תפילה עבור התעוררות

הוא התכוון לומר שהציוויליזציה שלנו יכולה להגיע לסופה באותה מהירות שהקומוניזם הגיע לסופו בברית המועצות לשעבר – תוך ימים ספורים בלבד! אני חושב שהיא תגיע לסופה. ד"ר ארמסטרונג כתב את זה לפני 13 שנה, ב-2001.

לילה אחד קראתי מאמר מטריד במגזין וורלד בדיוק לפני שהלכתי לישון. בזמן שנשכבתי במיטה, חשבתי, "אנחנו שם כבר עכשיו. הציוויליזציה שלנו מתפוררת עכשיו. זה יכול לקרות באותה המהירות שברית המועצות קרסה".

העולם האובד לא יודע את זה, אבל האמונה המשיחית היא ה"דבק" שמחבר את הציוויליזציה שלנו יחדיו. אבל הקהילות שלנו כל כך חלשות שהן כבר אינן יכולות לעשות את זה יותר. אורח חיינו מגיע לסופו לנגד עינינו.

הנה אנחנו כאן, באחת הכנסיות המאוד מעטות בלוס אנג'לס שעדיין מקיימות אסיפות ערב בימי ראשון. רובן גם כבר לא מקיימות אסיפות תפילה בערבי יום רביעי! אלוהים עזור לנו! אנחנו לבד, ואנחנו מרגישים את זה. אנחנו לבד, ואנחנו חלשים. האוייבים שלנו חזקים וקולניים מאוד. אנחנו שומעים את הקולות הצווחניים שלהם בכל יום. האם זו תחילת הסוף של האמונה המשיחית בתקופתנו? מחשבות חשוכות כאלה חולפות במוחם של כל המאמינים החושבים היום. אנחנו תוהים מה נוכל לעשות. אנחנו רואים את הקהילות ואת העדות שלהן מתפוררות. אנחנו רואים את החולשה ואת אהבת העולם של האוונגליסטים. זה מפריע לנו יותר מכל דבר אחר.

רב המאמינים בני הדור הקודם משנות ה-1950 כבר מתים. הנשיא רייגן מת. פרנסיס שייפר מת. ג'ון ר. רייס מת. הרולד לינדזל, ביל ברייט, וו. א. קריסוול, ג'רי פאלוול וד"ר לויד-ג'ונס מתים. בילי גראהם, בגיל 96, יושב לבדו בכסא גלגלים הרחק מכאן, במעלה ההרים של צפון קרוליינה. אנחנו לבד – ואין אדם חזק שיגן עלינו כאשר ירד החושך על הציוויליזציה המערבית.

הנביא ישעיה הרגיש את אותו הדבר. הוא הונע לחפש את אלוהים. הוא אמר,

"כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו; אתה ה' אבינו גואלנו, מעולם שמך" (ישעיה ס"ג 16).

ד"ר לויד-ג'ונס אמר,

אל לי ולכם לבוא לנוכחות אלוהים רק בשם המסורת... רק בשם אלה שבאו לפנינו. לא אכפת לי מי הם היו, בין אם היו האבות המתודיסטים, הפוריטנים או הרפורמים. אנחנו לא מתחננים בשמם, אברהם, יעקב – ממש לא. "כי אתה אבינו". הרפורמים לא יכולים להושיע אותנו, האבות המתודיסטים לא יכולים להושיע אותנו. קיימת [היום] סכנה גדולה שנישען על האבות וניפול אחורנית. לא, רק אלוהים. "כי אתה אבינו", ולא אף אחד אחר זולת... אלוהים, "מעולם שמך", והוא לעולם. אלוהים הוא לא אלוהי המתים, כי אם אלוהי החיים, והוא אלוהים חיים (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, התעוררות, הוצאת קרוסווי בוקס, 1987, עמודים 301-302).

