החצי הראשון של הפסוק זה הוא האיחול של יוחנן השליח, בו הוא מתפלל למען נמעניו, בשבע הקהילות, שיהיה להם חסד ושלום מישוע המשיח, "העד הנאמן, ובכור המתים, ועליון למלכי ארץ." לאחר הצהרה זו על המשיח, יוחנן אמר,

"הוא אשר אהב אותנו ובדמו גאלנו מחטאתינו" (התגלות א' 5).

הטקסט אומר שהמשיח "אהב אותנו, וגאלנו" בדמו שלו. משכילים ופרשנים ביקורתיים לטקסט שינו את הפועל אל "שחררו." הם עשו זאת על בסיס שינוי אות אחת ביוונית בטקסט גנוסטי של סינייטיקוס, בברית החדשה ביוונית של נסטל-אלנד. אבל מונח זה חלש לעומת הטקסט מאלקסנדריה, כי נפגם בגנוסטיקה. הגנוסטים היו נבהלים אם מישהו "נגאל" בדם! אז, הגנוסטיקאים באלקסנדריה השמיטו אות אחת ביוונית – כך עשו את הפועל "גאל" אל "שחרר."

ד"ר צ'ארלס ג'ון אליקוט (1829-1903) היה מלומד אנגליקני, פרופסור לברית החדשה בקיימברידג', ויו"ר ועדת החוקרים שתרגמו את הגרסה המשופרת לברית החדשה. ד"ר אליקוט היה העורך של הפרשנות של אליקוט לכל המקרא (זונדרבן בית הוצאה לאור). הפרשנות של אליקוט אומרת על הטקסט שלנו,

במקום "גאלנו," יש מתרגמים שקוראים "שחרר אותנו." יש הבדל רק באות אחת בין שתי המילים האלה ביוונית. הנימה הכללית של המחשבה כאן יותר קרוב למשמעות "גאלנו" כפירוש נכון לדברים. ברגע אחד של כובד ראש, שיוחנן לא זכר בברור, אדוננו אמר, "אם לא אגאל אותך, אין לך חלק עמי." המחשבה של "רחיצה בדם," התעצמה בזכר המים והדם אשר הוא ראה זורמים מצלעו של הנקוב של המשיח [יוחנן י"ט 34], זה חזר במוחו, התגלות ז' 13, 14; ראשונה ליוחנן א' 7; ה' 5-8 (ד"ר צ'ארלס ג'ון אליקוט, הפרשנות של אליקוט לכל המקרא, זונדרבן בית הוצאה לאור, כרך 8, עמ' 535; הערה על התגלות א' 5).

יתרה מכך נאמר לנו בהתגלות ז' 14,

"הם הבאים מן הצרה הגדולה וגאלו את שמלותם וילבינום בדם השה" (התגלות ז' 14).

בפסוק הזה נאמר לנו במפורש שהם אשר בשמיים יש להם גלימות אשר "נכבסו," ונהיו "לבנים בדם השה." משום שזה פירושו האמיתי של התגלות ז' 14, זה צריך להבהיר לנו את השימוש של המילה "גאלנו" בטקסט שלנו:

"הוא אשר אהב אותנו וגאלנו מחטאתינו ובדמו גאלנו" (התגלות א' 5).

ד"ר ג'ון פ' וואלוורד הצביע על כך שלמילה ביוונית "ליואו" (גאל) יש אות אחת נוספת למילה "לואו" (שחרר). ד"ר וולאוורד אמר שחוקרים כמו אליקוט מעדיפים את המילה הארוכה יותר (גאל) משום "שיותר קל למעתיקים להשמיט אות מאשר שיוסיפו אות בטעות" (ד"ר ג'ון פ' וואלוורד, התגלות ישוע המשיח, דפוס מודי, 1966, הערת שוליים 1, עמ' 38). זה טיעון חזק בעד תרגום קינג ג'יימס.

