הטקסט שלנו בא מאחד הקטעים הכי מעניינים ומסתוריים בברית החדשה. שם שאול השליח מתמודד באומץ עם השאלה הגדולה של ישועת היהודים. וכאן אלוהים מגלה באמצעות שאול השליח את מה שלא יכולנו בחיים לדעת בתבונה אנושית. שאול אמר, "כי לא אכחד מכם אחי את הסוד הזה" (רומים י"א 25).

סיגמונד פרויד היה מיסד הפסיכולוגיה המודרנית. קרל יונג היה אחד מתלמידיו, אשר המשיך וקרא בו תגר. הם חלקו על מקור הווית האל או, ביתר דיוק, הווית העולם-הרוחני. פרויד היה מטריאליסט. הוא חשב שאמונה באלוהים צמחה מתוך פולחן פרימיטיבי. יונג לא הסכים, וניסה להראות את המציאות של העולם הרוחני. זהו הסבר פשוט לשתי הדרכים בהן הפסיכולוגיה התמודדה עם אלוהים – וממשיכה לעשות כן בדרכים מגוונות. עלינו להיזהר לא לצדד עם ד"ר יונג, אמנם. השקפותיו הן דלת לתוך תורת סוד ושדים. על כן יש לומר, לא זה ולא זה הבין את מקורו האמיתי של אמונה באלוהים.

פרויד האמין שהאותיות העבריות העתיקות יצרו את אלוהים. מתוך דמיונם המציאו אמונה באל בלתי-נראה. כך לימדו אותי במכללות התיאולוגיות הליברליות בהן למדתי. זאת הגישה המטריאליסטית למקור האל. ד"ר וילהלם שמידט היה פרופסור באוניברסיטה של וינה. הוא ענה להשערות השונות למקור האל בספרו החשוב, מקורה וצמחיתה של הדת, כיכר קופר מוציאים לאור, גרסת 1972. ספר חשוב נוסף אשר מתמודד עם מקור האל נקרא דתות סין, מאת ד"ר ג'יימס לגה, הוא פרופסור ותיק באוקספורד (הודר וסטוטון, 1880). שני החוקרים המכובדים האלה הציגו ראיות להימצאותו של האל, ושהוא קיים בלי קשר לכל דבר שאדם בתקופה העתיקה ידע. במקום שהאדם יצר את האל – האל ברא את האדם! זה היה התזה העיקרית של שני החוקרים הללו. וזהו בדיוק מה שמלמד המקרא על קיומו של האל מעדי עד. וכמובן זה היה דעתו של שאול השליח. הרבה לפני שאול זה היה השקפתו של משה, אליו התגלה האל בשם "אהיה אשר אהיה," ביחס להוויתו שלו (שמות ג' 14). זה חשוב שנשליך החוצה את הרעיונות המודרניים שהאדם יצר את האל, אחרת לא נצליח להבין את פרק י"א באיגרת אל הרומים.

מסרתי לכם את המבוא הארוך הזה כי רציתי שתראו ששאול השליח לא נותן את הרעיון האישי שלו ברומים י"א. בפסוק 25 השליח אומר לנו שמה שהוא אומר על ישראל זה רז (ביוונית, מיסטריון) – מה שאלוהים גילה לו.

"כי לא אכחד מכם אחי את הסוד הזה פן תהיו חכמים בעיניכם שישראל בא לידי טמטום הלב למקצתו עד כי יכנס מלוא הגוים" (רומים י"א 25).

שימו לב שהוא אומר, "שישראל בא לידי טמטום לב למקצתו עד כי יכנס מלוא הגוים." העיוורון שאחזה את מרבית היהודים לגבי המשיח איננו אוניברסלי. זה רק "למקצת." ד"ר מרטין לויד-ג'ונס אמר,

המטרה של הפרק הזה הוא לומר לנו שאלוהים לא סיים עם היהודים כלאום למרות מצבם בימיו של שאול כפי שתואר. מרביתם היו מחוץ לכנסיה הנוצרית ורבים הסיקו שכך – במיוחד מאמינים מהגוים. יש שני חלקים עיקריים בהצהרתו של שאול. בחלק הראשון מפסוקים 1 עד 10 שם השליח מפגין שדחיית ישראל איננה מוחלטת. אחר כך מפסוק 11 עד פסוק 32 הוא מראה שזאת לא דחיה סופית, אלא רק זמנית. זכרו שהשליח מציין את השערה זו בפסוק 11 ופסוק 12...שם הוא דוחה את הרמז הראשון שיהיה שיקום של היהודים כלאום ויאמינו בבשורה (ד"ר מרטין לויד-ג'ונס, רומים – פרשנות לפרק י"א, קרן גדל האמונה, דפוס חדש 2005, עמ' 159-160).

