ישוע המשיח עצמו

זהו יום גדול עבור אשתי אליאנה ועבורי. שני ימי ההולדת שלנו נחגגים היום. היום הזה, ה-12 באפריל, הוא יום ההולדת ה-74 שלי. היום הוא גם יום השנה ה-57 מאז שנקראתי לשירות ב-1958. אבל, יותר מכל, זהו יום גדול עבור הקהילה לנו. בדיוק לפני 40 שנה הקמתי את הקהילה הזו בדירה שלי יחד עם עוד שישה-שבעה צעירים בלבד, בפינת שדרות ווסטווד וווילשייר, במרחק של כמה רחובות מ-יו.סי.אל.איי, האוניברסיטה הנפלאה במערב לוס אנג'לס. רק שניים מהם עדיין כאן, מר ג'ון קוק ואנוכי. בחסד האדון, ג'ון ואנוכי נמצאים כאן הבוקר הזה – 40 שנה אחרי. השבח לישוע המשיח!

הקהילה הזו עברה דרך 40 שנים של ניסיונות. כמו שבני ישראל עברו 40 שנה במדבר, כך גם הקהילה הזו עברה הרבה קשיים, הרבה בעיות, והרבה צרות. אני עוד אדבר על זה הערב. אבל הנה אנחנו כאן, קהילה נפלאה, מבשרת את הבשורה, השוכנת במרכז העירוני של העיר התחתית של לוס אנג'לס. ואנחנו יודעים, שתוך כדי כל הצרות, אלוהים היה איתנו ונתן לנו ניצחון גדול לחגוג היום, ביום השנה ה-40 לקהילה שלנו! השבח לישוע המשיח!

רועה הקהילה רוג'ר הופמן דיבר באסיפת התפילה שלנו בערב הקודם. הוא ידבר גם הערב לכבוד חגיגת יום השנה שלנו. אבל רועה הקהילה הופמן סירב לבקשתי ללמד היום. הוא אמר, "ד"ר היימרס, אני רוצה לשמוע אותך מדבר בבוקר יום ראשון". ואז, בזמן שהתפללתי לגבי נושא המסר, קיבלתי הדרכה לחזור על דרשה שנתתי בקהילה בפטיסטית אחרת באוגוסט 2010. פנו איתי בבקשה לספר אפסים, פרק ב'. זה בעמוד 1251 בתנ"ך הסקופילד סטאדי. עימדו בזמן שאני קורא את אפסים ב' 19, 20.

"לכן אינכם עוד זרים או תושבים נוכרים, אלא בני עירם של הקדושים ובני בית אלוהים; בנויים על יסוד השליחים והנביאים, והמשיח ישוע עצמו הוא אבן הפינה" (אפסים ב' 19, 20).

אתם יכולים לשבת.

שאול השליח מספר לנו בפסוקים האלה שהקהילה היא בית אלוהים. אחרי זה הוא מספר לנו שהקהילה בנויה על יסוד השליחים והנביאים, אבל המשיח ישוע עצמו הוא "אבן הפינה". ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר שפירוש הדבר הוא ש"המשיח הוא הסלע שעליו נבנית הקהילה" (דרך התנ"ך, כרך ה', הוצאת תומאס נלסון, עמ' 241; הערה על אפסים ב' 20). ד"ר א. ט. רוברטסון אמר, "אָקְרוֹגוֹנֶאוּ... אבן היסוד העיקרית" (תמונות מילים, הוצאת ברודמן, 1931; הערה על אפסים ב' 20). "ישוע המשיח עצמו" הוא אבן היסוד של קהילתנו. אני הולך לקחת את המילים האלה מהסוף של אפסים ב' 20 והן יהיו הטקסט שלנו הבוקר הזה,

"המשיח ישוע עצמו" (אפסים ב' 20).

ישוע המשיח עצמו הוא נושא הדרשה הזו. אין באמונה המשיחית שום דבר נפלא שמשתווה לישוע המשיח עצמו. מעולם לא היה וגם לא יהיה אף אחד כמו ישוע המשיח. הוא משהו ייחודי לחלוטין בהיסטוריה האנושית. ישוע המשיח עצמו הוא אלוהים בדמות אדם. ישוע המשיח עצמו ירד מן השמיים וחי בקרב בני האדם. ישוע המשיח עצמו סבל, דימם ומת עבור חטאינו. ישוע המשיח עצמו קם לתחיה באופן פיזי עבור הצדקתנו. ישוע המשיח עצמו עלה חזרה להיות לימינו של אלוהים ולהפגיע עבורנו בתפילה. ישוע המשיח עצמו גם יחזור כדי להקים את מלכותו עלי אדמות למשך אלף שנים. זה ישוע המשיח עצמו! בואו נעמוד ונשיר את הפזמון הזה!

