מתנה עצומה מספר

בשנת 1994 שקשקה רעידת אדמה את הבית שלנו באמצע הלילה. זה גרם לי לחשוב על ערכם של החפצים שהיו לנו בבית. חשבתי על תרחיש בו הבית עולה באש. מה אם הוא היה נשרף עכשיו? מה אם היו לי רק 3 או 4 דקות להימלט? מה הייתי לוקח איתי? אז חשבתי, הייתי רץ לחדר השינה שלנו ופותח את המגירה, לוקח את קווצות השיער של בניי מהתספורת הראשונה שעשו, והייתי חוטף את נעל התינוקות שלי העשויה ברונזה שמוצבת על הטואלט. אם הייתה לי עוד דקה, הייתי חוטף איזו תמונה של אימי ושל הבנים. עוד כמה שניות והייתי שולף את שמלת החתונה של אשתי, שארוזה וסגורה בקופסא, והייתי גם חוטף צמד של כלי חרס מתקופת השפל שהיו מתנת חתונה לאמי ב-1934.

כמה הדברים האלה עולים? כמעט כלום. אולי תקבלו 25 דולר עבור שמלת החתונה הישנה הזו. שאר הדברים יהיו חסרי ערך במונחים של כסף. אבל בשבילי אין להם מחיר! המתנות הכי גדולות הן אלו שליבנו ונפשנו קשורים בהן.

אחרי שסבתי נפטרה נאמר לי שיפנו את ביתה ביום הבא. היה לי קשה להגיע לשם. רצתי לתוך הבית ולקחתי רק דבר אחד – את הסיר הישן שבתוכו גדלה גפן. זה היה משהו שהיא אהבה, וזה כל מה שלקחתי. כשכתבתי את הדרשה הזו הסתכלתי על הגפן הזו שמונחת על שולחני. קרוב לשישים שנה שמרתי את השתיל הזה איתי בכל מקום שהלכתי. הוא לא שווה אפילו 2 דולר, אבל בשבילי אין לו מחיר! המתנות הכי גדולות הן אלו שליבנו ונפשנו קשורים בהן.

כאשר דודי ג'וני ואשתו נפטרו, נסעתי לביתו. הבית כבר נמכר וכל הדברים שבו היו צריכים להיות מפונים ביום למחרת. כל הדברים היו בערימה אחת בסלון הבית. מישהו שאל אותי, "אתה רוצה משהו?" אמרתי, "כן, הייתי רוצה את פיסת העץ השטוחה עם גילופי הברווזים עליה". הם נתנו לי את זה ונסעתי משם בעצב. זה תלוי עד היום על קיר חדר השינה של בני. זה נלקח מהבית שבו גרתי בתור ילד בן 13. זה לא שווה אפילו 25 דולר, אבל בשבילי אין לזה מחיר! המתנות הכי גדולות הן אלו שליבנו ונפשנו קשורים בהן.

כאשר ביתה של אמי נמכר, התקשרו אלי ואמרו, "אם אתה רוצה משהו, אתה חייב לקחת את זה היום, זה היום האחרון". זה היה כבר אחר הצהריים. אני לא יודע למה הם לא התקשרו אלי יום או יומיים לפני כן! מיהרתי ושכרתי משאית. לקחתי את הפסנתר הישן שלה, צמד של ברווזי גבס, וצמד של פסלי-חזה מגבס – אחד של אינדיאני אמריקאי ואחר של קאובוי ספרדי. כל האוסף הזה שווה פחות מ-200 דולר. אבל אתם לא תוכלו לקנות אותם ממני גם ב-10,000 דולר. בשבילי אין להם מחיר. כן, המתנות הכי גדולות הן אלו שליבנו ונפשנו קשורים בהן.

