ד"ר אדוארד ג' יונג אמר,

חוסר האמונה אשר ישעיה מתאר כאן הינו אותו חוסר אמונה אשר נמצא סביבנו היום. אנשים אומרים דברים נחמדים ומשבחים את [המשיח]. אלה יהללו את ערכיו המוסריים, את תורתו, יכריזו עליו שהיה אדם טוב ונביא גדול, היחיד שענה על הבעיות החברתיות אשר מטרידות את העולם היום. אך אלה לא יכירו בכך שהם חוטאים, זכאים לעונש נצחי, ושמותו של המשיח הייתה להם קרבן מכפר, הנועד לרצות את הצדק האלוהי ולפייס את האלוהים בעלבונו אל האיש החוטא. אנשים אינם מקבלים את מה שאלוהים אומר לגבי בנו. היום, גם כן, העבד [המשיח] שנוא ונדחה על ידי בני אדם, ובני אדם אינם מכבדים אותו (ד"ר אדוארד ג' יונג, ספר ישעיה, חברת הוצאה וויליאם ב' ארדמנס, 1972, כרך 3, עמ' 344).

לותר האמין שפרק נ"ג בישעיה הוא לב ליבה של המקרא. אני חושב שהוא צדק. אם מישהו מקבל את זה, אז הטקסט שלנו לוקח בחשיבות עצומה. אני מאמין שהפסוק הזה הוא אחת ההכרזות הברורות במקרא לגבי שחיתותם הגמורה של בני אדם. גמורה, כלומר לחלוטין. האדם נהיה מושחת לחלוטין. בקטצ'יזם של היידלברג נאמר שהשחיתות של האדם מגיע "מהחטא הקדמון וחוסר הציות של הורינו, אדם וחווה, בגן עדן. נפילה זו כה הרעילה את טבע האדם, כך שנולדים אנו בחוטאים – מושחתים מלידה והלאה" (הקטצ'יזם של היידלברג, שאלה שבע).

"מפני שמחשבת הבשר רק שנאת אלוהים היא באשר לא תשתעבד לתורת האלוהים" (רומים ח' 7).

השנאה הזאת נוגעת גם למשיח, אשר הוא אלוהים הבן. שחיתות גמורה מסבירה למה החיילים הרומים אשר עצרו אותו

"ירקו בו ויקחו את הקנה ויכוהו על ראשו" (מתי כ"ז 30).

שחיתות גמורה מסבירה למה פילטוס המושל הרומי

"היכה את ישוע בשוטים וימסור אותו להיצלב" (מתי כ"ז 26)

שחיתות גמורה מסבירה למה, עד היום,

"נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי; וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו" (ישעיה נ"ג 3).

1. ראשית, שחיתות גמורה גורמת לאדם לשנוא ולדחות את המשיח.

"נבזה וחדל אישים..." (ישעיה נ"ג 3).

הפסוק מתאר את הדחייה של המשיח שרואים אנו היום סביבנו. רואים זאת בעמוד השער של עיתונים אמריקאים כגון טיים וגם ניוזויק בזמן חג המולד ופסחא. כתבי עת אלה בקביעות מפרסמים סיפור על המשיח כל דצמבר וכל אפריל. אך אני מבטיח לכם שאין אלה דיווחים מחמיאים. תמיד הם בוחרים תמונה מוזרה מימי הביניים של ישוע שעושה רושם הזוי ומיושן לאדם המודרני. כמובן שהם עושים זאת בכוונה. בקביעות עושים סיפור ראשי מדעתם של התיאולוגיה הליברלית הקיצונית, אנשים אשר דוחים את המשיח כבנו היחידי של האלוהים וכאמצעי לישועה. בטוחני שדברים כאלה מופיעים גם בצהובונים בבריטניה וכתבי עת בכל העולם. תכופות יוצאים נגד המשיח בצורה בוטה בטלויזיה ובסרטים גם כן.

בבתי ספר תיכון ומוסדות להשכלה גבוהה, הסטודנטים יודעים היטב שהמורים בחיים לא אומרים מילה טובה אודות ישוע או הנצרות. המשיח ודבריו זוכות להתנגדות וזלזול מצד המרצים.

"נבזה וחדל אישים" (ישעיה נ"ג 3).