רק ישוע, תן לי לראות,
   רק ישוע, את עצמו הוא לא חשך,
אז שירי לעד יהיה –
   ישוע, רק ישוע!
("רק ישוע, תן לי לראות" מאת ד"ר אוסוולד ג'. סמית', 1889-1986).

אתם יכולים לשבת.

הנושא של ישוע המשיח עצמו הוא כל כך עמוק, כל כך עצום וכל כך חשוב, שאף פעם לא נוכל לעבור על כולו בדרשה אחת. הבוקר נוכל רק לגעת בכמה נקודות על ישוע המשיח עצמו.

I. דבר ראשון, ישוע המשיח עצמו נבזה ונדחה על ידי המין האנושי.

הנביא המבשר ישעיהו הבהיר את העניין כשאמר,

"נבזה וחדל אישים; איש מכאובות וידוע חולי: וכמסתר פנים ממנו; נבזה ולא חשבנוהו" (ישעיה נ"ג 3).

ד"ר טורי אמר, "חוסר אמונה בישוע המשיח הוא לא מזל רע, זה חטא, חטא חמור, חטא מזעזע, חטא מרשיע" (ד"ר ר. א. טורי, איך לעבוד אצל ישוע, הוצאת פלמינג ה. רוול קומפני, ללא תאריך, עמ' 431). הנביא ישעיהו תיאר את חטא הבוז והלעג כלפי המשיח, ואת השחיתות הפנימית שגורמת לבני האדם להסתיר את פניהם מהמשיח. ההוכחה הגדולה ביותר לשחיתות המוחלטת של האדם היא שהוא חושב מעט כל כך על ישוע המשיח עצמו. ההוכחה הגדולה ביותר שלמין האנושי האובד מגיע עונש באגם האש היא שהוא מסתיר את פניו ממנו מתוך הרגל ובכוונה תחילה.

בני אדם שעדיין לא נושעו יבזו את ישוע המשיח עצמו. במצב השחיתות המוחלטת שבו הם נמצאים, הם לא יכבדו את ישוע המשיח עצמו. עד שמצפונך לא ייסר אותך, עד שלא תרגיש תוכחה על חטאך, עד שלא תרגיש כי ליבך מת לאלוהים, אתה תמשיך לבזות ולדחות את ישוע המשיח עצמו.

אנחנו רואים שזה קורה בקהילה שלנו אחרי הדרשות, בחדר התשאולים. אנחנו מקשיבים לאנשים שמדברים על הרבה דברים. הם מדברים על פסוקים בתנ"ך. הם מדברים על כך שהם "מבינים" דבר כזה או אחר. הם מספרים לנו מה הם הרגישו ומה הם עשו. ובסוף הם מסיימים עם המילים, "ואז הגעתי לישוע". זהו! אין להם שום דבר נוסף לומר על ישוע! אין להם מה לומר על ישוע המשיח עצמו! איך הם יכולים להיוושע ככה?

ספורג'ן הגדול אמר, "יש בקרב בני האדם איזו נטייה אומללה להוציא את המשיח עצמו מחוץ לבשורה" (צ'. ה. ספורג'ן, סביב שער הפשפש, הוצאת פילגרים פובליקיישנס, הדפסה מחודשת ב-1992, עמ' 24).

ידיעת תוכנית הישועה לא תושיע אתכם! לימוד נוסף של התנ"ך לא יושיע אתכם! שמיעת דרשות נוספות לא תושיע אתכם! תחושת צער על חטאיכם לא תושיע אתכם! זה הרי לא הושיע את יהודה איש-קריות, נכון? הקדשת חייכם לא תושיע אתכם! דמעותיכם לא תושענה אתכם! שום דבר לא יעזור לכם עד שתפסיקו לבזות ולדחות את ישוע המשיח – עד שתתקרבו לישוע המשיח עצמו! בואו נשיר את זה שוב!

