הנה אנו ממשיכים! ישבתי לכתוב את הדרשה הזאת וגיליתי שהמילה "סבל" מופיע בלשון להחזיק מעמד בכל התרגומים המודרנים. אך המקרא של ז'נבה משנת 1599 ובמקרה של קינג ג'יימס משנת 1611 זו בלשון "לסבול.” המשכתי לחקור ומצאתי שהמילה ביוונית אפשר לתרגם אותה כך או כך. אז זה פתוח.

לכן יש לשקול את ההקשר. בפסוקים 11-12 השליח מדבר על איחודו של הנוצרי עם המשיח. בפסוק 11 הוא אומר, "אם נמות עמו, גם נחיה עמו." ההתייחסות כאן היא להתכחשות של הנוצרי לעולם ולמות לעצמו ולחטא. כך, פסוק 11 מדבר על איחוד אמיתי עם המשיח במותו (ראה רומים ו' 1-3). אז פסוק 12 מדבר על האיחוד של הנוצרי עם המשיח באמצעות "סבלו." על כן "לסבול" היא עדיפה כאן על ידי המתרגמים של מקרא ז'נבה ומקרא קינג ג'יימס. המתרגמים האלה לא היו שוטים. הם היו המלומדים הגדולים ביותר ליוונית באנגליה. הם ידעו את ההקשר כולו של פרק ב' המוביל אל "סבל," ולא סתם "להחזיק מעמד." הפרק מתאר את הנוצרי האמיתי כחייל, והשיא במילים המאתגרות האלו,

"מהימן הדבר: כי אם נמות עמו, גם נחיה עמו: אם נסבול, גם נמלוך עמו..."

אם נלך אחר ישוע במותו, נחיה עמו. אם נלך אחר ישוע בסבלו, נמלוך עמו! זה פשוט! למה לסבך דברים ולשנות "סבל" אל "להחזיק מעמד," כפי שעושים בתרגומים המודרנים? לא צריך להיות חוקר יוונית לדעת זאת! אך חברי הכנסייה המודרניים אינם רוצים לסבול! אז, המתרגמים המודרנים גרעו מכוחו של הפסוק כמה שאפשר כדי לרצות את הקוראים האוונגלים הרכרוכיים שלהם. זהו זה בפשטות!

כמו כן, למתרגמים הישנים היתה תפיסה גבוהה יותר לכתובים מאשר רוב המלומדים השמרנים היום. אז, הם תרגמו את הטקסט שלנו לאור רומים ח' 17, שם כתוב,

"...אם נסבול עמו, גם נזכה לכבוד עמו" (גרסת קינג ג'יימס)

אני מוסר כאן את נוסח הגרסה הבינ"ל החדשה,

"...אם אכן נשתתף עמו בסבלותיו כדי שנוכל להשתתף בכבודו"

המילה המתורגמת "סבל" ברומים ח' 17 ברור שכוונתה "לחוות כאב," "לסבול עם." משום שמילה זו בטקסט שלנו יש בה רעיון הסבל וסיבולת, בזמנו תרגמו זאת לאור רומים ח' 17. לכך קרא לותר "אנלגויה של כיתוב."

הסיבה האמיתית לשינוי של מתרגמים מודרנים מצויה במקום אחר. הם יודעים שקוראים מודרנים לא רוצים לסבול! אז הם השתמשה במילה רכה יותר כדי להסתגל אל האוונגלים החלשים של היום! אני מרבה לומר, "המקרא של קינג ג'יימס משליך אור רב על התרגומים המודרנים!"

"אם נסבול גם נמלוך איתו, ואם נכחש בו גם הוא יכחש בנו" (שניה לטימותיאוס ב' 12).

הפסוק המקביל ברומים ח' 17 מבהיר שנוצרים אמיתיים הם "שותפים עם המשיח; אם נסבול עמו, שגם נזכה לכבוד עמו" (רומים ח' 17).

I. ראשית, "אם נסבול, גם נמלוך עמו."

ד"ר ג' ורנון מקגי מסר הערה מעולה על כך.

     "אם נסבול, גם נמלוך עמו" … אני מאמין שהפסוק הזה מדבר על אלה אשר סבלו למנו...בעולם הרומי בימי פאולוס היו נוצרים רבים אשר הורגו – חמישה מיליון כאלה, לפי פוקס – משום שהם סרבו להתכחש למשיח.
     "אם נתכחש לו, גם יתכחש לנו." זהו דיבור מאוד חזק. זה חושף, אבל, שפאולוס מאמין שאמונה בלי מעשים מתה היא (יעקב ב' 17). תראו שפאולוס ויעקב אף פעם לא סתרו זה את זה. יעקב מדבר על פועל האמונה, ופאולוס מדבר על כך שאמונה אמיתית תפיק מעשים (ד"ר ג' ורנון מקגי, דרך המקרא, תומס נלסון מוציאים לאור, 1983, כרך 5, עמ' 466; הערה על שניה לטימותיאוס ב' 12).

