שתי מילים ביוונית של הפרק הראשון של האיגרת אל הרומים משמשות אותנו להראות את ההבדל בין לדעת משהו לבין להכיל דעת שלמה לגבי הדבר. נאמר לנו ברומים א' 21 שבני אדם בתקופה העתיקה "ידעו את אלוהים." היוונית למילה "לדעת" זו "גנוסיס." פירושה, שידעו אודות אלוהים. אך ברומים א' 28 כתוב שהם לא "הכירו באלוהים," או "שמרו את אלוהים בדעתם." המילה עבור "הכרה" היא "אפיגנוסיס." מילה זו היא חיזוק של המילה גנוסיס [לדעת], המבטאת ידיעה שלמה עם השפעה יתרה (ראה ו"א ויין, מילון פרשני למילות הברית החדשה, רבל, 1966, כרך 2, עמ' 301). למרות שבני אדם בתקופה העתיקה ידעו אודות אלוהים [גנוסיס], לא היתה להם דעת פרסונלית לגביו [אפיגנוסיס].

כאשר אנו בוחנים את מצוות סעודת האדון, נזכר אני בשתי המילים היווניות האלה בפרק בראשון של רומים שמתארות למעשה חלק מכם הרואים אותנו לוקחים את הלחם והגביע, אך אינכם יכולים להשתתף בעצמכם. אתם יודעים כלפי חוץ וגם מנטלית מה זה סעודת האדון, אך אינכם יודעים זאת בחווית המשיח שהוא מסומל בטקס. יש לכם "דעת" אודות הדבר ("גנוסיס" אודותיו), אך אין לכם ידיעה שלמה (אפיגנוסיס) של המשיח. אינכם יודעים את ישוע המשיח עצמו.

וכך בנוגע לטקסט שלנו. אולי הנכם יודעים את הצורה החיצונית של המילים ומשמעותן, אך לא אחזתם במשמעות הפנימית, ההבנה המלאה שצורה כזאת "שמשפיעה עליך חזק" (שם). על כן, מטרתי היא למשוך את תשומת לבכם למשמעות העמוקה יותר של הטקסט, בתקוה שהדעת המנטלית של המילים האלה תעמיקנה בחוויה פרסונלית עם ישוע המשיח.

"והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו" (ישעיה נ"ג 5).

זה פסוק שחייב לאחוז בלבך אם אתה בתקוה להיות מומר. אני מתפלל שזה יניע אותך מדעת שבראש אל מפגש אמיתי עם ישוע המשיח – אשר מת על הצלב ושילם את חוב החטא שלך. ישנן שלוש נקודות עיקריות בטקסט.

1. ראשית, המשיח חולל מפשענו ודוכא מעוונותינו.

הבה נעמוד ונקרא יחדיו את החלק הראשון של הטקסט שלנו.

"והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו..." (ישעיה נ"ג 5).

אפשר לשבת.

המילה הראשונה "ו-" מראה את הניגוד בין הרעיון המזויף המתואר בסוף פסוק ארבע, שהמשיח מת כתוצאה של החטאים והשגאות של עצמו, ואילו האמת העובדתית היא שהוא מת לשלם עבור החטאים שלנו. ד"ר אדוארד ג' יונג היה מומחה בתנ"ך. הוא היה חבר אישי ומקורב של הפסטור הסיני שלי, ד"ר טימותי לין, אשר גם הוא היה מלומד גדול של התנ"ך. ד"ר יונג אמר, "דגש נוסף שנמצא בטקסט נמצא בזה שהשם גוף הוא נמצא קודם, כך להראות שבניגוד לאלה אשר אכן היו ראויים לעונש, הוא נשא את חטאם של האשמים" (ד"ר אדוארד ג' יונג, ספר ישעיה, וויליאם ב' ארדמנס חברת הוצאה לאור, 1972, כרך 3, עמ' 347).

" והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו..." (ישעיה נ"ג 5).

המילה "מחולל" מאוד מעניינת וחשובה. ד"ר יונג אמר שהמילה בעברית פירושה "דקור, ועם זאת רמז לדקירה עד מוות" (יונג, שם). המילה בעברית פירושה "דקור," "נקוב" (שם). המילה מופיעה גם בזכריה י"ב 10,

"והביטו אליו את אשר דקרו" (זכריה י"ב 10).

זאת נבואה ברורה למשיח, אשר ראשו נדקר על ידי עטרת קוצים, ואשר ידיו ורגליו נדקרו במסמרים על הצלב, ואשר צידו נדקר בחנית רומי. כפי שיוחנן השליח מספר לנו,

"ואחד מאנשי הצבא דקרו בחנית בצידו ויצא דם ומים...כי זאת היתה למלאת הכתוב...והביטו אליו את אשר דקרו" (יוחנן י"ט 34, 36, 37).

ואז, הטקסט אומר, "מדוכא מעוונותינו" (ישעיה נ"ג 5). המילה בעברית פירושה "מרוסק" (יונג, שם). הדיכוי והמחיצה של המשיח מתחיל בגן גת שמנים בלילה לפני שנצלב, כאשר ישוע חש

"חבלי מוות באו עליו... ותהי זעתו כנטפי דם יורדים לארץ"
      (לוקס כ"ב 44).

