האנשים שאלוהים משתמש בהם בהתעוררות

אחד הדברים הכי בולטים אודות התעוררות נתון בטקסט הזה. אלוהים בוחר את האנשים הטפשים והחלשים שבעולם כדי להביך ולבייש את החכמים ואת החזקים. זה אמור להיות ברור לכל מי שקורא בתנ"ך. לפני שהמשיח נולד, אלוהים בחר בנערה ממשפחה עניה להיות אימו. כאשר הוא נולד, אלוהים שלח כמה רועים עניים להלל אותו. אלוהים לא שלח את המלך הורדוס, או את זקני ישראל כדי לברך את הילד-משיח. במקומם אלוהים שלח שלושה אסטרונומים מארץ פגאנית רחוקה. כשישוע החל את שירותו, אלוהים לא שלח את הכהן הגדול לבשר על זה. במקומו, אלוהים שלח נביא עני, יוחנן המטביל. כשישוע היה מוכן לקרוא לשנים-עשר השליחים, הוא לא בחר שנים-עשר גברים מהסנהדרין, בית המשפט היהודי העליון. במקומם, הוא קרא לשנים-עשר דייגים קטנים וחסרי חשיבות. וכאשר ישוע בחר מחליף ליהודה איש-קריות, הוא בחר ברוצח שנקרא שאול הטרסי, שקרא לעצמו "שר" החוטאים, החוטא הכי גרוע! בחייו של המשיח ברור

"כי אם בסכל שבעולם בחר האל למען בייש את החכמים; ובחלוש שבעולם בחר האל למען בייש את החזק" (ראשונה לקורינתיים א' 27).

אפילו בברית הישנה העניין הזה עולה שוב ושוב. אלוהים בחר בהבל על פני קין, למרות שקין היה הבן הבכור, ולכן הכי חשוב. אלוהים בחר ביעקב על פני עשו, למרות שעשו היה הבן הבכור והיורש. אלוהים בחר ביוסף על פני אחד-עשר אחיו, למרות שהיה הבן הצעיר ביותר והחלש ביותר. אלוהים בחר במשה על פני פרעה. הוא בחר ברועה צאן על פני האדם החזק ביותר בארץ באותו הזמן. אלוהים בחר בגדעון כדי להושיע את ישראל מפני המדיינים – אפילו שגדעון אמר, "הנה אלפי הדל... ואנוכי הצעיר בבית אבי" (שופטים ו' 15). אלוהים בחר בשמואל הקטן, יתום הלכה למעשה, במקום בשני בניו של הכהן הגדול. אלוהים בחר בילד דוד, רועה הצאן, על פני שאול המלך החזק.

שוב ושוב, לאורך ההיסטוריה המשיחית, ההצהרה הזו הייתה נכונה גם כן,

"כי אם בסכל שבעולם בחר האל למען בייש את החכמים; ובחלוש שבעולם בחר האל למען בייש את החזק" (ראשונה לקורינתיים א' 27).

המאמינים הראשונים היו עניים וגלמודים. רובם היו עבדים. הם נרדפו עד מוות על ידי עשרה קיסרים רומיים. אף אחד כבר אפילו לא זוכר את הקיסרים האלה (פרט, אולי, לקיסר נרון), למרות שהם היו האנשים הכי חזקים בארץ בעת ההיא. אנשים מרחבי העולם זוכרים את קדושי הקטקומבות כאשר האפיפיור מציין בכל שנה את יום השישי הטוב במיסה חגיגית בקולוסיאום! אותם עבדים מעונים ניצחו את העוצמה ואת הכוח של רומא העתיקה!

חישבו על לותר. אני רוצה שתשמעו את מה שד"ר מרטין לויד-ג'ונס אמר עליו:

