זה מה שקורה בהתעוררות!

אני רוצה שתפתחו עכשיו את התנ"כים שלכם במעשי השליחים ח' 5.

"ופיליפוס ירד אל עיר שומרון ויכרז להם את המשיח" (מעשי השליחים ח' 5).

ועכשיו נעבור לפסוק 8,

"ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא" (מעשי השליחים ח' 8).

אתם יכולים לשבת.

השמטתי מספר פרטים אודות מה שהתרחש באותה העיר בשומרון. אבל זה היה מאוד דומה למה שקרה בירושלים בחג השבועות. פיליפוס בישר על המשיח לאנשים. האנשים הקשיבו בריכוז לדרשה שלו. הרבה אנשים נושעו. "ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא" (מעשי השליחים ח' 8).

זה בדיוק מה שקרה בשבועות! פטרוס "נשא את קולו" ובישר להם על המשיח. הם "קיבלו את דברו בשמחה" ונושעו. הייתה להם שמחה גדולה והתחברות יומיומית. דבר דומה קרה כאשר קבוצה גדולה של אנשים נושעה בשעה ששמעו דרשה של השליחים ש"לימדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים" (מעשי השליחים ד' 2,4). מקריאה של ספר מעשי השליחים אפשר לראות את הדברים שהתרחשו בחג השבועות קורים שוב ושוב. אז מכאן אפשר להסיק שחג השבועות לא היה חוויה "חד-פעמית". אני גם לא מאמין שחג השבועות היה "יום ההולדת של הקהילה", כפי שחלק מהאנשים מלמדים. התלמידים ואחרים נוספים כבר נושעו לפני חג השבועות. מאה ועשרים האנשים שהתפללו בעלית הגג לפני חג השבועות כונו "תלמידים" ו"אחים" במעשי השליחים א' 15-16, לפני חג השבועות. קבוצת האנשים הזו התאספה יחדיו כקהילה 10 ימים לפני חג השבועות. אם כך, הקהילה כבר הייתה קיימת 10 ימים לפני חג השבועות! בנוסף, חג השבועות בהחלט לא היה "חוויה חד פעמית" שלא חזרה על עצמה יותר, כפי שחלק מלמדים היום. המאפיינים הבסיסיים של חג השבועות חזרו מספר פעמים בספר מעשי השליחים – וגם לכל אורך ההיסטוריה של הקהילה המשיחית.

אז מה בעצם היה חג השבועות? ד"ר מרטין לויד-ג'ונס אמר,

זו אמיתה [הצהרת אמת] שכל התעוררות שהקהילה אי פעם חוותה הייתה, מבחינה מסויימת, סוג של חזרה על מאורעות חג השבועות... וכל התעוררות, הייתי אומר, היא באמת חזרה על מה שקרה באותו חג שבועות... באמת שעלינו [להפסיק להגיד] שמה שקרה בחג השבועות קרה פעם אחד ודי. זה לא; זה פשוט היה אירוע ראשון בסדרה (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, התעוררות, הוצאת קרוסווי בוקס, 1987, עמודים 199,200).

אמרתי בשתי הדרשות הקודמות שהתעוררות מגיעה כאשר רוח הקודש מוכיחה את החוטאים (יוחנן ט"ז 8), ושנית, כאשר רוח הקודש מקרבת את החוטאים למשיח, ועושה את המשיח למציאות חיה עבור החוטא. בשנה האחרונה זה קרה בערך פעם בחודש בקהילה שלנו. וזה אומר שבערך כל חודש נושע אדם אחד. אבל כשההתעוררות מגיעה, הרבה יותר אנשים נושעים בזמן קצר יותר. איאן ה. מוריי אמר, "מחג השבועות ואילך, ניתן לראות את רוח הקודש בשתי [דרכים], הרגילה ויוצאת הדופן" (איאן ה. מוריי, שבועות היום? הבסיס התנ"כי להבנת ההתעוררות, הוצאת ד'ה באנר אוף טרות' טראסט, 1998, עמוד 18). חווינו את הפעולה ה"נורמלית" של רוח הקודש, כאשר בערך כל ארבעה-חמישה שבועות נושע אדם אחד. אבל כאשר אלוהים שולח לנו התעוררות, אז יהיה מספר "יוצא דופן" של נושעים – אולי עשרה או שנים-עשר (או יותר) בפרק זמן קצר.

