לשמוע את מילותיהם האחרונות של נוצרים שמתו לקידוש השם זה תמיד דבר מעורר השראה. לשמוע את מילותיהם בגוססותם מרים את ליבותינו. פוליקארפ היא מטיף בראשית המאה השנייה. שמו בלטינית הינו פוליקארפוס. פוליקארפ היה תלמיד של יוחנן השליח. שנים לאחר מכן, עמד מול שופט פגאני, אשר אמר, "אתה איש זקן. זה לא הכרחי שתמות... תישבע ואשחרר אותך. מה יזיק לך לומר 'קיסר האדון,' ולהעלות קטורת? רק תישבע בשם הקיסר ואשחרר אותך בשמך. תתכחש למשיח ותחיה."

פוליקארפוס הגיב, "שמונים ושש שנים שירתתי [את המשיח], והוא אף פעם לא פגע בי. איך אחלל את שם מלכי אשר הושיע אותי?" השופט אמר, "אשלח אותך להיאכל באש." פוליקארפוס ענה, "האש אשר אתה מאיים עלי שורפת רק בשעתה ונכבית. האינך יודע את האש של יום הדין הקרב ואת העונש הנצחי עבור חסרי האמונה [האבודים]? אבל למה להתעכב? בוא, עשה כרצונך."

בזאת השופט שלח את מלאכו לכיכר להצהיר בקול רם אל העם, "פוליקארפ התוודה להיות נוצרי!" "שרוף אותו חי!" זעק ההמון הפגאני. הכינו אש. המוציא להורג ניגש לפוליקארפ כדי למסמר אותו לעמוד. פוליקארפ אמר בשלוות-נפש, "עזוב אותי כמו שאני. הוא אשר נותן לי לסבול אש ירשה לי לעמוד באש בלי לזוז, בלי הביטחון שאתה זקוק לו מהמסמרים."

אז פוליקארפ הרים את קולו בתפילה, משבח את אלוהים על זה שהוא "נמצא ראוי למות." האש הוצתה ולהבות עלו סביבו. כאשר גופו לא נאכל בלהבות, המוציא להורג דקר אותו בפגיון. כך נגמרו חייו של פוליקארפוס, הרועה בסמירנה ותלמידו של יוחנן השליח (ראו ג'יימס ס' הפלי, גיבורי האמונה, דפוס מודי, 1963, עמ' 12-14).

ספרג'אן סיפר על "ג'יין בושיאר, הנכבדה הבפטיסטית אשר מתה על קידוש השם... כאשר הובאה לפני קרנמר ורידלי," אלה שני הבישופים מהכנסייה של אנגליה, אשר הרשיעו את הבפטיסטית הזאת שתישרף בעמוד, באומרם לה ששריפה זו מוות קלה. היא אמרה להם, "אני משרתת אמיתית של המשיח לפחות כמוכם; ואם אתם ממיתים את אחותכם המסכנה, היזהרו שמא אלוהים ישחרר עליכם את הזאב של רומא, וגם אתם תסבלו לאלוהים." כמה שהיא צדקה, הרי שני הגברים האלה מתו לקידוש השם זמן קצר לאחר מכן! (צ"ה ספרג'אן, "גדולה מספקת-כל," בימת רחוב ניו-פארק, כרך 6, עמ' 481-482).

למרות שהם נפרדים במאות רבות, פוליקארפ וג'יין בושיאר הצהירו על האמונה באומץ כאשר נשרפו בעמוד. אמנם האדון ישוע המשיח לא עשה-כן כאשר איימו עליו בעינויים ומוות! כן, הוא דיבר אל המושל הרומי פונטיוס פילאטוס. אך כאשר הגיעה השעה שעליו לסבול הלקאות כמעט עד מוות ואחר כך להיות ממוסמר לצלב, המילים של הנביא ישעיה מתארות את העובדה המפליאה שהוא שתק!

"ניגש והוא נענה ולא יפתח פיו, כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו" (ישעיה נ"ג 7).

