תשובתי לסרט החדש "אקסודוס" ולמתקפה שלו על התנך!

כאשר הייתי בן 17 הרגשתי בבירור שנקראתי לשירות. עדיין לא נושעתי, אבל ידעתי שאלוהים רוצה שאהיה מטיף. אמרו לי שעלי להיות בעל תואר מקולג'. חשבתי על כך הרבה זמן. נזרקתי מהתיכון כך ששום קולג' לא היה מקבל אותי. חזרתי לתיכון. הייתי מבוגר מדי לחזור לתיכון הרגיל, אז הלכתי לבית ספר מיוחד שמיועד ל"ילדים רעים". לא הייתי ילד רע, אבל זה היה התיכון היחיד שקיבל אותי. אחרי בערך שנה סיימתי את לימודיי בתיכון והתחלתי לחשוב על קולג'. בזמן הזה קראתי ספר על ג'יימס האדסון טיילור, המטיף הדגול והשליח לסין. חשבתי, "זה מה שאני הולך לעשות. אהיה שליח לעם הסיני".

הייתי בן 19 כשהצטרפתי לכנסייה הבפטיסטית הסינית הראשונה בלוס אנג'לס. זה היה שנה לפני שד"ר טימותי לין נהיה הרועה שם. באותה שנה, בסתו, נרשמתי ללימודים בקולג' ביולה (אוניברסיטה כיום). לא היה לי כסף וגם לא סיוע ממשפחתי, אז עבדתי במשרה חלקית בשעות אחר-הצהריים והלכתי ללימודים בשעות הבוקר. לא היה לי רכב, אז הייתי צריך לנסוע באוטובוס מלוס אנג'לס ללה-מיראדה, היכן שהקולג' היה ממוקם. לא ידעתי איך ללמוד בצורה טובה. הנסיעות הארוכות באוטובוס והעבודה בשעות אחר-הצהריים היו יותר מידי בשבילי. נכשלתי ברב הקורסים שלי בביולה והפסקתי את לימודיי לאחר סמסטר אחד. אבל משהו קרה בביולה ששינה את חיי לתמיד.

בכל סמסטר ביולה הזמינו דובר מיוחד לסדרה בת שבוע של דרשות בוקר בקפלה. הדובר בסמסטר ההוא היה ד"ר צ'ארלס ג'. וודברידג' (1902-1995). הוא היה אחד הפרופסורים המייסדים של הסמינר התיאולוגי פולר בפאסאדנה, קליפורניה. אבל ד"ר וודברידג' פרש מהפקולטה בפולר רק מספר חודשים לפני כן בגלל שהוא ראה שהסמינר הולך בדרך המובילה לליברליזם.

במהלך אסיפות הקפלה בביולה, ד"ר וודברידג' הטיף פסוק אחר פסוק מתוך השניה לפטרוס. הוא נולד בסין בגלל שהוריו היו שליחים. זה גרם לו להיראות מאוד חשוב עבורי. הקשבתי לו בקשב רב יותר משהקשבתי לכל מטיף אחר בחיי. כאשר הוא הגיע לשניה לפטרוס ב' 1-3, הוא תקף בחריפות את הליברליזם שהתחיל בפולר, ואת הליברליזם המשתולל הסמינרים רבים אחרים. הוא לא היה טיפש. הוא בעל דוקטורט בהיסטוריה של הכנסייה מאוניברסיטת פרינסטון ולמד בנוסף גם באוניברסיטת דיוק. ד"ר ג'. גרשמן מאקן מינה אותו לראש מועצת המנהלים העצמאית עבור המשימות הזרות של הכנסייה הפרסביטריאנית. אחרי ששמעתי אותו במשך שבוע נושעתי. לא רק נושעתי, אלא גם האמנתי בהשראה המילולית של התנ"ך, בשלמות המוחלטת של התנ"ך בשפה העברית והברית החדשה בשפה היוונית. הייתי בביולה רק סמסטר אחד. אבל שם נושעתי, ושם למדתי להאמין לדברי הכתובים. הפרושים במאה הראשונה לספירה טענו שהם האמינו בתנ"ך, אבל בפועל הם דחו את הנבואות שבו שנגעו למשיח. הוא אמר להם,

"כי לו האמנתם למשה, גם לי תאמינו: כי הוא כתב עלי. ואם לכתביו אינכם מאמינים, איכה לדברי תאמינו?" (יוחנן ה' 46-47).

