שש טעויות מודרניות לגבי לתחייה

הנושא שלי הערב הוא "שש טעויות מודרניות לגבי לתחייה." התחלתי להתעניין לראשונה בתחייה ב1961. קניתי ספר קטן בחנות הספרים ביולה בוקרום על ההתעוררות הגדולה הראשונה. הוא כולל קטעים מהיומן של ג'ון ווסלי, ופורסם בעיתון מודי. חשבתי על תחייה, התפללתי עבורה, במשך חמישים ושלוש שנים. הייתה לי הזכות לחוות שתי תחיות יוצאות דופן בכנסייה הבפטיסטית. לא היו פגשי בישור, או פגישות "כריזמטיות." הן היו מסוג התחיות שקוראים עליהן בספרים על המשיחיות הקדומה. בנוסף, ראיתי תחיות שנשלחו על ידי אלוהים בזמן "תנועת ישוע" בשנות ה60 המאוחרות וה70 המוקדמות.

אחרי חמישים ושלוש שנות קריאה וחשיבה על הנושא, אני לא מחשיב את עצמי כמומחה לתחייה. אני רק מתחיל להבין חלק מהאמיתות החשובות לגבי תחייה.

עשיתי טעות לגבי תחייה בעבר. למשך מספר שנים הולכתי שולל על ידי כתביו של צ'רלס ג'י. פיני. אפילו כעת אינני בטוח שאני מבין את הנושא לחלוטין.

"כי כעת מביטים אנו במראה ובחידות" (האיגרת הראשונה אל הקורינתיים י"ג 12)

אך הערב אתן לכם שש טעויות לגבי תחייה, דברים שהחלטתי לדחות. אני מקווה שהנקודות הללו יעזרו לכם להתפלל לאלוהים שישלח תחייה לקהילתנו.

I. ראשית, הטעות שלא תיתכן תחייה כיום.

לא אבזבז זמן רב על נקודה זו, אך אני מזכיר זאת כיוון שכך אני מאמין. הם אומרים דברים כגון, "הזמנים הטובים של התחייה עברו. אנחנו באחרית הימים. לא יכולה להיות עוד תחייה." אלו מחשבות נפוצות בקרב הרבה משיחיים שמאמינים בכתובים היום.

אך אני מאמין שזוהי טעות משלוש סיבות:

(1) הכתובים אומרים, "כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים ולכל אשר קרא יהוה אלוהינו" (מעשי השליחים ב' 39) השליח פטרוס מדבר על התחייה הגדלה בשבועות, ואומר שרוח אלוהים תישפך שוב בסוף הימים!

(2) התחייה הגדולה מכולן תהיה באמצע הצרה הגדולה, תחת שלטונו של צר המשיח, בסופו של העידן הזה (התגלות ז' 1-14)

(3) התחייה הגדולה בהיסטוריה במזרח הרחוק מתרחשת ברגעים אלו, הלילה, ברפובליקה העממית של סין, ובמדינות נוספות של העולם השלישי. התחיות הגדולות של הזמנים המודרניים מתרחשות שם ברגעים אלו!

זוהי טעות נוראית לחשוב שלא תיתכן תחייה כיום!

II. שנית, הטעות שהתחייה תלויה במאמצי הבשור שלנו.

זוהי טעות נפוצה בקרב בפטיסטיים דרומיים ואחרים. הרעיון חלחל אליהם מצ'רלס ג'י. פיני. פיני אמר, "תחייה היא תוצאה טבעית של שימוש באמצעים הנכונים, כפי שיבול הוא תוצאה של השימוש באמצעים הנכונים" (צ'. ג'. פיני, הרצאות על תחייה, רבל, ללא תאריך, עמ' 5). קהילות רבות עדיין מפרסמות ש"תחייה" תתחיל ביום מסוים – ותגמר ביום מסוים! זוהי פיניות טהורה! תחייה אינה תלויה במאמצינו לבשר ולהשיג נפשות!

