ד"ר ריצ'רד לאנד הינו נשיא הועדה לאתיקה וחופש דת של ועידת הבפטיסטים הדרומים. ד"ר לאנד יודע שאנו חיים בתרבות בורה בצורה מדהימה אודות העובדות הבסיסיות של הנצרות. הוא אמר,

קראתי במאמר כתב העת טיים על חוסר דת... באמריקה. זוג אחד בא לראות [כומר] אחרי שהיו באסיפה, והם אמרו, "הבן שלנו בשנות הנעורין רוצה לדעת מי זה האיש תלוי בסימן פלוס." הם לא ידעו שזה ישוע ולא ידעו שזה היה צלב ("האיש על הסימן פלוס," מגזין וורלד, אוגוסט 1, 2009, עמ' 24).

זה מדהים שכל כך הרבה אנשים שנולדו וגדלו במדינה זו ידע כל כך מעט באשר מיהו ישוע ומה עשה. אבל אי אפשר ללכת לכנסיה שלנו אף לא יום ראשון אחד מבלי לדעת מיהו ישוע ולמה מת כמחליף לחוטאים על הצלב! כאשר ישוע מת על הצלב, הוא נשא את חטאינו וכיפר עליהם.

הרעיון שהמשיח יישא את חטאינו מתרחש שוב ושוב בישעיה נ"ג.

"אכן חלינו הוא נשא ומכאובנו סבלם" (ישעיה נ"ג 4).

"והוא מחולל מפשענו, מדוכא מעוונותנו" (ישעיה נ"ג 5).

"מוסר שלומנו עליו" (ישעיה נ"ג 5).

"ובחבורתו נרפא לנו" (ישעיה נ"ג 5).

"ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו" (ישעיה נ"ג 6).

"מפשע עמי נגע למו" (ישעיה נ"ג 8).

"החלי אם תשים אשם נפשו" (ישעיה נ"ג 10).

"ועוונותם הוא יסבול" (ישעיה נ"ג 11).

"והוא חטא רבים נשא" (ישעיה נ"ג 12).

שוב ושוב נאמר לנו בישעיה נ"ג שהמשיח ייקח על עצמו את אשמתנו ויסבול במקומנו עבור חטאינו.

אך כעת, בטקסט שלנו, ניתן רעיון חדש. כאן נאמר לנו שהסיבה למה המשיח סבל, למרות היותו תמים, היה עליו לשאת את אשמתו של האנושות.

"כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו; ויהוה הפגיע בו את עון כולנו"
       (ישעיה נ"ג 6).

הטקסט באופן טבעי מתחלק לשלוש נקודות.

1. ראשית, הוידוי הכללי של החטא של כל האנושות.

אמר הנביא,

"כולנו כצאן תעינו..." (ישעיה נ"ג 6).

כאן יש לנו הצהרה ברורה בנוגע לחטא האוניברסלי של האנושות. "כולנו כצאן תעינו." פאולוס השליח הבהיר זאת כאשר אמר,

"ועתה מה היש לנו מעלה יתרה לא במאומה כבר הוכחנו שגם היהודים גם היוונים כולם תחת החטא; ככתוב אין צדיק אין גם אחד. אין משכיל אין דורש את אלוהים." (רומים ג' 9-11).

"כולנו כצאן תעינו," כל אחד מאיתנו!

כמו צאן שפרץ דרך גדר חוק אלוהים, כולנו תעינו, נדדנו הרחק מאלוהים. פטרוס השליח אמר,

"הייתם כצאן אובדות" (ראשונה לפטרוס ב' 25).

המילה ביוונית שבה משתמש פטרוס פירושה לשוטט ממקום בטוח ואמיתי, להיות מוטעה (סטרונג). זה התיאור האוניברסלי של בני האדם בכתבי הקודש.

"כולנו כצאן תעינו" (ישעיה נ"ג 6).

האדם מושווה לחיה משום שהחטא מפחית מערכו – והוא נהיה חייתי. אך איננו מושווים לחיה אינטלגנטית. לא, האדם מושווה לכבש תם.

אתם חיים בעיר הזאת, לכן ודאי אינכם יודעים הרבה על הטפשות של כבשים. אך בתקופת המקרא בני אדם ידעו היטב שהכבשים הם כסילים. חובה שרועה צאן ישמור על הכבשים בקפדנות שמא ישוטטו וילכו לאיבוד.