והחלק הזה ברומים י"א מסתיים עם הנבואה הגדולה של פסוקים 26 ו-27,

"וכן כל ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב. וזאת בריתי אשר אכרת אתם כי אסלח לעונם" (רומים י"א 26-27).

הרעיון שכל העם, "כל ישראל יושע," אולי נדמה כנבואה לא סבירה. אך השליח אומר לנו שזו נבואה כבר מהברית הישנה. הוא מצטט את ישעיה נ"ט 20, 21 וישעיה כ"ז 9 להראות שאלוהים הבטיח לפני זמן רב "שכל ישראל יושע" (רומים י"א 26). כך השליח אומר לנו שכל העם היהודי בחיים כאשר "המושיע," המשיח יבוא, "יושע."

כאן עלי להפסיק ולהראות יישום של הבטחה נפלאה זאת מהטקסט שלנו,

"כי לא אכחד מכם אחי את הסוד הזה פן תהיו חכמים בעיניכם שישראל בא לידי טמטום הלב למקצתו עד כי יכנס מלוא הגוים, וכן כל ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב. וזאת בריתי אשר אכרת אתם כי אסלח לעונם" (רומים י"א 25-27).

I. ראשית, העם היהודי היה בעיוורון, למקצת, בדיוק כמונו אשר גוים.

"כי לא אכחד מכם אחי את הסוד הזה פן תהיו חכמים בעיניכם שישראל בא לידי טמטום הלב למקצתו עד כי יכנס מלוא הגוים" (רומים י"א 25).

הוא אומר "למקצת," מכיוון שהוא עצמו היה יהודי אשר נושע, "כי גם אני מבני ישראל" (רומים י"א 1). הוא גם אומר שהעיוורן שלהם הינו "למקצת" משום "שבזמן זה יש שארית לפי בחירה בחסד" (רומים י"א 5). לכן היו, ותמיד היה, "שארית" של יהודים מאמינים בישוע. שאול גם אומר שמטרתו בכתיבתו ובהטפתו זו "להושיע כמה מהם" – כלומר, להושיע את השארית אשר יבטח בישוע (רומים י"א 14).

ובכן, האם זה באמת מבדיל בין העם היהודי לכל עם אחר? לא, זה לא שונה! בדיוק כאן, באיגרת אל הרומים, השליח אמר,

"ועתה מה היש לנו מעלה יתרה לא במאומה כבר הוכחנו שגם היהודים גם היונים כולם תחת החטא, ככתוב אין צדיק אין גם אחד. אין משכיל, אין דורש את אלוהים" (רומים (ג' 9-11).

הוא אמר שזה נכון אצל "גם יהודים וגם גוים" - "שכולם תחת החטא." ובכן, אף אחד לא אוהב לשמוע את זה. אף פעם לא שמעתי גוי או יהודי בלתי מומר אשר אהב לשמוע מטיף אומר לו שהוא "תחת חטא," שהוא נשלט על ידי חטא, שהוא לא צדיק - "לא, אף לא אחד."

אני זוכר לפני שנים הטפתי בכנסיה בפטיסטית במערב קנדה על הטקסט "אין צדיק, אין גם אחד" (רומים ג' 10). כל הקהילה היה גוים! לא היה אף יהודי אחד שם! ואילו כאשר אמרתי "אין צדיק אין גם אחד," אישה עמדה ובפנים זועפות צעקה "לא!" בקול רם ויצאה משם בריצה! הזדעזעתי עמוקות מתגובתה. יותר מאוחר הפסטור אמר שהוא ציפה שהיא תעשה משהו דומה בגלל שהיא דחתה ממש את הרעיון שכולם חוטאים, והרי "אין צדיק, אין גם אחד" (רומים ג' 10). ובכן, ברומים ג' 9-10, השליח אומר לנו שזה נכון לגבי כולם, "גם יהודים וגם גוים, הם תחת החטא." כולנו חוטאים אובדים לפני ישועתנו! וכולנו שונאים שאומרים לנו את זה. אלמלא אלוהים מעורר אותנו ביחס לחטא שלנו לא נודה שאנו אבודים.

מה לגבי העיוורון שלנו? האם יש הבדל כלשהו בין יהודי וגוי מבחינת עיוורון רוחני? לא, אין. מאז נפילת האדם, כל בני אדם "עיוורים" לפני המרה. השליח אמר, "שישראל בא לידי טמטום לב למקצת." הוא אומר "למקצת" מכיוון שתמיד היו כמה יהודים אשר נפקחו עיניהם הרוחניות. בשניה לקורינתים ג' 15 השליח דיבר על "מסוה" על ליבם של יהודים רבים, אך אמר גם, שכאשר הם "יפנו אל האדון, המסוה תוסר" (שניה לקורינתים ג' 16).