חבריכם לכיתה או בעבודה משתמשים בשם המשיח בתור קללה, ומדברים עליו רעות כל יום כמעט.

אם הינך מגיע מבית שאינו נוצרי, גם שם לא תמצא מפלט! ידוע לך היטב שההורים הלא-נוצרים שלך שונאים ודוחים את המושיע. רבים מכם יודעים כמה קשה זה לסבול את הזלזול ולעג אשר משליכים נגד המשיח – וגם נגדכם על סמך האמונה בו והיותכם נוצרים רציניים בכניסייה בפטיסטית. כל אלה יוצאים מהלב המושחת של האדם.

"נזבה וחדל אישים" (ישעיה נ"ג 3).

2. שנית, שחיתות גמורה גורמת למכאובות וחולי של המשיח.

נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי..." (ישעיה נ"ג 3).

מה גורם לו צער ויגון? מה אם לאו העוינות והדחייה שעולם אבוד מחזיק נגדו!

כאשר חי עלי אדמות, הסופרים, פרושים וכוהנים גדולים היו כה עוינים כלפיו, ודחו אותו כל כך שהוא זעק מרוב יגון גדול בנפשו פעם:

"ירושלים ירושלים, ההורגת את הנביאים והסוקלת את הנשלחים אליה, כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כאשר תקבץ התרנגולת את אפרוחיה תחת כנפיה ואתם לא אביתם!" (לוקס י"ג 34).

המשיח היה כה שבור מרוב צער ויגון, כה נלחץ ממשקל החטא של בני אדם, עד שבגן גת שמנים, בלילה לפני שעצרוהו כדי לצלוב אותו,

"וחבלי מוות באו עליו ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם יורדים לארץ" (לוקס כ"ב 44).

מה גרם למשיח לחוות יגון כזה בגופו ונפשו, אם לא החטא שלך? מה גרם לו צער ויגון, אם לא העוינות ושנאה של טיבך המושחת, אשר הביאו עליו את דין האלוהים, כך שהיה הכרחי שהוא יישא את חטאיך בצלב?

איש מכאובות, איזה שם
כי בן האלוהים אשר בא
לתבוע בחזרה חטעים גמורים!
הללויה! איזה מושיע!

בעודו נושא אשמה ולעג,
עמד מורשע במקומי;
חתם את מחילתי בדמו;
הללויה! איזה מושיע!
   ("הללויה! איזה מושיע!" מאת פיליפ פ' בליס, 1838-1876).

מה נמצא בתוך נפשך הטבעית היום אשר גורם לישוע צער ויגון, כאשר הוא יושב לימינו של אלוהים בשמיים? הוא חש צער ועצב על זה שאתה, בעצמך, שונא ודוחה אותו. אולי תאמר שאתה אוהב אותו. אך העובדה שהינך מסרב לבוא אליו מראה לו שבעצם אתה שונא ודוחה אותו. הייה כנה עם עצמך! אם אינך שונא ודוחה אותו, איזו אופציה אחרת יש שתמנע ממך לבוא אליו? סירובך לבוא אליו באמונה גורמת לו צער גדול ויגון הבוקר הזה.

"נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי..." (ישעיה נ"ג 3).

3. שלישית, שחיתות גמורה גורמת לאדם להסתיר את פניו מהמשיח.

שימו לב לחלק השלישי של הפסוק,

"נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי; וכמסתר פנים ממנו..."
      (ישעיה נ"ג 3).

ד"ר גיל אמר, "וכמסתר פנים ממנו; מתוך שנאה כלפי דבר מתועב, מתוך סלידה וגעל, לא להתסכל עליו בגלל לעג, כי זה איננו ראוי לתשומת לב" (ד"ר ג'ון גיל, פרשנות של התנ"ך, המוכ"ז הבפטיסטי הסטנדרטי, דפוס חדש 1989, כרך 1, עמ' 311-312).

במצב הטבעי של שחיתות, בני אדם מסתירים את פניהם מהמשיח האמיתי. הם עלולים, כפי שאמר ד"ר יונג, "לומר דברים נחמדים ומשבחים אודותיו... [אבל] הם אמנם לא יכירו בכך שהינם חוטאים, ראויים לעונש נצחי, ושמותו של המשיח הייתה קרבן לכפר עליהם, לרצות את דין אלוהים ולפייס את עלבון האלוהים לחוטא. אלה לא יקבלו את מה שאלוהים אומר אודות בנו" (יונג, שם).