הקשיבו למעשי השליחים י"ג 48-49,

"וישמחו הגויים כשמעם ויהללו את דבר יהוה ויאמינו כל אשר היו מוכנים לחיי עולם. ויפרוץ דבר יהוה בכל המקום"

אני חושב שהפסוק הזה מפריך את הרעיון שתחייה תלויה במאמצי הבשור שלנו. למרות שהבשורה "פרצה בכל המקום." רק אלו ש"היו מוכנים לחיי עולם האמינו".

כן, אנו נקראים "לקרוא את הבשורה לכל הבריאה" (מרקוס ט"ז 15) – אבל לא כל הבריאה תאמין! בזמנים של תחייה יותר אנשים יאמינו מאשר בזמנים אחרים – אך זה ברור למדי שהתחייה אינה תלויה במאמצי הבשור שלנו בלבד.

III. שלישית, הטעות שתחייה תלויה בהתקדשות של המשיחיים.

אני יודע שאנשים רבים מצטטים את דברי הימים ב' ז' 14. אך זה נראה מוזר שהם אינם מצטטים את הפסוק מהברית החדשה כדי לתמוך בתאוריה שלהם שתחייה תלויה ב"הליכה נכונה עם אלוהים." מדוע בפסוק זה, שניתן על ידי המלך שלמה, נעשה שימוש כנוסחה לתחייה בקהילה של הברית החדשה? אינני רואה סיבה לעשות זאת מלבד הרצון של מטיף לשלוח מקהילתו כבשים להביא "זהב, וכסף, שנהבים וקופים," כפי ששלמה עשה בדברי הימים ב' ט' 21, רק שני פרקים לאחר מכן!

איאן אייץ'. מורי אמר לגבי דברי הימים ב' ז' 14, "הדבר הראשון שניתן לומר בוודאות הוא שמה שמובטח כאן הוא לא תחייה [של הברית החדשה], צריך להבין את ההבטחה, במבט בראשון, ביחס לזמן בו היא ניתנה. זוהי רפואה של ישראל של התנ"ך ושל הארץ שמובטחת כאן" (מוריי, המקור הנ"ל, עמ' 13). הרעיון שתחייה תלויה בהתקדשות של המשיחיים הגיע מפיני.

ווינסטון צ'רצ'יל רשם פעם לנכדו הצעיר ואמר לו ללמוד היסטוריה, כי ההיסטוריה מספקת את הכלים הטובים ביותר לעשות ניחושים מושכלים לגבי העתיד. אם נשתמש באמרתו של צ'רצ'יל, "למד היסטוריה", נמצא שהרעיון שתחייה תלויה ב"התקדשות מלאה" של משיחיים איננו נכון. הנביא יונה לא היה מקודש לאלוהים לחלוטין. קראו את הפרק האחרון של יונה ותראו את חסרונותיו ואת חסרון אמונתו. לא, התחיות הגדולות בקרב הגויים בתנ"ך לא היו תלויות ב"כניעה מוחלטת" או "שלמות" של הנביא. ג'ון קלוין לא היה אדם מושלם. היה אצלו אדם שנשרף על המוקד בעוון כפירה – לא ממש דומה לגישתה של הברית החדשה! עדיין אלוהים שלח תחייה תחת הנהגתו, ודרך כתביו. ללותר היה מזג מרושע לעיתים, ופעם אחת הוא אמר שבתי הכנסת של היהודים צריכים להישרף. ועדיין למרות ארסיותו של לותר ולעיתים, אנטישמיות חוטאת, אלוהים שלח תחייה תחת הנהגתו. אנחנו סולחים לקלוין וללותר בגלל שאנו רואים שהם חיו בימי הביניים, ועדיין הושפעו באותם נושאים מהקתולים. ועדיין, למרות חסרונותיהם, אלוהים שלח תחיית רפורמציה עוצמתית תחת הנהגתם. וויטפילד לעיתים טעה בשל "רושם פנימי" שהוא חשב בטעות שהיה מאלוהים. ווסלי נקט בשיטת מציאת רצון אלוהים על ידי הטלת גורל (הטלת קוביות). ועדיין וויטפילד, ווסלי, לותר וקלוין ראו תחיות גדולות תחת הנהגתם.

