשיונל ורז'ן).

המשיח אמר את זה לאנשים שהאמינו באלוהים. הוא אמר את זה לאנשים שאמינו לכל מילה בכתובים. הוא אמר את זה לאנשים שצמו לפחות יומיים בשבוע. הוא אמר את זה לאנשים שהתאמצו להיות יראי שמיים. והבוקר הזה הוא אומר את זה גם לכם, אלה שעדיין לא נושעו,

"אתם אינכם רוצים לבוא אלי, כדי שיהיו לכם חיים" (יוחנן ה' 40).

הדרך היחידה להפוך להיות מאמין אמיתי היא שיהיו לכם חיים מאלוהים בתוך נפשכם. והדרך היחידה לקבל את החיים האלה לתוך נפשכם היא לבוא לישוע. ועדיין, המשיח אומר, "אתם אינכם רוצים לבוא אלי, כדי שיהיו לכם חיים". אשתמש בפסוק הזה בכמה דרכים.

I. דבר ראשון, למה לא באתם לישוע.

ה"דסיז'יוניסטים" חושבים שכל אחד יכול לבוא למשיח בכל עת. כל מה שהם צריכים לעשות זה רק להרים את ידם ו"לבוא קדימה" בסוף האסיפה. כל מה שהם צריכים לעשות זה רק לומר את מילות "תפילת החוטא". כל אלה הם מעשים אנושיים שכל אחד יכול לעשות בכל עת. אבל אף אחד מאותם "דסיז'יוניטים" לא יושיע את נפשכם. ד"ר אייזק וואטס אמר,

אין התנהגות חיצונית שתוכל לטהרני,
הצרעת שוכנת עמוק בפנים.

"אתם אינכם רוצים לבוא אלי, כדי שיהיו לכם חיים". פירוש הדבר שלכם, אלה שעדיין לא נושעו, אין חיים עכשיו. כתוב בתנ"ך ש"מתים היינו בפשעינו" (אפסים ב' 5). כתוב בתנ"ך שאתם "משועבדים כולם לחטא" (רומים ג' 9)

"משועבדים לחטא" – אמירה כל כך נוראית, אבל נכונה. ד"ר לויד-ג'ונס אמר שפירושה "המין האנושי כולו נמצא מטבעו תחת אשמת החטא, תחת כוח החטא, ותחת הזיהום של החטא...אנחנו נולדים חוטאים, 'משועבדים לחטא כולם'. אני חושב שהמילה 'משועבדים' יוצרת אצלנו את הרושם שאנחנו נמצאים תחת סמכות, כלומר זה עולם שאליו אנחנו שייכים...נולדנו כולנו משועבדים לחטא, בגלל שכולנו צאצאיו של אדם... [החטא של אדם] זה הדבר המצער והנורא ביותר שקרה בעולם אי פעם" (רומים, פרקים ב' 1-ג' 20, ד'ה באנר אוף טרות' טראסט, 1989, עמ' 190-191).

הוא המשיך בדבריו, "אם לא תקבל את התיאור הזה אודותיך...אין מה להתווכח עליו, אתה פשוט לא מאמין...עדיין לא השתכנעת ולא קיבלת תוכחת חטא, ואינך מאמין במשיח, למרות שאולי אתה חושב את עצמך לכזה. אם אתה מתנגד לזה במידה כלשהי, אתה אוטומטית מוציא את עצמך החוצה...מהאמונה המשיחית. התיאור הזה של האדם הנמצא בחטא הוא האמת הפשוטה, האמת הנוראית" (שם, עמ' 214).

ארתור וו. פינק אמר, "החטא השוכן בפנים רחוק מאוד מלהיות סתם 'חולשה', הוא מחלה מתועבת" (השחיתות המוחלטת של האדם, מודי פרס, 1981). מחלת החטא קנתה לעצמה כזו אחיזה בקרבכם, שאינכם רוצים לבוא למשיח. אתם לא רוצים לבוא אליו כי אתם לא רוצים אותו. אתם כאלה עבדים לחטא שאין לכם שום זיקה למשיח!

