התחדשות – הקשר לאהבה משיחית

לא גדלתי בקהילה. התחלתי ללכת לקהילה הבפטיסטית בגיל 13. אחד הדברים שמיד קלטתי היה שהצעירים בקהילה לא אהבו אחד את השני, הם לא אהבו אותי, והם לא אהבו את המבוגרים או את רועה הקהילה. הם סיפרו בדיחות מלוכלכות וכל הזמן ריכלו אחד על השני. הם התלחשו והעבירו פתקים מאחד לשני בזמן המסר. גיליתי שגם אצל המבוגרים לא הייתה אהבה אחד כלפי השני. בעצם, היה נראה שהם לא חיבבו אחד את השני, ושהרבה מהם לא סבלו אחד את השני. הם הוחזקו יחד מכוח ההרגל. הם נהגו להיות ביחד. הם בילו כמה שעות יחד ביום ראשון מתוך הרגל. לבוא לקהילה היה המנהג שלהם. אבל לא הייתה שם אהבה אחד לשני. כאשר רועה הקהילה המייסד עזב לקהילה אחרת, שגרת הנוכחות בקהילה הופרעה. תוך זמן קצר הם התפצלו ל-3 קבוצות שהחלו לריב אחת עם השניה. הרבה אנשים הסתלקו לגמרי מהקהילה. אלה שנשארו תקפו בפראות אחד את השני כמו חיות פרא. הם השליכו ספרי שירים אחד על השני במהלך אסיפת הבוקר של יום ראשון. הם קיללו אחד את השני בשפה מטונפת באסיפה הזו.

בסופו של דבר הקבוצה הבפטיסטית הדרומית עזבה כדי להתחיל קהילה אחרת. הלכתי איתם. אבל תוך זמן קצר מאז שהתחלנו קהילה אחרת אותו הדבר התחיל להתרחש! רב הצעירים עזבו. בסוף עזבתי והלכתי לקהילה הסינית, ששם נשארתי בתור חבר קהילה במשך 23 שנה. אבל למרות שהסינים לא היו כאלה פראים, הייתה מעט אהבה בין חברי הקהילה עד שאלוהים שלח התעוררות ודברים התחילו להשתנות לטובה.

אבל זמן קצר אחרי שההתעוררות החלה עזבתי לסמינר. התחלתי קהילה בסמוך לסמינר. הדברים התנהלו טוב לזמן מה. ואז אותו הדבר התחיל שוב. היו שם קטטות וויכוחים ואנשים שעוזבים. היה בלגן. עזבתי וחזרתי ללוס אנג'לס.

התחלתי כאן קהילה לפני 40 שנה, שבסופו של דבר הפכה להיות הקהילה שאנחנו נמצאים בה היום. אבל הקהילה הזו גם עברה זעזועים, מריבות ופיצולים נוראיים בקהילה. לקח בערך 25 שנה לדברים להירגע ולהפוך להיות כמו שהם היום.

ובכן, זה הניסיון שלי. אתם יכולים לתהות איך עברתי דרך המבוך המשוגע הזה. אני גם תוהה על כך בעצמי לעיתים קרובות. אני רק יכול לומר, שתוך כדי כל הדבר הזה, ידעתי שאלוהים היה שם וידעתי שהתנ"ך הוא דבר אלוהים. לא סתם האמנתי בדברים האלה. ידעתי אותם, במעמקי נפשי. ידעתי את הדברים האלה, "לא בגלל מעשי צדקה...כי אם ברחמיו" (טיטוס ג' 5).

הניסיון שלי הוא לא בלתי רגיל. רב האוונגליסטים הצעירים, אם לא כולם, חוו דברים דומים. מה שאיכשהו הופך את הניסיון שלי למשהו בלתי רגיל הוא שעברתי את זה ויצאתי מזה כשאני מאמין באלוהים ובתנ"ך אפילו עוד יותר!

אבל לפני שאני ממשיך אני מתכוון לצטט את כריסטין וויקר, המחברת של נפילתה של אומת המבשרים: המשבר המפתיע בתוך הקהילה (הוצאת הרפר וואן, 2008). היא אמרה,

האמונה האוונגליסטית באמריקה גוססת. התנועות האוונגליסטיות הגדולות של היום אינן חלוצות [כוח חלוץ]. הן שארית, הפרומה כמעט עד הסוף. תסתכלו על זה איך שאתם רוצים: לידה מחדש. טבילה. חברות בקהילה... נתינה... נוכחות בקהילה... כל אלה הולכים ונופלים (שם, מבוא, עמ' 9).