הנוצרי הגדול שאי פעם פגשתי היה פסטור ריצ'רד וורמברנד, יהודי מומר. בספרו הגדול, מעונה לשם המשיח, פסטור וורמברנד סיפר על כך שאלוהים פרק את עיניו לאדון ישוע המשיח. הוא נהיה גיבור גדול לחירות דתית ברחבי העולם הקומוניסטי והמוסלמי. הוא בילה ארבע עשרה שנים בבית סוהר קומוניסטי בגלל אמונתו במשיח. הוא נהיה הנוצרי הגדול ביותר שאי פעם פגשתי. השותף שלי, ד"ר ק"ל קגן, הוא הנוצרי הגדול ביותר שאי פעם הכרתי אישית. גם הוא יהודי מומר. ניתן לקרוא על איך שאלוהים פקח את עיניו אודות ישוע באוטוביוגרפיה שלו,מדרווין אל בריאה, שעזרתי לו לכתוב. יצא לי להכיר מספר יהודים אשר עיניהם נפקחו לבטוח במושיע, כמו מליסה סנדרס, ד"ר קגן, ד"ר וגברת דוד שטרן, הלן רוקלין, מילי סנטר ועוד רבים, אשר היו חברים בכנסיה שלנו. מוישה רוזן, המייסד של יהודים למען ישוע, חיתן אותנו ונשאר ידיד שלי ושל אשתי. ביקרנו אותו, וסעדנו ביחד כמה חודשים לפני שנפטר.

אך יהודים בלתי-מומרים אינם שונים מגוים בלתי-מומרים. שאול השליח כתב באפסים ד' 17-18 שהגוים הם עיוורים רוחנית לפני שהם מומרים. הוא אמר,

"והנה זאת אני אומר ומעיד באדון כי מעתה לא תלכו עוד כיתר הגוים ההולכים בהבלי שכלם. חשוכי הדעת ומוזרים לחיי אלוהים מפני איוולתם אשר בהם כי כי טח מהשכיל לבבם" (אפסים ד' 17-18).

וברומים א' 16 שאול אמר,

"אינני בוש בבשורת המשיח שהיא כח אלוהים להושיע את כל המאמין, היהודי בראשונה וגם היווני" (רומים א' 16).

ובכן אין ממש כל הבדל בין יהודים לגויים בעניין זה של ישועה. על כולנו להאמין בבשורת המשיח כדי להיוושע. אני אומר עם השליח, "אינני בוש בבשורת המשיח." דרך המשיח של הבשורה חטאינו נסלחים, ועינינו נפקחות, ואנו נושעים, בין אנו יהודים או גויים!

II. שנית, כל העם היהודי יוושע בעתיד.

רומים י"א 26 אומר, "וכן כל ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב." השם "יעקב" זה שם לעם יהודי. יש האומרים כי זה לא אומר שכל יהודי יושע. אני לא מסכים. אני למדתי לפני זמן רב להאמין בדיוק למה שהמקרא אומר, "כל ישראל יושע." זהו זה בשבילי!

אך לנו נאמר כאן שלא נכון לגבי כל הגוים. אין בשום במקרא אמירה של המקרא שהגוים כולם יוושעו. אך נאמר לנו כי "כל ישראל יוושע." וזה יקרה כאשר ישוע המשיח ישוב בביאתו השניה. הנביא זכריה דיבר על היום הנפלא ההוא בעתיד. אלוהים אמר דרך הנביא,

"ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור" (זכריה י"ב 10).

"ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויק וליושבי ירושלם לחטאת ולנדה"
       (זכריה י"ג 1).

אלה הם הבטחות נפלאות שאלוהים נתן ליהודים. ישוע יבוא שוב בעננים, חזרה לעולם! בעת ההיא "כל ישראל יוושע," בדיוק כפי ששאול השליח אמר לנו ברומים י"א 26. אך יש לי דבר אחד נוסף לומר בדרשה זו.

III. שלישית, יהודים וגוים היום נושעים באותה דרך.

ברומים י"א 23 נאמר לנו שעם היהודים היום "להתחבר" חזרה לתוך הכנסיה. השליח אמר,

"וגם המה אם לא יעמדו במרים יורכבו כי יכול האלוהים לשוב להרכיבם"
       (רומים י"א 23).

