פסוק שבע מספר לנו איך נושע פאולוס,

"והיתרונות האלה חשבתי לי לחסרונות למען המשיח" (פיליפים ג' 7).

חייו נהפכו כאשר הומר. הדברים אשר חשבם לטוב, חשב לרע. לפני שהוא הומר הוא שנא נוצרים ודחה את המשיח. אחרי שהומר הוא דחה את חוסר אמונתו ושם את כל אמונתו במשיח ישוע.

היה פער של זמן בין פסוק 7 ופסוק 8. זה הזמן בין המרתו של פאולוס עד לזמן שבו כתב את האיגרת הזאת אל הפיליפים. בזמן הזה הוא יצא למסעות מיסיונריים שלו. אך כעת הוכלא ברומא, ואמר,

"וגם אני חושב את הכל לחסרון לעומת מעלת דעת ישוע המשיח אדוני אשר בעבורו חסרתי את נפשי מכל אלה ואחשבם לסחי להרוויח את המשיח ולהמצא בו" (פיליפים ג' 8).

פאולוס אמר שהוא חי למען המשיח מאז אותו יום שבו הומר. הוא סבל אובדן הכל. אך כל הדברים אשר איבד הוא חשב לחסרי ערך – לסחי. איזו שפה נוקשה! הוא הוריד את המים על אותם דברים אשר פעם אהב. הוא ביקש את המשיח בלבד! הדברים אשר חשבם לחשובים ביותר בחיים, אותם כעת הוא זורק החוצה בזבל! המשיח לבדו היה מטרתו בחיים!

כאשר הייתי נער הלכתי לביתם של קרובי משפחה. היה להם הרבה כסף. אך אלה נראה לי חסרי ערך. נדמה לי שאלוהים הראה לי זאת. היה להם הכל – אבל הם לא היו מרוצים. חשבתי, "לאנשים האלה אין שום דבר שאני רוצה."

לאחר מספר שנים הייתי הולך לבית אשר שם מספר מיסיונרים זקנים היו גרים. אני רואה את פניהם במוחי אף כעת. כל כך שלווים היו, כל כך שמחים! לא היה להם שום דבר בעולם הזה. הם נאלצו לחיות בבית למיסיונרים, כי לא היו להם בתים משל עצמם. אך היה להם משהו שלקרובי המשפחה העשירים שלי לא היה – הם היו מסופקים בחייהם. היה להם שלום בלב. אני זוכר זקן אחד עם שיער לבן יפה. שמו היה מר פוקס. היו לו עיניים כחולות עמוקות, וקול רך. הוא היה מיסיונר בסין לפני שהקומוניסטים השתלטו שם. אני זוכר שחשבתי, אני רוצה להיות כמוהו כאשר אזדקן, ולא כמו קרוביי העשירים."

אני זוכר שהלכתי לבית כלשהו באזור לונג-ביץ' בשנת 1962. זה היה מלא באנשים – ממש בכל מקום היו אנשים. אז גלאדיס איילוורד באה לדבר. היא הייתה מיסיונרית מאוד מפורסמת בסין. היה היתה אז בת שבעים וחמש שנים. היו לה את העיניים הכי מאושרות שאי פעם ראיתי! לא הייתה לה שום חפץ בעולם הזה. לא היה לה שקל. אבל היה לה שמחה שקרוביי לא ידעו מעולם. אני זוכר שחשבתי, "אני לא רוצה להיות כמוהם. אני רוצה להיות כמו גברת איילוורד." היא הלכה לסין להיות מיסיונרית כילדה צעירה. היא הייתה בין המיסיונרים האחרונים בסין. היא לא עזבה עד שנת 1952. כאשר היא עזבה את סין היא לקחה עימה קבוצה גדולה של ילדים סינים, בסכנת חייה כאשר הובילה אותם מעבר להרים הקשים אל החירות. בהוליווד עשו על זה סרט, "פונדק השמחה הששית." הם שינו את זה קצת, אבל הסיפור הבסיסי מופיע שם בסרט. היא למדה את סוד הויתור העצמי שעליו דיבר שאול השליח,

"והיתרונות האלה חשבתי לי לחסרונות למען המשיח, וגם אני חושב את הכל לחסרון לעומת מעלת דעת ישוע המשיח אדוני אשר בעבורו חסרתי את נפשי מכל אלה ואחשבם לסחי להרוויח את המשיח ולהמצא בו" (פיליפים ג' 7-8).