אני חושש שמא חלק מאנשינו חושבים על התעוררות כעל זמן שבו נצטרך לעבוד הרבה יותר קשה, שנצטרך להשתדל הרבה יותר בקרב החוטאים, ולעמול קשה יותר ויותר בבישור. זה רעיון שמחלחל אלינו מפיני. זה בדיוק ההיפך ממה שבאמת יקרה כשאלוהים ישלח התעוררות.

אם תחשבו על ההתעוררות הראשונה בחג השבועות, מיד תוכלו לראות שזה רעיון שקרי. אני חושב שאפשר גם לומר שזה רעיון שטני. האם זה לא בדיוק מה שהשטן אומר לאובדים? האם הוא לא גורם להם לחשוב מחשבות כאלו? הוא אומר, "אם תיוושע, יהיה לך הרבה יותר קשה. תצטרך לעבוד יותר, ולא תהיה לך מנוחה או הנאה." אבל השטן הוא שקרן. בדיוק ההיפך הוא הנכון! כאשר תיוושע יהיה לך הרבה יותר קל מכפי שעכשיו! השטן הוא שקרן. אבל ישוע לעולם לא משקר! ישוע תמיד אומר לנו את האמת! ישוע אמר, "ואני אניח לכם" (מתי י"א 28), ועוד אמר, "ותמצאו מרגוע לנפשותיכם" (מתי י"א 29). בואו נראה את זה. בואו נפנה למתי י"א 28-30. בואו נעמוד ונקרא בקול רם. זה בעמוד 1011 בתנ"ך הסקופילד סטאדי.

"לכו אלי כל העמלים והטעונים, ואני אניח לכם. קבלו עליכם את עולי, ולימדו ממני; כי עניו ושפל רוח אנוכי; ותמצאו מרגוע לנפשותיכם. כי עולי נעים הוא וקל משאי" (מתי י"א 28-30).

אתם יכולים לשבת. עכשיו קחו את העטים שלכם וסמנו את שלוש המילים האחרונות של פסוק 28, "אני אניח לכם". עכשיו סמנו את שלוש המילים האחרונות של פסוק 29, "ותמצאו מרגוע לנפשותיכם". ועכשיו סמנו את כל פסוק 30, "כי עולי נעים הוא וקל משאי".

לעיתים קרובות אני שומע נושעים טריים שאומרים, "למה הכל כל כך קל עכשיו! חשבתי שזה יהיה מאוד קשה אם אהיה מאמין. אבל עכשיו אחרי שהשלכתי את יהבי על ישוע, אני מרגיש נינוח. זה כל כך קל אחרי שישוע הושיע אותי." השירים שלנו מלאים במחשבות מהסוג הזה! חלק מכם שרים אותם, אבל לא חווים אותם!

לא מעשי ידי
   יכולים לקיים מצוותיך;
שקנאתי לא תדע שובע,
   שדמעותיי לעד יזלגו;
הכל בשביל חטא שלא אוכל לכפר;
אתה רב להושיע, ואתה לבדך.
("צוק העיתים, נשבר עבורי" מאת אוגוסטוס מ. טופלאדי, 1740-1778).

לא הצלחת למצוא בעולם
   שמץ של שלווה לנפש טרודה
בואו למשיח, האמינו בו,
   שלום ושמחה תקבלו.
למה לא עכשיו? למה לא עכשיו?
   למה לא לבוא לישוע עכשיו?
למה לא עכשיו? למה לא עכשיו?
   למה לא לבוא לישוע עכשיו?
("למה לא עכשיו?" מאת דניאל וו. וויטל, 1840-1901).