והיא מגבה את ההצהרות האלה בעובדות ובסטטיסטיקות שקשה מאוד להפריך. בזמן שקראתי את הספר הייתי מוכרח להסכים עם ההנחה הבסיסית שלה: הקהילות שלנו בצרות צרורות.

אבל זה לא חדש. לפני 60 שנה ד"ר א. וו. טוזר כתב, בכל פעם מחדש, על הבעיות בקהילות שלנו. לדוגמא, ד"ר טוזר כתב,

העולם האוונגליסטי מהווה דוגמא שלילית לאמונה בריאה בהיקפים גדולים. ואני לא חושב על מודרניזם [ליברליזם]. אני מתכוון דווקא לקהל המאמין-בתנ"ך שנושא את שם הדת... אנחנו מביאים אנשים לתוך אמונה מנוונת [חסרת פרי, שחוקה] שבקושי דומה לזו של הברית החדשה... אין ספק שאנחנו צריכים לייצר מאמינים טובים יותר (מאת אלוהים ואדם), הוצאת כרישצ'ן פובליקיישנס, 1960, עמ' 12, 13).

ד"ר טוזר כונה נביא בתקופת חייו!

איך תהיה לנו קהילה אוהבת בתוך כל כך הרבה בלבול וכפירה? עלינו להתחיל היכן שהתנ"ך מתחיל – בחזרה בתשובה. לא תהיה לכם קהילה אוהבת שמורכבת מאנשים שלא חזרו בתשובה! חזרה אמיתית בתשובה היא אירוע קיצוני. ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, המטיף הבריטי הגדול, אמר,

להפוך למאמין זה משבר, אירוע קריטי...שבברית החדשה מתואר במושגים כמו לידה מחדש, או בריאה חדשה, או התחלה חדשה. יותר מזה, זה מתואר שם כמעשה על טבעי שנעשה בידי אלוהים עצמו, משהו שניתן להשוואה לנפש מתה שחזרה לחיים...בזכות בנו ישוע המשיח (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, דרשות אוונגליות, הוצאת ד'ה באנר אוף טרות' טראסט, 1990, עמ' 166).

וזה מחזיר אותנו לטקסט שלנו.

"כל המאמין כי ישוע הוא המשיח נולד מאלוהים: וכל האוהב את המוליד אוהב גם את מי שנולד ממנו" (ראשון ליוחנן ה' 1).

I. דבר ראשון, מה פירוש המילה מאמין בקטע.

"כל המאמין כי ישוע הוא המשיח..." (ראשון ליוחנן ה' 1).

המילה היוונית שתורגמה ל"מאמין" היא "פיסטאון". ד"ר א. ט. רוברטסון אמר שזה "לא שכנוע שכלי גרידא, אלא התמסרות מלאה לישוע המשיח...פיסטאון במלוא המובן" (א. ט. רוברטסון, 1953, עמ' 237; הערה על הראשונה ליוחנן ה' 1).

סטרונג אומר ש"פיסטאון" פירושו "להאמין ב...אדם" (4100#). ספורג'ן אמר, "תסתכלו בכל לקסיקון יווני שתרצו, אבל לבטוח...המשמעות של אמונה היא ביטחון במשהו, לסמוך על ישוע המשיח [לא]...רק אמונה תיאורטית...[ש]לא תוכל להושיע את נפשכם" ("אמונה והתחדשות", סדרת המשכן המטרופוליטני, מס' 979, עמ' 138; הערה על הראשונה ליוחנן ה' 1).

לשדים יש אמונה "תיאורטית" בישוע המשיח. לא תצטרכו לקרוא הרבה בברית החדשה כדי למצוא פסוק כמו בלוקס ד' 41,

"מרבים יצאו שדים, כשהם קוראים, אתה הוא בן האלוהים... כי ידעו שהוא המשיח" (לוקס ד' 41).

השדים האלה הבינו שישוע היה המשיח. אבל הם לא בטחו בו. יוחנן לא אומר לנו רק להאמין לעובדה שישוע הוא המשיח. הוא אומר לנו לבטוח במשיח – פיסטאון – "להאמין במשיח, לבטוח בו".