יכול להיות שתגידו, "אבל אני בא לקהילה. זה לא אומר שאני בסדר גמור?" לא, זה לא! זה מראה שאתם באים ממניע אנוכי. בואו נסתכל לאמת בעיניים. אתם לא כאן בגלל שאתם רוצים את המשיח. אתם כאן בגלל שאתם אוהבים להיות בתוך חבורה של חבר'ה צעירים ושמחים. אתם אוהבים את האנשים כאן, אבל אתם לא רוצים את המשיח! אני מבקש מכם שתהיו כנים עם עצמכם. זה נכון, לא? מישהו יכול לומר, "כן, זה נכון. אבל אני כבר לא בא יותר. אהיה כנה ולא אבוא יותר". אבל זה רק מוכיח עוד יותר את מה שאמרתי! זה מוכיח עוד יותר שאתם לא רוצים את המשיח! זה מוכיח עוד יותר שאתם קשורים וכבולים על ידי החטא – החטא שיש לו שליטה מלאה עליכם. אתם נשלטים על ידי החטא. כפי ששאול השליח אמר, אתם "משועבדים לחטא". אין פלא שעוד לא באתם למשיח! אין פלא שהמשיח אומר לכם, "אתם אינכם רוצים לבוא אלי, כדי שיהיו לכם חיים". אתם לא רוצים את המשיח. אתם לא רוצים חיים. אתם רוצים חטא. ישוע אמר, "בני האדם אהבו את החושך יותר מן האור, כי רעים היו מעשיהם" (יוחנן ג' 19). עד שלא תודו בינכם לבין עצמכם, באמת שאין שום תקווה עבורכם. אתם צריכים להיות מודעים לזה. אתם צריכים לומר לעצמכם, "כן, זה נכון. אני אוהב את החושך יותר מן האור. אני אוהב את עצמי כפי שאני, ואני לא רוצה להיוושע על ידי ישוע. גם אם יכולתי להשתנות, אני לא רוצה! אני אוהב את עצמי כפי שאני". אין פלא שאינכם רוצים לבוא אל ישוע! אין פלא שהמשיח אומר,

"אתם אינכם רוצים לבוא אלי, כדי שיהיו לכם חיים" (יוחנן ה' 40).

II. דבר שני, מה קורה לאלה שלא באים לישוע.

אני זוכר היטב את מה שקרה לי. באותה תקופה כתבתי את האוטוביוגרפיה שלי, אז הנושא היה במחשבותיי לאחרונה.

בהתחלה חשבתי שלבוא לקהילה זה כל מה שהייתי צריך. השכנים שגרו דלת ליד דלתי לקחו אותי עם ילדיהם לקהילה הבפטיסטית הראשונה של האנטינגטון פארק, קליפורניה. המשכתי לבוא לקהילה בגלל שאהבתי להיות שם עם האנשים הנחמדים האלה. לא הייתה לי שום סיבה אחרת. פשוט אהבתי את זה. זה הכל.

אני תוהה אם זו לא הסיבה שבגללה גם אתם באים לקהילה. אתם נהנים מהחוויה – שום דבר מעבר לזה. זה יכול להימשך זמן רב. אבל במוקדם או במאוחר זה יפסיק לספק. אם לא תבואו לישוע, אחרי זמן מה כבר לא תהיו מסופקים מהשמחה החיצונית שמצאתם בעצם ההגעה לקהילה. יקרה משהו שיעשה אתכם לא מסופקים מלבוא כך סתם לקהילה.

משהו רע יקרה לקהילה. מאחר ואין קהילה מושלמת, אתם תראו או תשמעו משהו שיפריע לכם. אני התחלתי לומר, "ייתכן שתראו או תשמעו משהו שיפריע לכם", אבל שיניתי את זה ל"אתם תראו או תשמעו משהו שיפריע לכם". זה מוכרח לקרות. זה תמיד קורה. אין על הבמה הזו אפילו אדם אחד שלא היה מוטרד לעומק ממשהו שהוא ראה בקהילה הזו. אבל הם עדיין כאן. בזמן שאחרים, ראו את אותם הדברים, נפלו והפסיקו לבוא. הם מתוארים במשל הזורע,

"שורש אין להם; זמן-מה יאמינו, ובעת ניסיון ייסוגו" (לוקס ח' 13).

ד"ר ר. צ'. ה. לנסקי אמר, "ניסיון בצורה כלשהי חייב לבוא על כל מאמין" (הערה על לוקס ח' 13). אבל אלה המושרשים במשיח לא ייסוגו. אלה שאינם מושרשים במשיח ייסוגו ברגע שינוסו בקושי כלשהו. למה הם עוזבים את הקהילה? בגלל שאין להם "חיים" מאת המשיח בתוך נפשם!

"אתם אינכם רוצים לבוא אלי, כדי שיהיו לכם חיים" (יוחנן ה' 40)

מוכח על ידי העובדה שהם עזבו את הקהילה לאחר זמן-מה.

הכרתי אנשים שעברו מקהילה לקהילה. הם מעולם לא היו מרוצים. הם תמיד מצאו פגם כלשהו. אבל הם מעולם לא הבינו שהפגם העיקרי היה הם עצמם. להם המשיח אמר,

"אתם אינכם רוצים לבוא אלי, כדי שיהיו לכם חיים" (יוחנן ה' 40).