ד"ר וו. א. קריזוול ציין ש"הדבר הכי פחות חשוב שאפשר להסיק מ[דבריו של] ישוע הוא שמשה אכן כתב פסוקים ושהיהודים ידעו לאיזה פסוקים הוא התכוון" (תנ"ך הלימוד של קריזוול; הערה על יוחנן ה' 45-47). ד"ר ר. ק. ה. לנסקי אמר, "...היהודים לא מאמינים למה שמשה אמר ולכן גם לא מאמינים למה שישוע אומר" (הפרשנות של בשורת יוחנן הקדוש; הערה על יוחנן ה' 46). ד"ר צ'ארלס ג'ון אליקוט אמר, "הם לא האמינו למשה, ולכן גם לא האמינו לו" (הפרשנות של אליקוט לתנ"ך כולו; הערה על יוחנן ה' 46).

"כי לו האמנתם למשה, גם לי תאמינו: כי הוא כתב עלי. ואם לכתביו אינכם מאמינים, איכה לדברי תאמינו?" (יוחנן ה' 46-47).

ד"ר לנסקי אמר שדברי ישוע "...שווים יותר מכל מה שמכונה 'מחקר' שתמיד הוצג לראווה ועומדים מעל [נגד] מבקריו" (לנסקי, שם). "כי לו האמנתם למשה, גם לי תאמינו: כי הוא כתב עלי" (יוחנן ה' 46).

עכשיו יש את הסרט שנקרא "אקסודוס: אלים ומלכים" – בוים בחלקו והופק ע"י רידלי סקוט. לפי ויקיפדיה, "בשנת 2013 רידלי ציין שהוא אתאיסט". לכן אנחנו לא צריכים להיות מופתעים שד"ר אלברט מוהלר אמר, "מה שאנחנו רואים בסרט זה את משה רק בלי העל-טבעי" (www.albertmohler.com). אין פלא! המפיק-שותף והבמאי של הסרט הוא אתאיסט! איך יכול מישהו שלא מאמין באלוהים להפיק סרט על יציאת מצריים שהיא אמת לפי הכתובים ואמת לפי עדותו של האדון ישוע המשיח? אין פלא שרידלי סקוט מגלם את אלוהים כילד בן 11! אין פלא שהוא "מציג מגפות וניסים בתור אירועים לא על-טבעיים עם הסבר נטורליסטי" (מוהלר, שם). אבר ד"ר מוהלר אמר, "התנ"ך מציג באופן ברור את יציאת מצרים בתור אירוע היסטורי, וההיסטוריה של האמונה נבנתה על יסוד האירוע ההיסטורי הזה" (שם).

"אבל רידלי סקוט "...הבהיר שהוא לא מאמין שמשה חי אי-פעם – ושאין לראות בסיפור יציאת מצרים אמת היסטורית. הוא אמר לרליג'ס ניוז סרוויס שהוא מסתכל על הסרט [שלו] באותה מידה שהוא מסתכל על מדע בדיוני, בגלל שאף פעם לא האמין בזה..." (מוהלר, שם). אז מר סקוט מציב את דעתו שלו מול מה שהאדון ישוע המשיח אמר,

"כי לו האמנתם למשה, גם לי תאמינו: כי הוא כתב עלי. ואם לכתביו אינכם מאמינים, איכה לדברי תאמינו?" (יוחנן ה' 46-47).

ב-13 באפריל 2001 (עמ' A-1) בעיתון הלוס אנג'לס טיימס הייתה כתבת שער בשם, "מפקפקים בסיפור יציאת מצריים" מאת תרזה וואטאנבי, כתבת הדת של הטיימס. הכתבה הייתה בעצם מתקפה על סיפור יציאת מצריים, דומה למדי לסילופים שיש בסרט, "אקסודוס – אלים ומלכים". אקרא את הנקודות העיקריות של הכתבה בטיימס ואענה עליהן.

מפקפקים בסיפור יציאת מצריים

חוקרים רבים הגיעו למסקנה שעלילות משה מעולם לא התרחשו, ואפילו אנשי דת יהודים מעלים שאלות...

