הנושא שלי הערב הינו "הדמעות של ישוע." הטקסט אומר לנו שישוע התפלל "בצעקה גדולה ובדמעות" בעת שהיה בארץ, "בימי היותו בבשר." הנביא ישעיה אמר שהוא יהיה "נבזה וחדל אישים" (ישעיה נ"ג 3). התיאור הזה משקף שישוע בכה פעמים רבות בזמן שירותו עלי אדמות.

"איש נבזה," איזה שם
   לבן האלוהים אשר בא
להשיב חוטאים הרוסים!
   הללויה! איזה מושיע!
("הללויה, איזה מושיע!" מאת פיליפ פ' בליס, 1838-1876)

ישוע, הנבזה, ודאי בכה פעמים רבות. המקרא מתעד שלושה מקרים כאלה, להראות לנו את ליבו האוהב.

1. ראשית, ישוע בכה בקבר אלעזר.

כאשר ישוע בא לבית עניה, חברו אלעזר כבר היה מת. הם קברו אותו ארבעה ימים קודם לכן. אחותו של המת יצאה לפגוש את ישוע. "ויהי כראות ישוע אותה בוכיה וגם היהודים אשר באו איתה בוכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד, ויאמר איפה הנחתם אותו ויאמרו אליו אדוני בוא וראה. ויבך ישוע. ויאמרו היהודים הנה מה רבה האהבה אשר אהבו!" (יוחנן י"א33-36 )

ישוע ידע שהוא יקים את אלעזר מהמתים, אמנם בכה, יחד עם מרים והאחרים. ד"ר ג'ון ר' רייס אמר,

למה בכה ישוע? הוא יודע שבעוד כמה דקות יקרא לאלעזר לצאת מהקבר... אלא שהוא בוכה על הדמעות של מרים ומרתה ואחרים. הוא בוכה עם כל שבורי הלב בעולם. הוא בוכה עם כל אם אשר אוהבת את תינוקה [המת], כל בעל אשר עומד ליד ארונה של אשתו. הוא בוכה עם כל אם או אב שבוכה בלילה על בן אובד או בת הפכפכית... אבל אלה דמעות גם עבורי, ועבורך, ועבור כל אלה אשר להם צרה ועצב בעולם הזה... הוא מוטרד מהדברים המטרידים אותנו... הוא נכנס אל תוך כל צער (ד"ר ג'ון ר' רייס, בן האלוהים, חרב האדון, 1976, עמ' 233).

המקרא אומר לנו "שמחו עם השמחים ובכו עם הבוכים" (רומים י"ב 15). ד"ר רייס אמר, "אין אנו יכולים לחשוב שישוע היה עושה פחות ממה שנצטווה עלינו לעשות. איזו אמת נפלאה שישוע בוכה עימנו על כל צרותינו... הוא ודאי בכה במקרים נוספים רבים על אנשים חוטאים, ומשום שהכתובים מזכירים מספר פעמים שישוע 'נמלא רחמים,' ניתן לדמיין דמעה בעינו הטהורה אשר ייצגה עצב ורחמים בליבו" (רייס, שם.(

כשהייתי בן חמש עשרה סבתי היקרה נפטרה. כמה אהבתיה! כאשר היא נפטרה הלכתי למטבח שלה ולקחתי גפן שהייתה שלה. שמרתי את הגפן הזאת 56 שנים. לאן שלא עברתי, תמיד לקחתי את זאת עימי. עכשיו זו נמצאת בשולחן עבודה בביתי. אני מסתכל עליה ברגעים אלה כשאני כותב את הדרשה הזאת. הבטחתי לה שאשמור זאת עימי לאורך חיי, כדי להזכיר לי אותה. כמה אהבתיה!

לילות תכופים, כשלא יכולתי לישון, הלכתי למיטה שלה בתור ילד, שמתי את ראשי על החזה שלה והקשבתי לליבה פועם, עד שהתחלתי להירדם. כמה שאהבתי אותה!