בגן גת שמנים, המשיח נמחץ תחת משקל חטאינו, אשר הוסמכו עליו.

שעות ספורות לאחר מכן, המשיח מדוכא ונמחץ בגלל המכות והמלקות אשר קיבל בדיוק לפני שהועלה על הצלב במסמרים, ואז נדקר בחנית. אך המשמעות עמוקה יותר של המחיצה היא שזו מצביעה על כובד החטאים שלנו שהושמו עליו, כפי שפטרוס השליח אמר,

"ואת חטאותנו הוא נשא בגויתו על העץ..." (ראשונה לפטרוס ב' 24).

"והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותנו..." (ישעיה נ"ג 5).

ד"ר אייזק וואטס הבהיר בהמנונו המפורסם,

האם בגין פשעים שעשיתי
   הוא נאנח על העץ?
רחמים אדירים! חסד מדהים!
   ואהבה נשגבת!
טוב שתסתתר תחת חושך,    לסגור בפנים את הכבוד שלו,
כאשר המשיח, היוצר הגדול, מת
   עבוד חטאם של הנבראם.
("אכן! והאם מושיעי דימם?" מאת ד"ר אייזק וואטס, 1674-1748).

2. שנית, המשיח התייסר במקומנו.

שימו לב את הסעיף השלישי בטקסט שלנו,

"והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו..."
       (ישעיה נ"ג 5).

קראתי את הפסוק הזה שנים רבות מבלי לדעת את משמעותו. ד"ר דליטש מתרגם זאת, "ההתייסרות אשר מובילה לשלום שלנו" (ס"פ קייל ופ' דליטש, פרשנות לתנ"ך, חברת הוצאה ארדמנס, 1973 דפוס חדש, כרך 7, עמ' 319). "זה היה השלום שלנו... רווחתנו הכללית, ברכתנו, אשר הייסורים האלה...הבטיחו" (שם). המילה "מוסר" פירושה "עונש." ד"ר יונג אמר, "זאת לא טעות להבין מהטקסט שהמוסר [עונש] אשר נפל על [המשיח] נועד למטרת כפרה" (יונג, שם, עמ' 349). הצדק של אלוהים נפל על המשיח – לשם כפרה וריצוי זעם אלוהים נגד חטא. ד"ר ג'ון גיל הלך למקום בו פרשנים מודרנים רבים מפחדים להגיע, והוא צדק שהוא עשה זאת, כאשר אמר,

מוסר שלומנו עליו; זאת לומר, העונש לחטאים שלנו הוסב עליו, והשלום והפיוס שלנו עם אלוהים נעשה על ידיו... והזעם האלוהי ניחם, הצדק נעשה, ויש שלום (ד"ר ג'ון גיל, פרשנות לתנ"ך, המוכ"ז הבפטיסטי הסטנדרטי, 1989 דפוס חדש, כרך 1, עמ' 312).

פאולוס השליח דיבר על המשיח שהוא "מכפר" על זעם האלוהים כאשר כתב,

"המשיח ישוע: זה אשר ייעד אלוהים להיות כפרה באמצעות אמונה בדמו" (רומים ג' 24-25).

אלברט מדלין הסביר את מה שהשליח התכוון לומר במובן "מכפר" בהמנון שאותו שר מר גריפית לפני הדרשה הזאת,

אין לשון שתספר על הזעם אשר ספג,
   הזעם שהגיע לי;
מדבר הצדק של החטא; הוא ספג את הכל,
   כדי לשחרר את החוטא לחירות.

כעת לא נשארה טיפה אחת;
   "נגמר," היה זעקתו; ביובש שלקח, הוא שתה
את כוס הזעם עד יובש.
   ("כוס הזעם" מאת אלברט מידליין, 1825-1909).

המשיח הוסר, נענש במקומך, כך ריצה את צדק זעם אלוהים נגד חטאיך.

"מוסר שלומנו עליו" (ישעיה נ"ג 5).

3. שלישית, המשיח מרפא את חטאינו על ידי חבורתו.

אנא עמדו לקרוא את הטקסט בקול, שימו לב במיוחד לסעיף האחרון, "ובחבורתו נרפא לנו."

"והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו ובחבורתו נרפא לנו"
        (ישעיה נ"ג 5).

אפשר לשבת.

המילה "בחבורתו" בעברית פירושה "פצעים" (סטרונג). פטרוס השליח מצטט את הפסוק הזה בראשונה לפטרוס ב' 24. המילה ביוונית, אשר בה משתמש פטרוס, מתורגמת "פסים." הכוונה לפצעים משוטים (סטרונג). אני מאמין שהמילים, "בחבורתו נרפא לנו," בישעיה נ"ג 5 ובראשונה לפטרוס ב' 24 מתייחסים בעיקר להלקאת ישוע, אך מדובר גם בייסוריו באופן כללי. אני משוכנע שהמילים הן התייחסות ספציפית להלקאת המשיח על ידי החיילים בציוויו של פונטיוס פילטוס, הנציב הרומי על ארץ יהודה, מיד לפני שהמשיח נצלב. במקרא כתוב,

"אז פילטוס לקח את ישוע, והלקה אותו" (יוחנן י"ט 1).