גברת איילוורד חיה את חייה כמו השיר של ד"ר רייס,

כל אהבת לבי, כל חלומותי החביבים –
   עשה אותם, אדון ישוע, רק לך.
כל כולי, וכל אשר אהיה –
   קח אותי, אדון ישוע, להיות שלך לנצח.
(כל אהבת לבי" מאת ד"ר ג'ון ר' רייס, 1895-1980).

הפסטור שלי, ד"ר טימותי לין, הגיע לארה"ב מסין בשנת 1940 כדי ללמוד לתואר מוסמך בתיאולוגיה, ותואר דוקטור בעברית ושפות שמיות. הוא עבר מללמד בלימודי מוסמך באוניברסיטת בוב ג'ונס להיות פסטור של הכנסיה הבפטיסטית הראשונה בשנת 1961, כמה חודשים אחרי שהצטרפתי לאותה כנסיה כילד בן תשע עשרה. ד"ר לין הטביל אותי לאחר המרתי במכללת ביולא. הוא גם הוביל את הועדה אשר הסמיכה אותי ככומר, באותה כנסיה סינית, בשנת 1972. זכות גדולה הייתה זאת בשבילי להיות שם בכנסיה שלו בזמן התעוררות מיד-אלוהים, שהתחילה בשנות הששים המאוחרות, והמשיכה בגלים עד לשנות השבעים. הייתי נוכח באסיפות תפילו רבות ומלאות ברוח, אסיפות של הודאות פתוחות ועדויות, לפעמים למשך מספר שעות עד מאוחר בלילה. הייתה לי זכות להטיף במספר אסיפות כאלה במהלך ההתעוררות. באסיפה אחת שבה הטפתי 46 צעירים בטחו במשיח. רובם עדיין חברים באותה כנסיה ארבעים שנה מאוחר יותר. ד"ר לין לימד אותנו שהתעוררות אמיתית עשויה לבוא לכנסיה עם כל החברים בה קדושים ומתפללים בלי להרפות לנוכחות אלוהים בקרבם.

ד"ר לין אף פעם לא נהיה אמריקאי באמת. הוא תמיד נהג כמו פסטור בסין. הוא הקדיש את עצמו לחלוטין לישוע המשיח בחייו. הוא בילה זמן רב בצום ותפילה. אני מאמין שזאת הסיבה למה אלוהים יכול להאציל התעוררות, והכנסיה צמחה מבערך 80 כאשר הצטרפתי בשנת 1961, למספר אלפים כשההתעוררות הסתיימה. אז ד"ר לין הלך להיות נשיא הסמינר האוונגלי הסיני בטאיוואן. כך הייתה לי הזכות כבחור צעיר להיות נוכח בתנועה מיד-אלוהים שהייתה דומה מאוד במספר היבטים להתעוררויות שיצאו מאותן "כניסיות בית" ברפובליקה העממית של סין. הייתי עד ראיה להתעוררות כפי שלא ראיתי מאז, חוץ מפעם אחת במידה מצומצמת יותר בהרבה בכנסיה קווקזית. ההתעוררות לא הגיעה לכנסיה של ד"ר לין באמצעות דובר מבחוץ או שיטות מיוחדות. זו הגיעה במהלך וידוי אינטנסיבי על חטא, תפילות נרחבות, והטפה לוהטת על חטא, משפט, ויתור-עצמי וצלב המשיח! אחד השירים ששרנו המון בהתעוררות היה "משלג אלבין."

אדון ישוע, נכסף אני להיות מושלם;
   רוצה אני אותך לנצח שתחיה בנפשי;
כרות כל אליל, גרש כל צר;
   כעת רחץ אותי, ומשלג אלבין.