שמלת חתונה ישנה, שתי קווצות שיער, גפן שגדלה בסיר, צמד של כלי חרס, פסנתר שבור, שני פסלי-חזה שרוטים ומוכתמים – אוסף של דברים שנחשבים זבל עבור העולם – אבל עבורי הם שווים יותר מכל הון שבעולם! אני לא יכול לתאר לכם, או להסביר לכם, את הערך שלהם ואת השווי שלהם. אתם רואים, המתנות הכי גדולות הן אלו שליבנו ונפשנו קשורים בהן.

בתיכון היה לי חבר בשם מייק. אחרי שעזבתי את בית ספר הוא נכנס לדיכאון והתאבד. הלכתי לראות את אימו. אמרתי לה שהוא היה חבר שלי. היא ניסתה לתת לי את מכונת הכתיבה היקרה שלו, היא ניסתה לתת לי את הבגדים שלו. היא הייתה בהלם ובאבל על האובדן של בנה יחידה. אם היא הייתה עשירה, אני בטוח שהיא הייתה אומרת, "יש לי אחוזה בבוורלי הילס. יש לי 10 מיליון דולר בבנק. יש לי שרשרת יהלומים שאין לה מחיר. אבל הייתי נותנת את הכל אם יכולתי לקבל את בני בחזרה". אתם רואים, המתנות הכי גדולות הן אלו שליבנו ונפשנו קשורים בהן.

כשאני קורא את הפסוקים, שנכתבו על ידי שאול השליח, אני חושב שאני מבין למה הוא התכוון,

"תודה לאלוהים על מתנתו העצומה מספר" (השניה לקורינתיים ט' 15).

המילה יוונית שתורגמה ל"עצומה מספר" היא אַנֶגְדִיהִידוֹ. פירושה "משהו שלא ניתן לגמרי להסביר, משהו שלא ניתן לתיאור" (ג'יימס סטרונג). פירושה הוא משהו "שלא ניתן לביטוי" (ג'ורג' ריקר ברי). זה מיוחס למתנה שלא תוכלו להסביר עד הסוף, או לתאר, או לבטא במילים. זה מדבר על האדון ישוע המשיח – מתנת-אהבה של אלוהים לעולם חוטא, אובד! זה ישוע, בן האלוהים! תחשבו על זה במונחים האלה.

I. דבר ראשון, מתנת האלוהים במשיח עשתה את כדור הארץ למקום מיוחד.

כשאלוהים שלח אלינו את ישוע, זה עשה את העולם שלנו למקום ייחודי. אין שום מקום במרחבים העלומים של היקום העצום הזה שדומה לכדור הארץ הזה. כדור הארץ הוא לגמרי ייחודי. מבין כל אינסוף הכוכבים והפלנטות, אין משהו דומה לכדור הארץ. אבל למה כדור הארץ שונה מכל פלנטה אחרת במערכת השמש?

אם תאמרו, "כדור הארץ שונה בגלל שיש עליו חיים", האדם הלא-מאמין יאמר, "לא". הוא יאמר שקיימים עוד עולמות אחרים ופלנטות אחרות מאוכלסות ביצורים חיים. לא תוכלו להתווכח עם זה. אתם יכולים לומר זה לא נכון, אבל לא תוכלו להוכיח את זה. יכול להיות שיש חיים על פלנטות אחרות. זה לא מה שעושה את הפלנטה שלנו לשונה. בסופו של דבר, מה שעושה את הפלנטה שלנו לייחודי ולמיוחדת היא העובדה שישוע בא לכאן. מהעולם הלא-נראה שאלוהים שוכן בו, ממימד אחר, מהרקיע השלישי, ישוע ירד וחי בינינו. כתוב בתנ"ך,

"במלאת העת, שלח האלוהים את בנו, אשר נולד מאישה, וניתן תחת יד התורה" (גלטים ד' 4).