רק ישוע, תן לי לראות,
   רק ישוע, את עצמו הוא לא חשך,
אז שירי לעד יהיה –
   ישוע, רק ישוע!

אתם יכולים לשבת.

II. דבר שני, ישוע המשיח עצמו הוא הנושא המרכזי של התנ"ך כולו.

נראה לכם הגיוני שנגיד לכם שישוע המשיח עצמו צריך להיות דבר מרכזי בחשיבה שלכם? לא, זה לא הגיוני. תחשבו על זה, למה ישוע המשיח עצמו הוא הנושא המרכזי של התנ"ך כולו – מבראשית ועד להתגלות! אחרי שהמשיח קם מן המתים הוא פגש שני תלמידים שהלכו בדרך לעמאוס. הדברים שהוא אמר להם תקפים גם היום.

"השיב ואמר להם, הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דיברו הנביאים: הרי על המשיח היה לסבול את כל זאת, ולהיכנס אל תפארת כבודו! הוא החל ממשה ומכל הנביאים, ובאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים" (לוקס כ"ד 25-27).

המשיח באר להם "את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים", החל מחמשת ספרי התורה, ודרך כל שאר התנ"ך. מה יכול להיות ברור יותר? ישוע המשיח עצמו הוא הנושא המרכזי של התנ"ך כולו! מאחר שישוע המשיח עצמו הוא הנושא מרכזי של התנ"ך, האם לא הגיוני שהוא יהפוך להיות הנושא המרכזי של מחשבותיכם ושל חייכם? אני אומר לכם, הבוקר הזה תחשבו לעומק על ישוע המשיח עצמו! שירו את זה!

רק ישוע, תן לי לראות,
   רק ישוע, את עצמו הוא לא חשך,
אז שירי לעד יהיה –
   ישוע, רק ישוע!

אני מאמין שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם, זה לדעת את ישוע המשיח עצמו, מתוך ישועה אמיתית. אם אתם באמת בוטחים בישוע המשיח עצמו, תצטרכו מעט מאוד יעוץ. אני מאמין שהיכרות אמיתית עם ישוע המשיח תקצץ בצורך ביעוץ משיחי ב-90%! כאשר אדם מכיר את המשיח, מתוך ישועה אמיתית, הוא יגלה שהמשיח,

"היה לנו לחוכמה מאת אלוהים, לצדקה, לקדושה ולפדות" (הראשונה לקורינתים א' 30).

אם ניפטר מה"דסיז'יוניזם" בקהילות שלנו, אם נוודא שהאנשים באמת נושעו במשיח, זה יקצץ ב-90% בצורך ביעוץ שקורה היום בקהילות! בואו ניתן לישוע המשיח עצמו להיות היועץ! שירו את זה!

רק ישוע, תן לי לראות,
   רק ישוע, את עצמו הוא לא חשך,
אז שירי לעד יהיה –
   ישוע, רק ישוע!

III. דבר שלישי, ישוע המשיח עצמו הוא המהות, האלמנט המרכזי, לב ליבה של הבשורה.

הנביא ישעיהו דיבר על ישוע המשיח עצמו כעל ליבה של הבשורה,

"כולנו כצאן תעינו; איש לדרכו פנינו; וה' הפגיע בו את עוון כולנו" (ישעיהו נ"ג 6).

"וה' הפגיע בו את עוון כולנו". מוות ההקרבה והכפרה של המשיח, במקומכם, תשלום המחיר וסבל חרון אלוהים במקומכם – זהו ליבה של הבשורה! היה זה ישוע המשיח עצמו שלקח על עצמו את חטאי בחשכת גת שמני. היה זה ישוע המשיח עצמו, שאמר בגן ההוא,

"נפשי מרה לי עד מוות" (מרקוס י"ד 34).

היה זה ישוע המשיח עצמו אשר,

"כבוא עליו חבלי מוות... זעתו הייתה כנטפי דם היורדים על הארץ" (לוקס כ"ב 44).

היה זה ישוע המשיח עצמו שנעצר בגת שמני. היה זה ישוע המשיח עצמו שנגרר בפני הסנהדרין, הוכה בפנים, הושם לבוז וללעג. הם ירקו על פניו של ישוע המשיח עצמו! הם תלשו פיסות שיער מזקנו של ישוע המשיח עצמו. היה זה ישוע המשיח עצמו שנלקח מלפני פונטיוס פילטוס, הוכה בשוט בגבו על ידי הרומאים, הוכתר בכתר עשוי קוצים, דם ירד ממצחו אל פניו המבורכות של ישוע המשיח עצמו; פניו היו חבוטות ללא היכר,

"...משחת מאיש מראהו, ותוארו מבני אדם" (ישעיהו נ"ב 14).