אדון ישוע, הבט מטה מכסאך בשמיים,
   ועזור לי לעשות קרבן שלם;
אני נותן את עצמי, וכל ידיעתי;
   כעת רחץ אותי, ומשלג אלבין.
משלג אלבין, כן, משלג אלבין;
   כעת רחץ אותי, ואני משלג אלבין.
("משלג אלבין" מאת ג'יימס ניקולסון, 1828-1896).

על מנת לחוות המרה אמיתית, והתעוררות אמיתית, עלינו ללכת אחר דוגמתו של שאול, אשר אמר,

"והיתרונות האלה חשבתי לי לחסרונות למען המשיח, וגם אני חושב את הכל לחסרון לעומת מעלת דעת ישוע המשיח אדוני אשר בעבורו חסרתי את נפשי מכל אלה ואחשבם לסחי להרוויח את המשיח ולהמצא בו" (פיליפים ג' 7-8).

כל אהבת לבי, כל חלומותי החביבים –
   עשה אותם, אדון ישוע, רק לך.
כל כולי, וכל אשר אהיה –
   קח אותי, אדון ישוע, להיות שלך לנצח.

עמדו ושירו איתי!

כל אהבת לבי, כל חלומותי החביבים –
   עשה אותם, אדון ישוע, רק לך.
כל כולי, וכל אשר אהיה –
   קח אותי, אדון ישוע, להיות שלך לנצח.

אפשר לשבת.

מגזין וולרד (5 אוגוסט, 2013) דיווח שפסטור סמואל למב (1924-2013) נפטר בחודש שעבר, ב-3 לאוגוסט, 2013 בגיל 88. הוא היה אחד מהפסטורים המפורסמים ביותר של "הכנסיות הביתיות" בסין. פסטור למב (בסינית, לין שיאנגאו) היה בנו של כומר בפטיסטי. הוא הטיף את דרשתו הראשונה בגיל 19. כאשר סין באה תחת שלטונו הקומוניסטי של מאו זידונג, הרשויות עצרו את למב בשנת 1955. הוא נאשם בפעילות "אנטי-מהפכנית" של סירוב להצטרף ל"כנסייה השלישית" בפיקוחו של המשטר הקומוניסטי. הוא סירב להצטרף מכיוון שהכנסיה הזאת בשליטת הקומוניסטים אוסרת ללמד בני נוער מתחת לגיל 18, ואוסרת על הפסטורים להטיף את תחיית המשיח ושיבתו. לאחר כשנתיים בבית הסוהר, הוא שוחרר בשנת 1957. לאחר חמישה חודשים נעצר שוב ונשלח למחנה עבודה למשך 19 שנה. אשתו נאלצה לעבוד במכרה פחם, שם היא מתה כאשר הוא עוד היה אסיר.

לאחר מעל 20 שנה מאחורי סורגים, הוא שוחרר. מיד הוא פתח שוב את "כנסיית הבית" שלו בעיר גואנגזו. הוא המשיך לסרב להצטרף ל"כנסייה השלישית" בפיקוח הקומוניסטים. הוא התעקש על כך שהנוצרים יצייתו לרשויות אלא אם כן יש התנגשות עם המקרא. אך הוא אמר, "חוקי האל יותר חשובים מחוקי אדם."

תחת מנהיגותו, כנסיית הבית גדלה מ-400 חברים בשנת 1997 אל 4,000 היום. מערך חדשות צילם את הכנסייה שלו בשנת 2011 ומראים את פסטור למב מטיף לחדר צפוף באנשים. הצילום שידר את הדרשה לחדרים נוספים בבניין. כל חדר היה מלא מקיר לקיר בחברי הכנסיה. כאשר האסיפה הסתיימה המונים יצאו מהדלתות ומלאו את הרחובות סביב הבניין.

הרשויות הקומוניסטיות מודעות לכנסיה המחתרתית הזאת, אבל כבר לא מנסים לסגור אותה. בשנת 1997 פסטור למב סיפר לכותב האמריקאי קאל תומאס שהסיבה היא שהם למדו את הלקח. הוא אמר, "בכל פעם שעצרו אותי ושלחו אותי לכלא, הכנסיה גדלה. הרדיפות עשו לנו טוב. ככל שרדפו אותנו, הכנסיה גדלה. כך היתה ההיסטוריה של הכנסיה."