אני מאוד משמח לראות הרבה בפטיסטים חוזרים לרפורמים. אבל, עד כמה שאני אוהב את הרפורמים, אני יודע, כפי שידע ישעיה, שהרפורמים והפוריטנים אינם יכולים להושיע אותנו! הם אפילו לא יכולים לעזור לנו! הציוויליזציה שלנו הלכה רחוק מידי, היא חוטאת מידי, מכדי שתוכל להיוושע בזכות התיאולוגיה של האנשים הללו. עלינו לחזור בחזרה לאלוהים! לא נוכל להישען על הרפורמים, למרות אוגוסט וגרייט. עלינו לחזור בחזרה לאלוהים! רק אלוהים יכול לעזור לנו!

אבל אל לנו לבוא לאלוהים ולבקש ממנו להושיע את העם שלנו. אוי, לא! באופן כללי, האנשים בעם שלנו לא שייכים לאלוהים. הם לא רוצים שום קשר עם אלוהים חיים! ישעיה אמר,

"היינו מעולם לא משלת בם, לא נקרא שמך עליהם..." (ישעיה ס"ג 19).

הללו את שם אלוהים! אנחנו לא רוצים וגם לא נחפש את "הרב המוסרי", "אמריקה קודם", המפלגה הרפובליקנית, או כל זרוע מהעולם להישען עליה! אל לנו אפילו לבזבז את תפילותינו לריק על אשליות טריווילאיות וחולפות שכאלה! עלינו לבוא ולהישען רק על הזרוע של אלוהים! "אתה ה' אבינו גואלנו, מעולם שמך" (ישעיה ס"ג 16).

בטרם הרים בסדר נעמדו,
     או העולם קיבל את מסגרתו,
מאלוהים נצחי שכמוך,
      לשנים זהות אינסוף.

אלף שנים בעיניך,
     הן כמו ערב אחד שחלף;
קצר כאשמורת בסוף הלילה,
     לפני עלות השחר.
("הו אלוהים, עוזרינו בחלוף השנים" מאת אייזק וואטס, ד.ד., 1674-1748).

עכשיו נחזור לטקסט שלנו, אלוהים הוא זה שאליו מפנה הנביא את פניו. אלוהים הוא זה שאליו הוא עותר בערגה בעודו מתפלל,

"לו קרעת שמים, ירדת..." (ישעיה ס"ג 19).

אנשי אלוהים היו במצב רע מאוד כאשר התפילה הזו ניתנה. הם הובאו למקום הכי נמוך של פחד וצער. הנביא לא התפלל שיהיה להם שגשוג כלכלי. הוא לא התפלל שיהיה להם שקט נפשי. הוא אפילו לא התפלל להצלחתם! הוא לא היה כמו ג'ואל אוסטין! הוא ידע שזה לא היה הדבר הבסיסי שהם היו זקוקים לו. ישעיה ידע שהצורך העיקרי והקיומי שלהם היה נוכחות אלוהים בקרבם. ולכן הוא התפלל את אחת התפילות הגדולות ביותר שתועדו בכתובים,

"לו קרעת שמים, ירדת..." (ישעיה ס"ג 19).

רק לעיתים רחוקות אני לא מסכים עם ד"ר ג'. ורנון מקגרי. אני לא מסכים עם הפרשנות שנתן לפסוק הזה. הוא אמר, "ישעיה חוזה מראש את התפילה של עם ישראל בזמן הצרה הגדולה" (דרך התנ"ך, כרך ג', עמוד 342; הערה על ישעיה ס"ד 1). לא, זה לא חיזוי של עם ישראל מתפלל עבור השיבה השניה של המשיח בזמן הצרה. הם אולי יתפללו עבור זה, אבל זה לא הנושא העיקרי של הטקסט. הנביא התפלל לאלוהים שירד עכשיו! ספורג'ן וד"ר לויד-ג'ונס אמרו שניהם שהייתה זו תפילה עבור צליחת רוח הקודש.

"לו קרעת שמים, ירדת..." (ישעיה ס"ג 19).

ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "אני לא מהסס [לומר] שזו תפילה אולטימטיבית בקשר להתעוררות... התפילה המיוחדת, היחידה במינה, הדחופה עבור הביקור של רוח הקודש בהתעוררות. אין ביטוי שמתאר טוב יותר את התחינה האולטימטיבית שמשתקפת בקטע משירו של קאופר,

הו קרע את השמים, רד מהר,
והפוך אלף לבבות לשלך.

...זה מה שקורה בהתעוררות" (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, התעוררות, שם, עמוד 305).

מה זאת אומרת, "אלוהים רד"? אומר לכם בדיוק מה זאת אומרת. חזרתי ללוס אנג'לס אחרי שהתחלתי כנסיה במיל וואלי, צפונית לסן פרנסיסקו. הם התקשרו וביקשו שאבוא לדבר באסיפה שנקראת "הפסטיבל של הבן". טסתי לסן פרנסיסקו ונסעתי הרחק צפונה במשך כמה שעות. האסיפה התקיימה בשדה הפתוח. כאשר התקרבנו, הרגשתי את הנוכחות של אלוהים. כאשר יצאתי מן הרכב הופתעתי לראות מאות צעירים. אחרי כמה שירים, הציגו אותי. נעמדתי בפני הקהל הרב והכרזתי את הטקסט שלי דרך המיקרופון. הלילה כבר ירד. לא דמדומים, אלא חשוך מאוד. המיקרופון והאורות קיבלו אספקת חשמל מהגנרטור. מיד אחרי שהקראתי את הטקסט, החשמל פסק. המיקרופון כבה. כל האורות כבו. היה כל כך חשוך שלא יכולתי לראות את ידיי. חשבתי, "מה אני יכול לעשות?" היו שם מאות על גבי מאות של צעירים שישבו על הקרקע. רובם מעולם לא היו בתוך מבנה של כנסיה. מה אני אמור להגיד? מה אני יכול לעשות בחושך מוחלט? ואז אלוהים ירד!

"לו קרעת שמים, ירדת..."

אני יכול רק להגיד שאלוהים ירד בכזה כוח שהייתם יכולים להרגיש את נוכחותו. התחלתי לדבר בכל הכוח שהיה לי. לא היה אור. לא היה מיקרופון. לא היה צריך כלום! אלוהים היה שם ופעל את פעולתו בחשכת הלילה. בזמן שדיברתי אפילו לא הייתי צריך לחשוב. המילים פשוט יצאו מפי בשטף! הצעירים היו בשקט מוחלט. שום קול לא נשמע פרט לצלילי קולי. סיימתי את הדרשה ולשניה אחת או שתיים, תהיתי מה לעשות הלאה. מיד לאחר מכן, שמעתי קול. הגנרטור חזר לפעול. כל הנורות שהוצבו בשדה נדלקו לפתע בבת אחת – וגם המיקרופון. נתתי הזמנה פשוטה. הייתי בשוק לראות מאות של היפים אובדים מתקרבים אלי, רבים מהם עם דמעות בעיניים. לא הייתה שם מוסיקה. לא היה קול, פרט לצלילי טפיפות הרגליים על הקרקע בזמן שהם התקרבו וכרעו ברך על האדמה. נשארנו שם למשך זמן רב לאחר מכן, וטיפלנו בהם. חברי, רב. מרק באקלי, זוכר את הלילה הבלתי נשכח הזה – הלילה שבו האורות כבו ואלוהים ירד – וכמויות של היפים ומכורים לסמים מצאו שלום עם אלוהים דרך דם המשיח! מתוך התעוררויות כאלה צמחו למעלה מ-40 קהילות – כולן בארה"ב, אירופה, אסיה ואפריקה! אלוהים עשה זאת אז ואלוהים יכול לעשות זאת שוב! ייתכן שספורג'ן היה זה שאמר, "רק אלוהים יכול לעשות את העבודה של אלוהים".