ספורג'ן המשיך וסיפר על נחש הנחושת. הנחשים הכישו את בני ישראל, והרגו בהם. אלוהים אמר למשה לעשות נחש נחושת ולהעמיד אותו בראש התורן. כל מי שהוכש מהנחש וגסס למוות היה צריך רק להביט אל נחש הנחושת כדי להירפא ולחיות. ביוחנן ג' 14, 15 ישוע השתמש בסיפור הזה כדי להסביר כיצד נושענו. ספורג'ן אמר, "להאמין בישוע פירושו [רק] להפנות אליו מבט של אמונה, לבטוח בו בליבך" (שם, עמ' 140). לא משנה כמה קטנה אמונתכם, אם תביטו אל ישוע ותאמינו בו לבדו, תהיה לכם אמונה שבכל מצב תראה שנולדתם מחדש.

"כל המאמין כי ישוע הוא המשיח נולד מאלוהים..." (ראשון ליוחנן ה' 1).

II. דבר שני, כל מי שבוטח בישוע נולד מחדש, נולד מאלוהים.

ובכן, רבים מאלה שלא בטחו בישוע אומרים שהם נולדו מחדש. הם בוטחים במשהו אחר. ד"ר קגן הלך עם אליאנה ואיתי להלוויה ליד סן דייגו. בדרך חזרה עצרנו ליד אחת הקהילות הבפטיסטיות הדרומיות הגדולות ביותר בקליפורניה. אסיפת ערב שבת בדיוק עמדה להסתיים. כאשר יצאנו החוצה ראיתי אישה צעירה שהייתה השומרת שם. שאלתי אותה אם היא מאמינה. היא אמרה, "כן". שאלתי אותה, "איך נהיית מאמינה"? היא אמרה, "הייתי חברה בקהילה הזו כל חיי". אמרתי, "אני לא חושב שהבנת את השאלה שלי. שאלתי 'איך נהיית מאמינה'"? היא אמרה, "נטבלתי". אמרתי, שוב, "אבל איך נהיית מאמינה"? היא אמרה, "אני באה לקהילה כל שבוע". הלכתי משם בעצב. אי אפשר היה לשכנע את האישה הצעירה המסכנה הזו לומר אפילו מילה אחת על ישוע! הרועה של הקהילה הבפטיסטית הענקית הזו מוכר בכל העולם. הבחורה הזו שמעה אותו מדבר כל חייה. ובכל זאת היא הייתה אדישה ללידה מחדש של נקדימון, שאמר לישוע, "כיצד ייתכנו הדברים האלה?" (יוחנן ג' 9).

אלוהים עזור לנו! אין פלא שכריסטין וויקר אמרה, "האמונה האוונגליסטית באמריקה גוססת". אין פלא שד"ר טוזר אמר, "העולם האוונגליסטי מהווה דוגמא שלילית לאמונה בריאה בהיקפים גדולים". אם לא תבטחו בישוע תשארו אובדים בדיוק כמו אותה בחורה צעירה מסכנה, שהייתה חברה כל חייה בקהילה הבפטיסטית הדרומית הגדולה. אוי, אל תבטחו בחברות בקהילה! אל תבטחו בטבילה! אל תבטחו בטוב שיש בכם! ולא משנה מה תעשו, אלא תבטחו בלהרגיש רגש! בטחו בישוע המשיח! היטהרו מחטאכם בזכות דם המשיח שנשפך על הצלב! כפי שספורג'ן אמר לעיתים קרובות, "שיכבו אפרקדן על המשיח". הביטו אל המשיח. בטחו במשיח. הביטו לעבר המשיח! זה לא קשה! הביטו לעברו כפי שבני ישראל הביטו לעבר נחש הנחושת ונרפאו!

הבט וחייה, אחי, חייה!
   הבט אל ישוע עכשיו וחייה,
זה כתוב בדברו, הללויה!
   מספיק רק שתביט ותחיה!
("הבט וחייה" מאת וויליאם א. אוגדן, 1841-1897).

III. דבר שלישי, מה שיוצא החוצה מהלידה החדשה.

"כל המאמין כי ישוע הוא המשיח נולד מאלוהים: וכל האוהב את המוליד אוהב גם את מי שנולד ממנו" (ראשון ליוחנן ה' 1).