ההנחה הפרשנית של לותר "אנלוגיה של הכתובים" עדיין מחזיקה במקרה הזה – חלק אחד מהכתובים מאירה על חלק אחר, כשמדובר באותו נושא – ובמיוחד כשזה באותו ספר! לכן אנו מנמיכים את עינינו ומפנים את גבינו לפרשנים המודרנים שניסו לקחת מאיתנו את המילה הקדושה ביוונית שנכתבה בהשראה שמתורגמת "גאל." תודה לאל, כל נוצרי אמיתי יכול לצעוק "כבוד" אל ישוע, "אשר אהב אותנו, וגאלנו מחטאתנו בדמו"!

יש סיבה לכך שאני מדגיש את הנקודה הזאת. זה חשוב ביותר בשבילכם להיגאל מחטאתיכם ולא רק "להשתחרר" מהם. אתם תעמדו לפני אלוהים פנים אל פנים. אם מישהו יפגוש את אלוהים ביום במשפט עם חטא, אז יהיה בצרה ממש! אתם צריכים תיק נקי לחלוטין ביום הדין או אלוהים ישליך אתכם ללהבות הנצחיות של גיאהנום (התגלות כ' 11-15). כאשר אלוהים מסתכל על העבר שלך חבל שימצא שם חטא. ביום הדין זה לא מספיק אם החטאים שלכם "ישתחררו." ממש לא! בשביל שתיוושעו מהייסורים הנצחיים של גיאהנום עליכם "להיגאל ולהיות לבנים בדמו של השה" (התגלות ז' 14). נאמר לנו בהתגלות ז' שכולנו צריכים להיגאל בדם המשיח אם אנחנו מקווים להינצל

"הוא אשר אהב אותנו וגאלנו בדמו מחטאתנו" (התגלות א' 5).

אני אומר לכם, כאן ועכשיו, שהדם של המשיח חשוב ביותר! המקום שבו תבלו את הנצח תלוי בדם המשיח! לחיות חיים נוצריים מוצלחים תלוי בדם המשיח. להלן כמה נקודות חשובות על הדם.

I. ראשית, קרבנות דם חוזרים לראשית הזמנים.

כל העמים העתיקים בעולם האמינו בקרבנות דם. קשה למצוא תרבות עתיקה בעולם שם לא עשו קרבנות דם. למשל, האזטקים במכסיקו העתיקה שחטו עשרים אלף בני אדם בבמות הפגאניות שלהם, כדי לרצות את האלילים והפסלים שלהם. גם המאיאנים עשו כך. כל השבטים באיי האוקיינוס השקט בתקופה העתיקה עשו קרבנות דם. גם כמעט כל שבט באפריקה. הסינים העתיקים עשו קרבנות דם לאל המונותאיסטי שלהם, המכונה שאנג טי, כמעט אלפיים שנה לפני המשיח. הסינים ידעו על אל אחד, ועל הצורך בקרבנות דם, בשחר ההיסטוריה, בראשית הזמנים! קראתי ביום חמישי בערב על איך שהסינים העתיקים מאוד כתבו על אלוהים, וקרבנות דם כלפיו, על חתיכות עצם, שמצאו לאחרונה בחפירות. החפצים האלה חוזרים אחורה כארבעת אלפים שנה. מאיפה בא הרעיון הזה? זה עבר מדור לדור זה אל זה מהקרבנות הראשונים של אדם וצאצאיו.

משה כתב את ספר בראשית קרוב לתחילת ההיסטוריה. הוא תיעד את העובדה שחיות נשחטו כדי לכפר על הורינו הראשונים כאשר חטאו. בנם הבל הביא קרבן דם אשר ריצה את אלוהים. אחיו קין הביא מנחה אשר נדחה. נוח עשה קרבנות דם לאלוהים. גם אברהם. כל הקרבנות האלה נעשו הרבה לפני שהעם היהודי נצטווה להקריב חיות לאלוהים. כאשר היו עבדים במצרים אלוהים אמר להם להקריב שה ולמרוח את הדם על מזוזות בתיהם. אלוהים אמר שהוא יראה את הדם ויפסח עליהם, ולא ישפוט אותם על חטאתיהם. יש לנו שיר על זה,

כאשר אראה את הדם, כאשר אראה את הדם,
כאשר אראה את הדם, אפסח,
אני אפסח עליך.
("כאשר אראה את הדם" מאת ג'ון פוט, מאה 19).