במלאת העת, "אלוהים שלח את בנו". הוא שלח את ישוע הלאה. המילה היוונית אֶקְסַפֶּסְטִילֵן (לשלוח הרחק, לשלוח הלאה, לשלוח החוצה). מאיפה ישוע נשלח הרחק? מאיפה הוא נשלח הלאה? מאיפה הוא נשלח החוצה? הוא נשלח הרחק, נשלח הלאה, נשלח החוצה מגן עדן! הוא נשלח הלאה לתוך רחם של אישה, מרים הבתולה. הוא נשלח החוצה מהרקיע השלישי אל העולם שלנו. זה מה שעושה את העולם שלנו לשונה! זה מה שעושה את העולם שלנו לייחודי! ישוע בא לכאן, לפלנטה הקטנה הזו, לכדור הארץ הקטן שלנו. הבן של השליט הגדול של החלל, הכוכבים והיקום, הבן הזה נשלח לכוכב הזה ולא לאף כוכב אחר. "אלוהים שלח את בנו" לאי הקטן הזה, לכוכב ארץ – ולא לשום כוכב אחר! אלוהים שלח את בנו לארץ הזו, וזה מה שהופך את הכוכב שלנו לשונה מכל הכוכבים האחרים ביקום הבל-ישוער והבלתי נגמר של אלוהים! המשיח בא לכאן! וזה מה שעושה אותנו שונים! "אלוהים שלח את בנו", והוא "נהיה בשר, וישכון בתוכנו, (ונחזה בתפארתו, כתפארת בן יחיד לאביו), רב חסד ואמת" (יוחנן א' 14). וויליאם בות' היה המייסד של צבא הישועה, כפי שזה היה פעם. נכדו כתב את השיר היפה הזה,

למטה מתפארתו,
   סיפור חי מאז ומעולם,
אלוהיי ומושיעי הגיע,
   וישוע היה שמו.
נולד באבוס,
   זר לקרוביו,
איש של צער, דמעות ויגון.
   ("למטה מתפארתו" מאת וויליאם א. בות'-קליבורן, 1893-1969;
      נכדו של וויליאם בות', המייסד של צבא הישועה.

עמוק בתוך מחוז אורנג' בקליפורניה, בעיר יורבה לינדה, יש בית לבן קטן. בקומה הראשונה יש בו רק שני חדרים ומטבחון, ובעלית הגג יש חדר קטן. בכל זאת אלפי אנשים עברו דרך הסלון והמטבח של הבית הקטן הזה בשנים האחרונות. אני עצמי עברתי בבית הזה לפחות 40 פעם, יחד עם עוד מבקרים שהבאתי איתי. למה כל כך הרבה אנשים באו לשם? מה עושה את הבית הזעיר הזה לכזו אטרקציה? זה בגלל מי שנולד שם. הנשיא ה-37 של ארצות הברית נולד בחדר השינה הקטן בקומה הראשונה. זה מה שעושה את הבית למיוחד! זה בגלל מי שנולד שם. כאשר הוא נפטר, חמישה נשיאים חיים ישבו יחד עם למעלה מ-4000 בני אדם, בזמן שבילי גרהאם נתן את דרשת ההלוויה שלו, מול הבית הקטן הזה, בגלל מי שנולד שם. נולד שם נשיא. וכדור הארץ מוצב בנפרד כמקום ייחודי, מקום מיוחד ביקום, בגלל שישוע המשיח בא לכן ונולד כאן! במקום הזה! על הכוכב הזה!

"תודה לאלוהים על מתנתו העצומה מספר" (השניה לקורינתיים ט' 15).

II. דבר שני, מתנת האלוהים במשיח עשתה את חיי האדם למקודשים.

אחרי המבול, אלוהים אמר לראש-המשפחה נוח,

"שופך דם האדם, באדם דמו יישפך: כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט' 6).

האדם נברא בצלם אלוהים. האדם נושא את חותמו של אלוהים. לכן אלוהים עצמו הטיל עונש מוות על אלה שייטלו את חייו של אדם אחר על ידי רצח. חיי אדם תמיד היו מקודשים במתנת המשיח, בן האלוהים. וזו הסיבה שבכל שנה אנחנו מציינים יום ראשון אחד בינואר כ"יום ראשון של הזכות לחיים". ציינו אותו ביום ראשון שעבר, לציון 40 שנה לפסק דין רו נגד וייד, שבו כמה גברים זקנים בגלימות שחורות אמרו שזה חוקי לאישה להרוג את תינוקה. מאז נרצחו בהפלות 57 מיליון תינוקות. שאלוהים יעזור לנו!