שימו לב לחצי השני של הפסוק, "וכל האוהב את המוליד אוהב גם את מי שנולד ממנו" (הראשונה ליוחנן ה' 1). אהבת האחים והאחיות בקהילה היא תוצאה של לידה מחדש. המבחן לחזרה אמיתית בתשובה, אם כן, הוא האם אנחנו אוהבים אחרים שגם חזרו באמת בתשובה. ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר, "נולדתם מחדש ברגע שאתם בוטחים באדון ישוע המשיח – וההוכחה לזה היא שאתם אוהבים את אלוהים. אתם אוהבים את [אלוהים] אביכם – הוא הוליד אתכם – ואתם תאהבו את ילדיו האחרים בגלל שהם אחיכם ואחיותיכם" (דרך התנ"ך, הוצאת תומאס נלסון, 1983; הערה על הראשונה ליוחנן ה' 1).

אני משוכנע שזו הסיבה העיקרית שיש לנו כל כך הרבה מחלוקות בקהילה, כל כך הרבה פיצולים, כל כך הרבה עוזבים את הקהילות, במיוחד הצעירים. הרועה שלי במשך הרבה שנים היה ד"ר טימותי לין. הוא כתב על קהילה שחוותה הרבה בעיות,

רבים בקהילה הצהירו שהם מאמינים אבל היו ללא חיי נצח; הם נלחמו עבור זכויות אבל התחמקו מאחריות. חברי קהילה כאלה היו מהירי תפישה לטפל שלא כהלכה בענייני הקהילה...לרוע המזל, לעיתים קרובות האנשים מאפשרים לתאים סרטניים [אנשים לא מאמינים] להיות מוזרקים לתוך גוף המשיח. זו הסיבה לכך...שהקהילות היום סובלות ממחלות סופניות (ד"ר טימותי לין, הסוד לגדילת הקהילה, הוצאת אף.אס.בי.סי, 1992, עמ' 38-40).

ד"ר לויד-ג'ונס גם ראה את הבעיה הזו. הוא אמר,

הרעיון שעצם חברותם של האנשים בקהילה ונוכחותם בה באופן קבוע הופך אותם בהכרח למאמינים הוא אחת ההנחות הקטלניות, ואני מזכיר שהוא מתייחס בעיקר למצבה [הגרוע] של הקהילה היום (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, דרשות ומטיפים, הוצאת זונדרוואן פובלישינג האוס, מהדורת 1981, עמ' 149).

אנשים אובדים יכולים להפוך להיות חברי קהילה כמעט בכל הקהילות הבפטיסטיות והאוונגליסטיות בלי שישאלו אותם שאלות. הם מתקבלים מיד. רובם מעולם לא היו מאמינים אמיתיים. כפי שד"ר לין אמר, הם "הצהירו שהם מאמינים אבל היו ללא חיי נצח". כמובן שהוא התכוון לכך שלא היה להם זו אייניו – לא היו להם חיים מאלוהים בתוכם. חיים מאלוהים נכנסים לתוכם ברגע שהם חוזרים בתשובה. כפי שכתוב בקטע שלנו, הם "נולדו מאלוהים", "נולדו מאת אלוהים". המטיף הגדול ג'ורג' ווייטפילד נושע אחרי שקרא את ספרו של הנרי סקוגאל "חיים מאלוהים בתוך נפש האדם". חיים מאלוהים מחדשים את בני האדם ברגע שהם בוטחים בישוע. הם אולי לא "ירגישו" כלום, אבל מאמינים בוגרים יזהו שיש משהו שונה אצל אלה החוזרים הטריים בתשובה. אחד ההבדלים העיקריים הוא שהם יאהבו לעומק את האחרים בקהילה ש"נולדו מאת אלוהים", את אלה ש"נולדו מאלוהים". הם ירגישו את אלה שיש להם חיים מאלוהים בתוכם. תהיה להם אהבה משיחית כלפיהם, אהבה שהעולם האובד, או חברי הקהילה האובדים, לא יכולים להבין. ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "אנחנו צריכים טבע שמיימי בתוכנו בטרם נוכל לאהוב אחד את השני באמת" (אהבת אלוהים, הוצאת קרוסוויי, 1994, עמ' 45). כפי שיוחנן השליח כתב קודם לכן בבשורה,

"אנחנו יודעים כי עברנו מן המוות אל החיים, שכן אוהבים אנחנו את אחינו. איש אשר אינו אוהב נשאר במוות" (הראשונה ליוחנן ג' 14).