"אם נסבול, גם נמלוך עמו: אם נתכחש לו, הוא יתכחש גם לנו" (שניה לטימותיאוס ב' 12).

בכנסיה הקדומה כל הנוצרים למדו שעליהם לעבור קשיים וסבל. רואים זאת בברור במעשי השליחים י"ד 22, שם פאולוס ובר-נבא היו בליסטרא, איקוניום ואינטיוכיה,

"ויחזקו את לב התלמידים ויזהירו אותם לעמוד באמונה וכי רק בצרות רבות בוא נבוא אל מלכות האלוהים" (מעשי השליחים י"ד 22).

"רק בצרות רבות בוא נבוא אל מלכות האלוהים." המילה היוונית המתורגמת "צרות" היא "תליפסיס." פירושה "לחצים, ייסורים, צרות, סבל" (סטרונג).

הנוצרים הקדומים היו חזקים מספיק "להפוך את העולם" (מעשי השליחים י"ז 6) משום שהם למדו שזה רגיל להתכחש לעצמם ולקחת את הצלב, כפי שהמשיח "אמר לכולם,"

"איש כי יחפוץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ונשא את צלובו יום יום והלך אחרי" (לוקס ט' 23).

"רק בצרות רבות [לחצים, ייסורים, צרות, סבל] בוא נבוא אל מלכות האלוהים" (מעשי השליחים י"ד 22).

"אם נסבול, גם נמלוך עמו: אם נתכחש לו, הוא יתכחש גם לנו" (שניה לטימותיאוס ב' 12).

בדרשה שלו "לסבול ולמלוך עם ישוע," ספרג'אן הגדול, "שר המטיפים," אמר,

     כאשר מרקוס ארתוסוס (362 לספירה) קיבל צו מיוליאנוס הכופר, לתת כסף עבור בנייה מחדש של מקדש אלילי שעמו הורידו כאשר הומרו לנצרות, הוא סירב לציית; ולמרות שהיה איש זקן, הוא הופשט עירום, ונדקר כולו בחרבות וסכינים. האיש הזקן היה יציב. אם היה נותן אפילו כמה גרושים לבניית המקדש הפגאני, היה משחרר... [אך] לא הסכים. מרחו עליו דבש, וכאשר פצעיו [עדיין] דממו, הדבורים והצרעות באו עליו ועקצו אותו למוות. הוא יכל למות, אבל לא יכול לכחש לאדונו. ארתוסוס נכנס לחדוות אדוניו, כי באופן אצילי סבל עמו (צ"ה ספרג'אן, "לסבול ולמלוך עם ישוע," בימת המשכן המטרופוליטני, דפוס חדש 1991, כרך 10, עמ' 11).

אנו מכבדים את שמותם של אנשים כמו ריצ'רד וורמברנד (1909-2001), אשר סבל עינויים 14 שנים בכלא הקומוניסטי ברומניה. אנו מכבדים את סמואל למב (1924-2013(, אשר סבל מעל 20 שנה במחנה עבודה של סין הקומוניסטית. אנו מכבדים את דיטריך בונהופר (1906-1945), אשר נתלה בצווארו עם מיתר של פסנתר על ידי הנאצים במלחמת העולם השניה משום שהטיף נגד היטלר. אנו מכבדים את מאות האנשים אשר סובלים לשם האמונה במשיח בארצות האסלם היום. אך מה אתכם? האם תתנו כמה שעות כל יום ראשון להיות בכנסיה? האם תעברו את ההקרבה הקטנה של להשתתף באסיפת תפילה, וללכת לבשר כל שבוע?

יש לי העתק של ההמנון הבפטיסטי, שהוצא לאור על ידי ועידת הבפטיסטים הדרומיים בשנת 1956. אפילו אז היתה חולשה בצורך של נוצרים לסבול. הסתכלתי בהמנון הגדול של רגינלד הבר (1783-1826), “בן האלוהים יוצא למלחמה.” לבי שקע כאשר ראיתי שהבפטיסטים הדרומיים הסירו את הפסקה החזקה ביותר מההמנון המעורר השראה הזה. להלן הפסקה שהוציאו,

להקה מכובדת, הנבחרים המעטים, עליהם צלחה הרוח,
   שנים עשר קדושים אמיצים, שידעו את תקוותם, ובזו לעץ ולשרפה.
הם פגשו את המתחת המחודדת של הרודן, את הרעמה העקובה מדם של הארי;
   וכרעו צווארם לחוש את המוות: מי הולך כמוהם?
("בן האלוהים יוצא למלחמה" מאת רגינלד הבר, 1783-1826).