זה מה שאלוהים אמר ליהודים בעבדות, במצרים, בפסח הראשון. אלוהים אמר ליהודים באותו לילה,

"והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים" (שמות י"ב 13).

העם היהודי המשיך לציין את קרבן הדם של הפסח באופן סמלי עד היום הזה. בליל לפני צליבתו, המשיח שינה את משמעות הפסח כאשר שינה זאת לסעודת האדון. יש כנסיות אשר קוראות לזה השותפות הקדושה. הכתולים והאורתודוקסים קוראים לזה מיסה. אבל כל כנסיה טריניטארית עושה את זה. אז הם זוכרים את המילים שמר פרודהום קרא קודם לכן באסיפה,

"ויהי באכלם ויקח ישוע את הלחם ויברך ויפרוס ויתן לתלמידים ויאמר קחו ואכלו זה הוא גופי. ויקח את הכוס ויברך ויתן להם ויאמר שתו ממנה כולכם. כי זה הוא דמי דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים" (מתי כ"ו 26-28).

אתם רואים, כל קרבנות הדם של הפגאנים באו מזכרון הצורך של אדם להקריב לאלוהים. והפסח של הברית הישנה הצביעה קדימה, אל קרבן המשיח, שיעשה בצלב. והיום סעודת האדון מצביעה חזרה אל מה שהמשיח עשה כדי להושיע אותנו על הצלב. מות המשיח על הצלב, שפיכת דמו שם, זו האירוע הדתי המרכזי בכל ההיסטוריה של העולם!

"הוא אשר אהב אותנו וגאלנו מחטאתנו בדמו" (התגלות א' 5).

אני אומר לכם בדיוק למה כפרת הדם של המשיח בצלב כה חשובה. אך קודם עלי להסביר נקודה אחרת.

II. שנית, השטן שונא נחרצות את דם המשיח.

בספר התגלות אנו קוראים,

"כי הורד שוטן אחינו העומד לשטנם לפני אלוהינו יומם ולילה. והם נצחוהו בדם השה...“ (התגלות י"ב 10-11).

השטן יודע שהדרך היחידה למישהו להתגבר עליו זו על ידי דם השה – שזהו דם המשיח, שה האלוהים. המקרא אומר שהשטן הוא רוצח. הוא רוצה להרוס כל אחד שרק אפשר. וזה בדיוק למה הוא שונא כל כך את דם המשיח. הוא יודע שברגע שאדם יש לו את דם המשיח, נפסד הוא. החוטא מתגבר על השטן על ידי דם המשיח. השטן לא רוצה שזה יקרה. לכן הוא עושה כל דבר שהוא יכול לזלזל ולהפחית מערכו של דם המשיח.

בחלק האחרון של המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, השטן גרם לתיאולוגים ליברליים רבים לתקוף את דם המשיח, אנשים כמו ד"ר הארי אמרסון פוסדיק וד"ר נלס פרה. ד"ר פרה אמר, "לדם המשיח אין יותר כוח מדם של תרנגול." ד"ר פוסדיק קרא לכפרת הדם, "דת בית שחיטה." אנשים כאלה דיברו בחריפות נגד דם המשיח – כי הם הושפעו על ידי השטן לעשות זאת.

אבל, בחלק האחרון של המאה העשרים, השטן החל לתקוף את דם המשיח בצורה אחרת. הוא שכנע אנשים אוונגליים שמרנים להפחית מערכו של דם המשיח. ד"ר ג' ורנון מקגי, המורה למקרא הכי אהוב ופופולרי באמריקה ברדיו, החל לשים לב למגמה הדמונית הזאת. בהערה שלו על הטקסט שלנו בהתגלות א' 5, ד"ר מקגי אמר,

אינני נוטה להפחית מערכו של דם המשיח כמו שעושים היום אנשים אחרים.
אני עדיין אוהב את השיר עם המילים האלה,

יש מעיין מלא בדם
מעורקיו של עמנואל;
וחוטאים, מתחת למי המבול,
מאבדים את כל כתמי האשמה שלהם.