הוא לא הוציא מילה כאשר היכו אותו! הוא לא הוציא מילה כאשר מסמרו אותו לצלב! הבה נעיין בטקסט ונשתה עמוקות ממנו על ידי שלוש שאלות ותשובות.

1. ראשית, מי הוא זה אשר נקרא ישוע?

האם עליו דיבר הנביא, שאמר,

"ניגש הוא ונענה ולא יפתח פיו...?" (ישעיה נ"ג 7).

במקרא נאמר לנו שהוא אדון הכבוד, האישיות השנייה בשילוש הקדוש, אלוהים הבן בבשר אדם! אל לנו אף פעם לחשוב על ישוע כמורה הומאני ותו לא או סתם נביא! הוא לא השאיר לנו מקום לחשוב עליו במונחים כאלה, הרי הוא אמר,

"אני ואבי אחד אנחנו" (יוחנן י' 30).

שוב, אמר,

"אני התחייה והחיים: כל המאמין בי, למרות שימות הוא יחיה"
       (יוחנן י"א 25).

אילולא כל אדם אחר היה אומר דברים כאלה היינו קוראים לו אחוז שדים, הזייתי, מוטרד, משוגע או מופרע! אך כאשר ישוע אמר שהוא ואלוהים האב הינם אחד, וכאשר הוא אמר, "אני התחיים והחיים," ומילים כאלה, אנחנו מפסיקים לרגע, אפילו הגרועים שבינינו, ותוהים אם בסופו של דבר הוא לא צודק!

למרות שאני לא תמיד מסכים עם ק"ס לואיס בנקודות אחרות, איך אפשר לא להסכים עם הצהרתו המפורסמת אודות המשיח ישוע? ק"ס לואיס אמר,

כאן אנסה למנוע מכל אדם לומר את הדבר המטופש מאוד שאנשים אומרים עליו לעתים: "אני מוכן לקבל את ישוע כמורה מוסרי גדול, אבל אינני מקבל את הצהרתו שהוא אלוהים." זו הדבר היחיד שאל לנו לומר. איש אשר היה רק בן אנוש ואמר דברים כגון אלה שאמר ישוע לא היה נחשב למורה מוסרי גדול. או שהיה נחשב למשוגע – ברמה כזאת של אדם שאומר שהוא ביצה – או שהוא שד מגיאהנום. עליך להחליט. או שהאיש הזה היה ועודנו בן האלוהים: או מטורף או משהו יותר גרוע. לא ניתן להשתיק אותו ככסיל, אפשר לירוק עליו ולהרוג אותו בתור שד; או שתיפול לרגליו ותיקרא לו אדון ואלוהים. אבל אל לנו לבוא עם בהתנשאות עם שטויות לגבי זה שהוא מורה הומאני גדול. הוא לא השאיר לנו את האופציה הזאת. הוא לא התכוון לעשות זאת (ד"ר ק"ס לואיס, רק נצרות, הרפר קולינס, 2001, עמ' 52).

"אפשר לירוק עליו ולהרוג אותו בתור שד; או שתיפול לרגליו ותיקרא לו אדון ואלוהים... עליך להחליט."

ישוע אמר,

"אני הדרך, האמת והחיים: איש לא יבוא אל האב אלא על ידי" (יוחנן י"ד 6).

זהו זה! אי אפשר לערב את ישוע עם בודהיזם או הינדואיזם או איסלם רק בגלל שישוע "לא השאיר לנו אפשרות כזאת. הוא לא התכוון לעשות זאת." המשיח השאיר אותנו בלי אופציות אחרות. הוא אמר, "איש לא יבוא אל האב אלא על ידי." כפי שק"ס לואיס אמר, "אפשר לירוק עליו ולהרוג אותו... או ליפול לרגליו לקרוא לו אדון ואלוהים... עליך לבחור." זה ממש או זה או זה. אין אדם שהוא באמת נייטרלי בנושא זה! יש אשר יתחזו להיות כך, אך הם לא באמת אף פעם.

2. שנית, למה האיש ישוע נכשל להגן על עצמו בפני אלה שעינו והרגו אותו?