אנו רואים, מדוגמאות היסטוריות אלו, שאלוהים השתמש בעוצמה באנשים לא מושלמים, אנשים שלעיתים לא היו קדושים או מקודשים כפי שהיו אמורים להיות, בזמנים של תחייה. עלינו להסיק שפיני ואלו שהולכים אחריו טעו כאשר אמרו שתחייה תלויה בהתקדשות השלמה של המשיחיים. השליח פולוס רושם,

"אבל יש לנו האוצר הזה בכלי חרש, למען אשר תהיה הגבורה היתרה לאלוהים ולא מאתנו" (האיגרת הראשונה אל הקורינתיים ד' 7)

אסגור את הנקודה הזאת בהתייחסות לדרשה של איסטפנוס בסנהדרין. נאמר לנו במפורש שאיסטפנוס היה "מלא אמונה וגבורה, ויעש אותות ומופתים גדולים בקרב העם" (מעשי השליחים ו' 8) עדיין איסטפנוס לא ראה תחייה מהטפותיו. במקום זאת, הוא נסקל למוות. הוא היה אדם קדוש וצדיק, אך דבר זה לא יצר תחייה תחת הנהגתו. אנחנו יכולים לצום ולהתפלל, ולהפוך להיות משיחיים נפלאים באמת, אך זה לא יכריח את אלוהים לשלוח תחייה. מדוע? השליח פולוס נותן את התשובה.

"על כן הנוטע איננו מאומה והמשקה איננו מאומה כי אם אלוהים המצמיח" (האיגרת הראשונה אל הקורינתיים ג' 7)

כן, עלינו להתפלל ללא הרף, ולעיתים לצום, עבור תחייה, באותו זמן תמיד לזכור, "אלוהים המצמיח" (האיגרת הראשונה אל הקורינתיים ג' 7). רק כוחו הריבון של אלוהים מביא תחייה אמיתית!

IV. רביעית, הטעות שהתחייה היא מצב רגיל שעלינו לצפות לו בקהילה.

רוח הקודש נשפכה על השליחים בשבועות. הם הטיפו לאנשים בשפתם, ושלושת אלפים נושעו בתחייה האדירה ההיא, כפי שמסופר במעשי השליחים, פרק ב'. אך אנו רואים שהם היו צריכים להימלא ברוח שוב, כפי שרשום במעשי השליחים ד' 31,

"ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כולם רוח הקודש וידברו את דבר האלוהים בביטחון לבב" (מעשי השליחים ד' 31)

מכאן ניתן לראות שהיו תקופות של תחייה בקהילה הקדומה, זמנים יוצאי דופן של תחייה. אך היו זמנים אחרים בהם עבודת הקהילה הייתה רגילה ויומיומית. אני חושב שזה מה שהשליח פולוס התכוון אליו כאשר אמר, "והתמד בין בעיתו ובין שלא בעיתו" (האיגרת השנייה אל טימותאוס ד' 2). הכוונה היא שעלינו להמשיך להטיף ולהתפלל ולהעיד בין אם זוהי תחייה או לא. המשיח קורא לנו לציית למצווה הגדולה (מתי כ"ח 19-20), ו"לקרוא את הבשורה לכל הבריאה" (מרקוס ט"ז 15) בין אם יש תחייה ובין אם לא! חלק יושעו אפילו כאשר אין צעד יוצא דופן של אלוהים.