איזו תקווה הייתה לאותו אדם בודד, מרטין לותר, שהיה בסך הכל נזיר אלמוני? מי הוא היה שיצא נגד כל הכנסייה, ו... שניים-עשר עד שלושה-עשר מאות של מסורת בכיוון ההפוך? זו נראית חוצפה גמורה לאדם כזה לעמוד ולהגיד, "רק אני צודק, ואתם כולכם טועים". זה מה שהיו אומרים עליו היום. ועדיין, אתם רואים, הוא היה מסוג האנשים שרוח הקודש התעסקה איתם. למרות שהוא היה רק אדם אחד, הוא עמד, עמד לבדו, ורוח הקודש רוממה אותו. הרפורמציה הפרוטסטנטית החלה, ונמשכה, ותמיד הייתה אותו הדבר... מה שאני בא להגיד זה שכאשר אלוהים מתחיל להזיז את הקהילה שלו, וכאשר הוא סולל את הדרך להתעוררות, כך זה נראה שהוא עושה את זה. הוא שם את המשא על אנשים מסויימים, שנקראו בנפרד, כביכול, ושנפגשים יחד, בשקט, באלמוניות, בצנעה, בגלל שהם מודעים למשא הזה (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, התעוררות, הוצאת קרוסווי בוקס, 1987, עמודים 203, 167).

ובדיוק באותו אופן תמצאו את זה בהיסטוריה של כל ההתעוררויות הללו. האדם הזה, ג'יימס מקקווילקן החל לדבר עם שניים אחרים, והם ראו את כל הסיטואציה, ושלושת האנשים האלה לבדם נפגשו יחדיו בכיתה קטנה במסדרון צר. הייתה לי הזכות לבקר שם כשהייתי בצפון אירלנד. סטיתי ממסלולי כדי לעשות את זה, בגלל שאני אוהב מקומות כאלה... הם הרגישו את הקריאה הזו להתפלל (לויד-ג'ונס, שם, עמוד 165).

וכמובן, התחיה של 1859 הגיעה לצפון אירלנד בזמן ששלושת האנשים האלה התפללו לאלוהים שישפוך את רוח הקודש. אז ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "האמינו לי, חבריי, כאשר תגיע ההתעוררות הבאה, זה יבוא בהפתעה לכולם, ובמיוחד לאלה שניסו לארגן אחת כזו. זה יקרה באופן צנוע [עניו, לא יומרני]. גברים ונשים חומקים בשקט, כביכול, כדי להתפלל בגלל שיש עליהם משא, בגלל שהם לא יכולים לעזור לעצמם, בגלל שהם לא יכולים להמשיך בחיים בלי זה. והם רוצים להצטרף לכאלה שמרגישים את אותו הדבר, וזועקים לאלוהים" (לויד-ג'ונס, שם, עמודים 165-166).

ד"ר לויד-ג'ונס המשיך הלאה ואמר, "אז בטח כולכם מכירים את הסיפור של המתודיזם על הסתעפויותיו השונות. איך זה התחיל...? זה התחיל בדיוק באותו אופן, עם שני האחים לבית ווזלי, וווייטפילד, ואחרים, שהיו חברי הכנסיה באנגליה... לזמן מה אף אחד לא ידע שזה קורה, אבל הם רק נפגשו יחדיו בגלל שהם נשאבו לאותו הדבר" (שם, עמוד 166).

כולנו מכירים את ג'ורג' ווייטפילד ואת ג'ון וצ'ארלס ווזלי. אבל אף אחד לא הכיר אותם אז. הם היו סתם אנשים צעירים רגילים שראו את חוסר החיים של הכנסיה האנגליקנית, ורצו לראות את אלוהים מרומם דרך חוויה חיה עם המשיח.

מישהו אמר, אני חושב שזה היה בישוף רייל, שג'ון ווזלי היה צריך להיות הארכיבישוף של קנטרברי, מנהיג הכנסיה של אנגליה. אבל, כמובן, הוא מעולם לא נחשב מועמד למשרה הרמה הזו. במקום זה, הוא היה יעד ללעג ולקלס. נאמר לו שלעולם לא יוכל יותר להטיף באוניברסיטת אוקספורד, שהוא היה בוגר שלה, בגלל שאמר לסטודנטים בפקולטה שעליהם להיוולד מחדש. אימו, סוזנה ווזלי, כעסה עליו בגלל שהטיף כמו "מתלהב" – פנאט – לפני שהיא עצמה נושעה. במשך 53 שנה ג'ון ווזלי הטיף שלוש פעמים ביום בפני קהלים גדולים שהתאספו לשמוע אותו בחוץ, בשדות ברחבי אנגליה. אבל הזרם שלו עצמו המשיך ללעוג ולבוז לאיש הגדול הזה. הוא לא זכה כלל לכבוד עד שהיה כבר אדם זקן מאוד בשנות השמונים המאוחרות שלו. בינתיים, במהלך השירות של ג'ון ווזלי, שישה אנשים אחרים מילאו את תפקיד הארכיבישוף של קנטרברי. אלה השמות שלהם לפי הסדר,

ג'ון פוטר (1737-1747)
תומס הרינג (1747-1757)
מתיו האטון (1757-1758)
תומס סקר (1758-1768)
פרידריך קורנוואליס (1768-1783)
ג'ון מור (1783-1805).

