הישועה של פטרוס

לימדתי לאחרונה סדרה של שלוש דרשות על המשיח שעומד לעלות לירושלים כדי למות. לנוחותכם מצורפים הקישורים שלהן – "נחוש בדעתו לסבול"; "הפחד של התלמידים"; ו"המילים האלה נסתרו מהם". הדרשה הראשונה היא מבוא, השניה והשלישית מתמקדות בפחד ובחוסר האמונה של התלמידים. הן מראות בבירור שעד שהמשיח לא קם מן המתים, התלמידים לא האמינו בבשורה. המשיח אמר,

"בן האדם יימסר לידי אנשים, ויהרגוהו; ושלושה ימים אחרי שיהרגוהו, יקום. אך הם לא הבינו את הדבר, ופחדו לשאול אותו" (מרקוס ט' 31-32).

ד"ר א. ט. רוברטסון העיר על "הם לא הבינו את הדבר [של הבשורה] ופחדו לשאול אותו",

הם המשיכו לא להבין. הם היו אגנוסטיים [בלתי מאמינים] בעניין מותו ותקומתו [של המשיח] אפילו אחרי ההשתנות...לאחר שירדו מההר הם שוב נהיו נבוכים מהרמז שנתן להם האדון על תקומתו (מרקוס ט' 10). במתי י"ז 23 מצויין שהם "התעצבו עצב רב" למשמע דבריו של ישוע [על מותו ועל תקומתו] אבל מרקוס מוסיף שהם גם "פחדו לשאול אותו" (ד"ר א. ט. רוברטסון, תמונות מילים בברית החדשה, הוצאת ברודמן פרס, 1930, כרך א', עמ' 344; הערה על מרקוס ט' 32).

זה מראה בבירור שהתלמידים לא האמינו בבשורת המשיח עד לאחר תקומתו.

ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר שעד שפגשו בערב האיסטר את המשיח שהוקם לתחיה, התלמידים לא נולדו מחדש (התחדשו). ד"ר מקג'י אמר, "אני באופן אישי מאמין שברגע שהמשיח נפח עליהם [יוחנן כ' 22] האנשים האלה התחדשו. לפני כן, רוח הקודש לא שכנה בתוכם" (ד"ר ג'. ורנון מקג'י, דרך התנ"ך, הוצאת תומאס נלסון פובלישרס, כרך ג', עמ' 498; הערה על יוחנן כ' 21).

בהתבסס על היכרותי עם הכתובים, גם אני משוכנע שעד שפגש בערב האיסטר את ישוע שהוקם לתחיה, שמעון פטרוס לא נולד מחדש ולא נושע. נצטט שוב את הפסוקים,

"שמעון, שמעון, הנה, דרש השטן לטלטל אתכם כחיטים בכברה: אבל אני התפללתי בעדך, שלא תכלה אמונתך: ואתה לאחר שתשוב, חזק את אחיך" (לוקס כ"ב 31-32).

השטן כבר אחז ביהודה איש-קריות, "אז נכנס השטן ביהודה הנקרא איש קריות" (לוקס כ"ב 3). ישוע אמר לפטרוס, "דרש השטן לטלטל [גם] אתכם, כחיטים בכברה" (לוקס כ"ב 31). במהלך סבלו של המשיח פטרוס יעבור "טלטלה אלימה ומתמשכת" כמו בכברה (ד"ר ר. צ'. ה. לנסקי). לפטרוס היה מעט אמונה, והמשיח התפלל שהאמונה שהייתה לו "לא תכלה". האמונה שהייתה לפטרוס היא כמו שספורג'ן כינה אותה "האמונה שלפני האמונה", כלומר, ההתגלות שלפני הישועה. אלוהים כבר התגלה לפטרוס בעבר, ובכך נתן לו מספיק אמונה כדי לומר, "אתה המשיח, בן אלוהים חיים!" (מתי ט"ז 16). ועכשיו המשיח התפלל שאמונתו ההתחלתית של פטרוס לא תכלה בידי השטן לפני שיתחדש ויוושע בערב האיסטר.

