ספר בראשית זה ספר של התחלות. המילה "בראשית" פירושה "לידה" או "תחילה." הרבנים העתיקים אשר תרגמו את התנ"ך ליוונית קראו לספר הזה "גנסיס" כי זה מתחיל במילים, “בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ" (בראשית א' 1). ספר בראשית מתאר את ראשית השמים והארץ – גם את ראשית הצומח והחי. ספר בראשית זה ספר של חיים!

אך זהו גם ספר על מוות. מקור המוות נמסר כאן. התוצאות הנוראיות של המוות מתוארות. הקשר בין חטא למוות מוסבר. בפרק הרביעי המוות הראשון מתועד, רצח הבל. בפרק החמישי מתואר מותם של האבות. בפרק השישי מתואר מות כל הגזע האנושי במבול, מלבד נוח ומשפחתו. שני המוטיבים האלה של חיים ומוות מתוארים ומשולבים לאורך ספר בראשית.

מטרתי הערב לגעת במותו של יוסף בטקסט שלנו כפרשה המאירה על אמת החיים ומוות.

"ויאמר יוסף אל אחיו, אנכי מת. ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם, והעלתם את עצמתי מזה וימת יוסף בן מאה ועשר שנים, ויחנטו אתו, ויישם בארון במצרים" (בראשית נ' 24-26).

ספר בראשית מתחיל בבריאת החיים בגן עדן ומסתיים במילים "בארון במצרים" (בראשית נ' 26). הקטע הזה כה מרשים שבא לי להתחיל במסר השלילי של מוות ולסיים במסר החיובי של חיים.

1. ראשית, בראשית מתארת בצורה מפורשת את חוק החטא והמוות.

פאולוס השליח דיבר על "חוק החטא והמוות" ברומים ח' 2. חוק החטא והמוות פשוט אומר, “שכר החטא הוא מוות" (רומים ו' 23). חוק החטא והמוות אומר, “הנפש החטאת היא תמות" (יחזקאל י"ח 4). זה מה שאלוהים אמר לאבותינו הראשונים. הוא הזהיר אותם לא לאכול את הפרי האסור, “כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב' 17). זה חוק החטא והמוות. אלוהים אומר, למעשה, “אם תחטא כך תמות.” אבל הם לא האמינו לאלוהים. אז אכלו, ואחר כך מתו!

כשהייתי ילד אמא שלי שמרה כל אחה"צ על ילד קטן המכונה "ג'וקר.” הקיריים היו דלוקים ואמרה, “ג'וקר אל תשים את האצבע שלך בלהבה או תיכווה.” אבל כמובן, עם שם כמו ג'וקר, תארו לכם מה קרה! הוא שם את אצבעו באש ונכוה. זהו תמונה לחוק החטא והמוות. אלוהים אמר, ביום אכלך ממנו מות תמות.” הם לא האמינו לו. אז אכלו מזה. ואז הם מתו. זה חוק החטא והמוות! מישהו יכול לומר, “זה לא הוגן!” סלח לי, אבל הגינות לא קשורה כלל! אם תשים אצבע באש תיכווה. זהו חוק סיבה ותוצאה. אם תשליך אבן באוויר, זו תיפול מטה. זהו חוק כוח המשיכה. אם תזרוק משהו למעלה, זה ודאי יירד! זה חוק. כך גם בחוק החטא והמוות. הנפש אשר חוטאת תמות. אבותינו הראשונים חטאו ומתו. זה חוק – חוק החטא והמוות! הגינות אינה קשורה כלל! מה שעולה ודאי ירד. זה חוק. זה אשר חוטא צריך למות. זה החוק. אנשים לא אוהבים את זה, אבל זה עדיין החוק – ולא ניתן לשבור את החוק כמו אי אפשר להפר את כוח המשיכה.

אבותינו הראשונים חטאו בגן עדן, ומתו בגן עדן. זהו חוק החטא והמוות. ראשית מתו רוחנית, אחר כך מתו פיזית משום שזרעי המוות נכנס לתוכם כאשר חטאו.