אמרתי את כל זה בדרשה שלי בבוקר יום ראשון שעבר. בזמן שדיברתי, אישה וביתה נעמדו ויצאו החוצה מתוך בניין הקהילה. אני משער שזו הסיבה שרב המטיפים אף פעם לא מדברים על הפלות. אבל זו בושה, בגלל שכל אישה שעשתה הפלה צריכה להיטהר בדם ישוע. הלוואי שהאישה הצעירה הזו הייתה נשארת לשמוע על האהבה שיש לישוע עבורה! מבלי להיטהר בדם ישוע, מצפונה של האישה ייסר אותה עד סוף ימיה. והמחשבות האלה כל הזמן יציקו לה לאורך השנים. "הרגתי את התינוק שלי! הרגתי את התינוק שלי! הו אלוהים, הרגתי את התינוק שלי!" המחשבה הזו תציק לאישה כזו כל זמן ולתמיד. הפרופסור החילוני והשמאלני שלכם בקולג' אף פעם לא יגיד לכם את זה. אבל אם עשיתם הפלה הלב שלכם והמצפון שלכם יגידו לכם את זה לעולמי עד. "הו, אלוהים! הרגתי את התינוק שלי!" מתנגדי-האלוהים החילוניים מדברים על "זכותה של האישה לבחור". אבל הם אף פעם לא יספרו לבחורה על הסיוטים הבלתי פוסקים שיהיו לה לכל חייה! למה? בגלל שחיי אדם הם מקודשים, זה למה! האדם נברא בצלם אלוהים, זה למה!

ביום אחר גיליתי שהבית השני של השיר החביב הזה, "אהבת אלוהים", נכתב על ידי אדם סהרורי ומסכן שהיה בבית משוגעים. אחרי שהוא נפטר, מצאו את המילים האלה כתובות על הקיר של התא שלו,

כאשר יחלוף הזמן העתיק, ייפלו כסאות וממלכות הארץ,
   כאשר בני אדם, שכאן סירבו להתפלל, יקראו לסלעים לגבעות ולהרים,
אהבת אלוהים כל כך בטוחה, עדיין תימשך, ללא גבולות וחזקה;
   חסד משחרר למין האדם – שיר הקדושים והמלאכים.
הו אהבת אלוהים, כמה עשירה וטהורה! כמה ללא גבולות וחזקה!
   לעד יימשך, שיר הקדושים והמלאכים.
("אהבת אלוהים" מאת פרידריך מ. להמן, 1868-1953; בית שני אנונימי).

מתנת אלוהים במשיח ישוע תמיד רוממה וקידשה את החיים האנושיים, אפילו את החיים של האומלל המסכן הזה שמת בתא של בית משוגעים. בתור ייצור אנושי הוא היה יקר בעיני אלוהים. אלוהים אהב אותו ושלח את ישוע למות עבורו ולהושיע את נפשו! "תודה לאלוהים על מתנתו העצומה מספר" (השניה לקורינתיים ט' 15).

III. דבר שלישי, מתנת האלוהים במשיח עשתה את הסליחה על חטאנו ואת הישועה של נפשותינו לאפשרית.

תקשיבו שוב לקטע הנהדר הזה מהכתובים שמר פרודהום הקריא לפני הדרשה הזו,

"כי המשיח, בעודנו חלשים, מת בעיתו בעד הרשעים. הן בעד הצדיק יקשה לאיש למות: אכן למות בעד הטוב אולי ישאהו ליבו. אבל בזאת הודיע האלוהים את אהבתו אלינו, כי המשיח מת בעדינו, בהיותנו עוד חטאים. ועתה, אשר נצדקנו בדמו, מה מאוד ניוושע בו מן הקצף" (רומים ה' 6-9).