"ואתה לאחר שתשוב, חזק את אחיך" (לוקס כ"ב 32).

זו לא הפרשנות המקובלת לפסוק הזה. אבל אני חושב שהיא הנכונה. בבקשה, לפני שאתם מגבשים דיעה על המסקנה שלי, תחזיקו איתי מעמד עד הסוף. הנה שלוש נקודות שגורמות לי להאמין שהמשיח, בפסוקים שלנו, דיבר על ישועה אמיתית של פטרוס בערב האיסטר.

I. דבר ראשון, הפסוק הזה מתייחס לישועה של פטרוס, בגלל שבתנ"ך בגרסת הקינג ג'יימס ובגרסת הג'נבה 1599 המילה היוונית ל"ישועה" מתורגמת בצורה נכונה.

אני יודע שבתנ"ך בגרסת הניו אינטרנשיונל זה מתורגם בתור "הסתובב לאחור" ובתנ"ך בגרסת הניו אמריקן סטנדרט זה מתורגם בתור "הסתובב שוב". אבל זה הציק לי. זה נראה לי לא עקבי, בגלל ששורש המילה היוונית כאן זהה לשורש המילה שמופיעה במעשי השליחים ט"ו 3, שם מדובר על "תשובת הגויים" (ראו כי בשתי גרסאות התנ"כים, הניו אינטרנשיונל והניו אמריקן סטנדרט, מופיעה המילה "תשובה"). למה צריכות המילים היווניות "אֶפִּיסְטְרֶפְּסַס", "אֶפִּיסְטְרוֹפִין", בהתאמה, להיות מתורגמות ל"הסתובב" בלוקס כ"ב 32 ול"תשובה" במעשי השליחים ט"ו 3? אני חושב שהסיבה לכך היא די פשוטה – היה ברור שהגויים אכן "שבו". אבל לא המילה "סיבוב". כאשר המתרגמים המודרניים הגיעו לפטרוס בלוקס כ"ב 32 ההנחות הניו-אוונגליות וה"דסיז'יוניסטיות" המוקדמות שלהם מנעו מהם להשתמש במילה הישנה "חזר בתשובה" שמופיעה בתנ"כים בגרסת הקינג ג'יימס ובגרסת ג'נבה 1599. עבורי הגרסאות המודרניות הן יותר הסדר רופף מאשר תרגום נכון. ד"ר ברנרד רם אמר, "הרמנויטיקה היא האומנות והמדע של הפרשנות התנ"כית" (ד"ר ברנרד רם, פרשנות תנ"כית פרוטסטנטית, הוצאת בייקר בוק האוס, מהדורת 1970, עמ' 1). ד"ר רם אמר גם, "הרפורמים הכריזו שכתובים מפרשים את הכתובים". אחד העקרונות של ההרמנויטיקה הוא לאפשר לכתובים לפרש את הכתובים. אם אנשי האקדמיה מתרגמים את "תשובת הגויים" ממעשי השליחים ט"ו 3, הם צריכים גם לתרגם את "ואתה לאחר שתשוב" מלוקס כ"ב 32 כפי שתורגם באופן המהימן יותר בתנ"ך בגרסת ג'נבה 1599 ובגרסת הקינג ג'יימס! אפילו בגרסת הקינג ג'יימס החדשה התרגום הוא לא נכון. הם משתמשים במילה "תשובה" עבור הגויים, אבל "תחזור" עבור פטרוס בלוקס כ"ב 32. שוב, זו הסיבה שאני תמיד מלמד מתוך התנ"ך בגרסת הקינג ג'יימס! בפרפרזה למודי, גרסת הקינג ג'יימס מאפילה על כל התרגומים המודרניים! בכל פעם מחדש אני מגלה שזה נכון.

"אבל אני התפללתי בעדך, שלא תכלה אמונתך: ואתה לאחר שתשוב, חזק את אחיך" (לוקס כ"ב 31-32).