ישוע קורא לעייפים לנוח –
   קורא היום, קורא היום;
הביאו אליו את עולכם ותבורכו;
   הוא לא יסב את פניו מכם.
("ישוע קורא", מאת פאני ג'. קרוסבי, 1820-1915).

מתוך השעבוד, הצער והחושך שלי,
   ישוע, אני בא, ישוע, אני בא;
לתוך החופש שלך, השמחה והאור
ישוע, אני בא אליך...
("ישוע אני בא", מאת וויליאם ט. סליפר, 1819-1904).

הו נפש, האם את עייפה וטרודה?
   לא רואה אור באפילה?
יש אור למי שמביט במושיע,
   וחיים שופעים וחופשיים!
שא את עיניך לישוע,
   התבונן לתוך פניו הנפלאים,
ובאופן מוזר ענייני העולם יתעמעמו,
   אל מול האור של כבודו וחסדו.
("שא את עיניך לישוע", מאת הלן ה. למל, 1863-1961).

יכולתי להמשיך לשיר עוד ועוד מהשירים הנפלאים הללו!

יום שמח, יום שמח, היום שבו ישוע שטף את חטאי ממני!
הוא לימד אותי להיזהר ולהתפלל, ולחיות בשמחה כל יום;
יום שמח, יום שמח, היום שבו ישוע שטף את חטאי ממני!
   ("הו יום שמח", מאת פיליפ דודרידג', 1702-1751).

השטן אומר לכם שזה יהיה קשה וכמעט בלתי נסבל להיות מאמין. אבל השירים אומרים שזה יהיה יום שמח! וישוע אומר, "ואני אניח לכם... כי עולי נעים הוא, וקל משאי" (מתי י"א 28,30).

וככה זה בזמן של התעוררות! "ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא" (מעשי השליחים ח' 8). זה מה שקרה בשבועות. זה מה שקרה בשומרון. זה מה שקורה בכל התעוררות אמיתית. "ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא". ד"ר לויד-ג'ונס אמר, "כל התעוררות...הייתי אומר, היא באמת חזרה על מה שקרה באותו חג שבועות" (התעוררות, שם, עמוד 199,200). אם כן, אנחנו צריכים לזכור את מה שקרה בשבועות, את הדברים המרכזיים שקרו בהתעוררות ההיא. אם נחשוב על שבועות, נדע על מה אנחנו מתפללים, ומה אנחנו מחפשים בהתעוררות.

בחג השבועות פטרוס נעמד וציטט מספר יואל,

"אשפוך את רוחי על כל בשר...וגם על עבדיי ועל שפחותיי בימים ההמה אשפוך את רוחי; וניבאו" (מעשי השליחים ב' 17,18).