עמדתי לצד קברה והתחלתי לבכות. כבר לא יכולתי להחזיק את זה בפנים! עליתי בריצה על איזו גבעה. רצתי ורצתי ורצתי דרך בית הקברות. נפלתי על האדמה בבכי ואנקה. ואלוהים ירד אלי, כמו שבא אל יעקב במדבר, ויכולתי לומר יחד איתו, "אכן יש ה' במקום הזה, ואנכי לא ידעתי" (בראשית כ"ח 16).

איש צעיר, דע לך שישוע בכה בקבר אלעזר! והוא בוכה לך הלילה! ישוע יודע את צרותיך ואת פחדיך! אני מבקש – מתחנן ממך – לבוא אל זה אשר אוהב אותך באהבה נצחית!

הוא אוהב באריכות, הוא אוהב כה טוב,
   הוא אוהב אותך יותר ממילים;
הוא אוהב באריכות, הוא אוהב כה טוב,
   הוא מת כדי להושיע את נפשך משאול.
("הוא עוד אוהב אותך" מאת ד"ר ג'ון ר' רייס, 1895-1980).

"ישוע בכה" (יוחנן י"א 35).

ד"ר הנרי מ' מוריס אמר,

אין אף אזכור במקרא שישוע צוחק, אבל תכופות נראה בוכה. במקרה הזה, הוא סך הכל חלק ביגון של מרים ומרתה, כי גם הוא אהב את אלעזר, אך גם "ותזעם רוחו והיה מרעיד" (יוחנן י"א 33) לעצם היותה של מוות ו... חטא אשר שרר על ידי מוות (הנרי מ' מוריס, ד"ר, מקרא המגן לשם לימוד, עולם הוצאה לאור, 1995, עמ' 1154; הערה על יוחנן י"א 35).

הוא אוהב באריכות, הוא אוהב כה טוב,
הוא אוהב אותך יותר ממילים;
הוא אוהב באריכות, הוא אוהב כה טוב,
הוא מת כדי להושיע את נפשך משאול.

2. שנית, ישוע בכה על העיר ירושלים.

ד"ר ג' ורנון מקגי אמר, "הוא בכה על העיר ירושלים. מכיוון שהוא בכה על ירושלים אז, אני בטוח שהוא בכה פעמים רבות על הערים בהן אני ואתה חיים" (ד"ר ג' ורנון מקגי, אמצעות המקרא, תומאס נלסון הוצאה לאור, 1983, כרך 5, עמ' 540, הערה על עברים ה' 7).

"ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה ויאמר: לו ידעת גם את בעוד יומך הזה את דרך שלומך ועתה נסתר מעיניך. כי הנה ימים באים עליך ושפכו אויביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך והרסו עד לארץ אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב אשר לא ידעת עת פקודתך" (לוקס י"ט 41-44).

הוא בכה כשהוא חשב על ההרס הנוראי אשר עתיד היה להתרחש בירושלים בשנת 70 לספירה, כאשר הגנרל הרומאי טיטוס שיטח את העיר וטבח בתושבים ללא רחמים. ישוע בכה כי ידע שהמקדש היפה של אלוהים ייהרס לחלוטין בירושלים. שום דבר לא יישאר מלבד שרידי חומה שעמדה לאורך שולי המקדש. אני עמדתי ליד החומה הזאת ונגעתי בה. בכיתי כמו ישוע כאשר עמדתי בכותל. בכיתי כשחשבתי על הרדיפות הנוראיות שעם אלוהים, היהודים, סבל לאורך המאות.

כמה שישוע בוכה הלילה על הערים בעולם מלאות במיליוני נפשות שלא נושעו! כמה שהוא בוכה על וושינגטון ולונדון, פריז וברלין, קלקאטה ובייג'ינג, גלסגו וסידני, מקסיקו סיטי וסאייגון, ויאנטיאן ורנגון, ג'קרטה ומוסקבה – וכל הערים בעולם, קטנות וגדולות! שיישבר ליבנו בגלל הדברים אשר שוברים את ליבו של אלוהים!