אדם כזה נשאר במצב של מוות רוחני. אנחנו מתפללים שהבוקר תוכלו לעבור ממוות לחיים. האמינו בישוע. ביטחו בישוע. הישענו לגמרי על ישוע. דמו יטהר את חטאיכם. תחייתו מן המתים תיתן לכם חיים. ברגע שתשובו לישוע ותבטחו בו לבדו – תעברו מן המוות אל החיים. אתם תאוחדו ברוח על ידי אהבה קדושה עם אלה שבטחו בישוע מקרבינו.

"והם ידעו שאנחנו מאמינים בגלל אהבתנו, בגלל אהבתנו,
כן, הם ידעו שאנחנו מאמינים בגלל אהבתנו."
   (פזמון מאת פטר ר. שולץ, 1938-2009).

אני מתפלל שזו תהיה החוויה שלכם בקרוב! ביטחו בישוע. הוא יטהר אתכם מחטא בדמו ששפך על הצלב. הוא יושיע אתכם מחטא ויתן לכם חיי נצח – אפילו חיים מאלוהים! אתם תיוולדו מחדש, תיוולדו מלמעלה!

ברשותכם אני אסיים את הדרשה באזכור סצנה מ"אוליבר טוויסט". אוליבר היה ילד יתום קטן וכחוש בן 9 או 10 לערך. אימו מתה בלידתו ולא היו לו קרובים אחרים. הוא היה יתום – לגמרי לבדו בעולם. הוא היה בבית יתומים באנגליה של המאה ה-19. הוא כמעט מת מרעב. כל מה שנתנו לו הייתה קערה קטנה מאוד של דייסת שיבולת שועל מימית לארוחת ערב בכל ערב. הילדים האחרים שישבו עם אוליבר בשולחן לחשו לו, "לך ותבקש עוד". בסופו של דבר, נואש מרעב, הילד הקטן לקח את הקערה שלו וניגש לבחור הגדול והשמן שהיה אחראי שם. הבחור השמן הסתכל עליו מלמעלה ואמר, "מה אתה רוצה?" בקול חלוש ומפוחד, אוליבר אמר, "בבקשה, אדוני, אני רוצה עוד". הבחור השמן אומר, "מה"? הילד אמר, "בבקשה אדוני, אני רוצה עוד". הבחור השמן צעק, "מה? אתה רוצה עוד? עוד! אתה רוצה עוד!" אוליבר הולקה והוכנס לתא. הם נפטרו ממנו. תוך כמה ימים הוא נשלח משם לעבוד עבור קברן, שנתן לו לישון בחדר חשוך, מתחת לארון מתים.

אם אי פעם קראתם את ספרו של דיקנס, או אם אי פעם צפיתם בסרט משנת 1948, לעולם לא תוכלו לשכוח את הסצנה הזאת – כאשר ה"עוזר" הגדול והשמן הזה מסרב לתת לילד המורעב הזה כף נוספת מלאה בדייסת שיבולת שועל מימית.

אני חושש שחלקכם חושב על המשיח באופן הזה. אתם חושבים שהוא קשה וקמצן. אתם חושבים שהוא לא רוצה לתת לכם ישועה. כמה שאתם טועים! המשיח אוהב אתכם! הוא מוכן לתת לכם את כל מבוקשכם – ואף יותר מזה! ישוע אמר, "בואו אלי...ואני אמציא לכם מנוחה" (מתי י"א 28). ישוע אמר, "אני נותן להן חיי עולם" (יוחנן י' 28). ישוע אמר, "אני אתן לצמא ממעיין המים של החיים – חינם" (ההתגלות כ"א 6).

ישוע יתן לכם ישועה בחינם. הוא יתן לכם חיים ושלום. הוא יתן ישועה מחטא. הוא יתן לכם חיי נצח. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לבטוח בו, להביט אליו ולהיוושע.

הבט וחייה, אחי, חייה!
   הבט אל ישוע עכשיו וחייה,
זה כתוב בדברו, הללויה!
   מספיק רק שתביט ותחיה!

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: הראשונה ליוחנן ד' 7-11; ג' 11-14.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"ברוכים המחוברים" (מאת ג'ון פאוסט, 1740-1817)/
"הם ידעו שאנחנו מאמינים בגלל אהבתנו" (מאת פטר ר. שולץ, 1938-2009).