באופן טראגי, החטא שלהם הביא לא רק למוות שלהם אלא גם לכל צאצאיהם. אנשים אומרים, “זה לא הוגן.” אני יודע שיאמרו כך אולי, אבל הגינות איננה קשורה כלל לכך. זהו החוק, חוק החטא והמוות. לפני כמה ימים קראתי על תינוק אשר נולד עם איידס. התינוק לא חטא. אבל האם חטאה. לכן התינוק שלה נולד כך. הגינות איננה קשורה כלל. זהו חוק החטא והמוות. כאשר אדם חוטא זה משפיע על אחרים גם כן. זה תמיד משפיע.

וכך היה לאורך ספר בראשית, בתחילה עם החטא והמוות של אבותינו הראשונים. אבל קללת החטא והמוות לא הסתיימה שם. המקרא אומר,

"בגלל אי-ציות של אדם אחד רבים נהיו לחוטאים" (רומים ה' 19).

כמו התינוק אשר נולד עם איידס, כולנו "נהיינו חוטאים" בגלל חטא אבותינו הראשונים. במקראה הדתית של היידלברג נאמר שטבענו החוטא נובע "מנפילתם ואי-ציותם של אבותינו הראשונים אדם וחוה, בגן עדן. נפילה זו הרעילה את טבענו כך שנולדנו חוטאים – מושחטים מלידה והלאה" (מקראה דתית היידלברג, שאלה שבע). בהודאה הבפטיסטית של 1689 נאמר שלאבותינו הראשונים "...חטא נהיה תלות, והטבע הושחט, לכל הדורות הבאים, אשר יצאו מהם, כעת נולדו בחטא, ובטבעם הם יורשים של זעם, עבדים לחטא, נתינים למוות, וכל הצרות האחרים, מבחינה רוחנית, זמנית או נצחית, אלא אם כן האדון ישוע שחרר אותם. מהשחטה מקורית זו... נובעים כל העוולות האחרים בפועל" (הודאת האמונה הבפטיסטית 1689, פרק ו' 2, 3).

"אלא אם כן האדון ישוע משחרר [אותנו] לחופשי" אנחנו "ילדים של זעם, עבדים לחטא, נתינים למוות.” במקרא כתוב,

"כי כמו שעל ידי אדם אחד החטא נכנס לכל העולם, והמוות בגלל החטא; כך המוות הועבר על כל אדם, באשר כולם חטאו" (רומים ה' 12).

ספר בראשית מראה שהפסוק הזה הנו אמיתי. הילד הראשון של אדם וחוה היה קין הרוצח. הוא נולד חוטא כי הוריו חטאו. בפרק החמישי של בראשית ישנה רשימה של מותם של האבות לפני המבול, כי "כמו שעל ידי אדם אחד החטא נכנס לכל העולם, והמוות בגלל החטא; כך המוות הועבר על כל אדם.” בתקופת נוח,

"וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארת וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום" (בראשית ו' 5).

איך זה קרה?

"על ידי אדם אחד החטא נכנס לכל העולם, והמוות בגלל החטא; כך המוות הועבר על כל אדם" (רומים ה' 12).

לאורך שארית ספר בראשית האבות היו חוטאים בטבעם, והם מתו כתוצאה מחטא אדם. וכך ספר בראשית הסתיים, לא בניצחון והצלחת האדם, אלא במוות כתוצאה של חטא,

"וימת יוסף, בן מאה ועשר שנים, ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים" (בראשית נ' 26).

ספר בראשית מתחיל בכך שאלוהים יוצר חיים, ומסתיים בכך שהחטא מייצר מוות, ואילו את יוסף שמו "בארון במצרים."

