ג'ון טראפ היה מטיף פוריטני אשר חי משנת 1601 עד 1669. נאמר שהיה "מטיף מעולה ויצירתי ביותר. כבודו נשען על ספר פרשנות שכתב למקרא כולו, מה [שנותן לנו דוגמה] ללימוד המקרא הפוריטני במיטבו; זו מאופיינת בהומור שנון ושכלתנות עמוקה" (ד"ר אלגין ס' מויאר, מי זה מי בהיסטוריה של הכנסיה, הוצאת קיטס, 1974, עמ' 410). הפרשנות של טראפ הומלצה מאוד על ידי ספרג'אן.

בנוגע לפרק נ"ג בישעיה, ג'ון טראפ אמר,

כאן לכל מילה יש משקל, ובטוח מאוד שהשליחים והמבשרים, בתיאורם את הסודות של ישועתנו, מעריכים לגמרי את הפרק הזה בישעיה כולו...ומסתבר שהנביא, כאשר כתב את הדברים האלה, הושפע ברוח גדולה מאוד, מכיוון שבדברים האלה ביטא בברור את מה שיהיה עם האדון ישוע המשיח ומצבו הכפול של השפלה ושבח, בעוד [שמחברים] אחרים בתנ"ך לווים אור [מהברית] החדשה, הפרק הזה מלווה אור לחדשה במספר מקומות (ג'ון טראפ, פרשנות לברית הישנה והחדשה, הוצאת טראנסקי, 1997, כרך 3, עמ' 410).

אכן, הטקסט שלנו הבוקר "מלווה אור" ונותן עומק להבנתנו את מה שאנו קוראים בברית החדשה.

ד"ר ג'אק ווארן אמר, לגבי הטקסט שלנו, "הפסוק האחרון הזה [בישעיה נ"ג] סוגר את הפרק בהערה מעניינת: זה נותן כבוד למושיע על כך שהערה נפשו ונמנה עם פושעים" (ד"ר ג'אק ווארן, גאולה בישעיה נ"ג, הוצאות המבשר הבפטיסטי, 2004, עמ' 31).

"לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה, והוא חטא רבים נשא ולפשעים יפגיע" (ישעיה נ"ג 12).

ברגע הזה ממש המשיח נהנה מהפרס שאביו העניק לו – "לכן אחלק לו ברבים." אף אחד בשמים לא שונא או דוחה את המשיח. כל צבא השמים מעריץ אותו!

מה עשה המשיח להיות ראוי לשבח וכבוד כזה? למה מגיע לו לקבל "ברבים ואת עצומים יחלק שלל"? התשובה היא שעשה ארבעה דברים.

1. ראשית, הערה למוות נפשו.

"והערה למוות נפשו..." (ישעיה נ"ג 12).

המשיח עשה זאת בכוונה. הוא עשה זאת לאחר מחשבה ותוך אכפתיות, ולא בגלל התפרצות רגשית פתאומית. בכוונת תחילה הערה למוות נפשו, טיפין טיפין, עד שרוקן את כולה, וזעק,

"נגמר: ורוכן ראשו ומסר את רוחו" (יוחנן י"ט 30).

זכרו שהמשיח עשה זאת מרצונו. הוא אמר,

"אני מוסר את נפשי... אף אדם אינו לוקח ממני, אלא אני בעצמי מוסר אותה" (יוחנן י' 17).

זאת נקודה חשובה. עלינו להבין שישוע לא מת בטעות. הוא הלך למותו בכוונת תחילה; הוא בכוונת תחילה מסר את חייו לשלם את העונש על חטאינו. "והערה למוות נפשו" על הצלב, לא בגלל שהיה צריך לעשות זאת, אלא למענך, ולמעני – לשם ישועת כל אלה אשר בוטחים בו.

בטח בו, אם כן, אל תרפה ממנו. שפוך את נפשך לבטוח בו לגמרי, כמו שהוא הערה עד מוות נפשו למענך. בוא, למצוא מנוחה במשיח, ואז תראה למה הוא נעטר בהוד והדר.

"סבל פעם אחת לחטאינו, הצדיק בשביל הבלתי-צדיקים, שיביא אותנו אל אלוהים" (ראשונה לפטרוס ג' 18).

מותו על הצלב, אשר הביא לו בושה גדולה, כעת הביא אותו לכבוד והדר כאלה שהוא מקבל "את עצומים שלל," וחולק "ברבים" שלל. כך, אלוהים נותן לו "אחוזתך אפסי ארץ" (תהלים ב' 8). כך, אלוהים אומר, "אני אתן לו לכבוש, לבזוז ולהרוס את הרוחות הרעות... וזה יהיה לו לגמול על מותו המביש" (טראפ, שם).