"אז שחרר להם את בר-אבא: וכאשר הלקה את ישוע, מסר אותו להיצלב" (מתי כ"ז 26).

בפרשנותו למילה היוונית "הלקאה," ו"א ויין אמר שזה מדבר על "ההלקאות שסבל המשיח בהוראת פילטוס. תחת השיטה הרומית להלקאות, האיש הופשט [ערום] ונקשר במצב כריעה לעמוד... השוט עשוי מרצועות עור, עם חלקים חדים של עצם או עופרת, אשר קרעו את הבשר בגב ובחזה. יוסביוס (תולדות) מתעד שראה את סבלם של קדושים אשר מתו בגלל פגיעה כזו" (ו"א ויין, מילון פרשנות למילות הברית החדשה, חברת פלמינג ה' רבל, 1966 דפוס חדש, כרך 3, עמ' 327, 328). המילה "הלקאה" שמשה את ישוע בנבואתו אודות הייסורים העומדים לפניו, כאשר אמר,

"הננו עולים ירושלימה ובן האדם יימסר לראשי הכוהנים ולסופרים והרשיעוהו למות ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלוב אותו..." (מתי כ' 18-19).

ספרג'אן הציע את ההערות האלה אודות הלקאת המשיח:

עמדו דום, וראו [את ישוע] קשור לעמוד רומי, ומלקים אותו באכזריות. שמעו את המכות הנוראיות [של השוט], שימו לב לפצעים המדוממים, וראו איך הוא נהיה במצב כאבים קיצוני לגופו המבורך. אז תציינו שנפשו הוכתה גם כן. התרשמו איך שהשוט נופל על רוחו, עד שליבו עמוק בפנים נפגע בעינויים, ייסורים בלתי-נסבלים, הכל הוא סובל עבורנו... תחשבו על הנושא העצוב הזה בלי מחשבה אחרת, אני מתפלל שאתם ואני נוכל לחשוב יחדיו על הסבל שאין דומה לו של ישוע עד שליבנו יימס בתוכנו באהבה והערכת תודה (ס"ה ספרג'אן, "כריסטופתיה," בימת המשכן המטרופוליטני, הוצאת פילגרים, 1976 דפוס חדש, כרך 153, עמ' 13).

שוב, ספרג'אן אמר שזה החטאים שלנו עבורם סבל והולקה ונצלב. זה היה עבורי ועבורך שישוע חווה את החבורות האלה כאשר הולקה ונצלב.

ודאי היה לנו חלק בצרותיו. הלוואי שיכולנו להבין לחלוטין ש"בחבורתו נרפא לנו". אתה פגעת בו, חבר יקר, ופצעתו אותו; על כן, על תנוח עד שתאמר , "בחבורתו נרפא לי." חובה שתהיה לנו דעת פרסונלית של ייסורי האחד [ישוע] אם נרפא [מחטא] על ידי חבורתו. חובה עלינו... לסמוך את ידינו שלנו על הקרבן הגדול הזה, ולקבל כך [שזה נעשה עבורנו]; כי איום ונורא זה לדעת שהמשיח הוכה, אבל לא לדעת ש"בחבורתו נרפא לנו" ...אם כך היה לא יהיה צורך לדבר על ריפוי חטא אם החטא לא היה בבחינת מחלה בעיני אלוהים (שם, עמ' 14)...”בחבורתו נרפא לנו." לא מדובר בפיתרון זמני; זה תרופה אשר מביא בריאות שתעשה את נפשך לשלמה, כך שלבסוף, בקרב הקדושים לפני כס אלוהים [בשמיים], והאדם ישיר [יחד עם רבים שם] "בחבורתו נרפא לנו." כבוד למשיח המדמם! כל הכבוד, התפארת, השלטון והשבח אליו לנצח נצחים. וכל [אלה שנרפאו מחטא] אומרים, "אמן ואמן" (שם, עמ' 21).

"והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו" (ישעיה נ"ג 5).

אך רק לדעת את העובדות האלה לא יושיע אותך! רק אם אמיתות סבלות המשיח בטקסט הזה תאחזנה בלבך לא תומר! תן לטקסט לאחוז בלבך. תן למילים האלה להניע את נפשך לרצות את המשיח.

"והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו" (ישעיה נ"ג 5).

אמן שהמילים האלה יניעו אותך לבוא למשיח באמונה, וליפול לפניו, ולהירפא מכל חטא, כך שתוכל לומר, "בחבורתו נרפא לי מעינויי החטא, עכשיו ולנצח נצחים." אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי ד"ר קרייטון ל' צ'אן: ישעיה נ"ב 13 – נ"ג 5.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"גביע הזעם" (מאת אלברט מידליין, 1825 – 1909).