למה,

"ניגש והוא נענה ולא יפתח פיו"? (ישעיה נ"ג 7).

המדען הגדול אלברט איינשטיין, למרות שלא היה נוצרי, אמר,

אי אפשר לקרוא את [ארבע] הבשורות בלי להרגיש את הנוכחות הממשית של ישוע. אישיותו פועמת בכל מילה. אין מיתוס אשר מלא בחיים כאלה (ד"ר אלברט איינשטיין, הפוסט של מוצאי שבת, אוקטובר 26, 1929).

אך כאשר הלקו וצלבו את ישוע הוא לא אמר כלום! למה המשיח נכשל להגן על עצמו מול אלה אשר היכו אותו והרגו אותו? הפילוסוף הצרפתי רוסו היה קרוב אל התשובה של השאלה הזו כאשר אמר,

אם סוקרטס חי ומת כפילוסוף, ישוע חי ומת כאל (ג'אן-ג'ק רוסו, פילוסוף צרפתי, 1712-1778).

ישוע לא הגן על עצמו מכיוון שמטרתו ברדתו אל הארץ הייתה בדיוק זה לסבול ולמות על הצלב. שנה קודם לצליבתו הבהיר זאת,

"מן העת ההיא החל ישוע להגיד לתלמידיו כי צריך הוא ללכת ירושלים ויעונה הרבה מידי הזקנים וראשי הכוהנים והסופרים וייהרג וביום השלישי קום יקום" (מתי ט"ז 21).

פרשנות יישומית לברית החדשה אומרת,

פטרוס בדיוק התוודא אל ישוע שהוא המשיח, בן אלוהים חיים [מרקוס ח' 29]. אך [פטרוס] עדיין לא הבין מה המשיח בא אל הארץ לעשות. הוא חשב כמו שחשבו יהודים אחרים, כלומר, שהמשיח הגיע להיות מלך בארץ. לכן, כאשר ישוע אמר לו שעליו לסבול דברים רבים... ולהיהרג, פטרוס לא יכול לקבל זאת. הוא גער בישוע שאמר דברים כאלה. ישוע גם אמר שאחרי שלושה ימים [הוא] יקום שוב. ישוע ידע, לא רק שימות, אלא גם שיקום מהמתים ביום השלישי. התלמידים לא הבינו את הדבר הזה בכלל (תומס הייל, פרשנות יישומית לברית החדשה, הוצאת קינגסויי, 1996, עמ' 260-261).

אבל עלינו להבין זאת.

"המשיח ישוע בא לעולם כדי להושיע חוטאים" (ראשונה לטימותיאוס א' 15).

באמצעות מותו עבור חטאינו על הצלב, ובאמצעות תחייתו, אשר אלה נותנים לנו חיים. ישוע לא דיבר כדי להגן על עצמו כאשר הלקו אותו וצלבוהו בגלל, כפי שאמר למושל פילטוס, "לתכלית זו נולדתי, ולשם מטרה זו באתי אני אל העולם" (יוחנן י"ח 37).

3. שלישית, מה אומר לנו הטקסט אודות הסבל השקט של ישוע?

אנא עמדו לקרוא יחדיו את ישעיה נ"ג 7 בפעם האחרונה.

"ניגש הוא נענה ולא יפתח פיו, כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו" (ישעיה נ"ג 7).

אפשר לשבת. "ניגש הוא ונענה." ד"ר יונג אומר שאפשר לתרגם זאת כך, "הוא [הרשה] לעצמו להיות מעונה." "בהיותו מעונה הוא סבל מרצונו... הוא לא ניסה להגן על עצמו ולא מילה אחת של מחאה יצאה מפיו. איש לא יכול לקרוא [את הנבואה הזאת] בלי לחשוב על התגשמותה, בפני כס המשפט של פילטוס כאשר העבד האמיתי לא השיב מילה. 'כאשר השמיצו אותו, לא הושמץ שוב' [כאשר סבל הוא לא היה מאויים]" (ד"ר אדוארד ג' יונג, ספר ישעיה, ארדמנס, 1972, כרך 3, עמ' 348-349).