"לו קרעת שמים, ירדת..."

בכנסיה הבפטיסטית הסינית הראשונה, ב-1969, יכולתם ממש להרגיש את נוכחות אלוהים לפני שנכנסתם לבניין של הכנסייה. לא היה שום דבר מטורף בזה. אלוהים היה שם. אני יכול לתאר את זה כחשמל באוויר אבל זה רק תיאור חלקי! התנ"ך מכנה את זה כ"כבוד" אלוהים. זה מתורגם ממילה בעברית שמשמעותה "משקל". יכולתם להרגיש את הכבוד – את כובד משקלו של אלוהים, באוויר!

אני יודע בדיוק למה התכוון רייס ביוון ג'ונס כשתיאר את ההתעוררות בוויילס,

כל המקום ברגע ההוא היה נורא בכבוד אלוהים – והוא משתמש במושג "נורא" בכוונה; הנוכחות הקדושה של אלוהים באה לידי ביטוי עד כדי כך שהדובר עצמו היה בשוק; הדוכן שמאחוריו עמד הדובר התמלא בכזה אור אלוהים שהוא היה חייב לסגת משם! שם; הרשו לנו להשאיר את זה כך. מילים לא יכולות שלא ללעוג לחוויה שכזו (בריאן ה. אדוארדס, התעוררות! אנשים שספוגים באלוהים, הוצאת אוונגליקל פרס, מהדורת 1991, עמוד 134).

בינואר 1907, בעת שאלוהים ירד להיות בקרב אנשיו בצפון קוריאה, שליח אחד אמר, "כל אחד הרגיש שהחדר מלא בנוכחות אלוהים ברגע שנכנס לכנסיה... בלילה ההוא בפיונגיאנג [הייתה] תחושה בלתי ניתנת לתיאור של קרבה לאלוהים" (אדוארדס, שם, עמודים 135-136). בריאן אדוארדס אמר, "לעיתים קרובות הייתה זו הנוכחות הנוראה של אלוהים שהביאה על הקהילה תוכחה עמוקה על חטא. כאשר הנוכחות של אלוהים היא עובדה מוגמרת, אז אנחנו בהתעוררות" (אדוארדס, שם). ד"ר אמרסטרונג אמר, "גם מאמינים וגם לא מאמינים הפכו להיות מודעים לכך שאלוהים נוכח בעוצמה" כאשר מגיעה התעוררות (ארמסטרונג, שם, עמוד 53).

"לו קרעת שמים, ירדת..."

אני מקווה שחלק מאנשינו יתאספו יחדיו ויתפללו ממש במילים האלה מישעיה ס"ג 19. אני מקווה שחלקכם יפתח את התנ"כים בפסוק הזה, כשתהיו לבדכם, ותהפכו את מילותיו של הנביא למילים שלכם בזמן שתתפללו. התפללו לאלוהים שירד לקהילה שלנו בכוח של התעוררות! שאלוהים יברך אתכם!

עבור מי להתפלל? בעיקר עבור אלה שעדיין לא נושעו. נתפלל שאלוהים יוכיח אתכם עמוקות על חטאיכם. לעולם לא תרגישו את הצורך הנואש בישוע, עד שלראשונה תקבלו תוכחה על החטא העמוק והשחור שבתוך ליבכם ומחשבותיכם. נתפלל שרוח הקודש תרד ותגרום לכם להרגיש חוטאים ואובדים. אז גם נתפלל שתבטחו בישוע שדמו היקר יטהר אתכם מכל חטא. אלה הדברים שנתפלל שאלוהים יעשה בחיים שלכם. ד"ר צ'אן, הדרך אותנו בבקשה בתפילה. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: ישעיה ס"ד 1-4.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בינימין קינקייד גריפית':
"ישוע, היכן שאנשיך נפגשים" (מאת וויליאם קופר, 1731-1800;
לצלילי "ד'ה דוקסולוג'י").