"ויפשט את השרים והשליטים ויתנם לראווה בם רבים ויוליכם בו שבי"
       (קולוסים ב' 15).

"כוחות המוות." שירו-נא!

כוחות המוות עשו את מיטבם,
   אך המשיח פיזר את צבאותם:
תפרוצנה זעקות שמחה קדושה. הללויה!
   הללויה! הללויה! הללויה!
)"המאבק נגמר" מתורגם על ידי פרנסס פוט, 1832-1909).

ניתן לו הוד והדר בגלל שהערה למוות נפשו כדי להושיע חוטאים. בוא ובטח בו! בוא ובטח בו לגמרי! בוא ובטח בו עכשיו!

2. שנית, ואת פושעים נמנה.

"לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה..." (ישעיה נ"ג 12).

המשיח מצא מקום בקרב חוטאים. במהלך שירותו עלי אדמות, הוא היה מזוהה עם אנשים חוטאים. זאת היתה אחת התלונות העיקריות של הפרושים. בבוז, קראו לו,

"רע למוכסים וחוטאים" (לוקס ז' 34).

עוד דבר; במותו על הצלב, נצלב בין שני פושעים.

"ואת פושעים נמנה" (ישעיה נ"ג 12).

זאת לומר, הוא "נמנה" (סטרונג) עמהם. "לא שהיה פושע, אלא התייחסו אליו ככזה כאשר נצלב ביחד עם שודדים" (ג'יימיסון, פוסט ובראון, כרך 2, עמ' 733). הבשורה על פי מרקוס אומרת,

"ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו, וימלא הכתוב האומר ואת פושעים נמנה" (מרקוס ט"ו 27-28).

ד"ר יונג אמר, "אלה לא היו חוטאים בלבד, אלא פושעים ממש" (ד"ר אדוארד ג' יונג, ספר ישעיה, 1972, כרך 3, עמ' 359).

הבשורה על פי לוקס מספרת לנו שאחד משני השודדים האמין בישוע ונושע (לוקס כ"ג 39-43). ד"ר ג'ון ר' רייס, מלך היהודים, חרב אדוני, 1980 דפוס חדש, עמ' 475). ד"ר מקגי אמר,

מה היה ההבדל בין [שני השודדים]? לא היה שום הבדל – שניהם היו שודדים. ההבדל מונח בעובדה שאחד האמין בישוע המשיח והשני לא עשה כן (ד"ר ג' ורנון מקגי, דרך המקרא, תומס נלסון, 1983, כרך 4, עמ' 354).

"ואת פושעים נמנה." זה מראה לנו שישוע מרצונו שם עצמו במקומם של הרשעים ביותר. חוטאים יכולים להיוושע מכיוון שהוא נמנה עמהם. אך עליך להאמין כדי להיוושע.

המשיח כעת נתכבד כי עלה לעמוד במקום חוטאים, ולקח את חטאיהם על עצמו, וכך אפשר להם להיוושע. כך, הוא מקבל כבוד כי "את פושעים נמנה." "כן, יודע אני!" שירו את הפזמון!

ואני יודע, כן, אני יודע, דמו של ישוע יכול לטהר את החוטא הנורא מכל;
ואני יודע, כן, אני יודע, דמו של ישוע יכול לטהר את החוטא הנורא מכל;
("כן, יודע אני!" מאת אנה ו' ווטרמן, 1920).

3. שלישית, והוא חטא רבים נשא.

הבה נעמוד לקרוא בקול את הטקסט, ולסיים במילים, "נשא".

"לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה, והוא חטא רבים נשא..." (ישעיה נ"ג 12).

ניתן לשבת.

"והוא חטא רבים נשא." כפי שניסח פטרוס השליח,

"ואת חטאותנו הוא נשא בגוויתו על העץ" (ראשונה לפטרוס ב' 24).

