הוללות חג המולד!

שלמה המלך כתב את ספר קהלת. זה תיעוד של מספר חוויות שהיו לו בחיים. הוא חווה כל דבר שיביא סיפוק לנפש שלו. הוא חווה את העיסוק בידע. הוא חווה הנאות. הוא חווה צבירת עושר. הוא חווה דת. הוא חווה פרסום. הוא חווה מוסר. בסוף הוא הגיע למסקנה ש"הכל הבל ורעות רוח" (קהלת א' 14; ב' 11, 17). הוא ראה הכל, הוא ניסה הכל, והכל נראה חסר משמעות וריק מתוכן. זה הוביל אותו להסיק, יחד עם יוחנן השליח, ש"העולם עובר, עם תאוותיו" (ראשונה ליוחנן ב' 17).

הטקסט בקהלת ט' 3 הוא מאוד פסימי. זה מציג את המין האנושי באופן מאוד שלילי. בכל זאת אני חושב ששלמה המלך צדק. הוא נתן שלוש הצהרות מאוד נכונות בטקסט הזה, שנמצאות גם בהרמוניה עם שאר התנ"ך.

"לב בני האדם מלא רע, והוללות בלבבם בחייהם, ואחריו אל המתים" (קהלת ט' 3).

I. דבר ראשון, שלמה המלך אמר, "לב בני האדם מלא רע".

הוא הבהיר את זה בפסוק נוסף, כשאמר,

"כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב, ולא יחטא" (קהלת ז' 20).

"לב בני האדם מלא רע". זה לא מה שרב האנשים מאמינים היום. שוב ושוב אנחנו שומעים אנשים שאומרים, "אני מאמין שאדם הוא טוב מיסודו". אבל נקודת המבט הזו לא מסתדרת עם ההיגיון הבריא או נתמכת בפסוק כלשהו. ההיגיון הבריא מראה שהאדם "מלא רע"! קראו בעיתונים. צפו בחדשות בטלוויזיה. אנחנו רואים הרבה רע ומעט מאוד טוב. אפילו מה שנראה "טוב" מגיע בסופו של דבר מאנוכיות או מגאווה, ולכן זה רע מוסרי! שוב ושוב ההיגיון הבריא מצביע על אמיתות דבריו של שלמה המלך, "לב בני האדם מלא רע".

קראו בכתובים. התנ"ך מלא מתחילתו ועד סופו בסיפורים על הטבע החוטא של האדם, והשחיתות המוחלטת שלו. לפני המבול,

"וירא ה' כי רבה רעת הארץ, וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום" (בראשית ו' 5).

בדרשה המפורסמת שלו "חטא מקורי", המבשר הדגול ג'ון ווזלי (1703-1791), אמר שעכשיו בני האדם הם אותו הדבר כמו שהיו לפני המבול. ג'ון ווזלי אמר,

זה היה יותר מאלף שנים [לאחר המבול] שאלוהים הוכרז על ידי דוד, ["יחדיו נאלחו: אין עושה טוב, אין, גם אחד", תהילים י"ד 3; רומים ג' 10]. ועל זה כל הנביאים מעידים... כך [אמר] ישעיהו, "כל ראש לחולי, וכל לבב דווי. מכף רגל ועד ראש אין בו מתום; פצע, וחבורה, ומכה טרייה" [ישעיהו א' 5-6]. התייחסות דומה ניתנת גם על ידי כל השליחים. מכל זה אנחנו לומדים, בנוגע למצבו הטבעי של האדם... ש"כל יצר מחשבות ליבו" הוא עדיין רע, "רק רע", "ללא הרף" (ג'ון ווזלי, תואר שני, "חטא מקורי", פועלו של ג'ון ווזלי, הוצאת בייקר בוק האוס, הדפסה מחדש 1979, כרך ו', עמ' 57, 58).

הנביא ירמיהו אמר,

"עקוב הלב מכל, ואנוש הוא: מי ידענו?" (ירמיהו י"ז 9).

כך, אנחנו רואים שהתנ"ך, מתחילתו ועד סופו, תומך בהצהרתו של שלמה, "לב בני האדם מלא רע". כל יום אנחנו רואים לכך אישור גם בעיתונים ובטלוויזיה. "לב בני האדם מלא רע".