אם אנו חושבים שתחייה היא הדרך הרגילה בה אלוהים עובד נהיה מיואשים. איאן אייץ' מורי אמר,

על הנקודה הזו ג'ורג' ווייטפילד היה צריך להזהיר את חברו וויליאם מקקולוץ', רועה קהילה בקמבוסלאנג [סקוטלנד]. ב1749 מקקולוץ' התייאש כיוון שהוא לא ראה יותר מה שהם ראו בתחייה של 1742. תגובתו של ווייטפילד הייתה להזכיר לו ש1742 לא הייתה שנה רגילה בקהילה: "אהיה שמח אם אשמע על תחייה [נוספת] בקמבוסלאנג; אך, אדוני היקר, כבר ראית דברים שניתן בקושי לראות יותר [מפעם אחת] במאה." מרטין לויד-ג'ונס התייחס לאירוע דומה במקרה של שירות וולש בו "כל השירות נהרס," בגלל שהוא הסתכל לאחור באופן קבוע על מה שראה בתחייה של 1904: "כאשר התחייה נסתיימה...הוא עדיין ציפה לדברים יוצאי דופן; וזה לא קרה. אז הוא הפך מדוכא ובזבז ארבעים שנים מחייו במצב עקר, חסר שמחה וחסר תועלת" (איאן אייץ'. מורי, המקור הנ"ל, עמ' 29)

אם אלוהים לא שולח תחייה, אל לנו להתייאש. עלינו להמשיך "בין בעיתו ובין שלא בעיתו." להכריז את הבשורה, ולהביא חוטאים למשיח אחד, אחד. אך, באותו הזמן, עלינו להמשיך להתפלל לאלוהים שישלח לנו זמנים מיוחדים של התעוררות ותחייה. אם אלוהים שולח תחייה, אנו נשמח. אך אם הוא לא ישלח תחייה, נמשיך להוביל נפשות למשיח אחת אחת! אנחנו לא נתייאש! אנחנו לא נוותר! אנחנו נתמיד בין בעיתו ובין שלא בעיתו!

V. חמישית, הטעות שאין תנאים שקשורים לתחייה.

הכתובים וההיסטוריה מראים לנו שניהם שתחייה אינה קשורה למאמצי בישור אנושיים או להתקדשות מוחלטת של המשיחיים. אך ישנם מספר תנאים שחייבים להתקיים. התנאים הם בעיקר דוקטרינה נכונה ותפילה. עלינו להתפלל לתחייה, וחייבת להיות לנו גם דוקטרינה נכונה לגבי חטא וישועה.

בספרו, תחייה (ספרי קרוסוואי, 1992), ד"ר מרטין לויד-ג'ונס כתב שני פרקים שנקראים "טומאת דוקטרינה" ו"אורתודוקסיות מתה." בשני הפרקים הללו אדם זה, שראה תחייה בשנותיו הראשונות כמטיף, מספר לנו שיש דוקטרינות מסוימות שחייבים להטיף אותן ולהאמין בהן אם אנו מצפים שאלוהים ישלח תחייה. אני אזכיר ארבע מהדוקטרינות שהוא ציין.

1. הנפילה של המין האנושי – שחיתות מוחלטת.

2. התחדשות – או הלידה מחדש – כפעולתו של אלוהים ולא אדם.

3. הצדקות באמונה במשיח בלבד – לא אמונה ב"החלטות" או דבר אחר בסגנון.

4. יכולתו של דם ישוע לטהר חטאים – גם חטא אישי וגם חטא קדמון.

ארבע הדוקטרינות הללו הותקפו על ידי צ'רלס ג'י. פיני, ונקברו או הוכחשו מאז. אין פלא שראינו כה מעט תחיות מאז 1859! אינני יכול לרדת לפרטים, אך אלו דוקטרינות הכרחיות, שחייבים להטיף אותן אם אנו מקווים לראות תחייה מגיעה לקהילותינו. קהילותינו מכילות אנשים אובדים רבים, שאף פעם לא יחזרו בתשובה באמת אם לא נטיף על הנושאים הללו במרץ ובחוזקה – ונעשה זאת שוב ושוב!