אלוהים שופך "את" רוחו בהתעוררות. הוא אומר, "בימים ההמה אשפוך את רוחי". כמה מוזר שרב התרגומים המודרניים משמיטים את המילים "את". היא בהחלט מופיעה בטקסט היווני. היא נקראה אָפּוׄ ביוונית. בתרגום אולד ג'נבה בייבל המילה הזו מופיעה, "את רוחי". גם בתרגום קינג ג'יימס יש אותה, "את רוחי". אבל מבין התרגומים המודרניים, רק בתרגום הניו אמריקן סטנדרט בייבל ורז'ן יש אותה. זו הסיבה שאני לא סומך עליהם. זו הסיבה שאני אומר לכם להשיג תנ"ך בתרגום קינג ג'יימס, במהדורת סקופילד. על זה אתם יכולים לסמוך! המתרגמים של התרגומים הישנים לא השמיטו מילים או החליפו אותן במילים המכונות "אקוויולנטים דינמיים". "בימים ההמה אשפוך את רוחי". הליברלים אומרים, "זה תרגום השבעים" אני אומר, "קשקוש!" שטויות! זה מה שרוח הקודש שמה על הדף בתרגום היווני של הברית החדשה. – והיא לא משקרת! כאשר רוח הקודש מצטטת את תרגום השבעים, המילים היווניות ממש "קופצות החוצה" בהשראת הברית החדשה. "את רוחי". למה זה חשוב? אני אגיד לכם למה. אלוהים לא שופך את כל רוח קודשו. הוא שולח רק את הכמות שאנחנו צריכים! ג'ורג' סמיטון, בשנת 1882, אמר, "יש צל של משמעות לאי-הליכה לאיבוד בתוך המילים 'את רוחי' (אפו) כאשר מבחינים בין המידה [שניתנה] לאדם והרוויה [האינסופית] של מקורות המעיין" (ג'ורג' סמיטון, הדוקטרינה של רוח הקודש, 1882; הודפס מחדש על ידי באנר אוף טרות', 1974, עמוד 28). רוח הקודש צלחה שוב ושוב על קהילות השליחים בגלל שתמיד היה עוד מה לתת! אני התברכתי באופן בלתי רגיל בתור עד ראיה לשלושה מקרים של התעוררות. אני לגמרי מסכים עם איאן ה. מוריי, שאמר, "עדי ראיה להתעוררות תמיד מדברים על משהו שניתן ולא היה פה לפני כן" (שם, עמוד 22). עד ראיה להתעוררות שהייתה בשנת 1859 בעיר אולסטר שבצפון אירלנד אמר, "אנשים הרגישו כאילו אלוהים נשף עליהם. בהתחלה הם היו תחת השפעה של מורא ופחד – אחר כך הם נשטפו בדמעות – ואז התמלאו באהבה בלי מילים" (וויליאם גיבסון, שנת החסד, ההיסטוריה של התעוררות אולסטר ב-1859, הוצאת אליוט 1860, עמוד 432). ב-29 בפברואר 1860, רב' ד. ס. ג'ונס אמר, "ביקרו אותנו עם מידות רבות יותר של השפעה רוחנית מהרגיל. זה הגיע 'כרוח סערה אדירה'... בשעה שהקהילות כמעט ולא ציפו לזה" (מוריי, שם, עמוד 25). כך הגיעה ההתעוררות בפעם הראשונה ובפעם השלישית שראיתי אותה. רוח הקודש הגיעה בכזו פתאומיות ובכזו הפתעה שלעולם לא אשכח כל עוד אני חי! אתן לכם כמה דברים שקורים בהתעוררות, מצוטטים מד"ר לויד- ג'ונס.

אין להם יותר אמונה באלוהים. אלוהים הפך להיות מציאות עבורם. אלוהים ירד למטה, היכן שלא יהיה, והיה בניהם... כל אחד היה מודע לנוכחות ולהדר שלו (התעוררות, עמוד 204)

לקהילה ניתן, כתוצאה מכך, ביטחון רב לגבי האמת (שם).

הקהילה מלאה בשמחה גדולה וברוח של הלל... כאשר הקהילה נמצאת במצב של התעוררות אתה לא צריך לדחוק באנשים להלל, אי אפשר לעצור אותם, כי הם כל כך מלאים באלוהים. הפנים שלהם ממש מראות את זה. הם השתנו... הם מעניקים שמחה "מלאת הדר ללא מילים" (שם, עמוד 206).

אתם לא חייבים לדחוק באנשים להגיע להשתחוויה, להלל ול[שמוע את] דבר ה', הם מתעקשים על זה. הם באים ערב ערב, ונשארים למשך שעות, אפילו עד השעות המוקדמות של הבוקר. זה ממשיך וממשיך ככה כל ערב. (שם, עמוד 207).

[בהתעוררות] אותן הדרשות [ניתנות] אבל בכל זאת הן אינן אותו הדבר. יש את המוחשיות הזו של הרוח והכוח (שם, עמוד 208).

אם אתם רוצים להביא קהל לקהילה שלכם, התפללו להתעוררות! ברגע שההתעוררות תתפרץ, הקהל יגיע (שם).

לפני שהוא סיים להטיף להם הם זעקו, ואמרו, "מה עלינו לעשות?" ...הם שרויים ביגון הנפש, סובלים מההרשעה העמוקה של החטא (עמוד 209).

