הדוקטרינה של השילוש היא יסודית. נוצרים אמיתיים דוחים כל לימוד אשר מתכחש לזה. הדוקטרינה של השילוש זו הבסיס של הנצרות. וכאן, בטקסט שלנו, יש לנו את כל שלושת ישויות השילוש בפסוק אחד. נאמר לנו שאלוהים האב הוא מכונן הישועה. נאמר לנו שהוא שולח את רוח הקדש של בנו אל לבנו כאשר אנו מומרים. אולי לא נבין באופן מלא את האלוהות המשולשת. אבל אנו רואים אותו מתגלה במקרא. אז אנו מקבלים את השילוש באמונה.

הטקסט מראה שכל שלושת הישויות הן אלוהים. פעמיים אלוהים האב נזכר בטקסט – פעם אחת בתור "אלוהים" ועוד פעם בתור "אב." הטקסט רומז שמשיח הוא אלוהים. הוא נולד פיזית מאישה. אך הוא מתואר בתור "נשלח" – ולכן היה קיים לפני שנולד. הוא גם נקרא "הבן" – שבמקרא פירוש הדבר שיש לו אותם חיים (או מהות) כמו האב. זה מוכיח את אלוהותו המשיח. אזי, רוח הקודש עושה משהו שרק אלוהים יכול לעשות. הוא חי בלבבות ילדיו. אז יש לנו את שמות כל שלושת הישויות של השילוש - "אלוהים האב," "הרוח," וגם "בנו."

נוצרים אמיתיים יודעים שכל שלושת הישויות הכרחיות לישועתנו. אנו אוהבים את האב כי הוא בחר בנו להיות ילדיו. אנו אוהבים את הבן כי הוא שפך את דמו על הצלב לטהר את חטאנו. אוהבים אנו את רוח הקודש כי זאת מוכיחה אותנו על חטא, ומושכת אותנו אל המשיח. לכן אנו שרים שני שירים קצרים בכל אסיפה. ראשית, אנו שרים את הדוקסולוגיה, אשר נכתבה על ידי תומאס קן במאה ה-17.

הללו את אלוהים ממנו כל הברכות זורמות;
הללוהו כל החי כאן למטה;
הללוהו למעלה, צבאות שמים;
הללו את האב, הבן, ורוח הקודש. אמן.
   ("הדוקסולוגיה" מאת תומאס קן, 1637-1711).

אנו שרים גם את "גלוריה פטרי," אשר נכתב על ידי מחבר אנונימי בראשית המאה השניה.

כבוד לאב, ולבן,
   ולרוח הקודש;
כמו שהיה בראשית, כך עכשיו,
   ותמיד יהיה,
לעולם עדי עד. אמן, אמן.
   ("גלוריה פטרי," מקור לא-ידוע, תחילת המאה השניה).

אנו שרים את שני ההמנונים הקצרים האלה בכל אסיפה ביום ראשון – כי אלה מהללים, משבחים ומפארים את השילוש הקדוש, כי הוא אלוהינו!

המורמונים אומרים שיש שלושה אלים נפרדים. אך הם טועים. יש רק אל אחר, בשלש ישויות. עדי יהוה מתכחשים לאלוהות ישוע. אך הם טועים. ישוע הוא אלוהים, הישות השניה בשילוש. המוסלמים מתכחשים לכך שהבן והרוח הם אלוהים. אך הם טועים. ישנם שלוש ישויות באלוהות. פרוטסטנטים ליבלריים תיאולוגית, בפועל, מתכחשים לכל שלושת הישויות, כפי שעושים אוניטריים מודרניים – אלה במקרה הטוב קבוצות של אגנוסטיים, ובדרך כלל הם אתאיסטים. ליברליזם תיאולוגי, בין אם הגרסה הרכה בסמינר פולר, או הבוטים יותר בקלרמונט, מתייחסים לשילוש כמזכרת מן העבר, או הונאה תיאולוגית. זה, כמובן, גרם לכך שדעות ליברליות כאלה לאלוהים הובילו מהר מאוד ליוניטריניזם – וגם, לבסוף, לאתאיזם, כשדוחים לחלוטין את אלוהים.