ידידי, לא רק הגויים צריכים ישועה! גם פטרוס צריך! לא רק האנשים ברחוב צריכים ישועה. ממש לא, יש אנשים בקהילה הזו, שיושבים ממש כאן הערב, שצריכים ישועה, ולא "לחזור שוב פעם"! להיוושע! ישוע אמר, "עליכם להיוולד מלמעלה" (יוחנן ג' 7). עליכם להתחדש ולהיוושע אחרת "לא תוכלו להיכנס למלכות האלוהים" (יוחנן ג' 5).

"ואתה לאחר שתשוב, חזק את אחיך" (לוקס כ"ב 32).

II. דבר שני, הפסוק הזה מלמד שאף לא נושע מהליכה אחרי ישוע, טבילה, או אפילו מהתגלות אלוהית.

זה השיעור השני שאנחנו למדים מהישועה של פטרוס. קתולים ובפטיסטים ופרוטסטנטים "דסיז'יוניסטים" רבים סבורים שפטרוס נושע ברגע שהתחיל ללכת אחרי ישוע. בתנ"ך כתוב,

"כאשר הלך על שפת ים הגליל, ראה את שמעון ואת אנדרי אחי שמעון פורשים רשתות בים: כי דייגים היו. אמר להם ישוע, לכו אחרי, ואעשה אתכם לדייגי אנשים. מיד עזבו את הרשתות, והלכו אחריו" (מרקוס א' 16-18).

עצם המחשבה שהתלמידים נושעו בכך שהלכו אחרי ישוע הוא טעות פלגאניסטית, והיא גם טעות נפוצה בהרבה קהילות היום. כן, פטרוס ואנדרי "עזבו את הרשתות, והלכו אחריו" (מרקוס א' 18). אבל אנחנו לא נושעים כתוצאה ממעשה אנושי כגון זה. יהודה איש-קריות, "בן האבדון", גם הלך אחריו, אבל הוא לא נושע. בבשורת לוקס הוא מכונה "יהודה איש קריות, אשר נהיה למסגירו" (לוקס ו' 16). ישוע כינה אותו "שטן" (יוחנן ו' 70).

כן, יהודה איש קריות ופטרוס הלכו אחרי ישוע במשך 3 שנים, אבל אף אחד מהם לא האמין בבשורה. תקשיבו ללוקס י"ח 31-34,

"הוא לקח אתו את השנים-עשר, ואמר להם, הנה, אנחנו עולים לירושלים, וכל מה שנכתב בידי הנביאים על בן האדם יתקיים. הוא יימסר לגויים, והם יהתלו בו, גם יתעללו בו, וירקו עליו: ולאחר שילקו אותו, יהרגוהו: וביום השלישי יקום. אבל הם לא הבינו דבר מן הדברים האלה: המילים האלה נסתרו מהם, והם לא ידעו במה מדובר" (לוקס י"ח 31-34).

"המילים האלה נסתרו מהם". אילו "מילים"? מילות הבשורה, אשר המשיח ייהרג ויקום ביום השלישי. פטרוס ויהודה איש קריות קיבלו "החלטה" ללכת אחרי ישוע, אבל הבשורה הייתה עדיין "נסתרת מהם". ד"ר צ'ארלס צ'. ריירי אמר, "יהודה איש קריות הוא דוגמא לתלמיד של המשיח שלא נושע" (תנ"ך הלימוד של ריירי; הערה על מתי י' 1) אבל למה להסתפק ביהודה איש קריות, בזמן שפטרוס נטש את ישוע? אף אחד מהם לא הבין את הבשורה. היא "נסתרה מהם" (לוקס י"ח 34).

ידידי, אפשר "לבוא קדימה" באסיפה ועדיין לא להיוולד מחדש. אפשר לקבל החלטה ללכת אחרי המשיח ועדיין לא להיוושע. אפשר אפילו לומר את "תפילת החוטא" ועדיין לא להיוושע. למה? בגלל שכל אלה הם מעשי אנוש, ולא נוכל להיוושע כתוצאה ממעשי אנוש! כתוב בתנ"ך,

"הן בחסד נושעתם על ידי האמונה; וזאת לא מידכם: כי אם מתנת אלוהים היא: אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש" (אפסים ב' 8-9).

