החלק הראשון בטקסט שלנו אומר שישוע– "חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם." החלק הזה צוטט בברית החדשה, במתי ח' 17,

"למלאת את אשר דיבר ישעיה הנביא לאמור חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם" (מתי ח' 17).

ד"ר ג' ורנון מקגי אמר, "כנראה שבפסוק הזה משתמשים מי שמכונה 'המרפאים באמונה,' יותר מכל פסוק אחר. אלה טוענים שהרפואה הפיזית נמצאת בכפרה, והם משתמשים בציטוט הזה [מישעיה נ"ג 4, כמצוטט במתי] לתמוך בעמדתם" (ג' ורנון מקגי, דרך המקרא, תומס נלסון הוצאה לאור, 1983, כרך 4, עמ' 48). ד"ר אדוארד ג' יונג אמר, "ההתייחסות ההיא במתי ח' 17 הולמת, הרי למרות שהדמות כאן מתייחסת לעצם החטא, הפסוק כולל גם את הרעיון של הסרת תוצאות החטא. חולי זהו עמיתו הבלתי-נפרד של חטא" (ד"ר אדוארד ג' יונג, ספר ישעיה, חברת ההוצאה וויליאם ב' ארדמנס, כרך 3, עמ' 345).

במתי ח' 17 הכפרה מתייחסת לרפואה מחולי. אך עלינו לזכור שזה סך הכל יישום מצד מתי, וזה לא המשמעות העיקרית בטקסט שלנו. פרופסור "הנגסטנברג בצדק טוען שהעבד [המשיח] נושא חטא בתוצאותיו, ובין היתר חולי וכאבים מהווים חלק ניכר. יש לציין שמתי בכוונה חורג [מהעברית בישעיה נ"ג 4]... על מנת להדגיש את העובדה שהמשיח למעשה נשא את מחלותינו" (ציטוט של יונג, שם, עמ' 345, מראה מקום 13).

קריאה זהירה בארבע הבשורות מראה שהמשיח ריפא חולי כהוכחה לזה שהוא יכול היה לרפא את הנפש, על ידי ישועה תוך המרה. דוגמה לכך נראית במקרה עשרת המצורעים שזעקו לעבר ישוע, ואמרו, "אדון, רחם נא עלינו" (לוקס י"ז 13). ישוע שלח אותם למקדש להראות את עצמם לכוהנים, ואילו "כאשר הלכו, נטהרו" (לוקס י"ז 14). הם נטהרו פיזית על ידי כוח המשיח, אך הם לא נושעו. רק אחד חזר. הוא קיבל רפואה רוחנית מחטאיו, תוך המרה, כאשר בא לישוע, "ונפל על פניו לרגליו, מביע תודה" (לוקס י"ז 19). אז נרפא רוחנית וגם פיזית. רואים זאת במקרים רבים של רפואה בדרך נס מאת המשיח, כגון פקיחת עיני העיוור ביוחנן, פרק ט'. קודם כל האיש נרפא מעיוורון, אך חשב שישוע הינו רק "נביא" (יוחנן ט' 17). מאוחר יותר אמר,

"אדון, אני מאמין. והשתחווה לו" (יוחנן ט' 38).

רק אז האיש נושע.

על כן אני מסיק שהרפואה הפיזית הינה משנית, ואילו הדגש העיקרי של ישעיה נ"ג 4 הינו על רפואה רוחנית. ד"ר ג' ורנון מקגי אמר,

פסקה זו מישעיה מצהירה בברור שנרפאנו מפשענו ועוונתינו [ישעיה נ"ג 5]. ויאמר לי מישהו, "אתה בטוח בזה?" אני יודע שעל זה מדובר בפסוקים האלה כי פטרוס אומר, "את חטאותנו הוא נשא בגווייתו על העץ למען נחיה לצדקה אחרי חדלנו מן החטאים אשר בחבורתו נרפא לכם" (ראשונה לפטרוס ב' 24). נרפא לכם ממה? "חטאים." פטרוס מבהיר מאוד שהוא מדבר על חטא (מקגי, שם, עמ' 49).

ההסבר הזה מחזיר אותנו לטקסט,

"אכן חלינו הוא נשא, ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה" (ישעיה נ"ג 4).

פסוק זה מתחלק באופן טבעי לשני חלקים: (1) הסיבה האמיתית לסבלות המשיח, לפי המקרא; (2) והסיבה השקרית אשר בה אנשים עיוורים מאמינים.