זהו התייחסות ליהודים ולגויים שנישאים יחדיו לכנסיה, ויהודים "מתחברים" לכנסיה עם מאמינים גוים. בראשונה לקורינתים י"ב 13 שאול אמר, "כי ברוח אחד נטבלנו כולנו לגוף אחד אם יהודים ואם יונים אם עבדים ואם בני חורין וכולנו לרוח אחד השקינו." אותו "גוף" כאן מתייחס אל "האקלסיה" – הכנסיה. באפסים ב' 16-18 שאול מדבר שוב על יהודים וגם גוים כאחד מפויסים "אל אלוהים בגוף אחד על ידי הצלב" (אפסים ב' 16). אותו "גוף אחד" זה הכנסיה הנוצרית האמיתית.

ישוע מת על הצלב לשלם על חטאי עמו, גם יהודים וגם גוים. זהו הבשורה, הבשורות הטובות. המשיח מת על הצלב כדי לכפר על חטאי כל יהודי וגוי אשר בוטח בו. הוא קם בגופו מן הקבר להעניק חיי נצח לכל יהודי וכל גוי אשר בוטח בו. זהו הבשורה – הבשורה הטובה של ישועה במשיח. וכך, השליח אמר,

"אינני בוש בבשורת המשיח שהיא כוח אלוהים להושיע את כל המאמין, ליהודי בראשונה וגם ליווני" (רומים א' 16).

הוא אמר שהבשורה "היא כוח אלוהים להושיע את כל המאמין," בין אם יהודי או גוי!

זה נס שכל יהודי יאמין בישוע לאחר הדברים הנוראים שנעשו לעם היהודי על ידי רשעים שקראו לעצמם "נוצרים." בשם "המשיח," צבועים חוטאים אלה שרפו בתי כנסת ורצחו מהם במיליונים. היטלר היה כתולי, אחד מאלה אשר הזדהו להיות "נוצרים," אך שחט ששה מיליון יהודים במהלך השואה, במלחמת העולם השניה. והוא לא היה היחיד. אפילו לותר יצא נגד היהודים, ומאוחר יותר צוטט על ידי היטלר, כאשר זה שלח ילדים יהודים למות בתאי הגזים. נותר לנו רק לפסוח על חטאו של לותר אם נכיר בכך שהיתה לו הבנה גדולה לגבי צדקה לפי אמונה, אך דעתו על העם היהודי נבע ממוצאו הכתולי של ימי הביניים, והוא היה בן זמנו בקשר ליהודים.

הנוצרי הגדול ביותר שאי פעם ידעתי היה פסטור ריצ'רד וורמברנד, יהודי מומר אשר נהיה כומר לותרני. פעם שאלתי אותו איך יכל להיות חבר בכנסיה שנוסדה על ידי לותר, אשר אמר דברים כה נוראים על היהודים כשהוא היה זקן וחולה. פסטור וורמברנד אמר בפשטות, "סלחתי לו." זה דרש נס.

זה דורש נס לכל אחד מאיתנו להסתכל מעבר לחטא של "נוצרים" שהכרנו כדי למצוא את המשיח. למעשה נצרות אמיתית זו חוויה רק בנס של המרה.

כאשר היתי ילד השכנים לקחו אותי לכנסיה בפטיסטית. הם היו מאוד נחמדים אלי, אך ראיתי דברים נוראים קורים בכנסיה הזאת, זו כנסיה בפטיסטית בהנטינגטון פרק, קליפורניה, שם היתי חבר לפני שהצטרפתי לכנסיה הבטיסטית הסינית הראשונה. בהנטינגטון פרק ראיתי אנשים לבושים בחליפות ועניבה משליכים ספרי המנונים זה על זה, ומקללים זה את זה במילים גסות, באולם הכנסיה ביום ראשון בבוקר. מאוחר יותר באותו בוקר עמדתי בקרבת מקום בזמן ששלושה שמשים דחפו החוצה את מדריך המקהלה לרחוב מחוץ לכנסיה. שני גברים החזיקו את האיש אחרי שהיכו אותו. הם דחפו את פרצופו המדמם למרצפת וחיפשו בכיסיו את המפתחות של הכנסיה. זה היה בשנות החמשים. היום אותם אנשים רשעים, אשר קראו לעצמם שמשים, היו נאסרים בגלל המכות האלה. כה הזדעזעתי מהדברים שראיתי עד כדי כך שתהיתי אם הנצרות בכלל אמיתית! אותם בפטיסטים לא היו טובים יותר מהאנשים האובדים במשפחה שלי שהתשכרו והלכות מכות זה עם זה.