עכשיו, אם כן, איך זה משפיע עליך? איזו השפעה יש לכך בחייך? למעשה, אין דבר אחר שיותר קשור אליך! קודם כל, אתה תמות פיזית בגלל חטא. אני זוכר את הפעם הראשונה שהבנתי שאני אמות. הייתי בערך בן שמונה. הכלב הקטן שלי רץ לכביש וחטף מכה מרכב. החזקתי את גופו השבור בזרועותיי והבנתי לראשונה שאני, גם כן, אמות. זו היתה מחשבה מזעזעת. אני בטוח שרובנו, בין אם אנו זוכרים או לא, הזדעזענו כאשר הבנו לראשונה שנמות. ומוות זה לא דבר שחושבים עליו פעם או פעמיים. פסיכיאטרים אומרים שהאדם הממצוע חושב על מותו יותר מפעם אחת בכל שעה. אם זה אמת, אנו חושבים על מותנו יותר מכל דבר אחר כמעט. אנו נרדפים על ידי מחשבה זו. אנו מנסים לדחוק את זה. אנו מזיזים את זה הצידה כביכול. אבל מוחנו חוזר לכך שוב ושוב ושוב. איננו מסוגלים להוציא את זה ממחשבותינו לא משנה מה אנחנו עושים. אפילו כאשר אנחנו ישנים לפעמים חושבים אנו על מוות. פשוט אין מנוס ממחשבה על מוות!

אז רואים אתם שאם המחשבה על מוות היתה אך ורק תוצאת המוות, איזו השפעה מרהיבה יש לה על חיינו. אבל אין זו ההשפעה היחידה של חטא. ישנן תוצאות אחרות. אחת מהן זו מחשבה אפלה ורעה מתוך לב חוטא. ישוע אמר, “כי מקרבך, מתוך לב האדם, נובעות מחשבות רעות... כל הדברים הרעים האלה באים מקרבך" (מרקוס ז' 21, 23). אינני צריך להוכיח את זה, נכון? אתם יודעים יותר מכל אחד אחר את המחשבות האפלות וחוטאות במוח שלכם, מחשבות שאין לכם עליהן כל שליטה. אינכם יכולים לעצור אותן, לא משנה מה תעשו. זהו, גם כן, תוצאה של החטא הקדמוני, וטבע החטא שירשנו מאבותניו הראשונים.

ואז יש את הקושי הזה בזמן תפילה. בוודאי! נכון שקשה לך להתפלל, נכון? זה לא אמור להיות קשה. אתה יודע שזה לא אמור להיות כך. אבל הנה זה, ואתה לא יכול לעשות משהו בנידון, נכון? אתה יודע שנוצרי טוב אמור לאהוב תפילה. אבל אתה לא אוהב זאת. בעצם, אם נהיה כנים, אתה ממש שונא להתפלל להרבה זמן – נכון?

עכשיו, אם כן, יש לנו תמונה חשוכה למחשבותיך המופנמות, נכון? אתה חושב על מוות. יש לך מחשבות מבישות. אינך אוהב להתפלל. בעצם, אם אתה נמצא עם אדם אחר שמתפלל לאורך זמן, אתה דווקא שונא את זה. זאת לא תמונה יפה של חייך המופנים נכון? בעצם, אם היית מרשה לעצמך לחשוב על זה הרבה, אולי היית אומר עם השליח,

"אוי לי אדם אומלל כשכמותי! מי יצילני מגוף המוות הזה?” (רומים ז' 24).

אתה רואה, שחוק החטא והמוות לכדה אותך, כמו שהמקרא מנסח, “מת בעוון וחטא" (אפסים ב' 1). האין זו נכון – רוחנית ופסיכולוגית, שאתה מת בפנים כמו גופו של יוסף כאשר שמו אותו "בארון במצרים" (בראשית נ' 26). אבל, תודה לאל, לא נותרנו שם! וזה מביא אותנו לנקודה השניה של הדרשה הזאת.

2. שנית, ספר בראשית מתאר בפירוש את התקוה הבלעדית של האדם.