כשישוע מת על הצלב הוא שילם מחיר מלא עבור חטאינו. "כי המשיח, בעודנו חלשים, מת בעיתו בעד הרשעים" (רומים ה' 6). לאף אחד מאתנו לא היה מספיק כוח לרצות אלוהים ולהושיע את עצמנו. כולנו היינו רשעים. אבל "המשיח מת בעד הרשעים". זו מתנתו העצומה מספר של אלוהים!

כולנו היינו חוטאים. אבל "המשיח מת בעדנו, בהיותנו עוד חטאים" (רומים ה' 8). זו מתנתו העצומה מספר של אלוהים!

"ועתה, אשר נצדקנו בדמו, מה מאוד ניוושע בו מן הקצף" (רומים ה' 9). המוות שלו במקומנו – זו מתנתו העצומה מספר של אלוהים! הצדקה, וטיהור של כל חטאינו בדמו – זו מתנתו העצומה מספר של אלוהים!

כל מה שאלוהים מבקש מאיתנו זה לשוב מחטאינו ולבטוח בבנו, האדון ישוע. הרגע שבו תבטחו בישוע יהיה הרגע שבו תיוושעו! זו מתנתו העצומה מספר של אלוהים לכל מי שבוטח בישוע!

נושעתי! נושעתי! נסלחו חטאיי, כל אשמתי נעלמה!
נושעתי! נושעתי! נושעתי בזכות דמו של זה שנצלב!
   ("נושעתי בזכות הדם" מאת ס. ג'. הנדרסון, המאה ה-19).

מפני שישוע את דמו היקר שפך שפע ברכות לי העניק;
צלול עכשיו אל תוך זרם הארגמן שמטהר לבן כשלג.
בטחו רק בו, בטחו רק בו, בטחו רק בו;
הוא יושיע אתכם, הוא יושיע אתכם, הוא יושיע אתכם עכשיו.
   ("בטחו רק בו" מאת ג'ון ה. סטוקטון, 1813-1877).

מה זאת אומרת "לבטוח" בישוע? זאת אומרת לשים את עצמך בידיו, כמו שתבטחו ברופא טוב. כשהייתי בן 7, ד"ר פרת אמר לאימי שצריך לעשות לי הסרת שקדים. נחרדתי כשאימי אמרה לי ש"ירדימו אותי". פחדתי מזה. הייתי מפוחד מ"להיות מורדם". אחרי הכל, הייתי רק בן 7. כשהגענו לבית החולים, הלב שלי פעם במהירות ורעדתי. לא ידעתי מה יקרה לי כשהם "ירדימו" אותי. אחות גדולה, ומפחידה למראה, לבושה כולה בלבן, הגיעה והכינה אותי. הייתי כל כך מפוחד שכמעט קפצתי וברחתי משם! אבל אז נכנס ד"ר פרת. הכרתי אותו כל חיי הצעירים. הוא היה בלידה שלי, ומאז היה הרופא שלי. הוא היה אדם זקן ונחמד. אהבתי אותו. ובטחתי בו. הוא אמר, "אל תדאג, רוברט. כל זה ייגמר תוך כמה דקות". הלב שלי הפסיק את המירוץ בגלל שבטחתי בד"ר פרת. תוך רגע "הרדימו" אותי. ברגע אחר, התעוררתי וראיתי את פניו המחייכות. ד"ר פרת אמר, "כל זה נגמר, רוברט. עוד מעט תוכל ללכת הביתה". בטחתי ברופא הזקן והטוב הזה. זה מה שאני רוצה שאתם תעשו עם ישוע.

בטחו רק בו, בטחו רק בו, בטחו רק בו;
הוא יושיע אתכם, הוא יושיע אתכם, הוא יושיע אתכם עכשיו.

ד"ר צ'אן, תדריך אותנו בבקשה בתפילה.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: רומים ה' 6-9.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"אהבת אלוהים" (מאת פרידריך מ. להמן, 1868-1953).