III. דבר שלישי, אלה שכן באים לישוע.

אלה שכן באים לישוע הם אלה שהתקרבו אליו בחסד אלוהים. כשהייתי נער חוויתי "פיצול" נוראי של הקהילה הבפטיסטית הראשונה של האנטינגטון פארק. אני לא יכול לתאר את כל מה שהלך שם בדרשה הקצרה הזו. אסתפק בלומר שזה היה פשוט נורא. אנשים ירקו אחד על השני ורבו כמו חיות באסיפת הבוקר של יום ראשון. הם זרקו ספרי שירים אחד על השני. הם אמרו ועשו דברים שיהיה נורא מדי להזכיר באסיפה בקהילה. ראיתי את כל זה כשהייתי נער שעוד לא נושע. ובכל זאת, הנה אני כאן, מדבר אליכם, 50 שנה אחרי. אני חושב שכל שאר בני הנוער נסוגו. אז למה אני כאן? אפילו לא באתי מבית משיחי. למה אני כאן? הדרך היחידה שלי להסביר את זה היא לצטט את אפסים א' 4, "בחר אותנו בו בטרם היווסד תבל". הדבר שהושיע אותי לא היה בגלל משהו טוב שהיה בי. היה זה אלוהים שבחר בי! כל זה היה בזכות חסד אלוהים!

חסד מדהים! צליל כה מתוק,
   שהושיע אומלל כמותי!
פעם הייתי אובד, אבל עכשיו נמצאתי,
   הייתי עיוור, אבל עכשיו אני רואה.

דרך הרבה סכנות, קשיים ומלכודות
   כבר עברתי;
זה החסד ששמר עלי עד עכשיו,
   והחסד ידריך אותי הביתה.
("חסד מדהים" מאת ג'ון ניוטון, 1725-1807).

התחלתי לאהוב את ישוע לפני שבטחתי בו. האחרים סביבי השתטו בקהילה, אבל אני הייתי ילד חסר בית, ילד יתום מאב. בהתחלה חשבתי שאוכל להושיע את עצמי בכך שאהיה אדם טוב. אבל לא הצלחתי להיות טוב מספיק. בסופו של דבר, ברגע אחד, באתי לישוע המשיח עצמו – או ליתר דיוק, הוא בא אלי. הוא הושיע אותי וטיהר אותי מכל חטא על ידי דמו היקר!

מצאתי חבר, הו כזה חבר!
   הוא אהב אותי לפני שידעתי אותו;
הוא משך אותי עם חבלי האהבה
   וכך קשר אותי אליו.
וסביב ליבי עדיין שזורים הדוק
   הקשרים שאין אחד שיוכל לנתק,
כי אני שלו והוא שלי,
   לעולמי עולמים.

מצאתי חבר, הו כזה חבר!
   הוא דימם, הוא מת כדי להושיע אותי;
ולא רק את מתנת החיים,
   אלא את עצמו ממש הוא נתן לי;
אין דבר ברשותי שאחשיבהו לשלי,
   אשאיר זאת לנותן;
ליבי, כוחי, חיי, כל כולי
   שלו, ושלו לעולם.
("מצאתי חבר" מאת ג'יימס ג'. סמול, 1817-1888).

אני אוהב אותך, כי אהבת אותי ראשון,
   וקנית את סליחתי על עץ גולגולתא;
אני אוהב אותך על שלבשת את הקוצים על מצחך;
   אם אי פעם אהבתי אותך, ישוע שלי, אז זה עכשיו.

אוהב אותך בחיים, אוהב אותך במוות,
   ואהלל אותך כל עוד אתה נותן לי נשמת חיים;
ואומר כשטל-המוות ינוח על מצחי;
   אם אי פעם אהבתי אותך, ישוע שלי, אז זה עכשיו.
("ישוע שלי, אני אוהב אותך" מאת וויליאם ר. פיד'רסטון, 1842-1878).

צעירים יקרים, אני מתחנן בפניכם שתאהבו את המושיע שלי, ישוע! הוא שפך את דמו עבורכם על הצלב כדי לעשות אתכם טהורים ומוכנים למלכות השמיים. בואו לישוע, אהבו אותו ובטחו בו. בואו לישוע והוא יתן לכם חיי עולמים ושמחה נצחית! הוא חי! הוא חי! הוא נמצא ברקיע השלישי, יושב לצד אלוהים האב. הוא חי! בואו אליו. בטחו בו! הוא אוהב אתכם!

הוא אוהב וכל כך מתגעגע, הוא אוהב כל כך טוב,
   הוא אוהב אתכם יותר ממה שלשון יכולה לספר;
הוא אוהב וכל כך מתגעגע, הוא אוהב כל כך טוב,
   הוא מת כדי להושיע את נפשכם מהגיהנום.
(הוא עדיין אוהב אתכם" מאת ד"ר ר. רייס, 1895-1980).

אבא, אני מתפלל שהבוקר הזה מישהו יבוא אל בינך, ישוע, ויוושע לעולמי עולמים. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: יוחנן ה' 33-40.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"יותר אהבה אליך" (מאת אליזבת' פ. פרנטיס, 1818-1878).