ד"ר לויד ג'ונס אמר,

הסתכלו על ההיסטוריה של התחיות, ותמצאו גברים ונשים שהרגישו נואשים. הם יודעים שכל המעשים הטובים שלהם הם כמו בגד עידים, ושהצדקה שלהם לא שווה כלום. והנה הם, מרגישים שהם לא יכולים לעשות דבר, וזועקים לאלוהים לרחמים וחמלה. צדקה באמונה. פעולתו של אלוהים. "אם אלוהים לא יעשה זאת עבורנו," הם אומרים, "אז אנחנו אבודים." וכך הם [מרגישים] את חוסר האונים המוחלט [שלהם] לפניו. הם לא שמים לב ולא מחשיבים את הדתיות הקודמת שלהם, את נאמנותם בהגעה לקהילה, ודברים רבים אחרים. הם לא רואים בכך שום דבר טוב, אפילו הדת שלהם חסרת ערך, אין דבר בעל ערך. אלוהים חייב להרשיע את חוסר המוסריות שלהם. לכן, זהו המסר העיקרי שיוצא, בכל תקופה של תחייה. (מרטין לויד ג'ונס, המקור הנ"ל, עמ' 55-56).

"אבל לאשר איננו פועל כי אם מאמין במצדיק את הרשע, אמונתו תחשב לו לצדקה" (האיגרת אל הרומים ד' 5)

"במשיח ישוע אשר שמו האלוהים לפנינו לכפורת על ידי האמונה בדמו" (האיגרת אל הרומים ג' 24-25)

VI. שישית, הטעות שתחייה מתחילה בשמחה וצחוק.

מה שנקרא "תחיית הצחוק" הוא לא תחייה אמיתית משום בחינה. ראיתי את אחד מהמפגשים שלהם באופן אישי עם ידי ד"ר ארתור בי. הוק. זו הייתה פרודיה עצובה של תחייה אמיתית. זה התאים בדיוק למה שאנשים היום חושבים לגבי ישועה. ד"ר ג'ון ארמסטרונג אמר "מה [שהם] רוצים הוא אושר, הגשמה וסיפוק" (תחייה אמתית, בית הארווסט, 2001, עמ' 231). הם לא חושבים על הצורך שלהם בישועה מחטאיהם!

אך זה משתנה בחזרה בתשובה אמתית, ובתחייה אמתית. בתחייה, ובחזרה בתשובה אישית יש, "לב שבור, ווידוי שסובב סביב המשיח וחזרה בתשובה יאפיינו פעולה אמתית של הרוח. אנשים... יבכו תחת הרושם העמוק ביותר של החטא" (ארמסטרונג, המקור הנ"ל, עמ' 63).

לפי מה שחוויתי כמעט כל מי שעשו חזרה בתשובה אמתית בכו בדמעות של חרטה וצער על מעשיהם. וזה היה נכון לאנשים רבים בתחיות שחזיתי בהן במו עיני. וזה תמיד היה נכון בתחיות הקלאסיות בעבר.

כמה אנחנו מתפללים שרוח הקודש תצלח עליכם! כמה אנחנו מתפללים שהיא תגרום לכם להתאבל ולבכות על חטאיכם נגד אלוהים. כמה אנחנו מתפללים שתנוקו מחטאיכם על ידי דמו היקר של ישוע! "דם ישוע המשיח בנו יטהרנו מכל חטא" (האיגרת הראשונה ליוחנן א' 7) אמן. ד"ר צ'אן, בוא בבקשה והתפלל שאלוהים ישלח לנו תחייה כזאת לקהילתנו.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

הקריאה מהכתובים שבוצעה על ידי מר אייבל פרודהום: זכריה י"ב 10, י"ג 1.
שיר הסולו שבוצע לפני המסר על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
"החייה את פעולתך, הו אדון" (נכתב על ידי אלברט מידליין, 1825-1909).