אבל שמותיהם של אותם חוקרים לא צוינו. רק "איש דת" יהודי אחד צוטט, רב בית הכנסת בווסטווד, ליד לוס אנג'לס. אבל בכתבה לא צוין שזהו בית כנסת לא-אורתודוקסי. בכתבה גם לא נאמר שהרב הזה הוא רב ליברלי שאף פעם לא לקח את התנ"ך ברצינות, מה שבניגוד לו כן עושים רבנים אורתודוקסים. בכתבה גם לא נאמר שהיו הרבה חוקרי תנ"ך כמו ד"ר גליסון ארצ'ר מבית הספר לבישור 'שילוש האלוהות', ד"ר צ'ארלס ל. פיינברג מבית הספר לתיאולוגיה בטאלבוט, וד"ר טימותי לין שהיה נשיא סמינר הבישור הסיני בטאיוון. האנשים האלה לימדו שספר שמות הוא אמת לאמיתה. אבל אנשים כמותם לא הוזכרו בכתבת הטיימס. רק חוקרים תיאולוגים ליברלים הוזכרו, תוך יצירת הרושם שלא קיימים חוקרים קונסרבטיבים. הכתבה ממשיכה בדברים,

ארכיאולוגים טוענים שאין ראיות חד-משמעיות לכך שבני ישראל אי פעם היו במצריים, שאי פעם שועבדו, שאי פעם נדדו במדבר סיני במשך 40 שנה ושאי פעם כבשו את ארץ כנען (שם).

הקראתי את זה לבני לזלי. כאשר העיתון יצא לאור, הוא אז היה בן 17. כשסיימתי להקריא בני אמר, "אם הדברים האלה [בסיפור יציאת מצריים] היו מתרחשים בחלק הנורמלי של העולם, כמו סין או אנגליה, הם היו מוצאים את העדויות כבר מזמן. אבל המזרח התיכון הוא לא 'נורמלי'. יש שם חיכוכים ומלחמות בלתי פוסקות. מאז שספר שמות נכתב, היהודים הוגלו פעמיים לרחבי העולם. המקומות שנזכרים בתנ"ך [בספר שמות] הוכו, נשדדו והושמדו למשך אלפי שנים. אחרי כל הדברים האלה לא נוכל לצפות למצוא עדויות שמונחות להן בצורה מושלמת". אחרי שהוא אמר את זה, חשבתי לעצמי, "לילד בן ה-17 הזה יש יותר שכל משיש למבקר תנ"ך ליברלי".

הרב דוד אליעזרי, נשיא המועצה הרבנית של מחוז אורנג', צוטט לאחר פרסום הכתבה, באומרו,

רק לפני מספר שנים, אותם ארכאולוגים שפקפקו בסיפור יציאת מצריים אמרו לנו שדוד המלך מעולם לא חי. התאוריה הזו הייתה [מתה] ברגע שרישום אודות דוד המלך התגלה בישראל (צוטט בבטאון היהודי, 20/4/01, עמ' 11).

חבר שלי מישראל כתב לי, שרק כמה שנים לפני פרסום הכתבה בטיימס, הארכאולוגים גילו פיסת חרס, בדיוק מהתקופה בה חי דוד המלך, שהיו כתובות עליה בבירור המילים "דוד המלך".

ד"ר וו. א. קריזוול היה חוקר מבריק. הוא היה בעל דוקטורט בשפות תנ"כיות מהסמינר הבפטיסטי הדרומי לתיאולוגיה בלואיזוויל, קנטקי. הוא כתב הרבה ספרים, כולל פרשנויות להרבה מספרי התנ"ך. הוא היה הרועה של הכנסייה הבפטיסטית הסינית הראשונה בדאלאס, טקסס, למשך יותר מ-50 שנה. הוא נבחר פעמיים להיות נשיא הועידה הבפטיסטית הדרומית, הזרם ה"פרוטסטנטי" הגדול ביותר באמריקה. הוא בקלות יכל להיות נשיא של איזשהו סמינר לתיאולוגיה! בספרו שמהווה ציון דרך, למה אני מלמד שהתנ"ך הוא אמת לאמיתה (הוצאת ברודמן פרס, 1969) ד"ר קריזוול אמר,