הדתות הלא-נוצריות דוחות את ישוע לחלוטין או מורידות אותו למעמד "נביא" או "מורה" ותו לא. כך, הם דוחים את המשיח האמיתי, כפי שהוא מתגלה במקרא. הכתות גם דוחות את המשיח האמיתי. אלה דוחות את הנצרות האורתודוקסית ומחליפים את המשיח האמיתי , "ישוע אחר, אשר לא בישרנו" (השנייה לקורינתים י"א 4). ישוע ניבא זאת כאשר אמר, "יקומו משיחי שקר" (מתי כ"ד 24). המשיח האמיתי היחידי הוא זה שמתגלה בתנ"ך ובברית החדשה. כל תפיסה אחרת למשיח בגדר "משיחי שקר," או, כפי שניסח פאולוס השליח, "ישוע אחר, אשר לא בישרנו." המורמונים יש להם משיח שקר. עדי יהוה יש להם משיח שקר. המוסלמים יש להם משיח שקר. פנטקוסטלים, כריזמטים ובפטיסטים רבים יש להם "משיח-רוחני" שקרי. בכך שהם מאמינים במשיח שקר, הם מסתירים את פניהם מהמשיח האמיתי המתגלה בכתבי הקודש.

למרבה הצער, דבר זה נכון גם אצל נוצרים אוונגליים. ד"ר א"ו טוזר, סופר אוונגלי מכובד, הבהיר את הנקודה הזאת כאשר אמר,

      ישנם משיחים מזויפים רבים בקרבנו [האוונגלים] בימים אלה. ג'ון אוון, הפוריטני הזקן, הזהיר בזמנו: "יש לכם משיח דמיוני ואם אתם מרוצים עם משיח דמיוני אז אתם מרוצים עם ישועה דמיונית"...אך יש רק משיח אמת אחד, ואלוהים אמר שזהו בנו... אפילו בקרב אלה אשר מכירים באלוהותו של המשיח תכופות נכשלים להכיר באנושיותו. אנו נמהרים לקבוע שכאשר הלך עלי אדמות היה אלוהים בקרב בני אדם, אך מפספסים את האמת החשובה שהוא יושב במקום זמני [בשמיים] והוא בגדר איש עם אלוהים. הוראת הברית החדשה היא שכעת ברגעים אלו ממש, יש אדם בשמיים בנוכחות אלוהים בעדנו. הוא איש כמו שהיה אדם, משה ופאולוס. הוא איש אשר התפאר, אך תפארתו לא הסירה ממנו את אנושיותו. היום הוא איש אמיתי, מגזע בני אנוש.
      ישועה באה לא על ידי "קבלת המלאכה שהושלמה" או "להחליט בעד המשיח." [ישועה] באה על ידי אמונה באדון ישוע המשיח, האדון השלם וחי ומנצח, אשר הוא, בתור אלוהים ואדם, נלחם את מלחמתנו וניצח, וקיבל את חוב [החטא] ושילם עליו, לקח את חטאינו ומת תחתם וקם שוב לשחרר אותנו. זהו המשיח האמיתי, ולא פחות מזה (ד"ר א"ו טוזר, "ישוע המשיח הוא אדון," אבני חן מטוזר, הוצאות נוצריות, 1969, ברשות קרן שלחו את האור – 1979, עמ' 24, 25).

השחיתות הטבעית בלב האדם גורמת לאנשים בטרם הומרו להסתיר את פניהם מהמשיח האמיתי.

"וכמסתר פנים ממנו" (ישעיה נ"ג 3)

4. רביעית, שחיתות גמורה גורמת לאדם להפחית מערכו של המשיח.

נסתכל בסוף הטקסט, לפסוק השלישי. הבה נעמוד לקרוא בקול רם את הסעיף האחרון,

"נבזה ולא חשבנוהו" (ישעיה נ"ג 3).