כבשים הם טובים רק בדבר אחד – ללכת לאיבוד! אם יש חור אחד בלבד בגדר, הכבש ימצא אותו וילך לו. אמנם, ברגע שהכבש ייצא מגדרו, אינו מנסה אף פעם להיכנס חזרה. כבשים נודדים רחוק יותר ויותר ממקום בטוח. והאדם דומה לכך לגמרי. הוא מתחכם לעשות רשע, אך כסיל לגבי מה שטוב. כמו ארגוס במיתולוגיה היוונית, לאדם יש מאה עיניים לחפש חטא; אך הוא עיוור כמו ברטימאוס ברגע שיש לחפש את אלוהים! פאולוס השליח דיבר על המחלה האוניברסלית של חטא כאשר אמר,

"כי אתם בעת ההיא הייתם בלי משיח זרים מעדת ישראל ונוכרים לבריתות ההבטחה באין תקוה ובאין לכם אלוהים בעולם" (אפסים ב' 12).

"חשוכי הדעת ומוזרים לחיי אלוהים מפני איוולתם אשר בהם כי טח מהשכיל לבבם" (אפסים ד' 18).

פסוקים אלה מראים לנו שהאנושות הרחיקה מאלוהים.

"כולנו כצאן תעינו..." (ישעיה נ"ג 6).

מצוי אם כן, בטקסט שלנו, וידוי כללי לחטא של כל האנושות. זה מראה לנו שהגזע האנושי הרחיק מאלוהים אל מאות דתות שקר ותורות שקר, "חשוכי הדעת ומוזרים לחיי אלוהים מפני איוולתם אשר בהם כי טח מהשכיל לבבם" (אפסים ד' 18).

2. שנית, הוידוי האישי לחטא פרטיקולרי של כל אחד.

הטקסט ממשיך,

"כולנו כצאן תעינו; איש לדרכו פנינו..." (ישעיה נ"ג 6).

הוידוי הכללי לחטא של האנושות מגובה בוידוי לחטא הפרטיקולרי של כל אדם. "איש לדרכו פנינו." אף אחד, על פי בחירתו שלו, פנה בעצמו לדרכו של אלוהים. בכל מקרה ומקרה, כל איש בחר "בדרכו שלו." ליבת החטא נמצא כאן – בבחירתנו את הדרך של עצמנו, תוך התנגדות לרצון אלוהים. רצינו לשלוט בחיים של עצמנו. רצינו לעשות את התכנית של עצמנו. לא הסכמנו להיכנע בעצמנו לאלוהים.

הטקסט מראה שלכל אחד יש חטא מיוחד משלו, "דרכו שלו" כל איש ואישה יש להם חטא עיקרי אשר שונה במידת מה מאחרים. שני ילדים, שגודלו על ידי אותם הורים, יהיו להם הרגלי חטא שונים. אחד יחטוא כהרגלו בדרך שלו, והאחר בדרך אחרת. "איש לדרכו פנינו."

בתקופת המשיח, היו מוכסים, אשר חיו בהתנגדות איתנה כלפי חוק אלוהים. מאידך, היו פרושים, אשר התגאו בהצטדקות עצמית, החשיבו את עצמם יותר מאחרים. היו גם צדוקים, אשר לא האמינו במלאכים או שדים. אלה לא חיו בחטא כמו המוכסים, או באמונות תפלות כמו הפרושים, אך היו גם עויינים לאמת של אלוהים בדרכם שלהם. אפשר לומר על כל אחד ואחד,

"איש לדרכו פנינו" (ישעיה נ"ג 6).

חלקכם אולי חונכתם בבית נוצרי, אך חטאתם בדחייתכם את אור הבשורה. זו "הדרך שלכם." אחרים אולי חושבים על חטא סצפיפי אחר. כאשר אתם נזכרים בזה, זה מטריד אתכם מאוד. אך חלקכם הייתם מעדיפים להיות בהרגשה מתמדת של אשמה מאשר לבוא למשיח ולמצוא סליחה ושלום.

אחר אולי יגיד, "לא הקשיתי את ליבי. פעם הייתי חש הרשעה וצורך למשיח, אך כעת אינני מרגיש ככה. כעת אני פוחד שהאדון השביע לתת לי מזעמו ולא אכנס למנוחתו. אני פוחד שאלוהים ויתר עלי." אבל לא האמנת לשארית הטקסט שלנו, כי יש סעיף שלישי. ואילו, במילים האחרונות האלה, יש תקוה עבורך!