היחס של סין כלפי כנסיות הבתים שונה בכל מחוז. כאשר חלקם, כמו בכנסיה של פסטור למב, נהנים מחופש יחסית, אחרים עדיין מתמודדים עם הטרדות. ביולי (2013) שוטרים קומוניסטים פשטו על שני כנסיות בית במחוז שינג'יאנג. הם עצרו את המנהיג וקנסו אותו על "כינוס בלתי-חוקי."

פסטור למב לעתים אמר למנהיגים בכנסיות הבתים בסין שהסבל זה חלק מחיי הנוצרי. הוא אמר, "עלינו להתכונן לסבל. עלינו להכין את עצמנו לעובדה שאולי יעצרו אותנו. לפני שנשלחתי אל בית הסוהר, כבר הכנתי תיק עם כמה בגדים, נעליים ומברשת שיניים. היום הרשויות לא מטרידות אותנו, אבל מחר יכול להיות שזה ישתנה. אני מתפלל שיהיה לנו כוח לעמוד יציבים." פסטור למב נודע על שאמר, "יותר רדיפות, יותר צמחיה."

היום, יש השערות שמרניות להיות מעל 100 מיליון נוצרים בכנסיות הבית של סין. אלה ממוקמות בכל אזור של סין, כולל בערים הגדולות, ובאוניברסיטאות. יש הערכות שאחד מתוך כל עשרה סטודנטים באוניברסיטאות הגדולות הם נוצרים, כאשר ישנם עשרות אלפי מומרים חדשים בכל שנה! זה כולל אנשי מקצוע, רופאים, עורכי דין, מרצים, ואפילו כמה פקידים קומוניסטים (ראו ד"ר דוד אייקמן, ישוע בבייג'ינג: איך הנצרות משנה את סין ומשנה את מאזן הכוחות העולמי, הוצאות רגנרי, בע"מ, 2003.).

הספר של ד"ר אייקמן מוקדש "לזכר כל הנוצרים, סינים וזרים, אשר מתו בסין כמרטירים לשם אמונתם, משנת 635 עד הזמנים המודרנים." "כל אהבת לבי" – שירו!

כל אהבת לבי, כל חלומותי החביבים –
   עשה אותם, אדון ישוע, רק לך.
כל כולי, וכל אשר אהיה –
   קח אותי, אדון ישוע, להיות שלך לנצח.

להבות ההתעוררות בוערות ומיליונים באים לישוע בסין. אך אל לנו לשכוח את הדם, הזיעה והדמעות אשר יצאו כדי לסלול דרך לברכת האל עליהם. להלן סיפורם של שלושה פסטורים סיניים. הם ממש חיו לפי המופת של שאול, בכך שהם "חשבו הכל לפסולת" כדי "להשיג את המשיח."

הראשון, הוא פסטור בלי שם משנות הששים, בזמן שפיכת הדמים של "המהפכה התרבותית." לפסטור הזה הייתה לולאה סביב צוארו והקומוניסטים אלצו אותו לעמוד על שלושה שולחנות שהועמדו זה על זה. אשתו של פסטור, ילדיו וקרובי משפחתו הובאו על ידי המשטרה לראות את הדבר. הקצינים אמרו לו, "יש לך שתי אופציות! או לבחור להמשיך להאמין בישוע, או להתכחש לישוע. בחר עכשיו!"

הפסטור הזקן הביט בעיני משפחתו וחבריו, אך הוא ידע מה הוא חייב לעשות. הוא אמר, "אפילו עם תכרתו את ראשי ודמי יכסה את האדמה, לעולם לא אתכחש לישוע." מיד השוטרים בעתו בשולחן התחתון, וגרמו למבנה לכרוס. בין רגע הלולאה חנקה את גרונו והוא עבר להיות עם ישוע לנצח (מים חיים, זונדרבן, 2008, עמ' 17).