II. דבר שני, שלמה המלך אמר, "והוללות בלבבם בחייהם".

"לב בני האדם מלא רע, והוללות בלבבם בחייהם, ואחריו אל המתים" (קהלת ט' 3).

מקורה של המילה העברית ל"הוללות" מגיע ממילה שמשמעותה "טיפש" (סטרונג, #1984). המילה היא "הוללה" שמשמעותה "איוולת" (סטרונג, #1947). הוללות, טירוף, בלבול, השתוללות, פראות – זו התמונה! "הוללות בלבבם בחייהם". הקונקורדנציה של סטרונג מגלה לנו את שמקור המילה העברית פירושו "לעשות הצגה, להיות טיפש, לחגוג, להשתולל". מתיו הנרי אמר שבני האדם "... משוגעים עכשיו, וכל הרצונות שנראה שבורכו בהן דומים אך... לחלומות ולדמיונות של בני אדם מבולבלים [משוגעים]" (פרשנות מתיו הנרי לתנ"ך כולו, הוצאת הנדריקסון פובלישרז, הדפסה מחדש של 1996, כרך ג', עמ' 849; הערה על קהלת ט' 3).

ההוללות שבליבם של בני האדם מגיעה גם לצורות שונות של עבודת אלילים. ירמיהו הנביא אמר, "ובאימים יתהוללו" (ירמיהו נ' 38) – "והוללות בלבבם בחייהם" (קהלת ט' 3). האנשים היום גם "באימים יתהוללו" – אלילי הפורנוגרפיה, חומרנות, הנאות החטא, והאליל הגדול של ה"כיף".

ה"חגים" הם התקופה בשנה שבה טירוף ההוללות של לב האדם בא לידי ביטוי בגלוי. בחג המולד ובראש השנה האזרחית הוללות לב האדם מתפרצת כמו הר געש! ד"ר א. וו. טוזר (1897-1963) אמר,

סוג של הוללות אוחז באוכלוסייה, ואז מתחילים... ניסיונות מטורפים של כולם להגיע למקומות אחרים. אף אחד לא עוצר לשאול על מה כל המהומה, אלא שבפועל כל מי שלא נמצא בבית החולים או בבית הסוהר מצטרף למנוסת הבהלה הכללית מכל מקום לכל מקום ובחזרה. דחף שלא ניתן לעמוד בפניו סוחף את רובנו כמו גרגירי אבק שנלכדים ברוח, מסחרר אותנו, ומנער אותנו בפראות כמו שיכור שראשו סחרחר עליו ובצורה מסוכנת... (ד"ר א. וו. טוזר, "הוללות אמצע הקיץ", מתוך אלוהים אומר לאדם שאכפת לו, הוצאת קרישצ'ן פובליקיישנז, מהדורת 1970, עמ' 127). לחצו כאן כדי לקרוא על ד"ר טוזר.

מה שד"ר טוזר אמר על "הוללות אמצע הקיץ" לפני חמישים שנה, תקף עכשיו באותה מידה, אם לא יותר, גם להוללות "חגי" הסתיו והחורף! בני האדם משתגעים ב"ניסיונות מטורפים" כדי לעשות "כיף" וכדי "להגיע למקומות אחרים" בחג ההודיה, חג המולד וראש השנה האזרחית. בחג ההודיה אלפי אנשים נתקעו בשדות התעופה, בנסיונות לחזור חזרה למזרח, או חזרה למערב, לכמה שעות של מה שמכונה "כיף". אף אחד מהם לא חשב ללכת לכנסייה ולהודות לאלוהים!

"הוללות החגים" הזו מתחילה בליל כל הקדושים. אישה צעירה שבאה כמה פעמים לכנסייה שלנו אמרה שהייתה חייבת להיעדר מהכנסייה כדי להתחיל "להתחפש" בתחפושת ליל כל הקדושים. היא הייתה חייבת להפסיד את אסיפת יום ראשון בשעה 10:30 בבוקר כדי להתחיל להתלבש בתחפושת ליל כל הקדושים! אחרי הכל, הרי מסיבת ליל כל הקדושים התחילה ב-2 בצהריים, וזה לוקח לה מספר שעות להתחפש למכשפה או לפייה – או לערפד – או לאני-לא- יודע-מה! מה זה אם לא הוללות – הוללות החגים? "באימים יתהוללו" (ירמיהו נ' 38). "הוללות בלבבם בחייהם" (קהלת ט' 3).