אך המקרא עצמו מלמד שאלוהים הוא שילוש – ועלינו להשתחוות לפני האל האחד – האב, הבן, ורוח הקודש. עלינו להיות נאמנים למורשת הבפטיסטית ופרוטסטנטית שלנו. הרוב הגדול של אלה אשר קוראים לעצמם "נוצרים," כולל הכתולים והאורתודוקסים, לימדו שאלוהים הוא שילוש. היסטורית הבפטיסטים והאוונגליים שמרו על דוקטרינו של השילוש.

"וכיוון שאתם בנים, אלוהים נתן בלבבכם את רוח בנו הקוראת "אבא, אבינו" (גלטים ד' 6).

ראינו את השילוש בטקסט. כעת נראה מה יש לטקסט לומר לנו.

I. ראשית, הטקסט מדבר על הדוקטרינה של אימוץ.

הפסוק אומר, "אתם בנים." וזאת התייחסות לפסוק הקודם, שם כתוב, "...כדי שנקבל את מעמד הבנים." זה הכרחי להיות מאומץ על ידי אלוהים כי איננו בניו הטבעיים. המקרא מספר שאנו "צאצאי האל" (מעשי השליחים י"ז 29). אך זה מתייחס רק לגוף הפיזי שלנו, מה שנברא אל ידי אלוהים אך זה שונה מאוד מאותו "אימוץ בנים" בגלטים ד' 5. היווצרות מחדש, הידועה כלידה מחדש, נותנת לנו את טבע בני אלוהים. אך אימוץ, מה שקורה כאשר אנו נולדים מחדש, נותן לנו את זכויות בני אלוהים.

אבי עזב כאשר הייתי בן שנתיים. בגיל שלוש עשרה לא יכולתי להישאר עם אמא שלי כי לא היה מקום. אז הלכתי לחיות עם קרובי משפחה בגיל 13. אך היה כל כך הרבה שכרון וריבים שם שהייתי יוצא מהבית בדלת האחורית באחר הצהריים, חוצה את החצר, מטפס על גדר ישנה והולך לבית של ד"ר מקגוואן ואשתו. אז הייתי משחק או צופה בטלויזיה עם הילדים שלהם.

תמיד הייתי דופק על הדלת האחורית שלהם, ומחכה שמישהו יתפח לי. אז יום אחד גברת מקגוואן אמרה לי, "רוברט, אתה לא צריך לדפוק יותר. פשוט תיכנס כאשר אתה מגיע." מאז והלאה הייתי נכנס, ממש כמו בן משפחה. ומספר לילות בשבוע גברת מקגוואן ביקשה ממני לבוא למטבח לאכול איתם. זה מאוד שימח אותי, כמעט הרגשתי כמו אחד מהילדים שלהם. אני אומר "כמעט" כמו אחד מילדיהם. בערך ארבע שנים, מגיל 13 עד 17 בערך, הם אפילו לקחו אותי איתם לחופשות שלהם. הייתי אסיר תודה, ואמרתי להם תכופות. תמיד שלחתי לה כרטיס ברכה ביום האם, וברכה אליו ביום האב – עד סוף חייהם. תמיד שלחתי להם מתנות חג המולד. כאשר הזדקן מאוד, נתתי לד"ר מקגוואן זוג משקפיים יקרות לתקן את הידרדרות ראייתו. הוא חבש את המשקפיים האלה בארון מתים כאשר דיברתי בלוויה שלו. הוא הרבה לומר לי שאני לו כמו בן. אני חושב שהוא ידע שזה חשוב לי, כי אביו שלו מת כאשר היה צעיר מאוד, והיה לו אב חורג רשע כלפיו. כן, הייתי כמעט כמו אחד מילדיהם – כמעט – אך לא לגמרי.