"ויאמר אליו פילטוס האינך שומע כמה הם מעידים בך? ולא ענהו עף דבר אחד; ויתמה ההגמון עד מאוד" (מתי כ"ז 13-14).

"וראשי הכוהנים הרבו לשטנו. ויוסף פילטוס וישאלהו לאמור האינך משיב דבר? ראה כמה הם ענו בך! וישוע לא השיב עוד אף דבר אחד. ויתמה פילטוס" (מרקוס ט"ו 3-5).

"ניגש והוא נענה ולא יפתח פיו, כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו" (ישעיה נ"ג 7).

בישעיה נ"ג 7 המשיח מושווה לשה. בתנ"ך, אנשים הביאו כבשים לטבח כקרבן לאלוהים. כדי להכין שה לקרבן, גזזוהו והסירו את כל הצמר. כמו ששה לעולה שקט בזמן שגזזוהו וטבחוהו, "ולא יפתח פיו" (ישעיה נ"ג 7).

גם יוחנן המטביל השווה את ישוע לשה לעולה כאשר אמר,

"ראו שה האלוהים הנושא חטאת העולם" (יוחנן א' 29).

כאשר אתה ניגש לישוע באמונה, קורבנו על הצלב משלם על כל חטאיך, ואתה עומד בלי אשמה לפני אלוהים. אשמתך הוסרה על ידי מותו על הצלב.

דוד בריינרד, המיסיונר המפורסם לאינדיאנים האמריקאים, הכריז את האמת הזאת במהלך שירותו. כאשר הטיף לאידניאנים האמריקאים, הוא אמר, "אף פעם לא עזבתי את ישוע והוא צלוב. מצאתי שכאשר האנשים האלה התרשמו מהמשמעות... הגדולה של קרבן המשיח עבורם, לא היה לי צורך לתת הרבה הוראות על איך לשנות את התנהגותם" (ד"ר פאול לי טן, אנציקלופדיה של 7,700 איורים, הוצאת אשורנס, 1979, עמ' 238).

אני יודע שזה אמת היום גם כן. ברגע שתראו כי

"המשיח מת עבור חטאינו בהתאם לכתובים" (ראשונה לקורינתים ט"ו 3),

וברגע שאתה תופס את המושיע והוא צלוב והוא קם באמונה, אתה נוצרי. כל השאר זה יחסית פשוט להסביר ולהבין. אחוז במשיח באמונה ותיוושע!

כאשר היה גוסס, ספרג'אן אמר, "התיאולוגיה שלי מצויה בארבע מילים קצרות – 'ישוע מת עבורנפשי.' אינני טוען שזה כל מה שאני אטיף אם אקום שוב, אך זה מספיק בשביל למות. ישוע מת עבור נפשי" (טן, שם). האם אתה יכול לומר זאת? אם לא, האם תבוא אל המושיע שקם ותבטח בו הבוקר? האם תאמר, "ישוע מת עבורי, כדי שאבוא אליו לישועה שלמה על ידי דמו וצדקתו"? שאלוהים ייתן לך אמונה פשוטה לעשות זאת. אמן.

עמדו עימי לשיר את הימנון מספר שבע בדפי שירה שלכם, "והאם יכול להיות?" מאת צ'ארלס ווסלי.

והאם יכול להיות שאני אשיג
עניין בדמו של המושיע?
   הוא מת עבורי, מי גרם לסבלו?
עבורי, אשר בגללו המוות רדפה?
   אהבה מדהימה! איך יכול להיות,
שאתה, אלוהיי, תמות עבורי?
   אהבה מדהימה! איך יכול להיות,
שאתה, אלוהיי, תמות עבורי?
   ("והאם יכול להיות" מאת צ'ארלס ווסלי, 1707-1788).

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה לפני הדרשה על ידי ד"ר קרייטון ל' צ'אן: ישעיה נ"ב 13 – נ"ג 7.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"עטרת קוצים" (מאת איירה פ' סטנפהיל, 1914-1993).