(ד"ר ג' ורנון מקגי, דרך המקרא, תומס נלסון מוציאים לאור, 1983, כרך 5,
עמ' 890, 891; הערה על התגלות א' 5-6).

זה ברור שד"ר מקגי התייחס לאנשים שמזלזלים בדם המשיח, כמו ר"ב תימי, ג'ון מקארתור, ואפילו צ'ארלס ס' ריירי, אשר אמר על מנחת קין, "קרבן בלי דם היה דבר מקובל לחלוטין" (ד"ר צ'ארלס ס' ריירי, המקרא לשם לימוד ריירי, דפוס מודי, 1978; הערה על בראשית ד' 3). בקושי האמנתי לעיניי כאשר קראתי את ההערה הזאת מד"ר ריירי. זה גם מוזר בשבילי שווארן ויארסבי "בירך" את ריירי שאמר זאת! (ווארן ו' ויארסבי, 50 אנשים שכל נוצרי צריך להכיר, ספרי בייקר, 2009, עמ' 207). כל זה נראה לי כמו עוד פשרה לדעות הקדומות של הליברליזם. עלינו להפסיק לחפש את אישורם של המשכילים הליברליים – נקודה!

נראה שהאנשים האלה לא מבינים את החשיבות האדירה של דם המושיע! רבים הלכו בעקבותם, וכבר לא משבחים את הדם בהטפתם. בשבילי זה הסטה של אחרית הימים. לא ניפול לזה אם ננצור בשכלנו שהשטן שונא את דם המשיח, ושהוא שקרן ומסיט! אמן. כל הפסטורים צריכים להטיף תכופות על דמו היקר של המשיח! אחרי הכל, על זה מדבר המקרא,

"...דמו היקר של המשיח" (ראשונה לפטרוס א' 19).

III. שלישית, הדם של המשיח פודה אותנו.

הפסקה השלמה בראשונה לפטרוס אומרת,

"מפני שיודעים אתם כי לא בדבר נפסד לא בכסף ולא בזהב נפדיתם מדרך הבלים אשר הנחלתם מאת אבותיכם, כי אם בדם יקר של שה תמים שאין בו מום בדם המשיח" (ראשונה לפטרוס א' 18-19).

אינכם פדויים בזהב. אלוהים לא מושיע אתכם בכסף. אלוהים לא מושיע אתכם לפי כמו הכסף שנותנים בכנסיה. אנו נפדינו "בדמו היקר של המשיח."

פדות זו לקנות מישהו מעבדות. ישוע אמר שהוא בא "לתת את נפשו כפרה בעד רבים" (מתי כ' 28). הוא לא הצטרך להסביר את זה בגלל ששני שליש מהאנשים בעולם אז היו עבדים. היו עבדים מכל גזע, מבריטניה העתיקה, מספרד, מאפריקה – מכל מקום. כל קבוצה אתנית בעולם בתקופה כזו או אחרת היו בעבדות. היהודים היו עבדים במצרים למשך 400 שנים, כפי שאמרתי לפני רגע.

פטרוס השליח אמר שהמשיח קונה אתכם חזרה מעבדות בדמו שלו. ממה הוא קונה אתכם? מעבדות לחטא. מיליוני אנשים בלוס אנג'לס משועבדים לחטא. הם מכורים לסיגריות – ולא יפסיקו. הם מכורים לפורנוגרפיה, ולא יפסיקו לצפות בזה. לחטא משתעבדים! אבל המקרא אומר שהמשיח יכול לשחרר אדם. הוא יכול לפדות אותך מהחטא של הלב המרדן וחסר אמונה שלך. אני חושב שזה הדבר הכי קשה. המשיח יכול לפדות אותך מלבך הרשע וחוסר אמונתו! יש עוד הרבה אבל אין לי זמן! כל החטא שלך תלוי בדם המשיח! דם המשיח יכול לפדות אותך מכל חטא! הקשיבו לוויליאם קאופר,

מאז שבאמונה ראיתי את הזרם
שסיפקו פצעיך השופעים,
אהבה גואלת זו הנושא שלי,
וכך יהיה עד מותי.