וזה רק יחמיר! בטירוף ההוללות של ה"חגים", בני האדם יברחו, כמו שד"ר טוזר אמר, ב"מנוסת בהלה כללית"..."כדי להגיע למקומות [אחרים]". רב האנשים אפילו לא ישקלו להישאר בבית ולבוא לכנסייה בחג המולד ובראש השנה האזרחית! "דחף שלא ניתן לעמוד בפניו סוחף [אותם] כמו גרגירי אבק שנלכדים ברוח" – ומשליך אותם בטירוף במקום אחר כדי לפטם את עצמם לדעת במרדף הולל אחר האליל האמריקאי – הנקרא "כיף".

כשהייתי ילד בשנות ה-1940 אנשים נשארו בבית והלכו לכנסייה במהלך ה"חגים". אבל היום נראה שהם נהיו "הוללים" בחג ההודיה, חג המולד וראש השנה האזרחית. ה"הוללות בלבבם..." דוחפת אותם החוצה מבתיהם ומהכנסייה בניסיון מטורף להשתחוות לאליל ה"כיף" הגדול. לא תוכלו לצפות מפרא אדם הולל להישאר בכנסייה בחג המולד ובראש השנה האזרחית, נכון? אפילו הרעיון עצמו מעליב את המשוגע-לכיף המודרני.

תקפו אותי על כך שאני רודן "המקפיד בדקדוקי עניות" – ויותר גרוע מזה – על כך שאני אומר לצעירים להיות בכנסייה שלהם בתקופת "החגים". אבל אני לא חוזר בי! המשיח אמר,

"אשריכם, אם בני האדם ישנאו אתכם, וינדו, ויחרפו אתכם, ויוציאו שם רע עליכם, בגלל בן האדם. שמחו ביום ההוא, וריקדו: כי, הנה, שכרכם רב בשמים: הרי כדבר הזה עשו אבותיהם לנביאים" (לוקס ו' 22-23).

הלוואי ולכל מטיף היה את האומץ לדבר נגד "הוללות החגים" כמו שעשה ד"ר א. וו. טוזר! האם זה לא הזמן של המטיפים לדבר נגד החומרנות, השכרות וההוללות של ה"חגים" האלה? האם זה לא הזמן של המטיפים לדבר כמו שדיבר ד"ר טוזר? אנחנו צריכים קולות נבואיים כמו של ד"ר טוזר כדי לשמור על אנשינו מ"מחול המוות" המטורף – בזמן שהכלכלה שלנו נכשלת, והחברה שלנו מתפוררת – אנשינו קוראים לעוד ועוד תכשיטים זולים, טיולים, "כיף", אירועי ספורט, וסמים – בזמן שאמריקה מתפוררת כמו האימפריה הרומית העתיקה!

מספיק עם הטיולים ללאס וגאס! מספיק עם הטיולים לסן פרנסיסקו – ולסן דייגו! סדום ועמורה, "והערים הקרובות" (יהודה א' 7), הם לא מקום לברוח אליו בחג המולד, או בראש השנה האזרחית! הימנעו מהוללות ה"חגים"! בואו להיות בכנסייה עם אנשי אלוהים, להשתחוות למשיח, במקום להשתחוות לאליל ה"כיף" הגדול. התנ"ך אומר,

"צאו מתוכם, והיברו, נאום ה'" (שניה לקורינתיים ו' 17).

הסתלקו מהוללות ה"חגים" הקרבה! הסתלקו! הסתלקו! ובואו להיות איתנו בכנסייה בחג המולד ובערב ראש השנה האזרחית! נשאר לנו עוד סעיף אחד אחרון בטקסט.

III. דבר שלישי, שלמה המלך אמר, "ואחריו אל המתים".

עימדו בבקשה וקראו בקול רם מקהלת ט' 3.