שימו לב שוב לשני הפסוקים הראשונים בטקסט שלנו,

"ויאמר יוסף אל אחיו, אנכי מת. ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם, והעלתם את עצמתי מזה" (בראשית נ' 24-25).

יש הרבה מה ללמוד מהפסוקים האלה, אבל אני אעלה רק אחד מהם, משהו מאוד פשוט: יוסף ידע שתקותו הבלעדית באלוהים. הוא אמר, “אלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב.” “פקד יפקד אלהים אתכם, והעלתם את עצמתי מזה.” ליוסף היתה אמונה להאמין שאלוהים יוציא אותם מתוך מצרים, אל כנען. מצרים זו טיפוס של חטא ומוות. כנען זה טיפוס של חיים וישועה. ליוסף היתה אמונה באלוהים שיוציא אותם מתוך ארץ המוות, אל תוך ארץ התקוה וחיים. בעברים י"א 22 כתוב,

"באמונה יוסף, כאשר מת, הזכיר את יציאת בני ישראל; והורה להם להעלות את עצמותיו" (עברים י"א 22).

אינני מסוגל לחשוב על דרך יותר טובה להראות שאלוהים הוא תקוותך הבלעדית. אם אלוהים לא מושיע אותנו, אז כולנו נידונים לחוק חטא ומוות. ואלוהים בהכרח יעשה את כל פעולת הישועה. יוסף אמר, “אלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב" (בראשית נ' 24). “אלהים פקד יפקד אתכם... והעלה אתכם" מתוך ארץ המוות אל ארץ החיים!

אם קוראים את הספר הבא במקרא, ספר שמות על יציאת מצרים, רואים שאלוהים אכן עשה הכל. העם מרד, חטא, ולא עזר לעצמו בכלל. אלוהים עשה את כל פעולת הישועה. אלוהים הוציאם מעבדות. אלוהים הביא אותם לארץ ההבטחה. והתלמידים שאלו את ישוע,

"מי יכול להיוושע? וישוע הביט בהם ואמר, עם בני אדם זה בלתי-אפשרי אך לא עם אלוהים...” (מרקוס י' 26, 27).

אז מה עליך לעשות? מישהו יאמר, “טוב, אני לא אעשה שום דבר. פשוט אשב בכנסייה כמו רגב אדמה ואחכה שאלוהים יושיעני.” אבל אם כך תעשה, תלך לגיאהנום. יש משהו שעליך לעשות. במקרא כתוב,

“האמינו באדון ישוע המשיח ותיוושע" (מעשי השליחים ט"ז 31).

האמינו בישוע! בטחו בו – והוא יושיע! הוא מת בצלב לשלם על חטאיך. הוא קם מן הקבר להעניק לך חיים, ולשחרר אותך מחוק החטא והמוות!

אני אומר לכם הערב – האמינו באדון ישוע המשיח! השליכו עצמך לפניו! בטחו בו! עשו זאת עכשיו! חיכיתם מספיק זמן! בטחו בו! הוא יושיע אתכם! הוא אוהב אתכם! הוא יסלח לכם על חטאיכם! הוא יושיע אתכם מהדין! “חסדו כה רב!” מר גריפית, בוא ותשיר את השיר הזה שוב!

הוא ראה אותי הרוס בגלל הנפילה,
   אך אהב אותי למרות הכל;
הוא הושיע אותי מנכסי האבוד,
   חסדו כה רב!
חסדו, חסדו,
   חסדו כה רב!
("חסדו כה רב" מאת סמואל מדלי, 1738-1799).

אם אתה מוכן לבטוח בישוע, אנא צעד אל קצה האולם הזה כעת ואנחנו ניקח אתכם למקום שקט לדבר ולהתפלל. לכו עכשיו כאשר מר גריפית שר את הפסקה הזאת שוב. ד"ר צ'אן, אנא הוביל אותנו בתפילה לכל אלה אשר הגיבו.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי מר הבל פרודהום: בראשית נ' 22-26).
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"חסדו כה רב" (מאת סמואל מדלי, 1738-1799).