השני, זה הסיפור של פסטור סמואל למב. הוא שוחרר שנה אחרי שנעצר בשנת 1958, כשהיה בן 33. ציוו עליו לא להטיף. תוך כמה חודשים הוא נמצא מטיף למרות הכל! הוא נעצר שוב ודנו אותו לעשרים שנות עבודה. שלחו אותו למכרה פחם למשך עשרים שנות עמל קשה באקלים קרים מאוד. רוב האסירים האחרים מתו, אך איכשהו הוא שרד את הכל בחסד האל. כאשר שוחרר נאמר לו שאשתו ואביו מתו. אמו הייתה חולה מאוד ומתה זמן קצר לאחר מכן. במקום לנסות לברוח מסין ללכת להונג קונג, או מקום אחר קל יותר, פסטור למב חזר לגואנגזו, אסף כמה מחברי כנסייתו הקודמים, ופתח שוב את הכנסיה הישנה. למרות כל השנים הקשות בכלא, ואובדן משפחתו, הוא הטיף בצילום עם פנים מאושרות (צלב אדום, פורסם על ידי חזרה לירושלים, 2012, עמ' 65, 66).

השלישי זה הפסטור שלי, ד"ר טימותי לין (1911-2009) אשתו הראשונה של ד"ר לין ובתו נורו למוות מולו על ידי חיילים יפנים לפני מלחמת העולם השניה. אשתו השניה, גרייסי, הייתה חברה שלי. היא הייתה עם ד"ר לין בזמן שהטיף בכנסיה פרסבטריאנית סינית בסן פרנסיסקו. באחר הצהריים לפני האסיפה גברת לין סבלה משבץ. הוא הלך איתה באמבולנס לבית החולים. היא מתה לאחר שעתיים. מיד ד"ר לין נסע במונית לכנסיה והטיף, כפי שתוכנן. אחרי הדרשה האנשים בכנסיה נדהמו לדעת שאשתו מתה מספר דקות לפני תחילת האסיפה. אני ידעתי כמה עמוקות אהב ד"ר לין את אשתו. כאשר שמעתי את הסיפור הזה זה הרשים אותי ביותר. לא יכולתי מאז לראות בשירות "עבודה" סתמית. ידעתי מדוגמתו של ד"ר לין שלהיות פסטור זה התחייבות של חיים ומוות!

אלה שלושה סיפורים של פסטורים סינים זקנים אשר חשבו הכל "לפסולת" כדי "להשיג את המשיח." צעירים באמריקה יש להם לעתים דוגמה של פסטורים עצלנים. זאת אחת הסיבות העיקריות שאין התעוררות באמריקה. אך לצעירים בסין יש דוגמה של הקרבה-עצמית מצד אנשים כמו שלושת הפסטורים. לא פלא שהם מוכנים להקריב הכל לטובת המשיח! לא פלא שנוצרים צעירים בסין יכולים לומר יחד עם שאול, "אני חסרתי בעבורו את נפשי מכל אלה ואחשבם לסחי להרוויח את המשיח ולהמצא בו" (פיליפים ג' 8).

האם תהיו כמוהם? האם תחשבו הכל "לפסולת" כדי "להשיג את המשיח"? מה מונע אתכם מהמשיח? חשבו זאת לפסולת! חשבו זאת לפסולת! המשיח מת על הצלב לשלם את הקנס לחטאים שלכם, והוא קם בגופו מן הקבר ביום השלישי לתת לכם חיים. האם תקדישו את חייכם כעת למשיח? שירו שוב!

כל אהבת לבי, כל חלומותי החביבים –
   עשה אותם, אדון ישוע, רק לך.
כל כולי, וכל אשר אהיה –
   קח אותי, אדון ישוע, להיות שלך לנצח.

אם תרצו לדבר עימנו על היות נוצרי אמיתי עם הקרבה-עצמית, אנא לכו כעת לגב האולם. ד"ר קגן יקח אתכם לחדר שקט לתפילה והתייעצות. אם אתם מעוניינים להיות נוצרי אמיתי לכו לגב האולם עכשיו. ד"ר צ'אן, התפלל בבקשה שמישהו יבטח במשיח הבוקר הזה. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי מר אייבל פרודהום: פיליפים ג' 7-11.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"כל אהבת לבי" (מאת ד"ר ג'ון ר' רייס, 1895-1980).