אפשר לשבת. בקשר למילים האלו, "ולא חשבנוהו," ספרג'אן, הוא "נסיך המטיפים," אמר,

זהו בהכרח הוידוי האוניברסלי של האדם. מהמלך הכי גבוה עד האיכר הנמוך ביותר, מהשכל הרם ועד המוח השפל, מהנערץ מכל אדם ועד הלא-נודע וחסר חשיבות, הוידוי הזה חייב לבוא: "ולא חשבנוהו"...אפילו הקדושים ביותר...גם הם פעם היו בגדר "ולא חשבנוהו"...מתישהו "ולא חשבנוהו [לפני שהומרו]" (צ"ה ספרג'אן, "למה המשיח איננו נחשב, בימת המשכן המטרופוליטני, הוצאת פילגרים, דפוס חדש 1978, כרך 53, עמ' 157).

באותה דרשה, המכונה, "למה המשיח איננו נחשב," ספרג'אן מסר ארבע סיבות למה העולם האבוד הזה נכשל להעריך את המשיח, למה אנשים לא-מומרים אינם רואים את ערך המשיח, אינם מעריכים אותו ולא מהללים אותו. ספרג'אן אמר שאנשים שלא נושעו אינם מכבדים אותו בגלל ארבע סיבות אלה:

(1)  בני אדם אינם מעריכים את המשיח כי אינם מכבדים את עצמם בדרגה מעולה. "הערכה עצמית," הוא אמר, שומרת על כך שישוע נשאר בחוץ...וככל שההערכה העצמית שלנו גוברת, אז אנו נועלים את הדלת כנגד המשיח. אהבת העצמי מונעת אהבת המושיע."

(2)  בני אדם אינם מעריכים את המשיח משום שהם מכבדים את העולם בדרגה מעולה. "לא חשבנוהו בגלל שאהבנו את העולם עם כל השטויות שבו."

(3)  בני אדם לא מעריכים את המשיח כי הם לא יודעים אותו. "יש הבחנה גדולה בין לדעת אודות המשיח לבין לדעת אותו בעצמו...אלה אשר חושבים משהו מוטעה לגבי המשיח אף פעם לא ידעו אותו...'ולא חשבנוהו'...כי לא ידענו אותו."

(4)  בני אדם לא מעריכים את המשיח כי הינם מתים מבחינה רוחנית. "אין סיבה להיות מופתע מזה שלא כיבדנו את המשיח, כי היינו מתים מבחינה רוחנית...היינו 'מתים בעוונותינו וחטאינו,' וגם, כמו אלעזר בקבר, נהיינו יותר ויותר מושחתים בכל רגע."

אלו הסיבות אשר מסר ספרג'אן לדחייה של בני אדם את המושיע, לעובדה שהם לא רואים בו שום ערך. אני תוהה, האם הטקסט הזה מדבר אליך?

נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי; וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו" (ישעיה נ"ג 3).

האם המילים של הדרשה הזאת גרמו לך לחשוב על השחיתות שלך, ההתנגדות העקשנית בליבך כלפי המשיח? האם חשת קצת מהשחיתות הזאת בלבך, אשר דוחה את המשיח ולא מעריכה אותו? אם אתה מרגיש את השחיתות הנוראית הזאת, אני מבטיח לך שרק בזכות חסד אלוהים אתה מודע לכך. כמו שג'ון ניוטון הזקן ניסח,

חסד נשגב! כה נעים הצליל
   אשר הושיע אדם מסכן כמוני!
פעם הייתי אבוד, ועכשיו נמצאתי
   עיוור הייתי אך כעת רואה.

'חסד לימד את ליבי לירא,
   וחסד הסיר ממני את פחדיי;
כה יקר החסד בהופעתו
   בשעה שהאמנתי תחילה!
     ("חסד נשגב" מאת ג'ון ניוטון, 1725-1807).

אם אתה מרגיש שליבך העקשן חסום כנגד המשיח, ואם אתה מרגיש שבמידה כלשהי השחיתות הנבזית שלך בדחיית המשיח, האם עתה תכניע את חייך אליו? האם תבוא אל המשיח, אשר העולם שונא ודוחה? אני מתפלל שאלוהים בעצמו ימשוך אותך לישוע המשיח בנו האהוב. כאשר אתה בא לישוע תיוושע מחטא וגיאהנום על ידי דמו וצדקתו. אמן

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי ד"ר קרייטון ל' צ'אן: אפסים ב' 1-9.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"חסד נשגב" (מאת ג'ון ניוטון, 1725-1807).