זו לא סתם שאלה של החלטה מתי תהיה לך התעוררות, זו חזרה עמוקה בתשובה, זו השתנות. אנשים מקבלים חיים חדשים ועוזבים את החיים הישנים... קראו את הסיפורים; אלה הן עובדות. זה לא רעיון שלי, זו לא התיאוריה שלי, אלא עניין עובדתי (שם, עמוד 209).

והנושעים הצטרפו לקהילה... ככה אלוהים התחיל את הקהילה, ככה אלוהים המשיך לשמור על הקהילה חיה... האם זה לא צו השעה? ובכן, אם אתם מאמינים בזה, התפללו לאלוהים בלי להפסיק... אני לא אומר שעליכם לחדול ממאמציכם ופשוט לחכות. לא, המשיכו הלאה... עשו את כל מה שאתם עושים, אבל אני כן אומר – וודאו שאתם משאירים זמן להתפלל עבור התעוררות, וראו שיש לזה יותר זמן מכל דבר אחר. בגלל שכאשר רוח הקודש תגיע בעוצמה, בשעה אחת יקרו דברים שלא קרו במשך חמש-עשרה או מאה שנה כתוצאה מהמאמצים שלכם ושלי. הכוח של רוח הקודש – זו המשמעות של חג השבועות... התפללו [ל]אלוהים עבור חמלה, רחמים, ושישפוך שוב את רוח הקודש עלינו (שם, עמוד 210, 211).

בואו נעמוד ונפנה לשיר מספר 7 בדף השירים שלכם, "ישוע, אוהב נפשי" מאת המלחין הדגול והנערץ של ההתעוררות הגדולה הראשונה, צ'ארלס ווזלי.

ישוע, אוהב נפשי, תן לי לעוף אל חיקך,
   בשעה שבקרבתי המים סוערים, בשעה שהסערה טרם שככה:
הסתר אותי, הו מושיעי, הסתר, עד שסופת החיים לנחלת העבר תהיה;
   הדרך אותי בבטחה למחסה; הו קבל את נפשי לבסוף!

אין לי מחסה אחר, נפשי חסרת הישע תלויה בך;
   אנא! אל תעזבני, בכל זאת תמוך בי ונחם אותי.
כל מבטחי נותר בך, כל עזרתי ממך אביא;
   כסה את ראשי חסר ההגנה בצל כפיך.

אתה, הו משיח, כל מה שאני רוצה; בך אמצא יותר מכל;
   הרם את הנופלים, עודד את הבוכים, רפא את החולים, והדרך את העיוורים.
צודק וקדוש שמך, כל כולי בחוסר צדק;
   מלא בשקר וחטא אנוכי; אתה מלא בחסד ואמת.

חסד בשפע בך מצאתי, חסד לכסות על כל חטאיי;
   תן לזרמים המרפאים לשפוע; עשה ושמור אותי נקי בפנים.
אתה מקור החיים, תן לי לקחת ממך בחינם;
   אתה המעיין בתוך ליבי; הינשא לנצח נצחים.
("ישוע, אוהב נפשי" מאת צ'ארלס ווזלי, 1707-1788).

אני מתפלל שתבואו לישוע. כמו שצ'ארלס ווזלי אמר, ישוע אוהב את נפשכם! הוא מת על הצלב כדי לשלם עבור החטא שלכם! הוא שפך את דמו היקר כדי לטהר אתכם מכל חטא! הוא פיזית קם לתחיה כדי לתת לכם חיי נצח! בואו לישוע. בטחו בישוע.

בטחו רק בו, בטחו רק בו,
   בטחו רק בו עכשיו.
הוא יציל אתכם, הוא יציל אתכם,
   הוא יציל אתכם עכשיו.
("בטחו רק בו" מאת ג'ון ה. סטוקטון, 1813-1877).

ד"ר קאן, בבקשה הדרך אותנו בתפילה. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: מעשי השליחים ב' 40-47.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בינימין קינקייד גריפית':
"רוח הקודש, אדון, לבד" (מאת פאני ג'. קרוסבי, 1820-1915)