כמה דרשות שמעתם על קבורת המשיח? אני בחיים לא שמעתי אף לא אחת, למרות שאני משרת כבר 53 שנה ומשתתף בכנסיה 57 שנה. אני לא זוכר אפילו שקראתי דרשה על קבורת המשיח! היינו אמורים לשמוע הרבה יותר מזה. אחרי הכל, קבורתו איננה חסרת משמעות. למעשה, זו הנקודה השניה של הבשורה!

"המשיח מת עבור חטאינו בהתאם לכתובים"
       (ראשונה לקורינתים ט"ו 3).

זו הנקודה הראשונה של הבשורה.

"והוא נקבר" (ראשונה לקורינתים ט"ו 4).

זאת הנקודה השניה של הבשורה.

איך נגיד שאנו מבשרים את הבשורה אבל אף פעם לא מטיפים דרשה על הנקודה השניה של זו? אמנם, היום ישנן דרשות מעטות אשר מלמדות לגמרי על הנקודה הראשונה והשלישית גם כן. זו אחת החולשות הגדולות של הטפה מודרנית. עלינו לשים את הבשורה במרכז. עלינו להתייחס למשיח עם יתר כבוד, ולתת לו ולמלאכתו המכפרת יותר מרכזיות בהטפתנו.

רבים מתאבלים על העובדה שאין כמעט שום הטפה ברמה גבוהה מאוד היום. אני מסכים לגמרי. למה זה כך? בעיקר בגלל שיש כה מעט הטפת הבשורה. פסטורים "מלמדים את הנוצרים" במקום לבשר את הבשורה אל האבודים, למרות שכנסיותיהם ממש מלאות באנשים אובדים! "לימודים מוסריים" עבור "נוצרים" כביכול, אינם יכולים להיחשב הטפה מעולה! כאשר המשיח איננו במרכז, הטפה לא יכולה להיות מעולה!

דעת הבשורה איננה רק לדעת עובדות אודות המשיח. דעת אמיתית של הבשורה זו דעת המשיח עצמו. ישוע אמר,

"ואלה חיי עולם: שידעו את אלוהי האמת לבדו, ואת ישוע המשיח אשר שלחת" (יוחנן י"ז 3).

ג'ורג' ריקר ברי אמר שהמילה "לדעת" ביוחנן י"ז 3 היא תרגום של "לדעת... תוך חוויה" (לקסיקון הברית החדשה יוונית-אנגלית). כדי להיות נוצרי אמיתי עליך לדעת את המשיח באמצעות חוויה. דעת סתמית של העובדות לא יועילו. עליך לדעת את מותו עבור חטאינו בחוויה. עליך לדעת את קבורתו בחוויה. עליך לדעת את תחייתו בחוויה. זו הדרך אל ישועה. זו הדרך אל חיי נצח.

"ואלה חיי עולם: שידעו את אלוהי האמת לבדו, ואת ישוע המשיח אשר שלחת" (יוחנן י"ז 3).

אם לא היו לך חוויות כאלה, אני מקוה שגרמתי לך להרגיש לא בנוח. הרי אין שאלה אם הינך נוצרי אמיתי, כי ברור שלא חווית המרה אמיתית. חובה שתרגיש מוטרד וצער רב עד שתשנה את דעתך, תיפול לרגלי ישוע ותמצא ישועה אמיתית בו.

כדי לדעת את המשיח, עליך לגשת אל הצלב, ולהסתכל באמצעות אמונה על זה אשר נצלב כדי לכפר על חטאינו. עליך לרדת אל קבר המשיח באמונה

"ולהיקבר עמו בטבילה למוות" (רומים ו' 4א),

כי באמצעות מוות עמו אנחנו קמים כדי "ללכת בהתחדשות חיים" (רומים ו' 4ב).

לכן אנו באים אל הטקסט שלנו כדי ללמוד על קבורתו, כדי לחוות את זו יחד עמו.

"ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו, על לא-חמס עשה, ולא מרמה בפיו" (ישעיה נ"ג 9).

אנו מוצאים בפסוק זה את הפרדוקס של קבורת המשיח, סתירה לכאורה, חידה. ואז אנו מוצאים את הפתרון לחידה.