יש מעיין מלא בדם
מעורקיו של המשיח,
וחוטאים מתחת למים של המבול
מאבדים את כתמיהם של אשמה.
("יש מעיין" מאת וויליאם קאופר, 1731-1800).

ופאני קרוסבי היתה אומרת,

נפדיתי, נפדיתי,
נפדיתי בדמו של השה;
נפדיתי, נפדיתי,
אני שלו, וכך לעולם אהיה!
("נפדיתי" מאת פאני ג' קרוסבי, 1820-1915).

IV. רביעית, דם המשיח יטהר אותך מכל חטא.

אל תשכחו מי זה ישוע! הוא לא סתם אחר! כל אדם אחר שאתם מכירים לא יוכל לטהר אתכם מחטא. אבל ישוע הוא לא סתם מישהו ברחוב. הו, לא! ישוע הוא הבן הנצחי של אלוהים, הישות השניה בשילוש הקדוש, "ממש אלוהים של אלוהים ממש."

"על ידיו נהיה הכל, ובלעדיו לא נהיה דבר שנברא" (יוחנן א' 3).

האדון ישוע המשיח ברא את הייקום כולו לפני שירד משמיים. הוא האחד אשר בדמו יטהר אותך מחטא – ויעשה אותך טהור מספיק להיות בשמיים! יוחנן השליח אמר,

"הדם של ישוע המשיח בנו מטהר אותנו מכל חטא" (ראשונה ליוחנן א' 7).

הטקסט שלנו אומר את אותו הדבר,

"הוא אשר אהב אותנו, וגאלנו בדמו מכל חטאתינו" (התגלות א' 5).

הייתם רוצים שזה יקרה לכם? הייתם רוצים להיוושע מכבלי השטן? הדם של המשיח יכול לעשות זאת! האם תרצו להיגאל מחטא? הדם של המשיח יכול לעשות זאת! הרוצים אתם להירחץ מכל חטא ולהיות נקיים, כדי שתלכו לשמיים לשמוח איתנו שם? הדם של המשיח יכול לעשות זאת!

אבל יש משהו שעליכם לעשות. לפני שהדם של המשיח יעשה לכם את הדברים האלה, עליכם לשוב מחטאתיכם. זה דבר אחד. עליכם לשוב מחטאתיכם. אז, שנית, עליכם לבטוח בישוע. בואו אליו באמונה ובטחו בו. מישהו יאמר, "האם זה הכל?" כן! זה הכל! ודמו יטהר אתכם מכל חטא, ויביא אתכם להתחברות עם אלוהים האב! הלא תשובו מחטאתיכם לבטוח בישוע? אם ברצונכם לדבר עם ד"ר קגן או עמי על דם המשיח המטהר מחטא, אנא עזבו את מקום מושבכם כעת ולכו לגב האולם בזמן שמר גריפית שר חלק משירו שוב. אל תשיר מהר מדי, בן.

לא כסף ולא זהב ישיגו לי גאולה,
   לא העושר של העולם הזה יושיע את נפשי האומללה;
דם הצלב זה היסוד היחיד שלי,
   מות המושיע שלי כעת עשה אותי שלם.
אני נגאלתי, לא בכסף,
   נרכשתי, לא בזהב;
נקניתי במחיר, הדם של ישוע,
   מחיר יקר של אהבה נסתרת.
("לא כסף ולא זהב" מאת ד"ר ג'יימס מ' גריי, 1851-1935).

ד"ר צ'אן, בבקשה בוא להתפלל בשביל אלה שהגיבו. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי מר אייבל פרודהום: מתי כ"ו 26-29.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"לא כסף ולא זהב" (מאת ד"ר ג'יימס מ' גריי, 1851-1935).