איך נהייתי נוצרי גם לאחר שראיתי את הדברים הנוראיים הללו מצד חברי כנסיה בעודי ילד? ראו רומים י"א 5. אנא עמדו לקרוא את זה בקול רם.

"וכן גם בימינו נשארו שארית כבחירת החסד" (רומים י"א 5).

אפשר לשבת.

שאול מדבר על "שארית כבחירת חסד" של יהודים. הוא מספר לנו שאותה "שארית," זו כמות קטנה של יהודים, שניהו נוצרים אמיתיים למרות כל מה שקורה להם. למרות שאותם "נוצרים" התייחסו אליהם כמו כלבים, אסרו אותם, רצחו אותם, ועינו אותם, "וכן גם בימינו נשארו שארית כבחירת חסד" (רומים י"א 5). למרות הזעם החוטא של לותר, ריצ'רד וורמברנד יכל לומר, "סלחתי לו." איך יכל פסטור וורמברנד לומר זאת ולהיוושע, ולהמשיך להיות כומר לותרני? הוא יכל לעשות זאת "כבחירת חסד." וכך יכולתי לראות את הדברים הנוראים האלה כנער בכנסיה הבפטיסטית ההיא, ולהמשיך להיות מאמין ופסטור בעצמי. "נשארה שארית כבחירת החסד." זה נכון לגבי יהודים וגויים אשר נהים נוצרים אמיתיים למרות כל הדברים הרעים שהם רואים וקוראים בהיסטוריה. בין אם אנו יהודים או גויים מאמינים בישוע, אנו נוצרים לפי חסד מאלוהים בלבד! רק חסד האל יכול לעשות שנסתכל אל ישוע במקום אל אנשים חוטאים.

"וכן גם בימינו נשארה שארית כבחירת החסד." הו השבח לאל! כי השארית של נוצרים אמיתיים אינם נושעים בכוח עצמם, או טוב ליבם, או כוח שלהם! לא, אף פעם לא בזכות טובם או כוחם! אף פעם לא לפי כוחנו! "נשארה שארית כבחירת החסד." כן, ואם תיוושע, זה יהיה כמו שפסטור וורמברנד נושע, באותה דרך שד"ר קגן נושע, באותה דרך שמליסה סנדרס נשועה, באותה דרך שמוישה רוזן נושע – באותה דרך שאני נושעתי! "וכן בימינו נשארה שארית כבחירת החסד." ג'ון ניוטון הזקן ראה את זה! הוא היה איש רע באמת אשר התעלל והרג עבדים חסרי אונים. אך המשיח הושיע אותו בחסד! הוא נהיה פסטור. הוא כתב את המילים האלה, יפות כל כך, קדושות ונכונות כל כך!

חסד נשגב! כה יפה הצליל,
   מה שהושיע אומלל כמוני!
פעם אבדתי, אך כעת נמצא,
   עיוור היתי, וכעת רואה.

חסד זה לימד את לבי לירא,
   וחסד שחרר את פחדיי;
כמה יקר הופיע החסד
   בשעה הראשונה לאמונתי!
("חסד נשגב" מאת ג'ון ניוטון, 1725-1897).

המנון נעים אחר אומר,

לחסד אני בחוב
   יום יום בהכרח אני!
תן לטובך, כמו נוצה
   לכבול את לבי הנד לך.
("יבוא מעינך" מאת רוברט רובינסון, 1735-1790).

אם נושענו, זה בזכות חסדו של אלוהים – ללא תנאים, בחירת החסד! "כן בימינו נשארה שארית כבחירת החסד." נושענו בחסד כאשר בטחנו בישוע, אשר מת על הצלב לשלם על חטאינו – וקם בגופו מן הקבר לתת לנו חיי נצח!

איך אפשר לדעת אם אתה שייך לנבחרים? אם תבוא לישוע ותבטח בו, זה יראה שאתה מהנבחרים, שאתה חלק מהשארית של יהודים וגויים, "כבחירת החסד." אני מתחנן עמכם לבטוח בישוע באמונה פשוטה הלילה.

אם תרצו לדבר איתנו על לבטוח בישוע, ולהיוושע על ידיו, לכו כעת לגב האולם. ד"ר קגן ייקח אתכם לחדר שקט לקבל ייעוץ, ולהתפלל. ד"ר צ'אן, התפלל בבקשה שמישהו יבטח הלילה בישוע.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה מאת מר אייבל פרודהום: רומים י"א 1-5, 25-27.
שירת סולו לפני הדרשה מאת מר בנימין קינסד גריפית:
"חסד נשגב" (מאת ג'ון ניוטון, 1725-1807).