3. שלישית, מותו הממלא מקום של המשיח עבור חטא עמו.

אנא עמדו לקרוא את הפסוק במלואו, ושימו לב במיוחד לסעיף האחרון, "ואדוני הפגיע בו את עוון כולנו."

"כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו; ויהוה הפגיע בו את עון כולנו"
       (ישעיה נ"ג 6).

אפשר לשבת. ד"ר אדוארד ג' יונג אמר,

חצי הפסוק הראשון מבסס את הסיבה לסבלות העבד, ואילו החצי השני טוען שאדוני בעצמו גרם לסבלות העבד על ידי כך ששם עליו את עוון כולנו. הפועל ["הפגיע"] פירושו לפגוע או להכות במשהו. העוון אשר בגללו אנו אשמים לא חוזר לפגוע בנו כפי שהיינו מצפים, אלא פוגע [במשיח] במקומנו. אדוני [אלוהים] גרם לכך שאשמתנו פגעה בו... האשמה אשר שייכת לנו אלוהים גרם שיפגע בו [כלומר] הוא בתור ממלא מקום נשא את העונש שהאשמה של חטאינו דרשה... הרועה מסר את חייו עבור הצאן (ד"ר אדוארד ג' יונג, ספר ישעיה, ארדמנס, 1972, כרך 3, עמ' 349-350).

"כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו; ויהוה הפגיע בו את עון כולנו"
       (ישעיה נ"ג 6).

בדרשה המכונה "חטא אינדיבידואלי הונח על ישוע," ספרג'ן אמר,

הנה חטאיו של לוט, חטאים שערורייתיים. לא אוכל אפילו להזכיר אותם, היו אלה שונים מהחטאים של דוד. חטאים שחורים, חטאים אדומים היו אלה של דוד, אך החטאים של דוד לא היו כמו אלה של מנשה; החטאים של מנשה לא היו כמו אלה של פטרוס – פטרוס חטא [בצורה] די שונה; והאישה שהייתה חוטאת, אי אפשר היה לדמותה לפטרוס, לא בהסתכלות אל אופיה יכולת [להשוותה] גם ללידיה; ואם תחשבו על לידיה, לא ניתן לראותה שווה לסוהר בפיליפי. כולם דומים, כולם תעו, אך כולם שונים, כל אחד פנה לדרכו שלו; ואילו... האדון ["הפגיע בו את עוון" של כולם]... כאשר ניגשים לתרופה המעולה של הבשורה, הדם היקר של ישוע המשיח, יש לך שם... את מה שהרופאים הזקנים היו פעם מכנים קתוליקון, תרופה אוניברסלית אשר מטפלת בכל מקרה... וזו מסירה את החטא בכל ייחודיותה ואשמתה כאילו שהתרופה נעשתה ממש עבור אותו חטא ורק עבור אותו חטא (צ"ה ספרג'ן, "חטא אינדיבידואלי הונח על ישוע," בימת המשכן המטרופוליטני, הוצאת פילגרים, 1977 דפוס חדש, כרך 16, עמ' 213-214).

בואו אל המשיח. הניחו עצמכם לפניו. בטחו בו ולא תהיו מבוישים, כי "יהוה הפגיע בו את עוון כולנו."

אשמים, מלוכלכים וחסרי אונים, אנחנו;
   שה האלוהים ללא מום היה הוא;
"כפרה מלאה," יכול להיות?
   הללויה! איזה מושיע!
(הללויה! איזה מושיע!" מאת פיליפ פ' בליס, 1838-1876).

אנא עמדו לשיר את המשפט הראשון בהימנון מספר 7 בדף שירים שלכם.

בדיוק כמו שאני, בלי עתירה אחת,
   מלבד שדמך נשפך עבורי;
ואתה זימנת אותי לבוא אליך,
   הו שה האלוהים, הנני בא! אני בא!
("בדיוק כפי שאני" מאת שרלוט אליוט, 1789-1871).

האם תבוא אל ישוע? האם תיטהר מחטא על ידי דמו, ותינצל ממשפט על ידי קרבנו בצלב? שאלוהים האב יעניק לך אמונה לבוא אל המושיע אשר קם! אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי ד"ר קרייטון ל' צ'אן: ישעיה נ"ב 13 – נ"ג 6).
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"ישוע הוא כל מה שמרגש את נפשי" (מאת תורו הריס, 1931).