כתוב בתנ"ך,

"לא בגלל מעשי צדקה שעשינו הוא הושיע אותנו, כי אם ברחמיו על ידי רחיצת הלידה החדשה, וההתחדשות ברוח הקודש; אשר שפך עלינו למכביר על ידי ישוע המשיח מושיענו" (טיטוס ג' 5-6).

אי אפשר להיוושע מהליכה אחרי ישוע, או על ידי כל מעשה אנושי אחר. אני בעצמי ניסיתי להיוושע באופן הזה, אבל זה לא הלך. הייתי מטיף בפטיסטי כבר מזה שלוש שנים לפני שהמשיח הושיע אותי בחסדו! ואז קורבתי למשיח על ידי אלוהים, וטוהרתי מחטאי בדמו של המשיח.

אז מישהו יכול להגיד, "אבל פטרוס נטבל". כן, אני יודע. גם יהודה איש קריות נטבל. וגם אני נטבלתי – שבע שנים לפני שחזרתי בתשובה! אז מישהו אחר יכול להגיד, "אבל לפטרוס הייתה אמונה כדי לומר, 'אתה המשיח, בן אלוהים חיים' (מתי ט"ז 16) – וישוע אמר שאלוהים 'גילה לו את זה' (מתי ט"ז 17). כן, אני יודע. אלוהים גילה גם לי שישוע הוא המשיח, הרבה לפני שנושעתי. שימו לב שאלוהים גילה על ישוע גם לשדים, "מרבים יצאו שדים, כשהם קוראים, אתה הוא בן האלוהים... כי ידעו שהוא המשיח" (לוקס ד' 41). השדים אמר את אותו הדבר שפטרוס אמר על ישוע. אז לפני שנושע, פטרוס לא ידע על ישוע יותר משידע שד.

אנחנו לא נושעים מהליכה אחרי ישוע. אנחנו לא נושעים כתוצאה מטבילה. ואנחנו גם לא נושעים בכך שאנחנו מאמינים שישוע היה המשיח. פטרוס עבר את כל הדברים האלה. ובכל זאת ישוע אמר לו,

"ואתה לאחר שתשוב, חזק את אחיך" (לוקס כ"ב 32).

III. דבר שלישי, צריך לראות את הפסוק הזה בהקשר של נרטיב ארבע הבשורות כולו.

בכל ארבע הבשורות רואים שישוע אמר לפטרוס ולאחרים שהוא עומד לעלות לירושלים כדי למות ולקום מן המתים ביום השלישי. חמש פעמים ישוע חזר על דבריו לפטרוס ולשאר, במתי ט"ז 21; י"ז 12; י"ז 22-23; כ' 18-19 וב-כ' 28. ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר על פטרוס והשאר "למרות כל ההדרכה האינטנסיבית הזו, התלמידים לא הצליחו לתפוש את המשמעות [של הבשורה] אלא רק לאחר התחייה" (ד"ר ג'. ורנון מקג'י, דרך התנ"ך, הוצאת תומאס נלסון פובליזרס, כרך ד', עמ' 93; הערה על מתי ט"ו 21).

"ואתה לאחר שתשוב, חזק את אחיך" (לוקס כ"ב 32).

אז מישהו יכול להגיד, "בסדר, אז איפה התנ"ך מדבר על כך שפטרוס נושע לאחר תחייתו של ישוע?" זה בולט כמו האף שלכם, זה נמצא בסוף של כל ארבע הבשורות! מי שמבהיר במיוחד את העניין זה לוקס,

"עודם מדברים כזאת, והוא עמד בתוכם, אמר להם, שלום לכם. אך הם נבהלו ונתמלאו פחד, וחשבו כי רוח הם רואים. אמר להם, מדוע נחרדתם? ומדוע עולים ספקות בלבבכם? ראו את ידי ואת רגלי, שאני הוא: מששוני וראו; הרי לרוח אין בשר ועצמות, כמו שאתם רואים בי. ובאמרו זאת, הראה להם את ידיו ואת רגליו. מאחר שעוד לא האמינו מרב שמחה, והיו מלאי פליאה, אמר להם, האם יש לכם פה איזה אוכל? הם נתנו לו חתיכת דג צלוי. והוא לקח ואכל לעיניהם. הוסיף ואמר להם, אלה דברי אשר דיברתי אליכם, בעוד שהייתי עמכם, צריך שיתקיים כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהילים. אז פתח את לבבם להבין את הכתובים" (לוקס כ"ד 36-45).