1. ראשית, הפרדוקס של קבורתו.

"ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו..." (ישעיה נ"ג 9).

בזמנו, "הרשעים" היו הפושעים. ואילו "העשירים" נחשבו לאנשים מכובדים. איך יכול להיות שהקבר שלו עם רשעים ובו-זמנית הוא נמצא עם "עשיר במותיו"? הדבר הזה בלבל את הפרשנים היהודים העתיקים. זה היה פרדוקס, סתירה לכאורה, במוחם.

אך לחידה זו פתרון בבשורה על פי יוחנן. ישוע מת בצלב בין שני גנבים, אחד לימינו ואחד לשמאלו. בטקסט הזה מתייחסים אליהם בתור "הרשעים".

"והיהודים אמרו לא ילינו הפגרים על הצלוב ביום השבת כי ערב שבת היה... וישאלו מן פילטוס לשבר את שוקיהם ולהוריד אותם" (יוחנן י"ט 31).

החיילים שברו את שוקיהם של שני הגנבים. זה נעשה כדי שלא יצליחו לדחוף את עצמם למעלה כדי לנשום, וכך ימותו במהרה. אך כאשר הגיעו לישוע, והוא תלוי בצלב באמצע, הוא כבר מת. אחד מהם דקר את צלעו עם רומח כדי לוודא את מותו. דם ומים יצאו, להראות שהוא מת מדום לב.

לא על כס שנהב מלך,
   הוא מת בצלב גולגותא;
עבור חוטאים החשיב הכל לאבדון,
   והביט במלכותו מצלב.
צלב מחוספס נהיה כסאו,
   מלכותו בלבבות בלבד;
הוא רשם את אהבתו באדום,
   ולבש על ראשו עטרת קוצים.
("עטרת קוצים" מאת איירה פ' סטנפיל, 1914-1993).

אבל אז קרה משהו בלתי-צפוי. שני אנשים חשובים הגיעו לקחת את גופתו של ישוע. היו אלה יוסף איש רמתיים, אדם עשיר וחבר בסנהדרין, ונקדימון הוא שליטם של היהודים אשר קודם לכן בא אל ישוע בלילה (יוחנן ג' 1-2). שניהם היו תלמידים בסתר, וכעת יצאו החוצה עם זה לראשונה. הם בעצם סיכנו את חייהם בכך. ד"ר מקגי אמר,

"הבה לא נמתח ביקורת יתרה על אלה. הם נשארו ברקע לפני, אבל ברגע הזה כשכל התלמידים נפוצו כצאן והסתתרו, שני אלה יצאו החוצה (ד"ר ג' ורנון מקגי, דרך המקרא, תומס נלסון, 1983, כרך 4, עמ' 494).

יוסף איש רמתיים ונקדימון לקחו את גופת ישוע. יוסף היה אדם עשיר והוא שם את גופת ישוע בקברו החדש,

"אשר חצב בלסע; והוא גלגל אבן גדולה מאוד בדלת הקבר, ועזב"
       (מתי כ"ז 60).

הפרדוקס של קבורת ישוע הוסבר. נכון, קברו עם רשעים, ומותו בצלב בין שני גנבים. אך נקבר עם "עשיר במותיו" (ישעיה נ"ג 9), בקבר של אדם עשיר. המשיח חווה מות פושע, אך ניתנה לו קבורה מכובדת עם עשירים. זה מראה לנו שהשפלת האדון הסתיימה. גופתו לא נשלכה לקבר רגיל עם שני הגנבים. אלא הונחה בכבוד רב כראוי לו, בקבר של אדם עשיר ומכובד. ובאמצעות הפרדוקס הזה, אשר הקשה על הרבנים הזקנים שלמדו אותו, הטקסט שלנו נהיה ברור.

"ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו" (ישעיה נ"ג 9).

2. שנית, הפרדוקס מוסבר.

בחצי השני של הטקסט נראה למה המשיח, למרות שמת בצורה לא מוכבדת עם גנבים, נקבר בכבוד ובהוקרה. עמדו בבקשה לקרוא את החצי השני המתחיל במילים, "על לא-חמס עשה..." (ישעיה נ"ג 9).

"ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו, על לא-חמס עשה, ולא מרמה בפיו" (ישעיה נ"ג 9).

אפשר לשבת.

כאן ניתנה לנו סיבת קבורתו המכובדת של המשיח. כבוד זה ניתן לו כי על לא-חמס עשה; ולא פגע באף אחד. הוא לא היה אשם בדיכוי או שוד, לא רצח או עשה מעשה באכזריות כלשהי. הוא לא עורר מהומה ולא הצית מרד נגד השלטון של היהודים או הרומאים. אף לא מרמה בפיו. הוא לא לימד תורת שקר. הוא לא הטעה את העם, כמו שהואשם. זה היה שקר מוחלט. הוא לא ניסה למשוך מישהו מעבודת אלוהים אמיתית. הוא התמיד לשמור את התורה המכובדת של משה, ושל הנביאים. הוא לא היה אויב של הדת או של המדינה. אכן, הוא לא היה אשם באמת בשום חטא. פטרוס השליח אמר שהמשיח

"לא חטא ואף לא היגה שום עוולה" (ראשונה לפטרוס ב' 22).

ד"ר יונג אמר, "[המשיח] קיבל קבורה מכובדת לאחר מותו הנבזית בגלל תמימותו המושלמת. [בגלל] שלא נהג כמו אויביו הפושעים, הוא לא קיבל קבורה משפילה עימם, אלא קבורה מכובדת עם עשירים."

זה מזכיר לי את סר וינסטון צ'רצ'היל, אשר בחר בקבורה מכובדת ליד אביו בחצר כנסיה בכפר, במקום מה שנחשב בעיניו קבורה לא מכובדת בקרב אויבי אביו והאויבים שלו, בקרב אנשים אשר בגדו באנגליה אך נקברו בכבוד רב וטקסים בווסטמינסטר אבי, למרות מעשיהם הבוגדנים של פיוס מול היטלר והמשטר הנאצי.

ישוע כמובן היה האדם הנפלא ביותר אי פעם. נכון, הוא היה ועודנו איש, "האיש ישוע המשיח" (ראשונה לטימותיאוס ב' 5). גדולתו הייתה בכך שמסר את חייו כדי לשלם על החטאים שלנו לעיני אלוהים האב. זמן קצר לפני שנצלב, ישוע אמר,

"אין אהבה גדולה מזה שאיש ימסור את נפשו בעד ידידיו"
      (יוחנן ט"ו 13).

צלב מחוספס נהיה כסאו,
מלכותו בלבבות בלבד;
הוא רשם את אהבתו באדום,
ולבש על ראשו עטרת קוצים.

וכעת, ידידי, מה אתה תעשה עם ישוע זה אשר נקרה המשיח? כמו שאמר ק"ס לואיס, יש שתי אפשרויות תגובה – "אפשר לירוק עליו ולהרוג אותו כשד; או ליפול לרגליו ולקרוא לו אדון ואלוהים." באיזו אופציה תבחר אתה? האופציה השלישית היא להתעלם ממנו לחלוטין, ולהמשיך בחייך כאילו שסבלותיו אינן בעלות משמעות כלל. אני חש צער עמוק עבור אלה אשר מתייחסים אל המושיע בחוסר כבוד כזה. אני מתפלל שאתה לא תהיה ביניהם. לכאלה קרא ט"ס אליוט "אנשים מחוללים" – אנשים אשר חיים רק לשם הנאה רגעית. נכון, אני מתפלל שלא תהיה ביניהם, כי לאלה יש מקום עמוק בגיאהנום.

שמא אשכח את גת שמנים;
שמא אשכח את יגונך;
שמא אשכח את אהבתך אלי,
הוביל אותי אל גולגותא.
)"הוביל אותי אל גולגותא" מאת ג'ני א' הוסי, 1874-1958).

אני מתפלל שתבוא אל ישוע, תבטח בו בכל לבך ותעבור ממוות אל חיים אמיתיים בהמרה נוצרית. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה מאת ד"ר קרייטון ל' צ'אן: ישעיה נ"ג 1-9.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"הוביל אותי אל גולגותא" (מאת ג'ני א' הוסי, 1874-1958).