"לב בני האדם מלא רע, והוללות בלבבם בחייהם, ואחריו אל המתים" (קהלת ט' 3).

אתם יכולים לשבת. "ואחריו אל המתים".

מוות! זה מה שמגיע אחרי חיי הוללות. מוות! אי אפשר לברוח מהמציאות הנוקשה, הקרה של המוות על ידי רדיפה הוללת אחרי האליל השטני של ה"כיף". לא, לא יהיה שום "כיף" בקבר! לא יהיה שום "כיף" בגיהנום! התנ"ך אומר,

"העשיר מת ונקבר; בשאול, כשהיה ביסורים, נשא את עיניו..." (לוקס ט"ז 22-23).

ישוע אמר, "אלה ילכו לעונש עולם" (מתי כ"ה 46).

"לב בני האדם מלא רע, והוללות בלבבם בחייהם, ואחריו אל המתים" (קהלת ט' 3).

ד"ר ג'ון ג'יל דיבר על הפסוק הזה כשאמר,

אחרי כל ההוללות בחייהם, הם מתים ונכנסים למצב המתים... הם יורדים לגיהנום (ד"ר ג'ון ג'יל, הבהרת הברית הישנה, הוצאת דה בפטיסט סטנדרט בירר, הדפסה מחודשת של 1989, כרך ד', עמ' 607; הערה על קהלת ט' 3).

הדבר הכי חשוב בחיים הוא לא המרדף אחר ההנאות. ל"לעשות כיף" עכשיו אין שום משמעות בנצח, אם אתם מתים לא מוכנים לפגוש את אלוהים במשפט האחרון. אתם חייבים להרגיש תוכחת חטא. אתם חייבים לעזוב את החטא ולפנות למשיח. אתם חייבים לבוא למשיח בחסד, ולהיטהר מחטאיכם בזכות דמו הנצחי! ישוע אמר, "עליכם להיוולד מלמעלה" (יוחנן ג' 7).

שלמה היה זקן כשכתב את ספר קהלת. הוא דיבר כמו אב לילדיו. אני עצמי חי בעולם הזה קרוב ל-74 שנה. אני מדבר אתכם הבוקר הזה כמו דוד זקן. אני רוצה שחיי האמונה שלכם יהיו מוצלחים, ואני מקווה שתקשיבו לי. בסוף ספר קהלת, שלמה המלך אמר, "זכור את בוראך בימי בחורותיך" (קהלת י"ב 1). תקופת הנעורים היא הזמן לחשוב ברצינות על הנצח. אני מקווה שאתם הצעירים תקשיבו לי, בגלל, שכמו שלמה, ראיתי קרוב ל-74 שנות חיים. אני יודע כמה חשוב שתחפשו את המשיח, ותחשבו על הנצח עכשיו, כל עוד אתם עדיין צעירים. הקשיבו למילים שמר גריפית' שר לפני הדרשה הזו.

היכן תבלו את הנצח? השאלה הזו נוגעת לי ולכם;
מה תהיה התשובה הסופית? היכן תבלו את הנצח?
נצח! נצח! היכן תבלו את הנצח?
   ("היכן תבלו את הנצח?" מאת אלישע א. הופמן, 1839-1929).

חשיבה רצינית על הנצח יכולה לחסוך לכם את המבוכה מרשיעת-הנפש של "הוללות החגים". חשיבה רצינית על המושיע ישוע המשיח יכולה להעיר אתכם מהחטא, ולהוביל אתכם לישועה בו. הוא מת על הצלב כדי לשלם עבור חטאיכם. הוא קם מן המתים כדי לתת לכם חיי נצח. היו רציניים לגבי המשיח! תכננו עכשיו להיות כאן בכנסייה במסיבת חג המולד, בערב חג המולד, וגם בערב ראש השנה האזרחית! שאלוהים יברך אתכם! אמן. ד"ר צ'אן, הדרך אותנו בבקשה בתפילה.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

הקריאה בכתובים לפני המסר שבוצעה על ידי מר אייבל פרודהום: לוקס ט"ז 19-26.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית': "היכן תבלו את הנצח?" (מאת אלישע א. הופמן, 1839-1929).