והדמעות של ישוע מניעות אותנו, יותר מכל דבר אחר, לבשר את הבשורה לכל ייצור. דמעותיו מניעות אותנו לצרף שפה אחר שפה לאתר האינטנרט שלנו – כדי להגיע אל כמה שיותר אנשים עם הבשורה. איננו באים בתור "קולוניאליסטים" לאכוף את התרבות שלנו עליהם! לא! באים אנו כתלמידים שבורי לב של ישוע – לחלוק את אהבתו עימם, אהבתו אשר הושיעה אותנו מחטא, מוות ושאול! ואנו אומרים לכל השומעים את הדרשה הזאת, או הקוראים אותה, באתר שלנו,

הוא אוהב באריכות, הוא אוהב כה טוב,
   הוא אוהב אותך יותר ממילים;
הוא אוהב באריכות, הוא אוהב כה טוב,
   הוא מת כדי להושיע את נפשך משאול.

והדעמות של ישוע מניעות אותנו לבשר ללוס אנג'לס גם כן! כי הוא אמר לנו,

"צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצור בהם לבוא

למען ימלא ביתי" (לוקס י"ד 23).

3. שלישית, ישוע בכה בגן גת שמנים.

זהו התיעוד השלישי שהוא בוכה. הו הדמעות אשר הזיל באותו גן! הטקסט שלנו מספר לנו על ישוע,

"אשר בימי היותו בבשר הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות לפני מי שיכול להושיעו ממוות ויעתר לו מפני יראתו" (עברים ה' 7).

בגת שמנים, בערב לפני שמסמרו אותו לצלב, ישוע התפלל לבד. שם בחושך של גת שמנים המושיע שפך את נפשו בתפילה לאלוהים. הוא התפלל "בצעקה גדולה ובדמעות לפני מי שיכול להושיעו ממוות ויעתר לו מפני יראתו" (עברים ה' 7). מפני מה ירא? אני מאמין שישוע ירא מזה שהוא ימות שם בגן, לפני שיעלה בצלב בכדי לכפר על חטאינו. ד"ר ג'ון ר' רייס אמר, "ישוע התפלל שכוס המוות תעבור ממנו באותו לילה כדי שיוכל לחיות ולמות בצלב למחרת" (רייס, שם, עמ' 441). ד"ר ג' אוליבר בוסוול, תיאולוג מפורסם, אמר את אותו הדבר. הוא אמר כי "[ישוע] התפלל לשם שחרור ממוות בגן כדי להשיג את מטרתו על הצלב. הפרשנות הזאת הולמת לעברים ה' 7, ונראה לי שזו הפרשנות היחידה שהולמת כך" ( ד"ר ג' אוליבר בוסוול, תיאולוגיה סיסטמתית של הדת הנוצרית, הוצאות זונדרבן, 1971, חלק 3, עמ' 62).

ד"ר בוסוול וד"ר רייס הסכימו עם ד"ר מקגי, אשר אמר "חברי נשמע; הוא לא מת בגן גת שמנים" (שם).

"אשר בימי היותו בבשר הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות לפני מי שיכול להושיעו ממוות ויעתר לו מפני יראתו" (עברים ה' 7).

חטאי העולם הונחו על ישוע בגת שמנים.

"והוא נפרד מהם הרחק כקלוע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמור: אבי אם תרצה להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך. וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו. וחבלי מוות באו עליו ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם יורדים לארץ" (לוקס כ"ב 41-44).

ישוע הרגיש חבלי מוות נוראיים כשחטאינו הונחו עליו על ידי אלוהים. "וחבלי מוות באו עליו ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם יורדים לארץ" (לוקס כ"ב 44). ד"ר מקגי אמר, "אדוננו היה קרוב למוות כשניגש לצלב, והוא התפלל כדי להשתחרר ממוות כדי להגיע אל הצלב. ונאמר לנו "'ויעתר לו מפני ייראתו'" (שם). אלוהים שמע את ישוע מתפלל "בצעקה גדולה ודמעות" שם בחושך של גת שמנים. אלוהים שלח מלאך לחזק אותו כדי שיוכל ללכת לצלב לשלם על העונש לחטאינו. ג'וסף הארט דיבר על תפילת ישוע בגן באחד מהמנוניו,

ראו את בנו הסובל של אלוהים,
   מתנשף, נאנח, מזיע דם!
עומקים בלי גבול של חסד אלוהי!
   ישוע, איזו אהבה הייתה לך!
("סבלותיך הבלתי-נודעות" מאת ג'וסף הארט, 1712-1768).