הפסקה הזאת אוחזת בנפש! זאת הפסקה שפעם עוררה צעירים לעזוב את החיים הקלים וללכת לשדה המסיון, או להיות נוצרים שמקריבים מעצמם כאן בבית! למה הסירו את הפסקה הזאת בשנת 1956? אגיד לכם למה! כמה נשים זקנות נעלבו! הן לא רצו לחשוב על "עץ ושרפה." הן לא רצו להיתקל בתמונות של "החרב המחודדת של הרודן." זה הפריע להן להיזכר ב"רעמה עקובה מדם של ארי," או בעובדה שהמרטירים "כרעו את צוואריהם לחוש את המוות." זה היה יותר מדי בשבילן, אז הוציאו את זה. יש להתבייש לפחדנות כזאת! בושה על מחלקת המוסיקה של כנסיית הבפטיסטים הדרומיים שהם חרפו את העדות האיתנה לאמונתם של המרטירים! לא נתבייש לשיר זאת. לעולם לא נתבייש לחיות זאת, כמה שאפשר! זה השיר האחרון בתמסיר. שירו נא!

להקה מכובדת, הנבחרים המעטים, עליהם צלחה הרוח,
   שנים עשר קדושים אמיצים, שידעו את תקוותם, ובזו לעץ ולשרפה.
הם פגשו את המתחת המחודדת של הרודן, את הרעמה העקובה מדם של הארי;
   וכרעו צווארם לחוש את המוות: מי הולך כמוהם?
("בן האלוהים יוצא למלחמה" מאת רגינלד הבר, 1783-1826).

צבא אציל, גברים ונערים, אם ומשרתת,
   סביב כס המושיע הם ששים, בגלימות אור זוהר.
הם טיפסו את העליה התלולה לשמים, דרך קושי, עמל וכאב;
   הו אלוהים, תן לנו חסד, ללכת בדרכם.
("בן האלוהים יוצא למלחמה" מאת רגינלד הבר, 1783-1826).

אפשר לשבת.

"הם טיפסו את העליה התלולה לשמים, דרך קושי, עמל וכאב." כן! לכך התכוון השליח כאשר אמר,

"אם נסבול, גם נמלוך עמו: אם נתכחש לו, הוא יתכחש גם לנו" (שניה לטימותיאוס ב' 12).

II. שנית, "אם נכחש לו, גם הוא יכחש לנו."

"אם נסבול, גם נמלוך עמו: אם נתכחש לו, הוא יתכחש גם לנו" (שניה לטימותיאוס ב' 12).

ישוע מסר אזהרה רצינית כאשר אמר,

"ואשר יכחש בי לפני האדם אכחש בו גם אני לפני אבי שבשמים" (מתי י' 33).

פאולוס השליח אמר בטקסט שלנו, "אם נכחש לו, גם הוא יכחש לנו." מדובר בהכחשת המשיח אשר מתרחשת כשנוצרי כזב נתקל בסבל הנדרש לתלמידות אמיתית. זה מה שקורה לאנשי "האדמה עם אבנים" כמתואר במשל הזורע.

"ואשר על הסלע הם השומעים את הדבר ומקבלים בשמחה ושורש אין להם רק לשעה מאמינים ובעת הנסיון יסוגו אחור" (לוקס ח' 13).

ד"ר רינקר אומר שאותה "נסיגה אחורה" פירושה "להיפרד," "לעזוב מקום" (ד"ר פריץ רינקר, מפתח לשוני לברית החדשה ביוונית, זונדרבן, 1980, עמ' 161; הערה על לוקס ח' 13).

כאשר "נסיון" מגיע הם נסוגים מהכנסיה המקומית שלהם. "שורש אין להם" כלומר הם אף פעם לא היה "מושרשים" במשיח. זה מגלה שהם לא באמת היו מומרים. מרקוס ד' 17 מגביר את משמעות "עת נסיון" במשל,

"בבוא צרה או רדיפה...מהרה יכשלו [מילולית: יפלו]."

אנשים כאלה יוכחשו על ידי ישוע במשפט. הוא יאמר להם, “מעולם לא הכרתי אתכם: סורו ממני פועלי אוון" (מתי ז' 23).

אחרים אשר מתכחשים למשיח ממשיכים להשתתף בכנסיה. הם חושבים שהם בסדר, אך מתכחשים למשיח על ידי חיים בחטא. האנשים האלה הם אנטינומיסטיים. דיברתי עליהם בדרשה שלי "אנטינומיזם באיטליה" (לחצו כאן לקרוא אותה). הם מתוארים על ידי פאולוס השליח בטיטוס א' 16,

"אומרים המה ידענו את האלוהים ובמעשיהם כופרים בו כי מתועבים וממרים הם ולא יצלחו לכל מעשה טוב" (טיטוס א' 16).