אני בספק אם מישהו חוץ מאיזה היסטוריון אנגליקני יוכל אפילו לנקוב בשם אחד מתוך ששת השמות של האנשים הכביכול "גדולים" הללו. עדיין כמעט כל מאמין מכיר את השם ג'ון ווזלי. רב האנשים גם מכירים את שמו של אחיו, צ'ארלס, שאת השירים שלו שרים בכנסיות מכל הזרמים בעולם. אבל ווייטפילד ושני הווזלים היו אנשים צעירים, קטנים ואלמונים בתקופה שבה התאספו יחדיו עם עוד כמה בודדים כדי להתפלל לצליחת רוח הקודש בערב השנה האזרחית החדשה, בשנת 1738, רגע לפני שההתעוררות הגדולה הראשונה ירדה על העולם דובר האנגלית.

"כי אם בסכל שבעולם בחר האל למען בייש את החכמים; ובחלוש שבעולם בחר האל למען בייש את החזק" (ראשונה לקורינתיים א' 27).

הפסוק הזה גם מסביר למה תמיד הצעירים הם המנהיגים בהתעוררות. אלה הם הצעירים בקהילה שהיו ראשונים לחוש את התנועה של רוח אלוהים בקרבם. בדרך כלל גם אלה הם הצעירים שרעבים וצמאים לצדקה, ומייחלים להתעוררות ולמציאותו של אלוהים.

ההתעוררות הראשונה שראיתי בכנסיה הסינית הבפטיסטית הראשונה החלה בקרב הצעירים במהלך מחנה הקיץ בהרים. כאשר בוקר אחד הם התאספו לתפילה במחנה, רוח הקודש צלחה עליהם בכזה כוח, שההתעוררות המשיכה גם ביום ראשון בכנסיה, אחרי שהם חזרו מהמחנה. ההתעוררות נמשכה לכל אורכו של יום ראשון אל תוך הלילה. אני יכול עדיין לזכור את התפילות שהתפללו אותם צעירים. אני יכול עדיין לזכור את תחושת היראה והפליאה, את הדמעות של החזרה בתשובה, את הוידויים והתפילות, ואת הקרבה של אלוהים בפגישות הללו.

בהתעוררות שראיתי בכנסיה הבפטיסטית בוירג'יניה, שלוש נערות קמו לשיר ביחד. הן נשברו בדמעות של תוכחה, וכל הכנסיה קיבלה את ההרגשה שלעיתים קרובות באה לידי ביטוי בהתעוררות – "אלוהים ירד להיות בקרבינו".

"בהרנהאט שבסקסוניה ההתעוררות פרצה בקרב הצעירים ב-13 באוגוסט". ב-29 באוגוסט "מהשעה עשר בלילה עד השעה 1 בבוקר שלמחרת, נצפתה סצינה משפיעה באמת, כאשר הבנות מהרנהאט בילו את [שלוש] השעות בתפילה, בשירה ובבכי. בזמן הזה, הנערים היו עסוקים בתפילה רצינית וכנה במקום אחר. באותו הזמן רוח התפילה והתחינה שצלחה על הילדים הייתה עוצמתית ויעילה כל כך, שזה בלתי אפשרי לתת לה תיאור הולם במילים" (ג'ון גרינפילד, כוח מלמעלה, הוצאת וורלד ווייד ריבייבל פרייר מובמנט, 1950, עמוד 31).

באוקטובר 1973 פרצה התעוררות בקרב תלמידי חטיבת הביניים בבאריו, בורניאו. שני בנים החלו להתפלל יחדיו ובהדרגה כל בית הספר נשאב לזה עד המנהל עצמו, אשר התנגד בהתחלה לפעולת רוח הקודש, אבל חזר בתשובה (שירלי ליס, שיכורים לפני עלות השחר, הוצאת אוברסיז מישיונרי פלואושיפ, 1979, עמודים 185-189).