     בעבר זה נחשב מדהים שמשה כתב את החומשים [חמשת הספרים הראשונים של התנ"ך] מאחר והוא חי לפני המצאת הכתב. זו הייתה אחת הסיבות העיקריות לביקורת המודרנית [הליברלית]. אולם, עכשיו אנחנו יודעים, שהכתב היה אומנות מבוססת היטב במזרח התיכון 2000 שנה לפני המשיח. במקום שהכתב יהיה דבר לא מוכר בתקופת משה, גילינו שמאות על גבי מאות בשנים לפני תקופת משה הכתב היה אומנות מפותחת היטב, הרבה [לפני] תקופת משה...
     עדות ארכאולוגית אחרת לאמיתות התנ"ך נמצאה בעיר האוצרות פיתום שנבנתה עבור רעמסס השני על ידי בני ישראל במשך תקופת העבדות הקשה שלהם במצרים. העיר הזו נתגלתה לאחרונה, ומצאו שקירות הבתים היו עשויים מלבנים שלובנו בשמש, חלקם עם קש וחלקם בלי, בדיוק לפי הכתוב בשמות ה' 7... שוב ההיסטוריה בתנ"ך הוכחה כמדויקת, בעת שלגלוג המבקרים [הליברלים] הוכח כמגוחך ואבסורדי.

אמשיך עוד. המבקרים הליברלים, אלה שהיו פרופסורים בסמינר התיאולוגי הבפטיסטי גולדן גייט, בתקופה שלמדתי שם, אמרו לנו, הסטודנטים, שאין עדות לכך שבני ישראל היו במצרים. הבאתי להם צילום, שבו אנשים עם זקנים מלבנים לבנים, כפי שעשו לפי שמות פרק ה'. הראיתי לפרופסורים את התמונות הללו, שצולמו מקיר של פרמידה. בכל זאת הם לעגו וצחקו, ואמרו שאני קיצוני בגלל שאני מאמין בכתובים. אבל את הצילום של האנשים המזוקנים האלה אפשר לראות באטלס ההיסטורי של היהודים (צוטט מהבטאון היהודי, 20/4/01, עמ' 11). בגלל שכל המצרים היו מגולחים למשעי, זה מצביע בבירור על כך שאותם אנשים מזוקנים שליבנו לבנים הם בני ישראל במצרים בתקופת סיפור יציאת מצרים! הרב האורתודוקסי, דוד אליעזרי, אמר על הכתבה בטיימס, בנוגע למבקרים הליברלים של סיפור יציאת מצרים,

אורח החיים והחינוך שלהם מפיק דפוס מחשבה שיוצר נקודת מבט מוטה נגד כל הוכחה לסיפור יציאת מצרים. רק ברגע שלא תהיה להם שום אלטרנטיבה הם יסכימו [יודו] שמשהו בתורה [הברית הישנה] אולי נכון (הבטאון היהודי, 20/4/01, עמ' 11).

שוב, זה מצחיק ואבסורדי עד כמה הכתבה בטיימס שגתה כשטענה, "התיק נגד סיפור יציאת מצרים החל להתגבש לפני כ-13 שנה... מה החוקרים ידעו כבר לפני למעלה מעשור". זהו שקר גמור. מבקרי התנ"ך אמרו דברים דומים כבר לפני למעלה מ-200 שנה! ג'והן סמלר (1725-1791) התחיל את הביקורת שלו על התנ"ך בגרמניה במאה ה-18. ד"ר הרולד לינזל אמר,

בשנת 1757 הוא [נהיה] ראש הפקולטה לתיאולוגיה בהאל. הוא היה זה שפיתח את עקרונות הביקורת הטקסטואלית על התנ"ך. הוא עזב את האורתודוקסיות של אביו לאחר שאיתגר את רעיון ההשראה המילולית של הכתובים (ד"ר הרולד לינדזל, התנ"ך באיזון, הוצאת זונדרוואן פובלישינג האוס, 1979, עמ' 280).

בכתבה בטיימס נטען שהחוקרים הליברלים ידעו על מה שמכונה "ליקויים" בסיפור יציאת מצרים רק מזה מספר שנים – בין 10 ל-13 שנים לפני שהכתבה נכתבה ב-2001. זה אומר שהמבקרים לא התחילו לזלזל לפני 1988 או 1991. אם כן, אז למה שמעתי את כל זה בסמינר גולדן גייט כבר ב-1972 ו-1973 – בערך 15 שנים קודם לכן? ולמה ד"ר הנרי מ. מוריס שואל את השאלה הבאה ב-1951, כ-50 שנה לפני שהכתבה בטיימס התפרסמה? ב-1951 ד"ר מוריס אמר,

איך זה ייתכן שלאף אחד, במורד השנים, לא היה את החשד הקל ביותר שהכתובים אינם העבודה המקורית של משה, עד שהמבקרים המודרניים החלו לעבוד עליהם? (ד"ר הנרי מ. מוריס, התנ"ך והמדע המודרני, הוצאת שיקגו: מודי פרס, 1951, עמ' 102).