ראה כמה ישוע אוהב אותך! ראה אותו בדמעות על צערך! ראהו בוכה על חוטאים בעיר! ראהו "בוכה בדמעות" בגת שמנים, מתחנן לאלוהים שייתן לו לחיות, כדי שיוכל להיצלב, שימסמרו אותו לצלב, למחרת כדי לשלם על העונש לחטאינו! האם זה לא מרגש אותך? אם דמעותיו של ישוע אינן מרגשות אותך, מה כן יעשה זאת? האם החטא הקשה אותך כל כך עד שאינך מסוגל לחוש את אהבתו כלפיך? אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את ההימנון של ד"ר וואטס, "כאשר אני סוקר את הצלב הנפלא." זה ריגש אותי אז, וזה ריגש אותי כעת.

כשאני סוקר את הצלב הנפלא,
   עליו נסיך הכבוד מת,
הישגי העושר אני מחשיב להפסד,
   ושופך בוז על כל גאוותי.

ראו, מראשו, מידיו, מרגליו,
   צער ואהבה זורמים יחדיו;
האם אי פעם כזו אהבה וצער פגשו,
   או קוצים יצרו כתר כה עשיר?

לו כל מרחב הטבע היה שלי,
   הייתה זאת מתנה קטנה למדי;
אהבה כה מדהימה, כה אלוהית,
   מבקשת נפשי, חיי, כולי.
("כשאני סוקר את הצלב הנפלא" מאת ד"ר אייזעק וואטס, 1674-1748).

אני מתחנן מכם הערב – האמינו בישוע! בואו אליו! פולו לפניו! בטחו בו בכל נפשכם! אמרו יחד עם ד"ר וואטס, "אהבה כה מדהימה, כה אלוהית, מבקשת נפשי, חיי, כולי." בנימין בדום היה מטיף בפטיסטי קטן במאה ה-18. לא היינו יודעים עליו היום אלמלא כתב הימנון הנקרא "האם המשיח בכה על חוטאים?"

האם המשיח בכה על חוטאים,
   והלחיים שלנו ייוותרו יבשות?
מבולים של יגון-חרטה
   יפרצו-נא מכל עין.

בן האלוהים בדמעות
   מלאכים מסתכלים בהשתאות!
השתאי נפשי,
   הרי דמעות אלה הזיל עבורך.

הוא בכה שאנחנו אולי נבכה;
   כל חטא מבקש דמעה:
בשמיים בלבד לא נמצא שום חטא
   ולא נמצא שום בכי שם.
("האם המשיח בכה על חוטאים?" מאת בנימין בדום, 1717-1795).

הייתי עד לשתי מקרים של התעוררות, שני מהלכים בלתי-רגילים של אלוהים. בשני המקרים אנשים פרצו בבכי כאשר חשו את התוכחה העמוקה על חטא. אנו רואים זאת היום בסין. זה תמיד אמיתי בהתעוררות אמיתית. "הוא בכה שאנחנו אולי נבכה; כל חטא מבקש דמעה." אמן שתדעו תוכחה על חטא הלילה! שתבואו אל המושיע הבוכה! הוא יושיעך! הוא יושיעך! הוא יושיעך עכשיו!

לו ראיתם אותו בא מגן גת השמנים, בוכה ונוטף דם, האם לדעתך יכולת לסמוך עליו? אזי בטח בו כעת! זהו אותו ישוע שהיה אז גם כאן הלילה! הבט כמה הוא אוהב אותך! הוא בא אליך עם אהבה בידיו! האמין בו. בטח בו ותיוושע באותו רגע ממש! הוא ימחול לך על חטאיך וייתן לך חיי נצח!

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהכתובים לפני הדרשה על ידי ד"ר קרייטון ל' צ'אן: לוקס כ"ב 39-45.
סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"הוא עוד אוהב אותך" (מאת ד"ר ג'ון ר' רייס, 1895-1980).