ככה זה עם כמה מכם. באתם לכנסיה. אתם כמעט מרגישים שאתם שייכים למשפחת הכנסיה – כמעט. אך משהו חסר. אתם חשים שאתם לא לגמרי שייכים. אימוץ זה מה שחסר לכם! עליכם להיות מאומצים על ידי אלוהים כאחד מילדיו, אחרת לא תהיו חלק מהכנסיה שלנו באמת. אפילו אם נולדתם וגדלתם בכנסיה הזאת, לא תוכלו בחיים להיות מאושרים עד שתיכנסו למשפחה של אלוהים. ספרג'אן אמר שאדם שלא הומר "עומד במצב של פושע, לא בן... מרדן נגד [אלוהים], ולא ילד שננה מאהבת האב." עליכם להיות מומרים לבני אלוהים על ידי אימוץ, ולהנות מהזכות להיות בן. בהמנון עלום שם שנכתב בשנת 1777 נאמר,

בנים אנו באמצעות בחירת האל,
   אשר בישוע המשיח מאמינים;
על ידי ייעוד נצחי,
   חסד ריבוני אנו כאן מקבלים.
(מספר 221 "ספר ההמנונים שלנו,"
      ליקט צ"ה ספרג'אן, 1834-1892).

II. שנית, הטקסט מדבר על שכינת רוח הקודש במומרים.

"וכיוון שאתם בנים, אלוהים נתן בלבבכם את רוח בנו..." (גלטים ד' 6).

רוח הקודש שופעת אלינו מן האב. ואלוהים שולח את רוח הקודש אל לבנו כאשר אנו נושעים.

"שימו לב שהטקסט אומר שאלוהים שולח את רוח הקודש "בלבבכם." זה לא אומר שהוא שולח את הרוח בשכלכם. הרוח נכנסת לתוך הלב. הלב זה מרכז הנפש. המקרא אומר, "בלבו מאמין איש ויוצדק ובפיו יודה ויוושע" (רומים י' 10).

כאשר אתם נהיים בני אלוהים הנכם חתומים על ידי רוח הקודש, מה שמביא לכם שלום וקרבה לאל, והתחברות עמו. במקום לעמוד בחוץ, כמו הבן הבכור, אתם נכנסים להתחברות עם אלוהים, כמו הבן האובד אשר הומר. אלה אשר מתוודאים להיות נוצרים, אך אף פעם לא חוו זאת. אלה אשר אינם בנים, לא יודעים את שכינת הרוח. הם תוהים למה כוונתו במושג זה. לפעמים כועסים עלינו, כי אמרנו שיש לנו משהו שאין להם. לדעתי זאת אחת הסיבות שקין הרג את הבל. לדעתי בגלל זה הבן הבכור כעס על אחיו האובד שנהנה מקבלת אביו בסעודה שעשה לבנו. "והוא כעס ולא נכנס" (לוקס ט"ו 28). אז האב יצא "לדבר על לבו" – לפייס אותו (לוקס ט"ו 28). אלוהים מתחנן בפניכם לבוא למשיח, ולהנות מהזכות להיות בניו המאומצים! הקשיבו להמנון הישן הזה,

"תן לי את לב," אומר האב ממעל,
   אין מתנה יקרה לו מאהבתנו;
בלחש הוא אומר, היכן שתהיו,
   "בטחו בי באמת, ותנו לי את לבכם."
"תנו לי את לבכם, תנו לי את לבכם,"
   הקשיבו ללחש הרך, היכן שתהיו:
מהעולם האפל הזה ימשוך אתכם;
   בדיבור עדין כל כך, “תנו לי את לבכם."
"תנו לי את לבכם" מאת אליזה א' היואיט, 1851-1920).

כאשר נכנעים בלב לישוע, תוכלו לשיר,

אני בן המלך, אני בן המלך;
עם ישוע מושיעי, אני בן המלך.
   ("בן המלך" מאת הרייט א' בואל, 1834-1910).