ויוחנן מוסיף,

"לעת ערב, באותו יום ראשון בשבוע, כאשר כל דלתות המקום שנאספו בו התלמידים היו סגורות מפחד ראשי היהודים, בא ישוע ועמד בניהם. אמר להם, שלום לכם. לאחר מכן הראה להם את ידיו ואת צידו, והתלמידים נתמלאו שמחה כראותם את האדון. הוסיף ישוע ואמר להם, שלום לכם. כשם שהאב שלח אותי, כן גם אני שולח אתכם. אחרי אמרו זאת נפח עליהם ואמר להם, קבלו את רוח הקודש" (יוחנן כ' 19-22).

בערב האיסטר המשיח הקם לתחיה הופיע בפני פטרוס והשאר, הראה להם את פצעי המסמרים על ידיו ואת פצע החרב בצידו. הוא פתח להם את ההבנה לגבי נבואות התנ"ך על צליבתו. לאחר מכן הוא נפח עליהם והם קיבלו את רוח הקודש. באותו רגע פטרוס התחדש באופן מלא (נולד מחדש) ונושע. פעולת רוח ה', והרושם שנוצר מלראות את גופו של ישוע הקם לתחיה, עם סימני המסמרים על ידיו והפצע בצד, היו כל כך חזקים, שלפטרוס לא נותר צל של ספק. שנים מאוחר יותר, פטרוס כתב בביטחון רב על המשיח "אשר את חטאנו נשא בגופו על העץ...אשר בחבורתו נרפא לכם" (הראשונה לפטרוס ב' 24). זה מראה לנו שפטרוס באמת נושע! אחרי שנושע בערב האיסטר, פטרוס כבר לעולם לא ידחה את ישוע יותר. הוא לימד את בשורת המשיח עד סוף חייו. אחרי שעבר מסכת ייסורים, הוא נצלב עם ראשו כלפי מטה, וסיים את חייו תוך שהוא מכריז בנאמנות על המשיח.

ועוד משהו. ישוע אמר לפטרוס, "ואתה לאחר שתשוב, חזק את אחיך" (לוקס כ"ב 32). תחשבו לרגע – כאשר אתם נושעים באמת, ההוכחה לכך לא מתבטאת במה שאתם אומרים או מרגישים. ההוכחה לישועה היא – האם אתם יכולים לחזק את האחרים? האם אתם יכולים לעזור לאחרים? בסוף בשורת יוחנן המשיח הקם לתחיה אמר לפטרוס, "האם אתה אוהב אותי?" פטרוס ענה, "אדוני... אתה יודע שאני אוהב אותך. אמר לו ישוע, רעה את צאני" (יוחנן כ"א 17). מרגע זה והלאה פטרוס לא פקפק יותר. הוא הטיף את הבשורה והוביל אחרים למשיח במשך כל שארית חייו. אם נושעתם באמת, תהיו מסוגלים לחזק אחרים – ולהיות ברכה ועזרה אמיתית לאובדים. אם הפרי הזה ממש חסר בחייכם, אז לא נושעתם באמת. כל מה שיש לכם זה מעשים. לא פגשתם את "המשיח ישוע עצמו" (אפסים ב' 20). אנחנו מתפללים שאלוהים יקרב אתכם לישוע כדי להיטהר מחטא על ידי דמו! ואז באמת תיוושעו, כפי שקרה לפטרוס באיסטר בערב יום ראשון. אמן. ד"ר צ'אן, הדרך אותנו בבקשה בתפילה.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"אטרקציית הצלב" (מאת סמואל סטנט, 1727-1795)