1. ראשית, הסיבה האמיתית לסבלות המשיח, לפי כתבי הקודש.

"אכן חלינו הוא נשא, ומאכובנו סבלם..." (ישעיה נ"ג 4).

המילה "אכן" מציעה הנגדה בין הסיבה האמיתית לסבלות המשיח והסיבה השקרית אשר אנשים עיוורים בה מאמינים. "אכן," ואז המשפט האמיתי; "ו-" אז ההצהרה הכוזבת;

"אכן חלינו הוא נשא ומכאובנו סבל: ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלוהים ומעונה" (ישעיה נ"ג 4).

כמו כן, יש להבין את המילים "חלינו" ו"מכאובנו." המילה העברית "חלינו" פירושה "מחלות." יש שימוש על ידי ישעיה בפרק א' 5-6. זה גם שם נרדף כאן ל"חטא." החלאים מתייחסים לחולי של חטא. "מכאובות" הכוונה לתחושה של כאב ויגון. כך החולי של חטא והכאב שיוצר החטא, אלה משמעות הכתוב – החולי עצמו של חטא, והכאב הכרוך בו.

אחר כך שימו לב למילה "נשא." פירושה "לסחוב." אך "פירוש הדבר יותר לקחת [לשאת] הלאה. המחשבה היא להרים ולשאת" (יונג, שם, עמ' 345). המשיח מרים את החטאים השייכים לאדם, מרים אותם על עצמו, וסוחב את אותם החטאים משם הלאה. כפי שהמשיח הרים את הצלב שלו וסחב אותו לעבר מקום הצליבה, כך הוא מרים את החטא של המומר ומסירו. זה מה שפטרוס השליח התכוון לומר, בנוגע למשיח,

"ואת חטאתנו הוא נשא בגויתו על העץ" (ראשונה לפטרוס ב' 24).

כפי שמפרשים קייל ודליטש,

הפירוש איננו רק [שהמשיח] נכנס אל חברת סבלותנו, אלא שהוא לקח על עצמו את סבלותנו אשר נשאנו בצדק, לכן לא רק לקח אותם...גם נשא אותם בעצמו [בגופו], כדי שיוציא אותנו מאלה. אך כאשר אדם לוקח על עצמו סבל שאחר אמור לשאת, ולכן לא רק סובל יחדיו אלא במקומו, זה נקרא חלופה (ד"ר פרנץ דליטש, פרשנות לתנ"ך בעשרה כרכים, חברת הוצאה וויליאם ב' ארדמנס, דפוס חדש 1973, כרך 7, עמ' 316).

המשיח לקח את חטאינו בגופו שלו, ונשא אותם, על הר גולגותא, אל הצלב, ושם שילם את המחיר עבור חטאינו. "זה נקרא חלופה"!!! "לשאת אשמה ולעג גס" שירו!

בשאתו אשמה ולעג גס,
עמד במקומי מורשע;
חתם מחילתי בדמו;
הללויה! איזה מושיע!
)"הללויה! איזה מושיע!" מאת פיליפ פ' בליס, 1838-1876).

"והוא מחולל מפשענו, מדוכא מעוונותנו" (ישעיה נ"ג 5).

"המשיח מת עבור חטאנו בהתאם לכתובים" (ראשונה לקורינתים ט"ו 3).

"אכן חלינו הוא נשא ומכאובנו סבלם..." (ישעיה נ"ג 4).

ד"ר ו"א קריסוול אמר,

מות המשיח בצלב זה פרי ותוצאת חטאינו. מי הרג את האדון ישוע? מי הוציא להורג את אדון הכבוד? מי מסמר אותו על הצלב שם סבל ומת? מי אשם בכך?...חובה לומר שלכולנו יש חלק. החטא שלי לחץ על ראשו את כתר הקוצים. החטא שלי דחף את המסמרים לתוך ידיו. החטא שלי השליך את הרומח אל תוך ליבו. החטא שלי מסמר את האדון ישוע על העץ. זהו... פירוש מות אדוננו (ד"ר ו"א קריסוול, "דם הצלב," מסרים מליבי, ראל הוצאה לאור, 1994, עמ' 510-511).

"המשיח מת עבור חטאנו בהתאם לכתובים" (הראשונה לקורינתים ט"ו 3).

"אכן חלינו הוא נשא ומכאובנו סבלם..." (ישעיה נ"ג 4).

"בשאתו אשמה ולעג גס." שירו!

בשאתו אשמה ולעג גס,
עמד במקומי מורשע;
חתם מחילתי בדמו;
הללויה! איזה מושיע!