זהו ישועה באמצעות החלפת מקום. המשיח לוקח את החטא של החוטא "בגופו שלו" על הצלב. הוא משלם את העונש לחטא שלך בכך שהוא נושא את זה על עצמו ומת במקומך. בלי כפרה באמצעות מותו מחליף המקום של ישועה אין בשורה. מותו המכפרת לחוטאים זה לב ליבו של הבשורה. ספרג'אן אמר,

כעת, שלוש אלה – הוא הערה למוות נפשו, ונשא את עונשם של חוטאים; את פושעים נמנה, ועמד בקרב חוטאים; והוא נשא את חטאם ממש...מה שלא טימא אותו, אלא אפשר לו להיפטר מהחטא אשר טימא בני אדם – שלוש אלה סיבות לכבודו של אדוננו ישוע. אלוהים, לשלוש אלה, ועוד אחד, חלק לו שלל עם עצומים, ונחלה עם רבים (צ"ה ספרג'אן, בימת המשכן המטרופוליטני, הוצאת פילגרים, 1975 דפוס חדש, כרך 35, עמ' 93).

"כן, יודע אני!" שירו את הפזמון!

ואני יודע, כן, אני יודע, דמו של ישוע יכול לטהר את החוטא הנורא מכל;
ואני יודע, כן, אני יודע, דמו של ישוע יכול לטהר את החוטא הנורא מכל;

4. רביעית, ולפושעים יפגיע.

הטקסט מסתיים במילים,

"ולפושעים יפגיע" (ישעיה נ"ג 12).

בצלב, המשיח התפלל בשביל חוטאים, ולמעשה "הפגיע לפושעים," כאשר זעק,

"אבי, סלח להם; כי אינם יודעים את מה שהם עושים" (לוקס כ"ג 34).

כך התפלל בשביל חוטאים בעודו תלוי על הצלב.

אמנם, כעת אף בשמיים, ישוע מתפלל בעד חוטאים,

"הוא חי תמיד להפגיע בשבילנו" (עברים ז' 25).

הוא הפגיע בעד חוטאים בהיותו גוסס על הצלב. הוא ממשיך להתפלל בשביל חוטאים היום, בהיותו יושב לימין האב בשמים.

שימו לב שארבעת הדברים אשר ישוע עשה מהווים את הסיבה שהוא כעת נישא בכבוד, לימין האב. וכל ארבע הסיבות לכבודו הנוכחי של המשיח קשורים למה שעשה כדי להושיע חוטאים!

"וימצא בתכונתו כבן אדם, וישפל את נפשו ויכנע עד מוות עד מיתת הצליבה. על כן הגביהו האלוהים מאוד ויתן לו שם נעלה על כל שם אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודה כי אדון ישוע המשיח לכבוד אלוהים האב" (פיליפים ב' 8-11).

שימו לב גם שלמרות כל כוחו של ישוע להושיע, הוא לא יושיע את אלה אשר אינם חושבים שהם צריכים להיוושע.

אם [אתם] אין לכם חטא הוא לא יכול לנקות [אתכם] מזה. יכול הוא?...אתם אנשים מכובדים וטובים מאוד, אף פעם לא עשיתם דבר לא נכון בכל חייכם; מה ישוע מהווה עבורכם? כמובן, תמשיכו בדרככם, תדאגו לעצמכם...ובכן! זהו שטות...אם תסתכלו פנימה, לבכם רקוב כאח שחור אשר אף פעם לא ניקו אותו. לבכם מעיינות זיהום. הו, לו יכולתם לראות זאת, הייתם מפסיקים את הצטדקותכם המזויפת! [אך] אם לא תעשו כן, אין לישוע דבר מה בשבילכם. הוא מפיק כבוד מחוטאים, לא אנשים יהירים כמותכם. אבל, אתם האשמים, אתם עוד...תתוודאו על אשמתכם, תזכרו את ארבעת הדברים שישוע עשה, הוא עשה את אלה בקשר לחוטאים, ובגלל שעשה את אלה בקשר לחוטאים הוא היום עטור הוד והדר וכבוד...[לכן] בלבביות אני [פונה אליכם] לבטוח בבן האלוהים, שנהיה בשר, אשר דימם ומת בשביל אנשים אשמים! אם תבטחו בו, הוא לא ירמה אתכם, אך תיוושעו, ותיוושעו בן רגע לנצח נצחים (ספרג'אן, שם, עמ' 95).

אמן! "כן, יודע אני!" שירו עוד פעם אחת!

ואני יודע, כן, אני יודע, דמו של ישוע יכול לטהר את החוטא הנורא מכל;
ואני יודע, כן, אני יודע, דמו של ישוע יכול לטהר את החוטא הנורא מכל;
("כן, יודע אני!" מאת אנה ו' ווטרמן, 1920).

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי ד"ר קרייטון ל' צ'אן: ישעיה נ"ג 6-12.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"כן, יודע אני!" (מאת אנה ו' ווטרמן, 1920).