בריאן ה. אדוארדס אמר, "הדבר המשמעותי הוא שבעיתות התעוררות... צעירים שמאותגרים במיוחד ומשתנים, ובהרבה מקרים הם אלה שמתפללים בכנות ומייחלים להתעוררות, ובקרבם זה מתחיל... זהו היבט של התעוררות, אשר חרף היותו מפורט היטב, זוכה לתשומת לב קטנה מידי מאלה המנתחים את הגורמים השכיחים להתעוררויות" (בריאן ה. אדוארדס, התעוררות! אנשים שרוויים באלוהים, הוצאת אוונגליקל פרס, מהדורת 1991, עמוד 165).

"כי אם בסכל שבעולם בחר האל למען בייש את החכמים; ובחלוש שבעולם בחר האל למען בייש את החזק" (ראשונה לקורינתיים א' 27).

כך תיארה אמי קרמייקל את צליחת רוח הקודש בהודו,

הפריצה הגיעה בסוף אסיפת הבוקר. זה שדיבר, נאלץ להפסיק, נדהם מההבנה הפתאומית של הכוח הפנימי בדברים. זה היה בלתי אפשרי אפילו להתפלל. אחד הבחורים הבוגרים מבית הספר לבנים החל לנסות להתפלל, אבל פרץ [בבכי], ואז מישהו אחר, ואז כולם ביחד, בעיקר הבחורים הבוגרים בהתחלה. מהר מאוד רבים מהצעירים יותר החלו לבכות במרירות ולהתפלל לסליחה. זה התפשט לנשים. זה היה כל כך מפחיד ונורא – לא הצלחתי למצוא מילים אחרות – הפרטים ברחו לי. מהר מאוד רבים מהם היו על הרצפה, בוכים לאלוהים, כל בן ובת, גבר ואישה, מתעלמים [שוכחים] מכל האחרים. הקול היה דומה לקולות של גלים ולרוח חזקה בין העצים... בהתחלה התנועה הייתה כמעט רק בקרב הבנים המאמינים, תלמידי בית ספר, הילדים שלנו... וחברי קהילה צעירים יותר. שבעה חודשים מאוחר יותר היא דיווחה, "כמעט כל [הצעירים] שלנו נושעו" (ד"ר ג'. אדוין אור, לשון האש, הוצאת מודי פרס, 1973, עמודים 18, 19).

שימו לב למילים, "בהתחלה התנועה הייתה כמעט רק בקרב הבנים המאמינים, תלמידי בית ספר, הילדים שלנו... וחברי קהילה צעירים יותר". ככה בדרך כלל מגיעה התעוררות לקהילה – כאשר צעירים מייחלים לצליחת רוח הקודש בהתעוררות. ראיתי את זה במו עיניי בשלוש התעוררויות, כאשר אלוהים שפך את רוחו בכוח עצום על צעירים בלוס אנג'לס, באיזור סן פרנסיסקו ובוירג'יניה ביץ', וירג'יניה.

הערב אני מדבר אל הצעירים שלנו כאן. נחלק לכם עותק מודפס של הדרשה הזו כדי שתיקחו איתכם הביתה. אני מקווה שתקראו אותה שוב ושוב בכל יום במהלך השבוע הקרוב. אני גם מקווה שתתפללו שיקרו בחיים שלכם הדברים שקראתם בדרשה הזו, ושיקרו גם בקהילה שלנו.

אתם אולי עלולים לחשוב, "ד"ר היימרס לעולם לא ירשה לדברים כאלה לקרות בקהילה שלנו". אבל אתם טועים. אני מאמין שאני יודע הרבה על התעוררות כך שלא אכבה את הרוח או אפסיק את פעולתה, אם אלוהים יהיה רב חסד וירד אלינו בכוח התעוררות ריבוני! אתם יכולים אפילו להשתמש ממש במילים של הנביא ישעיה בתפילות שלכם,

"בעשותך נוראות לא נקוה ירדת, מפניך הרים נזלו" (ישעיה ס"ד 2).

ד"ר צ'אן, הדרך אותנו בתפילה בבקשה.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: ראשונה לקורינתים א' 26-31.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בינימין קינקייד גריפית':
"למד אותי להתפלל" (מאת אלברט ס. ריץ, 1879-1966).