III. שלישית, הטקסט מדבר על קרבה ואהבה חדשה לאלוהים.

"וכיוון שאתם בנים, אלוהים נתן בלבבכם את רוח בנו הקוראת "אבא, אבינו" (גלטים ד' 6).

שימו לב למילים האחרונות האלה בטקסט, "קוראים, אבא, אבינו." שימו לב זה הרוח שקוראת, "אבא, אבינו." זה מאוד מעניין. שאול השליח דיבר על כך גם באיגרת אל הרומים. הוא אמר,

"הרי לא קיבלתם רוח של עבדות לחזור אל הפחד, אלא קיבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים אבא, אבינו" (רומים ח' 15).

קודם הרוח עצמה קוראת, "אבא, אבינו." אחר כך אנחנו בעצמנו יכולים לקרוא, "אבא, אבינו." רוח הקודש קוראת, ואז אנחנו קוראים - "אבא, אבינו." רוח הקודש משפיעה עלינו לקרוא כך כאשר אנו נהיים בני אלוהים בהמרתנו!

"אבא" זה כינוי של ילדים ל"אב." המילה "אבא" נגזרת מהמילה בארמית לאב. זה מונח של חיבה מצד ילדים קטנים כלפי אביהם. ספרג'אן אמר שאבא זה "מילה טבעית, חמה ואוהבת, המתאימה לילדי אלוהים." כאשר ישוע סבל בגן גת שמנים, הוא נפל ארצה וקרא, "אבא, אבי... הסר נא ממני את הכוס הזאת" (מרקוס י"ד 36). הוא פחד כל כך שהיה מוכן למות שם בגן לפני שיכל לעלות לצלב – אז קרא כך אל אביו בשמים - "אבא, אבי... הסר נא ממני את הכוס הזאת." קריאה זו מראה כמה קרוב ישוע הבן היה לאלוהים האב!

וכאשר מישהו מומר, כבן מאומץ לאלוהים, אפשר להתפלל, כפי שעשה ישוע, "אבי, אבי!"

פנו מחטאיכם לבטוח בישוע. ברגע הזה דמו יטהר את חטאיכם, וכוח תקומתו יפתח את לבכם, ותהיו מאומצים לאל! תהיו ילדיו לנצח! אז תוכלו לשיר "בן המלך" –

פעם הייתי זר נדחה בארץ,
   בחרתי בחטא, זר מלידה;
אך אומצתי, שמי כתוב,
   יורש לארמון, גלימה וכתר.
בן המלך אני, בן המלך:
   עם ישוע מושיעי, אני בן של המלך.
("בן המלך" מאת הרייט א' בואל, 1834-1910).

ותוכלו לשיר עם צ'ארלס ווסלי,

אלוהי נרצה, קולו הפודה אני שומע;
   הוא לקח אותי כבנו, אין לי ממה לפחד;
בביטחון כעת מתקרב אני, וקורא "אבא, אבי!"
   וקורא "אבא, אבי!"
("קומה! קומה נפשי!" מאת צ'ארלס ווסלי, 1707-1788).

בואו לישוע עכשיו, באמונה. בטחו בו ובן רגע תהיו בני האל! המשיח יטהר אתכם מחטאיכם בדמו ויתן לכם חיים באמצעות תקומתו. אם תרצו לדבר עמנו על היות נוצרי אמיתי, אנא קומו ממושבכם כעת ולכו לגב האולם הזה. ד"ר קגן יקח אתכם לחדר אחר שם נוכל לענות על שאלותיכם ולהתפלל. לכו עכשיו. ד"ר צ'אן, אנא התפלל שמישהו יבטח בישוע הבוקר הזה. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי מר אייבל פרודהום: גלטים ד' 3-7.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"בן המלך" (מאת הרייט א' בואל, 1834-1910).