האנטינומיסטים אולי למדו כמה דוקטרינות טובות, אך הם מתכחשים לאלוהים בהתנהגותם. המקרא ללימוד הרפורמציה אומר, "הברית החדשה מלמדת שחוסר מעשים עקבי עם חיים שהשתנו מטיל בספק את האמונה במשיח... גם דוקטרינה מיושבת ומעשים הם הולמים לחיים שהשתנו בהכרח אצל נוצרים" (הערה על טיטוס א' 16). "במעשים התכחשו לו."

כאשר המתרגם שלנו בלאוס קרא את הדרשה שלי על "אנטינומיזם באיטליה," הוא כתב אלי ואמר,

זה באמת נכון שרבים אשר טוענים שנושעו למעשה לא שינו דבר בחייהם. במדינה שלנו לאוס ואפילו בתאילנד האנשים אשר טוענים שהם נוצרים הורסים את שמו של ישוע. הם אוהבים לשתות, לרקוד, לגנוב ולתת עדות רעה לשכניהם.

הוא אמר שזה גורם לבלתי-נושעים בלאוס לא לרצות להיות נוצרים בעצמם, "אך הכי גרוע זה שהם אפילו לא רוצים להיות חברים של נוצרים אלה."

אז אנו רואים את הפירות הנוראיים של אנטינומיסטים באיטליה, לאוס, וגם "אפילו בתאילנד." אנו מתביישים כי אנו יודעים שתפיסה כוזבת זו לנצרות באה בעיקר מאמריקה, ומרעילה את עדות המשיח ברחבי העולם בימים האחרונים האלה. ישוע מסר נבואה,

"ומפני אשר ירבה הפשע [ביוונית: אנומיה – העדר חוק; שורש "אנטינומיזם"], תפוג אהבת הרבים" (מתי כ"ד 12).

זהו אחת האותות של ביאתו השניה של המשיח! אפילו נוצרים אמיתיים יתאכזבו, ויאבדו את האהבה הנוצרית שלהם, כי יש כל כך הרבה אנטינומיסטים באחרית הימים! אך אל תטעו כאן – אנטינומיסטים אלה הם למעשה אבודים אשר "מתכחשים לו" בחייהם החוטאים (טיטוס א' 16).

נוצרי אמיתי לא יתכחש לעולם למשיח. לזה התכוון ישוע כאשר אמר, בפסוק הבא במתי כ"ד,

”והמחכה עד עת קץ הוא יוושע" (מתי כ"ד 13).

למרות היותו שנוא; ולמרות נבואות כזב; למרות "האוון," העדר חוק, אנטינומיסטים אשר מתוודאים כנוצרים אך אינם, המומר האמיתי "יחכה עד קץ" (מתי כ"ד 9-13).

היה חשוך בלילה, החטא נלחם נגדנו,
   המקשל הכבד של צער נשאנו;
אך כעת רואים אנו אותות לבואו;
   ליבותינו זוהרים מקרבנו, כוס השמחה רוויה!
הוא בא שוב, הוא בא שוב,
   אותו ישוע, נדחה על ידי בני אדם,
הוא בא שוב, הוא בא שוב,
   בכוח וכבוד רב, הוא שוב בא!
("הוא בא שוב" מאת מייבל ג'ונסטון קמפ).

"ואשר יכחש בי לפני האדם אכחש בו גם אני לפני אבי שבשמים" (מתי י' 33).

המשיח מוכן להושיע אתכם מחטאיכם. הוא מת על הצלב לשלם על קנס חטאיכם. הוא שפך את דמו לנקות אתכם מכל חטא. הוא קם בגופו ממוות לתת לכם חיים. אני מאתגר אתכם לפנות מחטאיכם! שובו, ובטחו בישוע. הוא יושיע אתכם! הוא יושיע אתכם. הוא יושיע אתכם עכשיו!

אם תרצו לדבר עמנו על להיוושע על ידי ישוע, בבקשה עזבו את מקום מושבכם כעת, ולכו לגב האולם הזה. ד"ר קגן ייקח אתכם למקום שקט לתפילה וייעוץ. לכו לגב האולם עכשיו. ד"ר צ'אן, התפלל בבקשה שמישהו יבטח בישוע הבוקר. אמן!

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

הזכויות לדרשות אלה אינן שמורות. ניתן להשתמש בהן ללא אישורו של ד"ר היימרס. אולם הזכויות שמורות לכל הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס ואפשר להשתמש בהן רק באישור.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרודהום: שניה לטימותיאוס ב' 3-12.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
      "בן האלוהים יוצא למלחמה" (מאת רגינלד הבר, 1783-1826).