"בחבורתו נרפא לנו" (ישעיהו נ"ג 5).

היה זה ישוע המשיח עצמו שנלקח מחצרו של פונטיוס פילטוס, תוך שהוא גורר את צלבו אל מקום ההוצאה להורג. היה זה ישוע המשיח עצמו שמוסמר לאותו עץ מקולל. היה זה ישוע המשיח עצמו שסבל לא רק את כאב המסמרים שפילחו את ידיו ורגליו – אלא סבל גם את הכאב הגדול יותר כאשר אלוהים "הפגיע בו את עוון כולנו" (ישעיהו נ"ג 6). ישוע המשיח עצמו "הוא אשר את חטאנו נשא בגופו על העץ" (הראשונה לפטרוס ב' 24). ד"ר וואטס אמר,

ראו, מתוך ראשו, ידיו ורגליו,
   כאב ואהבה זורמים מטה מעורבבים יחדיו:
האם כאב ואהבה כאלה אי פעם ייפגשו,
   או עושר קוצים ירכיב כתר?
("כאשר אני סוקר את הצלב הנפלא" מאת ד"ר אייזק וואטס, 1674-1748).

בואו נעמוד ונשיר את זה! שירו עכשיו את הפזמון שלנו!

רק ישוע, תן לי לראות,
   רק ישוע, את עצמו הוא לא חשך,
אז שירי לעד יהיה –
   ישוע, רק ישוע!

אתם יכולים לשבת.

IV. דבר רביעי, ישוע המשיח עצמו הוא המקור היחיד לשמחה נצחית.

הם הורידו את גופתו של ישוע מהצלב וקברו אותה בקבר חתום. אבל ביום השלישי הוא קם מן המתים באופן פיזי! אחרי זה הוא בא אל התלמידים ואמר, "שלום לכם" (יוחנן כ' 19).

"לאחר מכן הראה להם את ידיו ואת צידו. והתלמידים נתמלאו שמחה כראותם את האדון" (יוחנן כ' 20).

"והתלמידים נתמלאו שמחה כראותם את האדון" (יוחנן כ' 20). ישוע המשיח עצמו נתן להם שמחה "כראותם את האדון". לעולם לא תדעו שלום עמוק מהו, ושמחת אדון מהי, עד שתכירו את ישוע המשיח עצמו!

כן, אני אומר לכם את זה הבוקר – אני עדיין זוכר את הרגע בו בטחתי בישוע המשיח עצמו! איזו חוויה קדושה! מיהרתי אליו! או שנראה, דווקא, שהוא זה שמיהר אלי! טוהרתי מחטא בזכות דמו היקר! קיבלתי חיים בזכות בן האלוהים! שירו את הפזמון הזה!

רק ישוע, תן לי לראות,
   רק ישוע, את עצמו הוא לא חשך,
אז שירי לעד יהיה –
   ישוע, רק ישוע!

אתם יכולים לשבת.

בואו לישוע המשיח עצמו! אל תשאירו את המושיע מחוץ לחייכם. אל תשאירו אותו מחוץ לעדות שלכם. אל תעשו את מה שספורג'ן כינה "נטייה אומללה... להוציא את המשיח עצמו מחוץ לבשורה". לא! לא! בואו עכשיו לישוע המשיח עצמו. האזינו בתשומת לב בזמן שאני שר את המילים הללו.

כפי שאני, ללא שום טענה,
   אבל דמך הוא זה שנשפך עבורי,
ושגרמת לי לבוא אליך,
   הו שה האלוהים, אני בא! אני בא!
("כפי שאני" מאת שרלוט אליוט, 1789-1871).

ישוע מת על הצלב כדי לשלם את המחיר עבור חטאיכם. ישוע שפך את דמו הקדוש כדי לטהר אתכם מכל חטא. בואו לישוע. בטחו בו והוא יושיע אתכם מכל חטא. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: ישעיהו נ"ג 1-6.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"כאשר הבוקר מזהיב את השמיים" (תורגם מגרמנית על ידי אדוארדס קאסוואל, 1814-1878).