זאת הסיבה האמיתית לסבלות המשיח – לשלם על החטאים שלך! אמנם הגזע האנושי, בעיוורון ומרד, עיוות את האמת היפה ומושיעה של מותו החלופי של המשיח לשקר!

2. שנית, הסיבה השקרית לסבלות המשיח, מאנשים עיוורים.

הסתכלו שוב בטקסט שלנו. עמדו נא לקרוא יחדיו בקול.

"אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם; ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה" (ישעיה נ"ג 4).

ניתן לשבת.

"ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה." "אנחנו," הצאצים האנושיים של אדם. עיוורים בגלל השטן, אנחנו נכשלים מלראות שהמשיח סבל במקומנו ומת כמחליף במקומנו. אנחנו חשבנו שהוא סתם אומלל ושוטה, אולי לא שפוי, או, כפי שאמרו הפרשוים, "אחוז שד," אשר הביא על עצמו את סבלותיו שלו בגלל שקיטר והתרעם נגד המוסר. כמו חברי איוב, אנחנו חשבנו שהחטאים והשגגה של עצמו הביאו עליו את זעם אלוהים ובני אדם נגדו. אנחנו חשבנו שהוא, במקרה הטוב, מת מות קדושים לשווא.

מוכה? כן, ידענו שהוא מוכה! נגוע? כן, ידענו שהוא נגוע! מעונה? כן, גם זאת ידענו! כולנו ידענו שהיכו אותו בפרצוף עם אגרופיהם. ידענו שהיכו אותו בשוט. כולנו ידענו שמסמרו אותו לצלב! כל איש ואישה וילד כולם יודעים את הדברים האלה! אך ייצגנו את הדברים שלא כהלכה. לא הבנו נכון. לא הכרנו בכך שזה היה חלינו שלנו שהוא נשא, ואת מכאובנו שלנו שהוא סבל! כשראינו אותו במוחינו תלוי בצלב, חשבנו שהוא נענש בגין החטא והשגגה של עצמו. "אך לא! זה היה העוון שלנו, בעבור הפשעים שלנו, וכדי שאנחנו נשיג שלום [עם אלוהים], כדי שאנחנו נירפא [מחטא]. האמת היא שאנחנו אלה אשר הלכנו שולל והלכנו ברצון של עצמנו, ואילו [אלוהים] שם את עווננו עליו, המחליף חסר החטא" (וילליאם מקדונלד, פרשנות למקרא של המאמין, תומס נלסון הוצאה לאור, 1995, עמ' 979).

עבור אשמתנו נתן לנו שלום,
   מתוך העבדות שלנו נתן שחרור,
וחבורתו, וחבורתו,
   ובחבורתו נרפאות נפשנו.
     (תומס א' צ'יסהולם, 1866-1960)

"אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם; ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה" (ישעיה נ"ג 4).

האם זה נכון לגביך? האם חשבת שישוע מת בצלב בגלל סיבה אחרת מלבד לשאת את חטאיך? אז, כפי שאתה יודע עכשיו שהמשיח מת במקומך להסיר את העונש לחטאים שלך, האם תבוא אליו באמונה פשוטה? האם תסמוך על בן האלוהים ותיצדק ותורחץ טהור מכל חטא על ידי דמו היקר?

אני מבקש ממך להוציא ממוחך כל רעיון כוזב שהיה לך אודות סבלותיו ומותו. הוא מת כדי לשלם את המחיר עבור החטא שלך. הוא קם מן המתים. הוא יושב כעת לימין האלוהים בשמיים. אני מבקש ממך לבוא אליו, לבטוח בו ולהיוושע.

אך אין זה מספיק לדעת את הדברים האלה אודות ישוע. ניתן לדעת את כל העובדות אודות מותו ועדיין לא להיות נוצרי. אתה יכול לדעת את האמת אודות מותו ממלא המקום של המשיח בצלב; אתה יכול לדעת שהוא מת במקום חוטאים, ועדיין לא להיות מומר. חייב שיהיה לך מפגש עם ישוע המשיח, האדון שקם. עליך ממש לבוא אליו ולהיכנע לו באמונה. הוא הדרך אל ישועה. הוא הדלת לחיי נצח. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה מאת ד"ר קרייטון ל' צ'אן: ראשונה לפטרוס ב' 21-25.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית':
"הוי איזה מעיין!" (מאת ד"ר ג'ון ר' רייס, 1895-1980).