אם המתקפות על סיפור יציאת מצרים החלו רק לפני כמה שנים, אז למה ווינסטון צ'רצ'יל כתב עליהן ב-1932? לפני למעלה מ-82 שנה צ'רצ'יל הגן על משה ועל סיפור יציאת מצרים מול המבקרים הליברלים של התנ"ך בתקופתו. צ'רצ'יל אמר,

אנו דוחים, בבוז, את כל אלה שלמדו ופיתחו מיתוסים על כך שמשה לא היה אלא דמות אגדית שעליה תלו הכהונה והאנשים את החוקים החברתיים, המוסריים והדתיים הבסיסיים שלהם. אנו מאמינים שנקודת המבט הכי מדעית, הכי עדכנית והתפישה הכי הגיונית, תמצא את מלוא סיפוקה בלקיחת סיפור התנ"ך [בשמות] פשוטו כמשמעו, ובזיהויו של אחד היצורים האנושים הגדולים ביותר [משה] יחד עם קפיצת הדרך המכרעת ביותר שניתן להבחין בה בכל תולדות המין האנושי. [כתביו של] פרופסור גראדגרינד ושל ד"ר דייראזדסט [המבקרים הליברלים של התנ"ך] לא נגעו לליבנו. נמשיך להיות בטוחים שכל הדברים הללו [בשמות] קרו בדיוק כפי שתוארו בכתבי הקודש... ננוח בביטחון ב'סלע האיתן של כתבי הקודש' (ווינסטון ס. צ'רצ'יל, "משה", מתוך בתוך הסערות הללו, ניו יורק, הוצאת סקריבנרז, 132, עמ' 293).

צ'רצ'יל לא היה חוקר תנ"ך. אבל הוא היה היסטוריון זוכה פרס נובל (1953). כהיסטוריון הוא ידע שספר שמות חייב להיות מבוסס על אירועים אמיתיים ולא על מיתוסים. תובנת ההיסטוריון שלו נתנה לו הבנה עמוקה יותר מ"ד"ר דרייאזדסט" או מכל מבקר תנ"ך אחר. זו מסוג התובנות שאפשרה לו לראות בהיטלר הולל מסוכן, בעוד ששאר מנהיגי אנגליה ואמריקה, כולל אביו של ג'ון פ. קנדי, ראו בהיטלר "מדינאי" דגול בשנות ה-1930.

הסיבה האמיתית שהמבקרים, ואנשים כמו רידלי סקוט בסרטו על סיפור יציאת מצרים, לא מאמינים בתנ"ך היא בגלל שהם עיוורים רוחנית. התנ"ך אומר,

"הן האדם הנפשי איננו מקבל את דברי רוח אלוהים: כי המה סכלות לו: ולא יוכל להבינם, באשר המה נידונים בדרך הרוח" (ראשונה לקורינתיים ב' 14).

דברי אלוהים נסתרים מ"האדם הנפשי". רק ברגע שהאדם ישפיל את עצמו, ויבטח במשיח, עיניו הרוחניות תפתחנה לראות את אמיתות הכתובים.

"כי לו האמנתם למשה, גם לי תאמינו: כי הוא כתב עלי. ואם לכתביו אינכם מאמינים, איכה לדברי תאמינו?" (יוחנן ה' 46-47).

ישוע המשיח מת על הצלב כדי לשלם את המחיר עבור חטאיכם. הוא קם פיזית מן המתים כדי לתת לכם חיים. המשיח אמר, "עליכם להיוולד מלמעלה" (יוחנן ג' 7). רב כאשר תיוולדו מלמעלה, בכוחו של אלוהים, תוכלו להבין את האמיתות הנהדרות של שמות, ושל כל התנ"ך. אמן. ד"ר צ'אן, הדרך אותנו בבקשה בתפילה.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

הקריאה בכתובים לפני המסר שבוצעה על ידי מר אייבל פרודהום: יוחנן ה' 39-47.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
         "אני יודע שהתנ"ך הוא אמת" (מאת ד"ר ב. ב. מקקיני, 1886-1952).